כך כתבו בעיתון הארץ על תרגול הקרבת הפסח

מאירוע מחתרתי למפגן כח || כך זה נראה מצד שמאל

כך נראה תרגול הקרבת הפסח בעיתון הארץ

בעשור לחודש הראשון - י' בניסן נערך בירושלים תרגול הקרבת קרבן פסח. האירוע נערך כהכנה לקראת חידוש עבודת הקרבנות בהר הבית וקיום מצוות הקרבת הפסח כהלכתו. הכמיהה לחידוש עבודת בית א-להינו מלווה אותנו מאז החורבן, אולם בדורות האחרונים היא הופכת להיות מעשית וממשית יותר.

התרגול הראשון שנעשה לפני כמה שנים, נעשה בצנעה ותוך הרמת גבה של רבים מבני עמנו. בשנים האחרונות אירועים אלו חדרו יותר אל התודעה ורבנים חשובים ונחשבים לא חוששים לקחת חלק באירוע ולתמוך בו בפומבי. 

הנה כתבה מעניינת בעניין שהתפרסמה בעיתון הארץ. גם אם לא היינו חותמים על כל מילה, כדאי לקרוא מה יש להם להגיד (הכתבה וכותרות התמונות מובאים כלשונם, התמונות - צילום מסך מהמקור).

↓ טקס קרבן הפסח של פעילי המקדש: מאירוע מחתרתי למפגן כוח

טקס "התרגול" לקראת הקרבת הקרבן זכה אתמול לחיבוק ממסדי בדמות הרב הראשי של ירושלים. הפעילים הבטיחו שברגע האמת יוכלו להקים מזבח בהר הבית בתוך דקות

מאת: ניר חסון/ הארץ

גליק, עציון והשה

כמה מאות בני אדם הגיעו אתמול (שני) לחצר בית ספר בשכונת קרית משה בירושלים כדי להשתתף בטקס הכנה לקראת הקרבת קרבן פסח. כבכל שנה, בטקס נשחט שה בידי כהנים שביצעו את השלבים השונים של הקרבת הקרבן עד לצלייתו של הכבש ואכילתו. 

קהל הצופים בטקס.
הילדים העדיפו את השה על פני הצגת פסח

היה זה מפגן כוח של אנשי המקדש ופעילי הר הבית. והשנה היתה לפעילים סיבות נוספות לשמחה: החלמתו של בכיר הפעילים, יהודה גליק, מניסיון ההתנקשות; הפיכת נושא שינוי הסטטוס-קוו בהר הבית ופתיחתו לתפילת יהודים הפך לסוגיה פוליטית מרכזית; לקראת האפשרות שסביב שולחן הממשלה הבאה ישבו לא פחות משלושה שרים שהם תומכים נלהבים בנושא שינוי הסטטוס-קוו בהר הבית (אורי אריאל, מירי רגב וציפי חוטובלי). 

השנה הם גם התגאו, ובצדק, בתמיכה רבנית-ממסדית בדמותו של הרב הראשי של ירושלים, הרב אריה שטרן, שהגיע לטקס ובירך את העושים במלאכה. ולמרות כל זאת, החלקים המעשיים של הטקס היו מעט מעוררי רחמים וחשפו את הפער בין הדימוי וההלכות לעולם המעשה.

הכהנים בטקס. בגדים לבנים, רגליים יחפות וקרות

השה לא היה האטרקציה היחידה לילדים באירוע

מחוץ לאירוע הפגינו כמה עשרות פעילי ארגונים למען זכויות בעלי החיים שמחו על השחיטה ונקלעו לוויכוחים עם באי האירוע. בפנים נאספו פעילי כ"ך, אנשי ימין מוכרים, ותיקי המחתרת היהודית וגם משפחות רבות עם ילדים. הילדים הוזמנו להצגה בנושא הר הבית, אבל רובם העדיפו להישאר ולצפות בגורלו של השה. הוא ליחך גבעולי עשב אחרונים והובל מפינת המגרש בידי ותיק פעילי הר הבית ואיש המחתרת היהודית, יהודה עציון, גליק (עם מאבטח-מתנדב שמלווה אותו מאז ההתנקשות) ופקח של עיריית ירושלים אל השוחט. 

השחיטה עצמה נעשתה במקום מוסתר מעיני הקהל. לאחריה שפכו הכהנים את דמו של השה על בסיס המזבח והוא עצמו הוצג בפני הקהל פשוט עור ולאחר שאבריו הפנימיים הושמו על המזבח ושיפוד גדול ננעץ בגופו הוא נצלה ובשרו חולק לציבור.

