גיליון 111 | ו‘ אב תשע“ג | פרשת דברים - שבת חזון
למען ציון לא אחשה!
תמיד שלושת השבועות זו תקופה של חשבון נפש בשבילי. זה לא חשבון נפש כמו בעשרת ימי תשובה וביום כיפור - חשבון נפש של חרטה על חטאים ועל התנהגות. זה חשבון נפש על המצב שלנו במהלך הגאולה, על בניין בית המקדש - איפה אנחנו? במה התקדמנו במהלך השנה האחרונה?
כאשר עלוני פרשת השבוע מוצפים באזכורים שונים של נושא בית המקדש, בדרך כלל כאשר המילים "אהבת חינם" ו"בידי אדם או בידי שמיים" מקשטות את הכתבות השונות, אני מהרהר במצבנו כעם בדרך לבניין אמיתי של בית המקדש. תמיד בתקופה הזו בא אלי איזה חבר שהוא גם מדריך בתנועת נוער ושואל אותי שאלה כל כך פשוטה, שהתשובה עליה כל כך מסורבלת, עד שאין לי מה לענות. הוא בסך הכל רוצה להעביר לחניכיו פעולה על "למה בית המקדש חסר לנו?" כאשר עלי מכבידה השאלה הזו כל כך... ואף יותר ממנה - ”האם בכלל בית המקדש חסר לנו?“
לפני בערך שבועיים נערך ערב בנושא הר הבית, בהשתתפות רבנים גדולים וחשובים מן הציונות הדתית. כפי שקראתי בעיתון הם לא הסכימו ביניהם על כל דבר, אך בשאלה אחת עמדתם הייתה ברורה. בית המקדש לא יבנה בדורנו, מפני שהדור עדיין איננו מוכן. אנו מחכים וממתינים לכשיבוא הדור האידיאלי - ובזמנו יבנה המקדש. כשקראתי זאת נחמץ ליבי, וכעת אני ניצב בפני התלבטות. מן הצד האחד - מי אני שאחלוק על אותם גדולי דור?! ומן הצד השני – "למען ציון לא אחשה, ולמען ירושלים לא אשקוט! עד יצא כנגה צידקה, וישועתה – כלפיד יבער!" (ישעיהו, סב, א)
הדור יכול להיות מוכן!
ובכן, לעניות דעתי בית המקדש אכן לא יכול להיבנות בדור שלנו, אך לא מפני שהדור איננו מוכן. אין כזה דבר דור שאינו מוכן. לכל דור יהיו את פגמיו ובכל דור יהיו מחלוקות, חטאים ובעיות - ולכן אין זו סיבה מספקת לקבוע כי בית המקדש לא יוכל להיבנות בדורנו. גם בימי בניין בית שני, כפי שמתואר היטב בספר חגי, היו בעיות ומשברים, והיו פגמים בדור - ובכל זאת, ללא יומרות וללא תחכומים, הקב"ה תובע ממנו שנגייס את מיטב מאמצינו, פשוטים ודלים ככל שיהיו: "עלו ההר, והבאתם עץ, ובנו הבית - וארצה בו ואכבדה אמר ה‘!" (חגי, א, ח)
טעות גם לחשוב, לעניות דעתי, שבית המקדש יפתור את כל בעיותינו. אנו מקווים כי כשיעמוד המקדש על כנו יהיה טוב יותר, יהיה מתוקן יותר, אך זה לא יבוא סתם כך - כנס מן השמיים. זה תובע מאיתנו עבודה ומאמצים! זה תובע מאיתנו השתדלות וטרחה! הגאולה לא תרד באש מן השמיים! היא תעלה כאבוקה בוערת מן הארץ, באש שאנו נבעיר - עד שתהא השלהבת עולה מאליה. היא תיווצר מעמלינו ומזיעתנו. אין זו חלילה אמירה שיש בה כדי לייאש את האדם - אלא להציב בפניו את המטרות בצורה ברורה - עולם מתוקן יכול להיות קיים רק אם ניצור אותו. ועל כן אין לנו לצפות שבית המקדש יפתור את בעיותינו.
