מָקוֹם בַּמָּקוֹם: שתי תורים או שני בני יונה

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

יש טמאים שהתורה חייבה אותם להביא קרבנות מהעוף - תורים או בני יונה • מנין השיגו המיטהרים כמות כה גדולה של עופות ובפרט לקראת הרגלים? • על כך ועל ממצא מרתק שחיכה לנו אלפיים שנה בעיר דוד בפינה של כפות המנעול

שרידי שובך יונים בעיר דוד

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

קרבן מן העוף, 'שתי תורים או שני בני יונה', מצֻווה בפרשתנו כמה פעמים, בעניין טהרת יולדת, מצורע, זב וזבה. הקרבן בא משתי ציפורים מאותו המין, ומכונים בפי חז"ל 'קינים', מלשון קן ציפור, זאת כנראה בגלל דרכם של יונים ותורים להטיל שתי ביצים בהטלה אחת. בבית המקדש היה אדם מיוחד שהיה ממונה על ה'קינים', ובמשנה יוחדה לדיני קרבן העוף מסכת מיוחדת - מסכת קינים.

הרמב"ם מסביר במורה נבוכים (ג,מו): "ומפני שרוב בני אדם לא היו יכולים להקריב בהמה, ציוה להקריב קרבן גם כן ממין העוף, מן הנמצא בארץ ישראל יותר, ומן הנאה והקל למוצאו, והם תורים ובני יונה". 

בתלמוד הירושלמי (תענית פרק ד) מתואר ענף גידול היונים סביבות ירושלים: 'שני ארזים היו בהר המשחה ... אחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל'.

גם בדבריו של וארו, סופר רומי מסוף תקופת הבית השני, נזכרים שובכים ענקיים לגידול יונים, ובשפתו הוא: במגדלי קולומבריום גדולים, כאשר בכל מגדל שכנו עד 5,000 יונים. שרידי קולומבאריום נמצאו בעיר דוד בירושלים ובמקומות מספר סביב לירושלים. ככל הנראה גידול היונים במגדלי קולומבריום תמך בצורך בקרבנות רבים.

בתקופת הרגלים הביקוש לקינים היה כה גדול עד שלפעמים חסרו קינים בשוק או שמחיריהם פקעו. המשנה (כריתות א, ז) מספרת על 'מעשה שעמדו קנים בירושלים בדינר זהב', ורבן שמעון בן גמליאל תיקן תקנות מיוחדות כדי למנוע את הפקעת המחירים. הצורך בקרבנות מן העוף גדל עד כדי כך, שההחלטה לעבר את השנה הושפעה גם מזמינותם של הגוזלות הראויין להקרבה בשווקים (גמרא סנהדרין יא, א). 

בחפירות ארכיאולוגיות שנערכו סמוך לכותל הדרומי של הר הבית נמצא ממצא מרגש השייך לקינים אלו: אבן מעובדת ועליה חרותה המילה 'קרבנ'. מתחת לכתובת חרותות שתי ציפורים מהופכות. יש שמסבירים שאבן זו היא בסיס של כלי, כדברי המשנה במסכת מעשר שני (ד, י): "המוצא כלי וכתוב עליו קרבן ...", ואולי כלי זה אף שימש להבאת קרבן העוף. אחרים זיהו את האבן כ'חותם' הנזכר במשנה במסכת שקלים (פרק ה') והיא מהווה כעין חשבונית קנייה על רכישת קרבן. כך או כך מרגש מאוד לראות בעינינו ולאחוז בידינו מסמך אשר שימש לציין את ההקרבה של קרבן מן העוף במקדש, ואשר חיכה בין החורבות כאלפיים שנה עד שנתגלה שוב לבניהם של בעלי הקרבן, ששבו לירושלים ולהר הבית בעת הזאת.