עייפת מהמאבק, יהודה?

יהודה, אנחנו מצפים ממך ליותר || ארנון סגל

מכתב לח"כ יהודה גליק בחלוף מאה ימי החסד הראשונים שלו בכנסת – ותגובתו (התגובה תתפרסם בימים הקרובים, עורך)

↓ מאת: ארנון סגל

יהודה יקירי, 

מאה ימיך הראשונים בכנסת ישראל חלפו. קשה עדיין לקלוט ולהפנים איך נקלעת לפתע לבית המחוקקים הישראלי כחבר מן המניין, כמעט מבלי שעשית דבר כדי לקדם את עצמך לשם. זאת ממש כפי שקשה להבין איך בכלל אתה חי אחרי שכבר היינו קרובים להשלים עם הגרוע מכל. אין ספק שאתה נס מהלך, מרגש, חי, נושם ומלטף, עדות לחסדי ה' עלי אדמות ועם עמו ישראל, ולעניות דעתי הקטנה גם סימן לכך ששם למעלה רוצים בפעילות למען הר הבית. 

ואם כבר הר הבית עולה כאן על ראש שמחתנו, אני מתיר לעצמי להעלות בפומבי כמה תהיות בעניין ההר בהקשר שלך. כמי שזכה לצעוד אחריך כברת דרך משמעותית במסילת החתחתים העולה בית א-ל שבה הובלת אותנו במשך שנים, הרשה לי לומר שאני מתקשה מאוד להבין לאן חותר כיום חבר הכנסת גליק, ואיזה הגיון פוליטי מוביל את התנהלותו בעניין המקודש. 

אינך חבר כנסת ככל הח"כים. אין דין אמיר אוחנה, ניסן סלומינסקי ומיקי זהר כדין יהודה גליק. גליק הוא קודם כל ואחרי הכל איש הר הבית. יהיו אשר יהיו הנושאים האחרים שתעסוק בהם, רבים ומגוונים ומפעימים ככל שיהיו, תמיד תיבחן בשורה התחתונה בשאלה אחת בלבד – עד כמה הצלחת לקדם את המאבק למען הר הקודש ממרומי האולימפוס הישראלי באופן שניתן רק שם למעלה, ולא התאפשר לך עד לערב ל"ג בעומר השנה, המועד שבו בוגי יעלון פינה את מקומו לטובת הג'ינג'י מהר הבית. 

אתה, ששבתת רעב במשך 66 יום במצטבר בגלל מניעת עלייתך ההרה, שהורחקת במשך שנים ממנו וניהלת ואתה עדיין מנהל משפטים כנגד המדיניות הגזענית הישראלית הנוהגת כלפי יהודים במקום הקדוש בעולם, אתה שהיטבת להסביר בשפה ברורה לאלו שלא העפילו מעודם במעלה הר הבית את האבסורד בכך שתשעה משעריו מוקדשים למוסלמים בלבד ואילו אחד לכל היתר, ואת האפליה הנוהגת גם באותו שער יחיד בין יהודים שומרי מצוות לבין גלויי ראש – ובכן, לאור מאה ימיך הראשונים בכנסת נראה שעייפת מעט מהמאבק. 

זה מתחיל בשלל העיסוקים שלך בכובעך החדש ובנושאים שאליהם אתה בוחר להתייחס בבמות שניתנו לך. מדובר בנושאים שכל אחד מהם חשוב ביותר ואפילו קריטי, אבל ההתפזרות על פניהם מבליטה את העדר המיקוד בנושא שהיה עד לא מזמן כותרת העל של פועלך. 

הנה טעימה: יחד עם תמר זנדברג הגשת הצעת חוק נגד מכירת נשק למדינות מפרות זכויות אדם, בעיקר באפריקה. נאמת במליאה בעד סיפוח יו"ש ותחילה מעלה אדומים, גם בעניין ריבוי מקרי הטביעה בחופי ישראל וגם בנושא הטבח בניס, צרפת, ביום הבסטיליה. 

פירסמת פוסטים באינספור עניינים ברשתות החברתיות: כתבת על הצורך לחזור לגוש קטיף, הצפת יוזמות רבות של סיוע, התרמה וקידום מיזמים שונים למען מטרות נאצלות באמת כדוגמת עזרה למשפחות נזקקות, או מיזם של נוער עתניאל להקמת מצפה לזכר דפנה מאיר הי"ד. פירטת את דיני תקיעת שופר כדי להוכיח שנשות הכותל אינן עוברות על ההלכה כשהן מבקשות לתקוע בו ברחבה, תיעדת את ילדיך היקרים מתחילים לצעוד בשביל ישראל. 

כתבת גם כמה פוסטים נגד מפקד מפלגת הבית היהודי שנפתח לאחרונה, פירגנת לחיים ילין, שיתפת סרטון שהפיק ידיעות אחרונות שבו רואים ריצת בוקר שלך בספארי ושיחה עם ג'ירפה (!). נאבקת לגונן על הנחת התפילין של נשות הכותל שאותה הגדרת 'מסירות נפש' ולעומת זאת טענת ש'הצל' חייב לשנות סגנון ביחסו לבני בגין. בט"ו באב נשאת בפייסבוק תפילה לשלום העולם, כתבת על העיתונאית במבי שלג ז"ל ועל סיום לימוד חמישה חומשי תורה בתלמוד התורה זילברמן בעיר העתיקה בירושלים. 

פירסמת גם את תמונותיך משתתף במחאת הרופאים בכיכר רבין ומלבדה השתתפת בקמפיין למניעת שיכחת ילדים ברכב. אין ספק, חמור מאוד לשכוח ילדים ברכב, אבל מעט משונה התחושה שהנושא המהותי הזה משמש להשכחת עניין אחר, זה שרק למענו הגעת עד הלום. לפעמים נדמה שהיחידים שמזכירים את הר הבית בדף הפייסבוק שלך אלו המסיתים הפלסטינים שחזרו לאחרונה לאיים עליך ברשת החברתית. 

אתה, שתבעת מעל כל במה חופש פולחן בהר לכל הדתות, שהכרזת על עצמך 'קיצוני בדרישה לשוויון זכויות', שישיבות ועדת הפנים בכנסת הקודמת, בראשות מירי רגב, נצבעו בצבעיך הג'ינג'יים ועמדו בסימן קריאת הכיוון שטרחת להציב בכל אחת מהן – ובכן, כעת אינך עוד אורח בבית הנבחרים. מדוע קולך לא נשמע עוד בעניין? 

הוא לא נשמע כאשר מכל 147 השדולות הקיימות בכנסת בחר ידידך הקרוב, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין, לפסול דווקא את זו שהיתה אמורה לעסוק בענייני הר הבית. קולך לא נשמע גם כאשר בנימין נתניהו נזף בך מול מצלמות ערוץ 2 על כך שעלית להר ביום כניסתך לתפקיד והודיע לך ש'עכשיו אתה חייל', כלומר חייל שלו. למה לא העמדת את האיש על טעות ההבנה המביכה שלו בכללי המשחק הדמוקרטיים? "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל" (ישעיהו מד, כה). 

אבל גם בהזדמנויות שבהן כבר התייחסת להר הבית, ניכר שינוי הכיוון שביצעת. כאשר התייצב נתניהו על הבמה במליאה להשיב לשאלות הח"כים, למשל, היחידה שהעזה לתהות באוזניו מדוע הוא מאפשר לוואקף להתנכל ליהודים בהר היתה שולי מועלם. אתה לא היית שם. 

העברת המוני הרצאות בענייני הר הבית במהלך ימי בין המצרים, ומאות ואלפים נחשפו באמצעותן לקריאתך לעלות להר. זה נפלא וחשוב, אבל בשביל לעשות זאת לא היית צריך להגיע לכנסת. בכנסת תפקידך איננו רק לקרוא להמוני בית ישראל להעפיל אל ההר בטהרה, אלא גם לדאוג שיוכלו לעשות זאת באופן מכובד ולא מתוך תחושה קשה ומשפילה ויחס כאל עבריינים. מי כמוך יודע כמה נוראה ההרגשה שאינך רצוי בהר הבית, כמה מקוממת האפליה במסוף הכניסה לעומת כל עמי העולם הבאים בשערי המקום בחופשיות, בלי מכסות והוראות שנדמה לפעמים שנכתבו בידי הלגיון העשירי. 

"מפקדי המשטרה יצאו מגדרם", כתבת למחרת תשעה באב בדף הפייסבוק שלך, "כדי שיהודים יוכלו לעלות להר הבית בתשעה באב בשקט ובשלום. שאפו לשר גלעד ארדן, למפכ"ל רוני אלשיך, למפקד המחוז יורם הלוי ולמפקד המרחב דורון תורג'מן. כשצריך לפרגן, צריך לפרגן".