הדוברים שבו והדגישו כי אין מדובר בהקרבת קרבן פסח, אלא בתרגול לקראת הדבר האמיתי. "כדי שנדע מה לעשות, שנרגיש את החוויה הקדומה ההיא", אמר ארנון סגל, פעיל הר הבית ומנחה האירוע. על פי ההלכה, את קרבן הפסח האמיתי ניתן להקריב רק בערב פסח, בין ערביים, ורק בהר הבית. "ברגע שהממשלה מאשרת אנחנו יודעים כיצד לעשות זאת", אמר סגל והזכיר את המזבח הנייד הממתין במכון המקדש ויכול להיות מורכב במקום המיועד על ההר בתוך דקות.

הכהנים בטקס. בגדים לבנים, רגליים יחפות וקרות

הצלמת גלי תיבון עוקבת אחר הטקסים הללו כבר למעלה מעשר שנים. "פעם זה היה אירוע מחתרתי, כמעט סודי, היה קשה מאוד להגיע אליו. היום זה אירוע ציבורי, עם פרסום, המטרה השתנתה – זה פחות פולחני והרבה יותר חינוכי, במטרה להגיע ללב של האנשים ואתה רואה באמת ציבור הרבה יותר מיינסטרימי שמגיע", אמרה. 

"היום יש מאות אלפי אנשים שהם חלק מתרבות המקדש", הוסיף ד"ר אמנון רמון, חוקר בכיר במכון ירושלים לחקר ישראל, שעוקב אחר תנועות המקדש, "הם מעלים את שאלת הרלוונטיות של עבודת הקורבנות ובעצם מנסים להנהיג מהפכה תיאולוגית יהודית שנייה, אחרי יבנה שיצרה יהדות בלי קורבנות".

הכהנים בטקס. בגדים לבנים, רגליים יחפות וקרות

אבל כשזה מגיע למעשה ההקרבה עצמו, נדמה כי תנועות המקדש רבות העוצמה הן ארגון ישראלי ממוצע, שלא לומר חובבני: הכהנים שעמדו על הבמה יחפים קיפצו במקום ונראה שהם סבלו קשות מהקור הירושלמי, במיוחד לאחר שאחד משלבי הטקס הוא טיהור הרגליים במים; השיפוד – ענף גדול מעץ רימון, סירב להינעץ בגופו של השה השחוט ורק אחרי מאמצים לא קטנים של עציון והשוחט נאות השיפוד לצאת מצידו השני; האש על המזבח לא ניצתה בקלות והכהנים שתקעו בחצוצרות הכסף זייפו קשות. "אנחנו רוצים, אנחנו מוכנים", זעק בקול גדול יהודה גליק, "ריבונו של עולם, אנחנו רוצים אנחנו מוכנים".

הארץ: אורי אריאל מניף ידיים בהר הבית

חלק מראשוני הציונות פעלו מתוך הכרה בשיבת ציון ובתפקידו של עם ישראל בעולם, אולם רבים מראשוני הציונות פעלו להקמת מדינת ישראל בעקבות האפליות והרדיפות שידעו בני עמנו בכל העולם ובפרט במדינות ה"נאורות" (גרמניה, למשל).

לדאבוננו  מדינתנו ה"נאורה" נוהגת גם היא להפלות יהודים לרעה בארצם. המקום הבולט ביותר והאפליה הזועקת ביותר - איסור תפילה גורף בהר הבית והגבלות כניסה חמורות ביותר על יהודים.

 

בהר הבית יש שלוש קבוצות:

1. מוסלמים - הקבוצה המועדפת וככל שהם קיצוניים יותר, כך מצבם ישתפר. להם יש זכות כניסה חופשית, הפגנה והסתה וכמובן חופש "פולחן", הכולל חירוף, גידוף וניאוץ של כולם ובעיקר של "בני הקופים" - היהודים.

2. גויים שאינם יהודים או מסלמים ויהודים המתחזים לגויים - להם יש זכות כניסה מוגבלת תחת בידוק ביטחוני.

3. יהודים - ככל שהסממנים היהודיים שלהם מובהקים יותר, כך מצבם יורע. זכות הכניסה שלהם מוגבלת יותר מכולם, הבידוק הביטחוני שלהם, כולל לעיתים משוש גופני טורדני, תוך חדירה לפרטיות בחיפוש של צירוף אותיות שעלול ליצור "פרובוקציה" (תפילת הדרך, למשל), הם מורשים להכנס בליווי של שוטר ושומר מטעם המלך הבדווי של עבר הירדן, הם מוזהרים לבל יעיזו להתפלל, להשתחוות, לקרוע את בגדם כדין הרואה את המקדש בחורבנו וכו'.

