המדינה לא מעוניינת ביהושע

עליה להר הבית שמעכבת עליה ארצה || התעמרות שלטונית

יהודי אמריקני נעצר לפני קרוב לשנתיים בהר הבית בלא שעשה דבר, נכלא למשך יומיים ונפתח נגדו תיק פלילי • בסופו של דבר שוחרר ללא כל אשמה – ובכל זאת מצא עצמו נענש בדחיית בקשתו לעלות ארצה ולקבל כאן אזרחות 

↓ מאת: ארנון סגל

ביקור שגרתי בהר הבית בי"ב בשבט תשע"ה, 1.2.15, גרר מעצר של ששה יהודים: חמישה קטינים, תלמידי ישיבה במגדל העמק, ובוגר אחד – יהושע, אזרח אמריקני בן 30 המתגורר בירושלים עם אשתו וילדיו ולומד בישיבה ברובע היהודי. לא היתה הצדקה מיוחדת למעצר החבורה, בוודאי לא למעצר של קטינים. העובדות מדברות בעד עצמן: מאז ועד היום חלפו כמעט שנתיים ובכל זאת לא הוגש כל כתב אישום נגד העצורים. אף לא נטען שהתפללו. 

הימים היו ימי המוראביטאת והמוראביטון בהר הבית, וסיור קבוצות של יהודים דתיים בו הפך לסיוט מתמשך. גם השוטרים לא עמדו בטרור הצעקות האיסלמיות ופרקו את תסכולם דווקא על קרבנות האלימות, הקבוצות היהודיות. אלו שילמו את מלוא המחיר בדמות מעצרים סיטונאיים. 

יהושע משער שנעצר מכיוון שהעביר שיעור קצר בעניין מסכת מידות והזכיר במהלכו כמה תפילות, כל זאת תוך נסיון להתגבר על צווחות הנשים המוסלמיות שמררו את מהלך הביקור במקום הקדוש בעולם. הוא בעל חזות חרדית, אם כי כעדותו על עצמו גם ציוני נלהב. יהושע הגיע לכאן ממונסי, ניו יורק, וכיום הוא אב לילד בן שלוש ותינוקת בת שנה שנולדו בארץ הקודש. 

"השוטרים שהיו בהר לא העירו לנשות המוראביטאת על הרעש שהקימו ולא הרחיקו אותן כראוי", משחזר יהושע. "היתה מתיחות לא נורמלית. פחדתי להיעצר. הקפדתי מאוד לעשות הכל בדיוק כפי שהשוטרים ביקשו. לא עשיתי שום דבר נגד רצון המשטרה. במהלך הסיור שוטר דחף אותי. אמרתי לו שאני עושה כל מה שמבקשים ממני ושלא צריך לדחוף. 

"אחרי שכבר יצאנו משטח ההר ואותן נשים מוסלמיות כבר לא היו לידינו, הורו לי השוטרים להמשיך להתקדם. הקשבתי להם, אולי התמהמהתי, ואז הורו לי השוטרים למסור להם את תעודת הזהות. תפסו אותי בשתי הידיים. אמרתי להם שאני יכול ללכת איתם ואני לא בורח. כך עוכבתי. הביאו אותי לחצר תחנת המשטרה שנמצאת בסמוך. הכריחו אותנו – אותי ואת שאר העצורים הקטינים – לעמוד. היה בוקר קר ולא היה לי במה לכסות את עצמי. גם לא היו לי נעליים, כי השארתי אותן בכניסה להר הבית כפי קביעת ההלכה. 

"אחרי המתנה ממושכת מאוד לקחו אותנו לתחנת המשטרה בקישלה שנמצאת בכניסה לעיר העתיקה. עברנו דרך רחבת הכותל. זו היתה בשבילי מבוכה גדולה. הנה, כולם כבר יודעים שעליתי להר הבית ושנעצרתי שם – והדבר אכן זכה מאוחר יותר לפרסום. נשאלתי על כך שאלות לא נעימות הן מצד מכרים והן מצד רבנים.