מכיוון שעליתי ההרה בעצמי בתשעה באב ואילו אתה כחבר כנסת לא הורשית לעשות זאת, אספר לך שבמהלך הצום הורחקו מההר עשרה יהודים בעוון בכי, קריעת הבגד, מלמול תפילה או נענוע. שניים נוספים נעצרו לשעות ארוכות ואף נאזקו בשל קריאות 'ה' הוא הא-לוהים' ו'שמע ישראל'. נכון, 400 יהודים עלו להר הבית אבל השאפו לכך לא מגיע לשר לביטחון פנים ולשרשרת הפיקוד המשטרתית שלכל היותר מילאו את חובתם בחוק, לאפשר גישה של אנשים מאמינים למקומות המקודשים בעיניהם. השאפו מגיע ל-400 היהודים ולמעלה מזה שבחרו להגיע בעיצומו של הצום ממרחקים רק כדי לעבור את מסלול הייסורים בכניסה להר שהרשויות מייעדות עבורם (ועבורם בלבד), ובכל זאת לא נשברו. 

השאפו יגיע למשטרה ולשלטונות ביום שבו יתייחסו ליהודים דתיים בשערי ההר בדיוק כפי שמתייחסים בהם לתייר אינדונזי או – שומו שמיים – למוסלמי, ביום שבו יהודים יוכלו לקיים את פולחנם בהר כפי שמקיימים אותו הערבים. ואם תהיה שותף במסגרת אפשרויותיך בבית הנבחרים להבאת השינוי הנכסף הזה, השאפו הזה יגיע גם לך. 

נעצרת בהר הבית על לא עוול בכפך יותר מפעם אחת והואשמת בידי המשטרה שתקפת שם מוסלמית, משטרה שידעה היטב שלא נגעת לרעה באיש אלא דווקא הותקפת, משטרה שידעה היטב שהיא משתמשת בעדת שקר כדי להתעלל באדם ישר, משטרה שטענה בעודך נאבק על בריאותך ש'מסוכנותך לסביבה רק גברה כתוצאה מההתנקשות' והתעקשה למנוע ממך לבוא בשערי ההר אפילו בכסא גלגלים וכשידיך קשורות (כפי שהציע עורך דינך יצחק בם), המשטרה שגורמים מתוכה רמזו לעיתונאי שלום ירושלמי שאתה האדם המסוכן ביותר במזרח התיכון – היכן אתה להגן מפניה על מאות אלו הנעצרים, מעוכבים ומורחקים מההר בחשד למלמול?

היכן, למשל, אפשר למצוא דרישה חד-משמעית שלך משרת המשפטים לאסור על המשטרה להחתים את מאות 'מסורבי העליה' היהודים על טופס – שגם אתה אולצת לחתום עליו כמה פעמים – מסמך התחייבות שהכנסת כבר הורתה זה מכבר לחדול מלהשתמש בו, ושהוגדר בידי מומחה למשפט מנהלי כבלתי חוקי? האם טרחת לתהות בפני השרה מדוע היא מאפשרת את קיומם של נהלים בלתי חוקיים בהר הבית, נהלים שלפיהם המדד הקובע את היחס הניתן לאדם בהר הוא הגזע שאליו הוא משתייך והעובדה שכיפה מונחת על ראשו? 

יש לשער שאם חבר כנסת מהקואליציה היה שובר את הכלים בגלל החזיון התמידי המופרך בהר הבית, הוא היה מגלה לצדו לא מעט חברי כנסת מהמחנה הלאומי הסבורים כמותו ואף מוכנים להיאבק על כך בכלים הפוליטיים הלגיטימיים. 

אלקין וחוטובלי, אדלשטיין ומועלם, סמוטריץ', מיקי זהר, אורן חזן ואמיר אוחנה, איילת שקד ובנט וגם אחרים לא מעטים, יש להניח, לא היו עומדים מנגד לו היתה מושמעת על ידך דרישה חד-משמעית להניח ליהודים לנשום בחופשיות בהר הבית אפילו אם הם דתיים, לאפשר להם חופש גישה כפי שדורש חוק יסוד ירושלים בירת ישראל וגם חופש פולחן ולהפסיק את הפגיעה המקוממת ברגשותיהם כפי שתובע חוק המקומות הקדושים, אבל הם לא ישמיעו אותה כל עוד גליק משדר להם שאפליית יהודים בהר זה לגמרי בסדר, וכיפאק לארדן ולשוטרים. ושאפו על מעצר של מזילי דמעות בעיצומו של צום החורבן. מה יגידו אזובי הכותל כשיהודה גליק בכבודו ובעצמו משבח את השלטונות על תפקודם התקין-כביכול בממלכת המשטרה של הר הבית?