פרשת ויגש, עשירי בטבת || הרב ישראל אריאל
פרשת ויגש נקראת בדרך כלל בשבוע שחל בו עשרה בטבת, היום בו התחיל החורבן, כשסמך מלך בבל על ירושלים, והיום המציין את ההכחדה הנוראה ביותר בתולדות עם ישראל בשואת אירופה.
↓ מאת: הרב ישראל אריאל
כבני אדם אין לנו הסבר ותשובה מלאה לכל אשר עבר על ישראל בימי חשיכה אלו, אך במבט כולל, כשעינינו רואות כיצד מתוך האפר והמשרפות, קם ישראל בארצו וחידש את חייו כעם עצמאי בארץ ישראל אחרי אלפיים שנה, הרי זו תשובה ברורה: השואה אינה יד המקרה! גם אם איננו מבינים את המהלך - יש השגחה על עם ישראל! יש מנהיג לבירה! האסון הנורא הוא חלק בתהליך המונהג בידי בורא עולם.
המדרש בתנחומא ויגש (יא), אומר, שכל מה שאירע ליוסף אירע לציון שכן, 'יוסף' ו'ציון' זהים, ובגימטריא – 156. את יוסף רצו להכחיד אך סופו של יוסף שהגיע למלכות. כך גם את ישראל רוצים להכחיד - וסופם מלכות וממשלה.
זו לשון התנחומא:
'ואת יהודה שלח לפניו… בא וראה: כל מה שאירע ליוסף אירע לציון:
ביוסף כתיב וישראל אהב את יוסף (בראשית לז ג), ובציון כתיב אהב ה' כל שערי ציון (תהלים פז ב)…
ביוסף כתיב: והנה אנחנו מאלמים אלומים (בראשית לז ז), ובציון כתיב [בשוב ה' את שיבת ציון…] בא יבא ברנה נושא אלומותיו (תהלים קכו ו)… (ישעיה נב ז),
ביוסף כתיב ויחלום יוסף חלום (בראשית ל"ז), ובציון כתיב בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים (תהלים קכו א)…
ביוסף כתיב ויתנכלו אותו להמיתו (בראשית ל"ז), ובציון כתיב על עמך יערימו סוד… אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד (תהלים פג ד)…
כל הרעות שאירעו ליוסף אירעו לציון וכן הטובות…
ביוסף כתיב: ויהי ה' את יוסף (בראשית ל"ט כא), ובציון כתיב: והיו עיני ולבי שם כל הימים (מלכים א' ט ג)…
ביוסף כתיב וילבש אותו בגדי שש (בראשית מ"א מב), ובציון כתיב עורי עורי לבשי עוזך ציון לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש (ישעיה נב א)
ביוסף כתיב ואת יהודה שלח לפניו (בראשית מו כח), ובציון כתיב הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני (מלאכי ג א)'.
הווה אומר: יוסף וציון דבר אחד הם: יוסף הושלך מבור אחד למשנהו, אך לבסוף עלה לגדולה, כך גם ציון – ישראל הולכים מחורבן לחורבן, הנה נראה כי אכן הפעם יוציאו שונאי ישראל את זממם לפועל וישראל יעלמו בעשן המשרפות - אך הנה דווקא מתוך האפר והעשן… צמחה מדינת היהודים – חלום של דורות התגשם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה