ביום שלישי הקרוב אפשר יהיה לחזות בו רק באמצעות משקפת איכותית (וזה לא מספיק טוב) וביום רביעי גם בעין החופשית (אבל זה כבר מאוחר מדי) * רוי עמנואל הופמן, גדי איידלהייט ושאר מאות החברים ב'אגודה הישראלית לצפיה בירח החדש' (בין השאר ערבי מאוניברסיטת אל-קודס, יהודים קראים וגם נוצרים ברזילאים) נושאים פנים מערבה מדי ראש חודש וצופים בחרמש הדקיק רגע לפני שהוא נעלם מאחורי האופק, לקראת מועד שבו אכן יזדקקו לתצפית הזו
 |
| למעלה מ־ 3,000 צפיות. רוי הופמן בציפייה לקראת הירח החדש של כסלו |
קמפוס גבעת רם בירושלים, ראש חודש כסלו, 16:45. רוי הופמן (50), מנהל המעבדה לתמ"ג בכימיה הסמוכה לכאן מכוון את המשקפת הטלסקופית מערבה. עכשיו מעונן, דווקא עכשיו. העוברים והשבים מתקשים להבין מה איבד האיש בצד מערב בין העננים. רגע לפני כן עוד היה נדמה לו שהוא מבחין בירח. ככל הנראה הראשון שהבחין בו בארץ ישראל כולה, אבל כעת הופמן כבר איננו רואה אותו. המצלמה לא קלטה את הרגע ובכל מקרה המשקפת נועדה רק לסיוע. ראיית הירח באמצעותה איננה קבילה כעדות על פי ההלכה היהודית. כבר קרה שכשתיחקרו אדם שהיה משוכנע שראה את הירח החדש, התברר לבסוף שראה רק ענן שנדמה לו כירח.
כך זה בכל ראש חודש, כלומר מה שהיה אמור להיות ראש חודש, אבל כבר למעלה מ-1,600 שנה הלוח מתנהל באופן שרירותי, על פי חשבונות קבועים מראש ולא על פי עדות ראיה בבית דין. אט אט הסטיה גדֵלה, כך שלוּ היה הופמן מבחין בירח ובאתר כלשהו היה בנמצא בית דין סמוך הנכון לקבל את עדותו, היה ב' בכסלו הופך לראש חודש. דא עקא שרוֹי לא הצליח להבחין בירח באופן ודאי, וכך לא אף אחד ממאות חברי 'האגודה הישראלית לצפיה בירח החדש' בתחומי הארץ (בחו"ל דווקא הצליחו, חברי האגודה באלבמה ובאיים הדומיניקניים, אבל לגבי עדות החודש קבילה רק צפייה של יהודים בתחומי ארץ הקודש). לו היינו תלויים בראיית הירח לשם קביעת ראש חודש, הוא היה נקבע רק למחרת, ג' בכסלו על פי הלוח של ימינו.
הירח החדש מופיע תמיד במערב ותמיד לזמן קצר בלבד סמוך לשקיעה, למשך כעשרים דקות. אם לא היו מבחינים בו היה ראש חודש נדחה ביממה ומתקדש כבר מאליו, ללא צורך בעדות. הופמן מעוניין לחדש ימינו כקדם, ולשפר את היכולות היהודיות לצפות בירח החדש לקראת התחדשות הסנהדרין במועד כזה או אחר. הוא תושב מעלה אדומים. דרך הישיבה במקום, ברכת משה, הגיע לנושא הזה שבמסגרתו אסף רישומים של יותר מ-3,000 תצפיות בירח במהלך 14 השנים החולפות. בשנת תשנ"ט ביקש הרב נחום רבינוביץ', ראש הישיבה, מהופמן לכתוב נספח מדעי לפירושו להלכות קידוש החודש לרמב"ם, ודרך הכתיבה נחשף לעניין והקים יחד עם חובב-ירח אחר, גדי איידלהייט, את האגודה לצפיה בירח החדש. האתגר המדעי מושך את הופמן, אבל הוא איננו מסתיר את ההיבט הדתי בכל הסיפור – לחתור לחידוש המעמד הנשכח של קידוש החודש.
למעלה אדומים דווקא היסטוריה שלילית בהקשר הזה. במסכת ראש השנה (כב,ב) מתואר נסיון הטעיה של בית הדין בידי הבייתוסים, מכחישי התורה שבעל-פה שהתנגדו לטקס הזה שאיננו מפורש בתורה, ושמו של מעלה אדומים נזכר בעדות ההיא. עד השקר תיאר באופן ציורי למדי את העניין בבית הדין: "עולה הייתי במעלה אדומים וראיתיו [את הירח. א"ס] רבוץ בין שני סלעים. ראשו דומה לעגל, אוזניו דומין לגדי, קרניו דומות לצבי וזנבו מונחת לו בין ירכותיו, והצצתי בו ונרתעתי ונפלתי לאחוריי".
הסהר האדום
 |
רואים את הנולד.
הירח החדש של חשוון תשע"ד במבט ממעלה־אדומים
|
המחקר האסטרונומי של הופמן מספק לו גם רעיונות בענייני הכימיה. למשל הבנת חשיבות הביקורת על התוצאות והצורך לבדוק אותן שוב ושוב בכדי להימנע מטעויות מביכות. אגב, חשוב לרוי להדגיש, מה שאנו מבקשים לצפות בו כעת איננו המולד, אלא הראיה הראשונה של הלבנה בחודש הטרי. המולד הוא הרגע שבו חולף הירח בדיוק בין כדור הארץ לבין השמש, וברגע הזה הירח כמובן איננו נראה כלל. הראיה הראשונה מגיעה רק יום-יומיים לאחר מכן. המולד הממוצע שעליו מכריזים בבתי הכנסת אף הוא איננו מדוייק, ומצוי בטווח של כ-14 שעות פחות או יותר מהמולד האמיתי.