הדור איננו מוכן מפני שהוא איננו מאמין שהוא יכול להיות מוכן!
ציפייה לדור צדיק ומושלם כמוה ציפיית שוא!
מה אנחנו יכולים לעשות למען בית המקדש?
כעת אני רוצה להתייחס לשאלה שתמיד מנקרת בי בעת חשבון הנפש שלי על בית המקדש. מה אנחנו יכולים לעשות על מנת לקרב את בניינו? הרי לכולנו ברור שבתנאים הפוליטיים כרגע אין באפשרותנו לבנות את המקדש, וניסיון לעלות להר הבית עם עצים ואבנים נידון מאש לכישלון מוחלט. מצד שני - כיצד נוכל לשבת בחיבוק ידיים, לאטום את אוזנינו, ולחזור על המנטרה: ”הדור איננו מוכן, הדור איננו מוכן“?!
אני סבור כי לשאלה הקשה הזו יש תשובה - תודעה. כיום, לשמחתי הרבה, תופסת לאט לאט את מקומה הבנה בקרב הציבור כי בית המקדש הוא חזון אפשרי. אין זה רק בניין דמיוני ותיאורטי השוכן בין דפי המשנה והרמב"ם. זהו בניין שיבנה! ובכל זאת - עדיין אין למחשבה זו בסיס. עדיין אין אנו, כציבור, מאמינים באמת שיקום ויהיה ביהודה בית ה'. עדיין איננו רוצים באמת לראות בבניינו ולחזות בתיקונו. לעניות דעתי הדרך לקרב את בניין המקדש היא, בפשטות, להאמין כי זה אפשרי וכי זה יקרה. אני יודע שזה קשה, ואני בעצמי מתקשה להאמין בכך באמת ובתמימות, אך זוהי הדרך.
איך אנחנו עושים את זה? איך מאמינים בבניין מקדש, ועוד בצורה ציבורית? ובכן, הצעד הראשון הוא ללמוד, להרחיב את הידע, להבין שיש קשר בינינו לבין הבניין הזה, ויש לו תוכן עמוק מכל עמוק וגבוה מכל גבוה. להכין כי באמת השכינה שורה בו, ולתפוס כי זוהי נקודת החיבור בין שמיים וארץ, ובין א-להים ואדם. בשאיפה לממש מטרה זו הגיתי את ” ותחזינה “, ולמען מטרה זו אני כותב את העלון שבוע אחר שבוע. אני מתחנן לפניכם, ציבור הקוראים הקטן של העלון (שלא עולה על 141 איש) - אנא! הפיצו את העלון! העבירו אותו הלאה! לא לכבודי ולא לכבוד בית אבא, אלא לכבודה של השכינה שנותרת ללא ביתה, לכבודו של ה' צב-אות שממתין לבניין ביתו, לכבוד שמיא! כולי תקווה כי בעת שאתייצב לפני עצמי באותו חשבון נפש שנה הבאה יכפיל וישלש מספר קוראי העיתון את עצמו.
בציפייה לישועה וגאולה שלמה
”יהי שלום בחיילכם, שלווה בארמנותיכם“
ואור וטוב
יובל קופרמן
יובל היקר,
השבמחקישר כחך על המאמרים הנפלאים ועל מאמציך להפיץ את תורת המקדש לעם ישראל.
על 141 הקוראים, יש להוסיף את מאות הגולשים באתר זה.
אתה צודק שהגיע הזמן לרכוש ידע מעשי בדרך לבנין המקדש, אולם יש גם לנקוט בצעדים מעשיים לבנינו.
הצעד המעשי ביותר כיום, הוא עליה להר הבית שוב ושוב, שכנוע חברים וקרובים לעלות להר, עד שהר הבית יוצף ביהודים מבקשי פני ה' המבקשים לחדש ימינו כקדם.
עלה נעלה, כי יכול נוכל!