"בקישלה מישהו קנה לחם עם חומוס ונתן לי. זה הדבר הראשון שאכלתי באותו יום והדבר האחרון שאכלתי עד למחרת בערב. הייתי שבור. לא האמנתי שזה קורה. כל חיי האמנתי במדינה, שהיא ראשית הגאולה. נהגתי לומר שמי שלא מכיר בכך הוא עיוור וגם כפוי טובה. 

"בחקירה סירבתי לשתף פעולה, אמרתי שכאשר היינו בהר הערבים צעקו עלינו, אך השוטרים לא טיפלו בצועקים אלא עצרו דווקא אותנו, ולכן אינני משתף פעולה. למיטב זכרוני לא שאלו אותי שום שאלה ממוקדת לגבי מעשה כלשהו שעשיתי – כי באמת לא עשיתי שום מעשה רע". 

"בשעה 19:00 בערב העיכוב הפך למעצר. נאזקתי בידיי וברגליי. לא הסבירו לי למה אני עצור. הייתי צריך להתפנות אבל לא הניחו לי ללכת לשירותים. הכניסו אותנו לרכב והסיעו אותנו למגרש הרוסים. במגרש הרוסים חיכינו הרבה זמן. ביקשתי שיאפשרו לי לגשת לשירותים אך השוטרים ממש התעללו בי ובמקום לאפשר לי זאת, לעגו לי. חשתי שאני עומד להתעלף. לקחו ממני את השעון שלי, דבר שהפריע לי מאוד מכיוון שאני מקפיד על זמני התפילות. החרימו גם את שרוכי הנעליים שלי, מה שגרם לקריעת התפירות הקדמיות של הנעליים שקניתי בארצות הברית. רק כשהכניסו אותי לתא ההמתנה אפשרו לי ללכת לשירותים". 

מסורב עלייה

אם לא די בכך, לאחר מכן הופשט יהושע לגמרי ונדרש לעבור בדיקה משפילה בכדי לוודא שלא החביא על גופו סמים. מדוע חשדו בצעיר שנעצר בהר הבית שהוא מחביא על גופו סמים? מהי ההצדקה לבדיקה של אדם נורמטיבי בעירום מלא? ומהי ההצדקה בכלל לעצם המעצר? לאזיקת תייר בידיו וברגליו? לא ברור.

"בתא העברתי לשאר העצורים הקטינים שיעור על המסכת שהם למדו באותה עת, סנהדרין", נזכר יהושע באירועי היום הטראומטי. "דיברתי על סמכות הסנהדרין, על הגייה נכונה בעברית, דיברתי על פתיל התכלת שהיה נושא שבדיוק באותה תקופה חקרתי לעומק. דיברנו על חילוקי ההשקפות בין הזרמים השונים. 

"ביום המחרת הייתי אמור לנסוע עם עוד שני חברים לקפריסין במסגרת מחקר שערכנו לגבי חלזונות התכלת. אחד מהם המתין לי מחוץ למגרש הרוסים עד השעה 14:00, בתקווה שאשתחרר ואסע איתם לקפריסין, אבל לא שוחררתי עד אז והחברים טסו בלעדי. 

"בבוקר יום שני הביאו לי אוכל, אך לא אכלתי כי לא ידעתי מה ההכשר שלו. הביאו אותי ברכב לבית המשפט, שם ראיתי את אשתי. היא ניסתה להעביר לי אוכל אך לא הניחו לה. ישבתי בחדר ההמתנה עד 17:00 בערך. נתנו לי לשתות תה אבל לא שתיתי. פחדתי שיתנו לי דברים לא כשרים. בתא ההמתנה ביקשתי מאחד הסוהרים, אדם דתי, שיגיד לי מאיפה הביאו לנו את הפיתות. סמכתי עליו ואכלתי סוף סוף חצי פיתה שמישהו השאיר שם. רק אז הודיעו לנו שאנו משתחררים". 

