איה מקום קודש הקודשים? || לא כמו שכולם חושבים
 |
| חוקר המקדש פרופ' אשר קאופמן ז"ל |
אשר קאופמן ז"ל לא היה הפיזיקאי האנגלי הראשון שנהה אחרי מידות המקדש וראה בהן צופן לסודות היקום שיש לפענח. 250 שנה לפניו הסתובב במסדרונות האקדמיה הבריטית סיר אייזיק ניוטון כשהוא שרוי במחשבות דומות אודות המקדש בירושלים. קאופמן בהחלט ראה בו דגם לחיקוי. אלא שבניגוד לניוטון, זה האחרון גם הגיע לעיר הקודש בפועל. לפני שבועיים הלך לעולמו כשגילו כבר נושק לתשעים.
↓ על חוקר המקדש, פרופ' אשר קאופמן ז"ל
בשנת 1959 עלה הפיזיקאי הסקוטי ארצה והצטרף למחלקה לפיזיקה באוניברסיטה העברית, שבה כיהן כחוקר עד יומו האחרון. פרופ' אשר קאופמן ז"ל, פיזיקאי שמומחה בכלל להיתוך גרעיני, חלק על התפיסה המקובלת ועל המסורת היהודית הממקמות את היכל המקדש ואת קודש הקדשים בכיפת הסלע וסבר שיש 'להזיזם' צפון מערבה כמה עשרות מטרים. במחקר שפירסם בשנת 1975 מיקם קאופמן את קודש הקדשים 'שלו' בכיפת הרוחות הסמוכה לכיפת הסלע מצפון.
קאופמן, חוקר דקדקן בעל גינונים יקיים, הסתובב בחצרות הר הבית בשנות השבעים והתיידד גם עם אנשי הוואקף שעמם ישב לא פעם לכוס קפה. הוא ביקש לאתר את מקום המקדש באמצעות זיהוי מקום שריפת הפרה האדומה שעל פי ההלכה צריכה להיעשות בדיוק מזרחית ממנו, בהר הזיתים. מטעמיו שלו הגיע קאופמן למסקנה שזו התבצעה בקו גובה של יותר מ-800 מטרים מעל פני הים.
ומכיוון שהשטח הדרומי ביותר בהר הזיתים המצוי מעל לקו גובה של 800 מטרים נמצא צפונית מכיפת הסלע, הסיק הפרופסור שהכיפה איננה מקומו של קודש הקדשים, אלא יש לחפש אותו צפונית לה. קאופמן זיהה את שער הרחמים שבכותלו המזרחי של הר הבית כשער המזרח הקדום המתואר במשנה, ועל פי זה, באותו קו מזרח-מערב, התווה את מקום בית המקדש לשיטתו.
המקדש לשיטת קאופמן איננו מלבני כמתואר במשנה אלא טרפזי משהו, והר הבית – שעל פי המתואר במשנה הוא ריבוע בן 500 על 500 אמה – הופך אצלו למרובע שאיננו שווה צלעות, אשר רק שטחו הכולל מסתכם ב-500X500 אמות. את גודל האמה העריך ב-42.7 סנטימטרים.
שיטתו הותקפה רבות בידי בכירי חוקרי הר הבית. הרב זלמן קורן, למשל, המאמץ את התפיסה המסורתית המזהה את קודש הקדשים בכיפת הסלע, כתב על שיטת קאופמן בחריפות ש'כמעט כל פרט בתיאוריה [של קאופמן. א"ס] אינו עומד בשיטת הביקורת'. הוא כותב שקביעת קו הגובה 800 מ' לצורך חיפוש מקום שריפת הפרה שרירותית לחלוטין ואיננה מחוייבת כלל. גם שער הרחמים ככל הנראה לא היה קיים בימי הבית, ונבנה רק במאה השביעית לספירה, צפונית למקומו של שער המזרח המקורי מימי הבית (שכנראה היה בנוי בדיוק ממזרח למקום כיפת הסלע). גם על שיעור האמה של קאופמן כותב הרב קורן שהוא 'אינו מציאותי'.
קאופמן, מכל מקום, הוסיף להיאבק על צדקת שיטתו בארבעת העשורים הבאים. החתום מעלה עצמו זכה לקבל למערכת כמה מכתבים בכתב ידו המסודר והמוקפד של קאופמן על גבי ניירות רשמיים של האוניברסיטה העברית. פעם ועוד פעם שיגר הפיזיקאי את מאמריו למערכות העיתונים במטרה לחזק את הצעת הזיהוי שלו למקום המקדש. בכ"ו בניסן הוא נפטר בשיבה טובה ונקבר בהר הזיתים, לא הרחק ממקום שריפת הפרה האדומה על פי השקפתו, נקודת המוצא שממנה יצא לפתח את שיטתו.
קאופמן, חוקר דקדקן בעל גינונים יקיים, הסתובב בחצרות הר הבית בשנות השבעים והתיידד גם עם אנשי הוואקף שעמם ישב לא פעם לכוס קפה. הוא ביקש לאתר את מקום המקדש באמצעות זיהוי מקום שריפת הפרה האדומה שעל פי ההלכה צריכה להיעשות בדיוק מזרחית ממנו, בהר הזיתים. מטעמיו שלו הגיע קאופמן למסקנה שזו התבצעה בקו גובה של יותר מ-800 מטרים מעל פני הים.
ומכיוון שהשטח הדרומי ביותר בהר הזיתים המצוי מעל לקו גובה של 800 מטרים נמצא צפונית מכיפת הסלע, הסיק הפרופסור שהכיפה איננה מקומו של קודש הקדשים, אלא יש לחפש אותו צפונית לה. קאופמן זיהה את שער הרחמים שבכותלו המזרחי של הר הבית כשער המזרח הקדום המתואר במשנה, ועל פי זה, באותו קו מזרח-מערב, התווה את מקום בית המקדש לשיטתו.
המקדש לשיטת קאופמן איננו מלבני כמתואר במשנה אלא טרפזי משהו, והר הבית – שעל פי המתואר במשנה הוא ריבוע בן 500 על 500 אמה – הופך אצלו למרובע שאיננו שווה צלעות, אשר רק שטחו הכולל מסתכם ב-500X500 אמות. את גודל האמה העריך ב-42.7 סנטימטרים.
שיטתו הותקפה רבות בידי בכירי חוקרי הר הבית. הרב זלמן קורן, למשל, המאמץ את התפיסה המסורתית המזהה את קודש הקדשים בכיפת הסלע, כתב על שיטת קאופמן בחריפות ש'כמעט כל פרט בתיאוריה [של קאופמן. א"ס] אינו עומד בשיטת הביקורת'. הוא כותב שקביעת קו הגובה 800 מ' לצורך חיפוש מקום שריפת הפרה שרירותית לחלוטין ואיננה מחוייבת כלל. גם שער הרחמים ככל הנראה לא היה קיים בימי הבית, ונבנה רק במאה השביעית לספירה, צפונית למקומו של שער המזרח המקורי מימי הבית (שכנראה היה בנוי בדיוק ממזרח למקום כיפת הסלע). גם על שיעור האמה של קאופמן כותב הרב קורן שהוא 'אינו מציאותי'.
קאופמן, מכל מקום, הוסיף להיאבק על צדקת שיטתו בארבעת העשורים הבאים. החתום מעלה עצמו זכה לקבל למערכת כמה מכתבים בכתב ידו המסודר והמוקפד של קאופמן על גבי ניירות רשמיים של האוניברסיטה העברית. פעם ועוד פעם שיגר הפיזיקאי את מאמריו למערכות העיתונים במטרה לחזק את הצעת הזיהוי שלו למקום המקדש. בכ"ו בניסן הוא נפטר בשיבה טובה ונקבר בהר הזיתים, לא הרחק ממקום שריפת הפרה האדומה על פי השקפתו, נקודת המוצא שממנה יצא לפתח את שיטתו.