נדיר מאוד שרק לילה אחד בלבד מפריד בין הירח הישן לחדש, אבל על-פי 'המדריך לצופה' שבאתר האגודה קיים סיכוי שזה יקרה בשנה זו בכ"ט וב-ל' בשבט תשע"ד. נכון, הסיכוי שתצפיתן אחד בירושלים יוכל לראות את הירח הישן והחדש הוא אמנם 11% בלבד, אולם אם יהיו תצפיתנים רבים ממקומות שונים קיים סיכוי של 46% שלפחות אחד מהם יזכה לראות את שתי הופעות הירח. אגב, סהר הירח בישראל ובארצות צפוניות ממנה נוטה בדרך כלל שמאלה (נטיה שניכרת גם בעניינים נוספים, פחות שמימיים), אבל בתחילת אדר א' תשע"ד תתאפשר ראיה של סהר נוטה ימינה. זו תהיה הפעם האחרונה למשך שנים אחדות שהירח המתחדש יראה כך מארץ ישראל בעין בלתי מזויינת.
למה אסור להסתמך על ראיית הירח החדש באמצעות משקפת?
"הרמב"ם פוסק בעקבות התלמוד שאם רואים את הירח דרך עששית, זו איננה ראיה קבילה. נכון, בדרך כלל עששית הופכת את הראיה לגרועה יותר ופה דווקא לטובה יותר. הרי בטכנולוגיה של ימינו ניתן לצלם תמונות שבלתי אפשרי לראות בשום אופן בעין החופשית. קיימות תמונות של הירח כשהוא במרחק שלוש מעלות מהשמש, כלומר כמעט ברגע המולד. ניתן לעשות זאת כיום באמצעות היטל מיוחד ותת-אדום ובסיוע עבודת מחשב, אבל זה כמובן לא קביל לעדות. באמצעות משקפת בקוטר 50 מ"מ אפשר לראות את הירח עשר דקות עד רבע שעה לפני שאפשר להבחין בו בעין בלתי מזויינת. ניתן להשתמש בתחילה במשקפת כדי למצוא את מיקום הסהר, וכך לברר להיכן כדאי להביט, אבל בסופו של דבר ראיית העין הבלתי אמצעית היא הקובעת. גם מי שינסה להשקיף על הירח החדש מהאוויר, באמצעות מטוס וכדומה, לא יהיה רשאי להעיד על כך, מפני שהצפיה צריכה להיעשות מפני הקרקע דווקא, ודווקא על אדמת ארץ ישראל. גם צפיה מבניין גבוה קבילה".
מי שממשיך להסתמך גם כיום על עדויות ראיה לצורך קביעת חודשי השנה אלו בין השאר המוסלמים, אבל להופמן ביקורת על שיטותיהם: "בסעודיה מקובל שהראשון שמספק עדות על מולד הירח זוכה בסכום כסף גדול. התוצאה היא שהם תמיד מכריזים על החודש החדש יום-יומיים מוקדם מדי".
ובכל זאת באגודה חברים בני דתות רבות, ובין השאר מוסלמים, וגם נוצרים ברזילאים ואמריקנים. "אלו נוצרים המעוניינים לקבוע לוח חדש לפי הלוח הכתוב בתורה, להבנתם". ערבים מהרשות הפלשתינית משתפים פעולה עם האגודה וכן יהודים קראים הממשיכים גם כיום לקדש את החודש על פי הראיה. וכך נכתב באתר האגודה: "האגודה הישראלית לצפייה הירח החדש פועלת מתוך כוונה להגדיל את העיסוק בתורה ולהאדירה (מזווית ראיה הלכתית יהודית רבנית אורתודוקסית). האגודה מכבדת ושואפת לחבור ולשתף פעולה עם כל גוף, ארגון, קהל, או יחיד, שמתעניין בלידת הירח ללא קשר לדעותיו להשקפותיו לאמונתו או לדתו. יחד עם זאת אין בשיתוף פעולה מעין זה כדי להצביע בהכרח על זיקה כלשהי לאמונות, דעות, רעיונות, ומטרות שאותם מקדמים גורמים או יחידים אלה".
עשרים-שלושים איש שולחים בכל חודש מרחבי העולם את השעה המדוייקת שבה הבחינו בסהר הטרי. רוי הופמן משוכנע שאילו היו צופים רבים בירח ברחבי הארץ היה מישהו מצליח להבחין בירח טרם שקיעתו באופק מערב גם בראש חודש כסלו המעונן. ביום שלישי השבוע שוב ייקראו לדגל חברי האגודה בעלי הטלסקופים, להבחין ראשונים בירח של טבת. בעין בלתי מזויינת אפשר יהיה להבחין בו רק ברביעי בערב, יום השלושים שבו החודש מקודש ממילא, גם מבלי להבחין בירח.
אבל יש גם מחיר לתוכניות השאפתניות. הוויתור הגדול ביותר שנצטרך לבצע אם וכאשר יתגשם חזונו של הופמן הוא על לוחות שנה קבועים מראש. בדומה למוסלמים נמצא עצמנו מחשבים מחדש בכל חודש את הימים שבהם ייפלו החגים. כולנו נידרש לפתע להיות מעט ברסלברים ופחות מתוכנתים מראש. והאמת היא שלא בטוח שזה נורא כל כך.