יהושע ניסה לשוב ולעלות להר, אולם המשטרה – שעשתה דין לעצמה ולא בפעם הראשונה – סירבה לאפשר את עלייתו. זאת על אף שבית המשפט לא הסכים להרחיק את יהושע מההר כלל. על תלונה שהגיש יהושע בעניין המשטרה לא טרחה להגיב. 

עד כאן הסיפור לא יוצא לצער הלב מגדר שגרת ההצקות העגומה של המשטרה ליהודים העולים להר הבית, אלא שלאחרונה החליט יהושע 'לעשות עליה' – כלומר לבקש אזרחות ישראלית. אחרי תיזוז מתמשך במאמץ להשיג את אינספור המסמכים הנדרשים לצורך קבלת אזרחות כאן, זומן יהושע לפני חודש לפגישה במשרדי 'נפש בנפש', שם הודיעו לו שבקשת העליה שלו מושעית מכיוון שקיים נגדו תיק פלילי פתוח. במשטרה סירבו לסגור את התיק, וזאת על אף שבדומה לרוב מוחלט של מעצרי היהודים בהר הבית, כאמור, הוא נפתח ללא עילה של ממש. 

"במשך כמה חודשים החוויה הטראומטית הביאה לכך שהיה קשה לי לעמוד ליד שוטר. קריאת המסמכים המשפטיים בענייני גרמה לי סיוטים. 

"הבעיה היא שאני עוסק באספנות של ספרי תורה עתיקים, ובמסגרת הזו נדרש לטוס לא מעט. כך, למשל, אני אמור לנסוע לאוזבקיסטן בסוף החודש ולאנגליה כבר בשבוע הבא, והעובדה שאני כאן על תקן תייר שזקוק לאשרת שהייה מקשה מאוד וטומנת בחובה את האפשרות שלא יניחו לי לשוב לכאן, לאשתי ולילדיי. הכל בגלל התיק הפלילי שהמשטרה תפרה לי ומסרבת לסגור". 

כיום מנהל יהושע יחד עם הקטינים שנעצרו עמו תביעה אזרחית נגד המשטרה בדרישה לקבל פיצויים על מעצר השווא המשפיל שחווה, והעובדה הזו הביאה את משטרת ירושלים לסרב להשיב לשאלותינו בעניינו. תהינו מדוע בכלל נעצר יהושע, מדוע ממאנת המשטרה לסגור את התיק נגדו אף שלא הוגש נגדו על ידה כל כתב אישום ומדוע זו צפצפה על פסק בית המשפט והרחיקה את יהושע מהר הבית למשך חצי שנה. 

במקום תשובות קיבלנו מענה לאקוני: "תיק התביעה האזרחית שהגיש הנאשם עודנו מתנהל בבית המשפט ועמדת המדינה מיוצגת בו על-ידי הפרקליטות האזרחית בירושלים. אנו נגיב לכתב התביעה באמצעות הפרקליטות האזרחית בבית המשפט כמקובל".

תהינו גם בפני רשות האוכלוסין מדוע לא מאפשרים ליהושע לעלות ארצה ולקבל אזרחות בישראל. דוברת רשות האוכלוסין מסרה לנו בתגובה בעל פה שיהושע לא פנה למעשה לרשות אלא 'נתקע' עוד בשלב הבירור המקדים שערך ארגון 'נפש בנפש'. מתברר שהארגון איננו רשאי להמשיך בהליך קבלת האזרחות במקרה שקיים תיק פלילי נגד מבקש האזרחות. אולם דוברת רשות האוכלוסין הודתה שגם לו היה פונה יהושע ישירות לרשות, הוא היה נתקל בהשעיה של בקשת העליה שלו, שהיתה מעוכבת עד לסגירת התיק הפלילי – וזו, כפי שהוסבר, לא תלויה ברצונו. 

השאלה הקשה באמת, מכל מקום, נותרה ללא מענה: למה ביקור תמים של יהודי בהר הבית גורר פתיחת תיק פלילי – תיק שכאשר הוא נפתח, תהיה הסיבה לכך מגוחכת ככל שתהא, רק כוח עליון מסוגל לסגור.