 

השמאל ה"נאור" זועם על כל אפליה על רקע דתי, גזעי, מיני וכו' כל זמן שהיא פוגעת בצד הלא נכון. אולם כאשר היא פוגעת בצד הנכון, השמאל מעודד את האפליה וזועם על עצם הדרישה  לבטלה או אפילו למזערה.

כמה יהודים יקרים ובראשם השר אורי אריאל ויהודה עציון הקימו אתר אינטרנט, שיוכל להמחיש ליהודי נוכחות בהר הבית של ימינו תוך הצצה להר הבית העתידי, מבלי לשמוע את הצרחות ההיסטריות של הערבים ברקע, בלי בידוק ביטחוני ומבלי להסתכן במעצר (כמובן שאין כוונתם לחסוך מהצופה את העליה להר הבית - החשובה לכשעצמה, אלא לאפשר התבוננות לפני העליה הבאה).

להלן כתבה קצרה שהתפרסמה בבלוג הירושלמי של עיתון הארץ, המעידה שגם סיור וירטואלי של יהודי בהר הבית איננה מוצאת חן בעיני ה"נאורים". נראה שהדרך קצרה עד לדרישה להוצאה כפויה של בית המקדש מהסידור, מהתנ"ך ומשאר הספרות היהודית:

  

מאת: ניר חסון

השר אורי אריאל מברך ברכת כוהנים בהר הבית

אם מישהו עדיין תוהה על השינוי במעמדו של הר הבית בקרב הציבור הדתי-לאומי הוא צריך לסור לאתר החדש והמשוכלל, הר הקודש שמו.

את האתר השיק  שר השיכון אורי אריאל, והוא הוקם בשיתוף עמותת "לב האומה". האתר מאפשר סיור ווירטואלי בשבע נקודות על הר הבית , כשבכל נקודה ניתן לערוך סיבוב של 360 מעלות ולקרוא הסברים על האתרים בהקשרם היהודי. על-גבי מפת האתר מסומן שרטוט של בית המקדש, כך שהמבקר בו יכול למקם את עצמו ביחס לבית המקדש.

יש לציין, שבכל הצילומים לא נראים בני אדם על ההר. הסיור מונחה על-ידי מדריכים אנושיים, שצולמו באולפן על הר הבית כשהם מסבירים על המסורת היהודית של ההר. בין ה"מדריכים" נמצאים אריאל בעצמו, איש המחתרת היהודית יהודה עציון, הבלשן אבשלום קור ואחרים.

"הר הקודש הוא נקודת מפגש קוסמית שיוצרת חיבורים של מעגלי-אחדות הולכים ומתרחבים – החל מחיבור בין-אישי של זוג ומשפחה, דרך חיבור לאומי 'יחד שבטי ישראל', ועד לחיבור רוחני של כלל האנושות והבריאה.", נכתב באתר.

כלומר,  שימו לב: שר השיכון בכבודו ובעצמו עומד מאחורי אתר שבו מסופר על תכנית להקמת בית מקדש חדש  ולהרחבת שטחו של הר הבית (על חשבון מה? על חשבון מי?).

"כאן אורי יהודה הכהן אריאל, אבות אבותי הכהנים היו נאספים פה", אומר אריאל באתר כשהוא מניף את ידיו, ע"פ מנהג הכהנים, "אני מאחל לעצמי ולכל אחי הכהנים שנזכה לברך את ברכת הכהנים בבית המקדש". 

כאמור, בין המדריכים נמצא גם יהודה עציון שמסביר לגולשים: "זה כמה שנים שפועל צוות תכנון ירושלים הבנויה, שמכין תכנית אב איך תיראה ירושלים כאשר נזכה ונבנה את הבית השלישי. על פי התכנית הנרקמת יוכפל שטחו של הר הבית, הוא יורחב צפונה עד מוזיאון רוקפלר והמקדש יתנשא לגובה של 80 מטרים".

מדריך אחר, הרב יוסף אלבוים, מזכיר התנועה לכינון המקדש, מסביר: "שלמה המלך התפלל, כל מחלה כל תחינה, הוא בא אל הבית הזה והתפלל ואני שואל אתכם– אל הבית הזה??", אומר אלבוים ומצביע על מבנה כיפת הסלע.