גיליון 131 | ז‘ מר - חשוון תשע“ד | פרשת לך
לך
ההליכה המתמדת
עוד צעד ועוד צעד, משעול המתפתל על הדרך השחוקה,
אי שם במרחבים הגבוהים של סוריה. בתוך השיממון העצום המשתרע לכל עבר השתרכה קבוצה קטנה
- כמה גברים ונשים. הולכים לאט, אך בנחישות, בדבקות, באמונה. את הקבוצה מוביל אברם,
בחור צעיר וכריזמטי, רודף צדק ומאיר פנים לכל אדם. אופיו הנעים ואמונתו החזקה הביאו
לכמה קשרים אמיצים ובלתי רגילים בינו לבין אנשי העם הפשוטים של אור כשדים - עיר מולדתו.
חלק מאותם האנשים הלכו איתו, מאמינים בכל ליבם שהוא מוביל אותם למקום טוב יותר. על
ידו צועדת שרי, אשתו האוהבת והמסורה, הולכת אחריו באש ובמים. אברם עצמו נראה כמי שיודע
מה שהוא עושה. את המסע הוא התחיל בעקבות קול נעלם שקרא אליו - לך! והוא הלך. הלך והלך
- ולא התייאש. לאן? הוא לא ידע להגיד. העיקר זה ללכת וללכת.
לך לך
פרשתנו נפתחת בצו א-להים הידוע אל אברם, המורה
לו "לך לך, מארצך וממולדתך ומבית אביך - אל הארץ אשר אראך!" (בראשית,
יב א). ציווי זה, הנחשב לניסיון הראשון מתוך עשרה בהם נתנסה אברהם, זכה לפירושים
רבים, המסבירים את טעמו, את דקויותיו ואת מגמתו. בטרם אתחיל בדברי הייתי רוצה לעמוד
על משמעותו של הציווי. הקריאה ” לך לך! “ איננה באה אך ורק כדי לספר לנו סיפור על תולדות
חייו של אברהם. היא באה להנחות אותנו גם כן, להזכיר לנו כי ”מעשה אבות - סימן לבנים“,
וכשם שקרא ה‘ לאבינו אברהם כך הוא קורא לנו, בכל דור ודור, בכל שעה ושעה - "לך
לך מארצך וממולדתך ומבית אביך!". הבנה מהותית זו משתקפת ברבים מהפירושים העמוקים
על הצו הנ“ל, ובעקבותיהם אני רוצה גם לצעוד, ולהוסיף נופך חדש, צו חדש, המנחה כל
אדם ואדם כיצד לעבוד את בוראו.
ציוויו של ה‘, האומר לאברהם ללכת אל ארץ ישראל,
פותח בהתמקדות על עצם ההליכה. הביטוי ”לך לך“ מופיע כאן בפעם ה(כמעט) יחידה בתנ“ך (גם
בציווי לעקוד את יצחק מופיע ביטוי נדיר זה); ההתמקדות במקום ממנו הולך אברהם גם היא
מרכזית ומפורטת - "מארצך וממולדתך ומבית אביך" ולעומתה נראה ציון היעד הסופי
כשולי. לאור נקודות אלו ניתן לומר כי בפסוק הזה בעצם מופיעים שלושה ציוויים אל אברהם
- לצאת מתוך מקום הולדתו, להגיע אל ארץ ישראל, ובראשם -
”ואליו תהיה ההליכה!“
אחת המצוות הכי מרכזיות בבית המקדש היא העלייה
אליו לרגל. בתורה אנו מוצאים את המצווה הזו מגולמת בפסוק "שלוש פעמים בשנה יראה
כל זכורך את פני ה' א-להיך במקום אשר יבחר" (דברים, טז טז). פסוק זה
מציין את בית המקדש כמרכז המצווה, אך פסוקים אחרים שמים דגש רב יותר על פן אחר, שנראה
לכאורה שולי - פן העלייה עצמה. דוגמא לכך ניתן למצוא בצו המורה לעלות אל המקדש בעת
התעוררות שאלה הלכתית: "כי ייפלא ממך דבר למשפט... וקמת ועלית אל המקום אשר יבחר
ה' א-להיך בו" (דברים, יז ח) וכן בספר מצוות לרמב“ם, בו הוא מציין:
"מצווה כ"ף היא שציוונו לבנות בית הבחירה לעבודה... ואליו תהיה ההליכה והעליה
לרגל והקבוץ בכל שנה".
גם לולא פסוקים אלו היינו יכולים לומר - בית
המקדש נבנה במקום ספציפי ומיוחד, למרות שעל פניו היינו יכולים לומר כי כל מקום מסוגל
להחיל את השכינה ולהיות מקום לעבוד את ה‘. וודאי שחלק מבניינו של המקדש הוא היותו מוקד
לעלייה לרגל, והעלייה אליו היא חלק מעניינו. גם מיקומו של המקדש ברומו של הר - המחייב
עלייה אליו, מצביע על הבנה זו. אם כן - ראינו כיצד מצוות העלייה לבית המקדש היא מיוחדת
ומהותית, וכעת לא נותר לנו אלא לתהות - מדוע?
ההליכה המתמדת
לא פעם ולא פעמיים עמדנו במסגרת זו על ההסתכלות
על העלייה לרגל ועל ענינה כעל הכנה נפשית לקראת עמידה בפני השכינה, וטענו כי ההכנה
וההיטהרות הנדרשת לעמידה בהיכל ה ‘ היא מצווה בפני עצמה. ניתן לקפל הסתכלות זו בקריאתו
הצלולה של דוד במזמור כ“ד: ”מי יעלה בהר ה‘ ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב,
אשר לא נשא לשווא נפשי ולא נשבע למרמה“ (ג –ד). במאמר זה אני מבקש להציע
התבוננות נוספת.
ביטוי עממי אומר כי ”מים עומדים - מסריחים
“, וכוונתו היא כי מי שאיננו מתקדם אלא עומד במקומו - סופו להעלות רקב ולהתעפש. מתוך
ביטוי זה עולה צו פנימי המחייב אותנו להתקדם תמיד, בכל אשר נלך. רבי נחמן מנסח זאת
באמצעות המילה ”התחדשות“ - על כל אדם להתחדש בכל יום, בכל רגע ובכל שעה. הצו הזה כופה
עלינו להתמיד ולנוע, להתמיד ולהשתנות. להתמיד וללכת. ההליכה הזו מביאה אותנו למקומות
חדשים בתוך נשמתנו שלא הכרנו, ומובילה אותנו להתקדם ביראת ה‘ ובעבודתו, להתקדם בקשרים
שלנו עם חברינו ועם סביבתנו, להתקדם במידותינו והתנהגותנו ולהתקדם ביחס שלנו עם עצמנו.
התקדמות מתמדת זו היא הסוד הצפון במצוות העלייה לרגל, הכופה עלינו לקבוע עיתים להליכה
ולהתקדם, ואחרי המעשים וההליכה הפיזית נמשכים הלבבות וההליכות הרוחניות. היא גם הסוד
הצפון בקריאה ”לך לך“ הפונה אל כל אדם בכל מקום ובכל זמן, ומורה לו ללכת וללכת וללכת
- ”אל הארץ אשר אראך!“
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה