חופש ביטוי - כן! || שימוש זול בכס השיפוט - לא!
 |
| גזענות בחסות החוק. תיירים ימינה, יהודים שמאלה! |
יומיים לאחר מכן הגיעו מספר בחורים ובחורות מתנועת חוזרים להר לכניסה לרחבת הכותל וצעקו אללה אכבר. בניגוד להר הבית, כאן עצרה המשטרה דווקא את הצועקים. מצוידים בפסק הדין הגיעו העצורים לבית המשפט ולשמחתם פגשו שם את אותה השופטת.
אולם שמחתם היתה מוקדמת מדי. התברר שהשופטת לא התבלבלה לרגע ובניגוד לפסיקתה יומיים קודם לכן, הרי שכאן מדובר בהפרת הסדר הציבורי, שכן הקריאות של הבחורים פגעו בקדושת רחבת הכותל.
לא זו בלבד, אלא אף קבעה השופטת שבעוד הר הבית הנו מקום מוסלמי קדוש בלבד ולא המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, הרי שהכותל הוא מקום יהודי קדוש. הדבר מנוגד לא רק לאמת הידועה לכל, אלא גם לפסיקות מפורשות של בית המשפט העליון.
יו"ר המטה המשותף של תנועות המקדש מכבד מאוד את זכותה של השופטת להביע את דעותיה הפוליטיות הקיצוניות, המצדיקות אפליה גזענית של יהודים לרעה ביחס למוסלמים, בכל מקום, אך לא מכס השיפוט. לכן פנה עו"ד ויסולי יו"ר המטה המשותף לשרת המשפטים בדרישה לפתוח בהליכים להדחתה של השופטת.
↓ צפו: צדק נוסח השופטת השמאלנית ג'ויה שפירא
המשטרה עוצרת יהודים שצועקים אללה אכבר ליד הר הבית
המשטרה מאפשרת צרחות אללה אכבר למוסלמים שרודפים אחרי יהודים בהר הבית
↓ פניית תנועות הר הבית והמקדש לשרת המשפטים
המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש
דישראלי 36 חיפה 3433436 Disraeli St. טל': 8112099 – 04 5791746 – 050 Tel.:
בס"ד
כח תמוז התשע"ה 15.7.15 מבלי לפגוע בזכויות
לכב'
ח"כ אילת שקד, שרת המשפטים
משרד המשפטים
ירושלים
הנדון: בקשה לפתיחת הליכים משמעתיים להדחת השופטת ג'ויה סקפה שפירא
1. בהתאם לסעיף 18 לחוק בתי המשפט התשמ"ד 1984 (להלן "החוק"), הינך מתבקשת להגיש לבית הדין המשמעתי לשופטים קובלנה כנגד כב' השופטת ג'ויה סקפה שפירא מבית משפט השלום בירושלים (להלן "השופטת שפירא"), בגין העילות הבאות:
א. השופטת שפירא נהגה שלא כהלכה במילוי תפקידה (עילה על פי סעיף 18(א)(2) לחוק).
ב. השופטת שפירא התנהגה באופן שאינו הולם את מעמדו של שופט בישראל (סעיף 18(א)(2) לחוק);
ג. השופטת שפירא הפרה את כללי האתיקה לשופטים שנקבעו לפי סעיף 16א לחוק (סעיף 18(א)(5) לחוק).
במידה ובית הדין המשמעתי ירשיע את השופטת שפירא, יהיה מקום להדיחה מכס השיפוט.
2. בתמצית יצוין כי השופטת שפירא משתמשת בתפקידה השיפוטי כדי לפרסם, לקדם ולממש את השקפותיה הפוליטיות הקיצוניות, כי ראוי לשלול באופן גורף ושיטתי זכויות אדם חוקתיות מיהודים בישראל, תוך הפלייתם לרעה במוצהר, על רקע גזעני, ביחס למוסלמים.
3. העובדות: ביום 24.6.15, ביקר רופא יהודי (ד"ר שי גרוס) בהר הבית. מאחר שחזותו דתית, אולץ ד"ר גרוס לעלות להר הבית במסגרת קבוצה של יהודים דתיים כמותו המלווה על ידי שוטרים ואנשי ווקף. בעת הסיור, הותקף ד"ר גרוס מילולית על ידי נשים מוסלמיות רעולות פנים (מוראביטאת). המוסלמיות נכנסו לתוך הקבוצה וצרחו באוזני היהודים את הקריאות "אללה ואכבר" ו"תכביר" ביחד עם קללות, באופן מטריד ומאיים, תוך מעקב צמוד ומתמשך והפרעה מכוונת לסיור הקבוצתי. העורר פנה אל השוטרים שליוו את הקבוצה וביקש לעצור ולהרחיק את הנשים התוקפות. כתוצאה מתלונתו כנגד המוסלמיות הודיע לו השוטר כי הוא מעוכב. ביחס לתוקפות לא עשתה המשטרה דבר, לא עיכבה אותן ואף לא ניסתה להרחיק אותן מקבוצת המבקרים היהודים, או אפילו להורות להן להפסיק את האלימות המילולית כנגד יהודים המבקרים בהר הבית.
4. בנוגע לטיפול המשטרתי הראוי ביחס לאלימות מילולית, פסק בית המשפט העליון אך לפני מספר שבועות, בעתירה בעניין "ריקוד הדגלים", כדלקמן:
"יש מקום לאפס סובלנות כלפי מתפרעים אלימים, מילולית או פיסית, יהיו אשר יהיו. אכן, תפקידה של המשטרה מורכב וקשה בעיר מורכבת וקשה כירושלים, הכוללת אלימות מכיוונים שונים שלא זה המקום לפרטם – אך במקרה הספציפי אין מחלוקת בין כל הצדדים לעתירה, כי אלימות מכל סוג יש למנוע, וגם לאכוף כנגדה אם אירעה." (בג"ץ 3079/15 עמותת עיר עמים ואח' נ' מפקד מחוז ירושלים ואח' להלן "בג"ץ עיר עמים").
5. ד"ר גרוס נעצר ושוחרר בתנאי הרחקה ל – 15 יום מהר הבית וערבות עצמית. על תנאי השחרור הוא הגיש ערר, תוך אזכור וציטוט בג"ץ עיר עמים. הערר נדון על ידי השופטת שפירא. וכך כתבה השופטת שפירא בהחלטתה בערר מיום 6.7.15 (ע"ק 65748-06-15 גרוס נ' מ"י):
"
3. מתוך חומר החקירה עולות ראיות לכך שבמהלך סיור בהר הבית קבוצת נשים צעקה לעבר הקבוצה שבסיור שלה השתתף העורר קריאות 'אללה ואכבר', ו'תכביר'. עוד עולה מתוך החומר שהמשיב פנה לשוטרים ודרש שישתיקו את הקוראות באומרו כי הן מפריעות לו, דרש שיעצרו אותן והודיע כי לא ימשיך בסיור עד שאותן נשים תיעצרנה על ידי המשטרה.
4. קריאות 'אללה ואכבר' ו'תכביר' אינן עבירה פלילית, אף אם הן נאמרו בשטח הר הבית ואינן ערבות לאוזנו של העורר. מנגד התנהגותו של העורר אשר במעשיו עורר מהומה יש בהן כדי להפר את הסדר הציבורי באיזור שיש בו רגישות דתית ובטחונית גבוהה כמו שטח הרב [צ"ל "הר" – א.ו.] הבית, במיוחד בימים אלה.
5. אומנם אין חובה להשלים סיור בהר הבית ואי השלמת סיור אינה בגדר עבירה, ואולם אי הישמעות להוראות השוטרים, דרישה מן השוטרים שיעצרו מתפללים בני דת אחרת או מבקרים בני דת אחרת והמהומה שקמה בעקבות כך, אשר יש בהן כדי להפר את הסדר הציבורי, הן בגדר עבירה".
בנימוקים אלה דחתה השופטת שפירא את הערר.
6. ביום 8.7.15 הגיע קבוצת יהודים לאזור הסמוך לרחבת הכותל המערבי וקראה בדיוק את אותן קריאות שקראו המוסלמיות בהר הבית - "אללה ואכבר" ו"תכביר". המשטרה עצרה את היהודים והביאה אותם לפני השופטת שפירא. להלן ציטוט מתוך החלטתה בבקשה לקביעת תנאי שחרור שהגישה המשטרה (מי"ב 17420-07-15 מ"י נ' קהתי):
"
2. מדובר באירוע במהלכו קראו המשיבים קריאות תכביר ואללה אכבר בסמוך לרחבת הכותל המערבי. מתוך המסמך שסומן מב/3 עולה כי המשיבים ביחד עם מספר צעירות אחרות עמדו וקראו את הקריאות ובשלב מסוים החלו להתגודד מסביבם מספר אנשים שהחלו להתרעם ולכעוס על הקריאות. המשיבים התבקשו לחדול מהקריאות וסירבו ולאחר שאירעו דחיפות בין המשיבים והצעירות שהיו עימם, השוטרים הפרידו בין הצדדים ועיכבו את המשיבים.
...
4. דומה כי מעשיהם של המשיבים נעשו כהתרסה על החלטת בימ"ש זה בנוגע לאירועים של קריאות תכביר ואללה אכבר של מוסלמים בשטח הר הבית. לא סברתי כי הדברים דומים. מעשיהם של המשיבים נעשו באזור שהוא מקום קדוש ליהודים עומדים בניגוד לתקנה 2 לתקנות השמירה על המקומות קדושים ליהודים ובכלל זה עריכת טקס או הכרזה שאינה על פי מנהג המקום ופוגעת ברגשות ציבור המתפללים היהודים במקום. מעשה זה הוא מעשה שעלול לעורר מהומה ואף אירוע אלים ונראה מתוך החומר כי מהומה כאמור אכן קמה.
5. בנסיבות אלה על אף שהקריאות כשלעצמו נכללות במסגרת חופש הביטוי הרי שהנסיבות בהן נעשו יש בהן כדי להקים מסוכנות ולהצדיק את בקשת ההרחקה.
...
8. אני מורה על הוספת תנאי השחרור הבאים:
א. המשיבים יורחקו מאזור הכותל המערבי ושעריו עד ליום 23.7.15.
ב. הערבויות שנחתמו בתחנת המשטרה לצורך הבטחת התייצבותם של המשיבים לדיון יעמדו גם לצורך קיום החלטה זו."
העתק ההחלטה מצ"ב, מסומן "ב".
7. מהאמור לעיל עולים הממצאים והמסקנות הבאים:
א. השופטת שפירא מוצאת לנכון להגן על אלימות מילולית של מוסלמים, תוך שהם תוקפים יהודים בהר הבית, בטענת "חופש ביטוי", אך היא שוללת את אותו חופש ביטוי בדיוק מיהודים.
ב. השופטת שפירא שוללת מיהודים אפילו את היכולת להתלונן על עבירות של מוסלמים נגדם, ומכנה את עצם התלונה עבירה פלילית. מדובר בשלילת זכות הגישה לערכאות מיהודים בלבד.
ג. השופטת שפירא אינה מכירה בכך שהר הבית הוא מקום קדוש ליהודים.
ד. השופטת שפירא שוללת מיהודים בלבד את חופש הביטוי, התנועה, הדת, החרות מאסר והזכות לפרטיות, בעוד שהיא מגנה על חירויות האלה של מוסלמיות הנשלחות לתקוף ולהטריד יהודים על ידי ארגוני טרור.
ה. השופטת שפירא אינה מכירה בפסיקה המחייבת של בית המשפט העליון הקובעת כי יש לנקוט אפס סובלנות כלפי אלימות מילולית, ככל שאלימות זו מתייחסת למוסלמים.
ו. השופטת שפירא מפלה במודע ובמפורש לרעה יהודים באורח גורף, שיטתי וסדרתי, ביחס למוסלמים, ומפרה בכך את עיקרון השוויון בפני החוק.
ז. בסעיף 144א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 מוגדרת "גזענות" כדלקמן:
" "גזענות" - רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסיה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני;"
החלטותיה של השופטת שפירא דלעיל, המצדיקות רדיפה, השפלה, ביזוי, עוינות ואלימות נגד יהודים, מהוות הסתה לגזענות כנגד יהודים.
ח. החלטותיה של השופטת שפירא סותרות את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כפי שאלה נקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. החלטות השופטת שפירא סותרות הן את האופי הדמוקרטי של מדינת ישראל (באמצעות שלילת זכויות אדם יסודיות מיהודים תוך הפרת עיקרון השוויון בפני החוק) והן את אופיה היהודי של מדינת ישראל (באמצעות הפליית יהודים לרעה באורח גזעני ביחס למוסלמים).
8. יתכן כי המשטר הדמוקרטי במדינת ישראל חזק דיו כדי להכיל את דעותיה הפוליטיות של השופטת שפירא, השוללות את אופיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ותומכות בשלילת זכויות אדם מיהודים בלבד תוך הפלייתם לרעה, על בסיס גזעני, ביחס מוסלמים. ואולם, השימוש שעושה השופטת שפירא בכס המשפט ובסמכויות המופלגות שהוענקו לה על מנת לפרסם, לקדם וליישם את שלילת זכויות אדם היסודיות מיהודים בלבד, תוך הפלייתם לרעה על בסיס גזעני ביחס למוסלמים, מהווה שימוש לרעה בכוח המשרה ומצדיק, ואף מחייב, את הדחתה של השופטת שפירא מכס השיפוט.
9. החלטותיה הנ"ל של השופטת שפירא שמשמעותן, כאמור, היא שלילת זכויות האדם באורח גורף מיהודים בלבד והפלייתם הגזענית לרעה ביחס למוסלמים, מהווה גם שורה של עבירות על כללי אתיקה לשופטים, התשס"ז-2007 (להלן "הכללים"), ובכללן:
א. סעיף 3(ב) לכללים – "כוח השיפוט, שלטון החוק והגינות
... (ב) בהכריעו בדין עושה שופט להגשמתו של שלטון החוק תוך שמירה על זכויות האדם. מחובתו של שופט לפעול ביושר ובהגינות, לשוויון הכל לפני החוק, ותוך הקפדה על התנהגות שיש בה כדי לקיים ואף להגביר את האמון בשיטת המשפט בכלל ובמעשה השפיטה בפרט.".
העובדות המצוינות לעיל מצביעות על כך כי השופטת שפירא שוללת באורח גורף את זכויות האדם מיהודים בלבד, פועלת בניגוד לעיקרון השוויון לפני החוק, ומתנהגת באופן הפוגע קשות באמון הציבור בשיטת המשפט ככלל ובמעשה השפיטה בפרט.
ב. סעיף 6 לכללים "אי–משוא פנים
"שופט ינהג בבעלי הדין בשוויון, לא יישא פני דל ולא יהדר פני גדול, לא יסביר פניו לאחד וירע פניו לאחר, ישפוט בדעה נקיה ולא יגלה דעה קדומה או משוא פנים.". כפי שהוכח לעיל, השופטת שפירא אינה נוהגת בשוויון בין בעלי הדין אלא בהפליה גורפת ומוצהרת על בסיס גזעני, ומגלה בפסיקותיה דעות קדומות ומשוא פנים ברור ומפורש באורח גורף, שיטתי וסדרתי, כנגד יהודים ובעד המוסלמים.
ג. סעיף 7 לכללים: "הליכותיו של שופט
(א) אלה יאפיינו שופט בתכונותיו ובאורחותיו: יושר לב, טוהר מידות ומסירות לתפקיד. שופט יימנע ממעשים שאינם הולמים מעמדו של שופט או העלולים לפגוע בדימויה של מערכת השיפוט.
(ב) שופט יהיה מופת לכיבוד החוק בכל אשר יעשה."
השופטת שפירא משתמשת בכס השיפוט על מנת לממש את דעותיה הפוליטיות כי יש לשלול מיהודים את זכויות האדם היסודיות שלהם, המעוגנות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, תוך הפלייתם הגורפת לרעה ביחס למוסלמים. מדובר בשימוש לרעה בכוח המשרה ובמעשים שאינם הולמים את מעמדו של שופט ופוגעים קשות בדימויה של מערכת השיפוט.
ד. סעיף 18 לכללים: הבעת דעה בפומבי
"שופט יימנע מהביע בפומבי דעה בענין שאינו משפטי בעיקרו והשנוי במחלוקת ציבורית."
החלטותיה של השופטת שפירא מתייחסות בהכללה למעמדם של יהודים ומוסלמים בהר בית ובכותל המערבי, תוך הבעת דעה מובהקת בסוגיות שהן פוליטיות ושנויות במחלוקת ציבורית עזה.
10. מן הראוי להדגיש כי השופטת שפירא היא שופטת מעצרים בירושלים (עד לפני מספר חודשים היא היתה תובעת פלילית מטעם הפרקליטות בירושלים). בתוקף תפקידה היא מחליטה במעצרי ימים, עיכובים ותנאי שחרור. מטבע הדברים מדובר בהחלטות קצרות טווח שברוב המקרים לא ניתן לערער עליהן עקב קוצר הזמן. למעלה מ – 95% מהיהודים הנעצרים או מעוכבים בהר הבית אינם מועמדים לדין, ועל כן החלטותיה של השופטת שפירא השוללות את זכויות האדם של היהודים הן סופיות, הגם שלא התקיימו הליכי משפט, הוכחות וכיו"ב. מכאן שהנזק החמור לחשודים היהודים המובאים בפני השופטת שפירא עקב התנהלותה בניגוד לחוק ולתקנון האתיקה, אינו בר תיקון בערכאות הערעור במרבית המקרים.
11. לאור כל האמור לעיל מתבקשת כב' שרת המשפטים להשתמש בסמכויותיה לפי סעיף 18 לחוק בתי המשפט ולהגיש קובלנה כנגד כב' השופטת ג'ויה שפירא לבית הדין המשמעתי לשופטים ולבקש את הדחתה מכס השיפוט.
בכבוד רב,
( - )
אביעד ויסולי, עו"ד
הצהרה פורמלית: אין באמור במכתב זה כדי להוות כל ויתור על דרישה, בקשה, טענה, תלונה, סעד, ערעור, ערר, צו, הודעה, תביעה, תובענה יצוגית, תביעה נגזרת או עתירה על פי כל דין ונגד כל אדם.
.jpg)
