פרשת ויקהל: השבת והמקדש

פרשת ויקהל || מכון המקדש

שבת בבית המקדש. לחם הפנים ושני כבשים למוסף היום באדיבות מכון המקדש

פרשתנו פותחת בציווי שמירת השבת: "ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' כל העושה בו מלאכה יומת, לא תבערו אש בכל משבתיכם ביום השבת" (שמות לה, ב-ג). מיד לאחר מכן התורה מספרת על איסוף הנדבה לצורך המשכן. חז"ל דרשו מסמיכות פרשיות אלה, שכוונת התורה בציווי: "לא תעשה כל מלאכה", היא למלאכה שהיתה במשכן (שבת מט,ב. רש"י והראשונים שם). נשאלת השאלה אפוא, מה ראתה התורה להגדיר מלאכה האסורה, דווקא במלאכה שנעשתה במשכן?

↓ מאת: הרב אבי כהנא

רבנו בחיי מחדש, שיש קשר בין בריאת העולם לבין הקמת המשכן: "כשם שיש בבריאת העולם שמים וארץ שהם עדות לישראל בשמירת התורה... כן במשכן "משכן העדות". כשם שבבריאת העולם שבעת ימי בראשית, כן במשכן "שבעת ימי המלואים". וכשם שבבריאת העולם ל"ב פעמים [נזכר] אלהים עד "לעשות", כן במשכן "מלא אותם חכמת ל"ב... " (ר' בחיי שמות לח,כא).

לפי דברי רבנו בחיי עולה, שהשותף בהקמת המשכן ובבנייתו הרי הוא שותף להקב"ה במעשה בראשית - הבריאה! מעתה מובן גדר איסור מלאכה. הרי הקב"ה ברא את העולם בששה ימים וביום השביעי "שבת וינפש". בשמירת השבת אנו מעידים שיש בורא לעולם שברא את העולם בששה ימים, וביום השביעי אנו שובתים ממלאכה, אבל דווקא ממלאכה זו שדומה לבריאת העולם, ובמציאות שלנו, אלה המלאכות הקשורות במשכן. 

הקשר בין השבת למקדש נזכר גם בפרשת קדושים ובפרשת בהר: "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו אני ה'". מההיקש בפסוק, למדו חז"ל שכשם ששמירת המקדש לעולם - אף כשאין בית המקדש קיים, כך גם מורא מקדש קיים לעולם - גם עתה כשהמקדש חרב, יש חיוב של מורא מקדש (ספרא קדושים ג,ז). האבן עזרא (ויקרא כו,ב) מסביר את הפסוק באופן פשוט, והוא כי את מורא המקדש נקיים בצורה שלימה ביום השבת, בכך שנבוא ונשתחווה בבית המקדש, שכן נאמר: "מדי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'"(ישעי' סו, כג). על זה הוסיפו חכמים טעם לאיסור יציאה מחוץ לתחום המחנה אלפיים אמה, כדי שכולם יהיו קרובים למשכן, לבוא להתפלל ביום השבת לפני הארון (ילקוט שמעוני במדבר רמז תרפד).

בית המקדש ושמירת השבת מזכירים לנו ולכל העמים כי יש בורא לעולם, זוהי מתנה שנתנה הקב"ה לעם ישראל (שבת י,ב) הן בשמירת השבת והן בהקמת המקדש, שעל ידם נוכל לפרסם את שמו של הקב"ה. אף אנו נוסיף ונאמר, שכשם שהשבת מקור הברכה (פיוט לכה דודי), כך המקדש מקור הברכה (משנה סוטה מח,א) שנזכה לשפע טובה וברכה במהרה.