בבית הבחירה מתבטאת הבחירה. את מי יראה לו ה' ומי ישאר מרחוק

עקידת יצחק. איל נאחז בסבך

פרשת העקדה פותחת בתיאור אברהם המשכים בבקר וחובש את חמורו. החמור ממלא תפקיד מרכזי בפרשה. הוא נזכר אח"כ פעם נוספת, כאשר אברהם אומר אל נעריו שבו לכם פה עם החמור. והשאלה הנשאלת היא למה זה מצאה התורה לנכון ללמד אותנו שאברהם רכב על חמור? התורה לא מספרת לנו על מה רכב אברהם כשירד למצרים או כשעלה ממנה בחזרה. התורה לא מספרת לנו על מה רכב אברהם כשרדף אחרי המלכים או כשירד ארצה הנגב. למה בעקדה חשוב לספר לנו שאברהם רכב על חמור?

ועוד יותר תמוה – מעשה האיל. כאן התמיהה היא לא מדוע התורה מספרת לנו עליו, אלא למה בכלל הוא היה נחוץ. מטרת העקדה היא לנסות את אברהם ולבחון האם נאמנותו לדברי ה' היא ללא גבולות. המטרה הזאת הושגה. אברהם עמד בנסיון. כעת אפשר לומר לאברהם שיוריד את יצחק מהמזבח, המטרה הושגה בשלמות, אפשר ללכת הביתה. למה צריך בכל זאת לשחוט משהו? למה אי אפשר להוריד את יצחק מהמזבח בלי להקריב משהו אחר במקומו?

נראה שיש לעקדה עוד מטרה. המטרה כמובן היא ללמד כמה חשובים דברי ה', וכמה יש לשמוע לדברי ה' בכל דבר. אבל המסר הזה הוא רחב. המסר הוא שה' בוחר: ה' בוחר איזה מעשה ראוי ואיזה לא, אבל ה' בוחר גם את המקום הקדוש, ואת האיש הקדוש. ה' יודע את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו.

העקדה צריכה להיעשות על אחד ההרים אשר אמר אליך, כלומר: במקום שבו אני אבחר. המקום שלדורות יקרא המקום אשר יבחר ה'.

אחד הפסוקים המרכזיים בפרשה הוא הפסוק אלהים יראה לו השה לעלה בני. זהו פסוק מפתח בפרשת העקידה. האמירה הזאת מביאה בסופו של דבר את אברהם לקרוא למקום 'ה' יראה', הוא המקום 'אשר יאמר היום בהר ה' יראה'. כלומר: הפסוק הזה קבע את המקום למקום הבחירה, שבו באה לידי בטוי לא רק בחירתו כמקום השראת השכינה לדורות, אלא גם בחירת ה' בזרעו של יצחק. אלהים ראה לו את השה. את יצחק. באותו מעמד קדש לו ה' את יצחק וזרעו לדורות. האיל קרב במקומו, אבל אלהים ראה את יצחק. לכן נקרא גם המקום כך, ולדורות מצֻוִּים כל ישראל לעלות ולהראות באותו מקום לפני ה'.

האיל הוא בהמה טהורה. הוא נבחר לקרבן לפני ה', במקום אשר יבחר ה', ומאת האיש אשר יבחר ה'. יש בפרשה גם בהמה טמאה. החמור. החמור הוזכר כדי להראות שיצחק נבחר מבין אחרים. הנערים נשארים מרחוק, עם החמור. ולא בכדי דרשו חכמים על הפסוק הזה שהגויים הם עם הדומה לחמור. זה המסר של הפסוק. אל מקום הבחירה רשאים להתקרב רק הנבחרים. השאר צריכים להשאר מרחוק.

ראית כל זכורך אל פני ה' היא האומרת שאנו שיכים לה' ונבדלים בכך מכל העולם. הנערים ישארו מרחוק, עם החמור.  הפסוק הזה בא ללמד שרק מי שבחר ה' הוא בא להראות במקום שבחר ה'. הנערים נשארים מאחרו עם החמור. לענין זה, הם דומים לחמור ודינם כדין החמור. שהרי תפקידו של הפסוק הזה הוא  ללמד שמי שה' בחר קרב אליו.

פרשת העקדה מבטאת בחירה. כאן יש רמז ראשון, ולמעשה יחיד בתורה, מהו המקום אשר יבחר ה'. המקום הזה לא נזכר בתורה, התורה משאירה אותו "המקום אשר יבחר ה'", ועוד: בדומה לפרשת לך לך, שנפתחת בצווי ללכת אל "הארץ אשר אראך", ארץ עלומה, שהדבר היחיד המאפין אותה הוא שהיא הארץ שאותה יראה ה', נפתחת פרשת העקדה ב"לך לך ... על אחד ההרים אשר אמר אליך". ייחודה של פרשת העקדה הוא בכך שה' אומר, ה' בוחר, ה' מצוה, ומה שה' בוחר הוא הקדוש, ואותו אנו צריכים לעשות. לכן, כשאומר אברהם ליצחק "אלהים יראה לו השה", ה' לא רק יבחר  באיל, הוא יבחר ביצחק, וזרעו של יצחק יראה לפניו באותו מקום לעולם.

פרשת העקדה באה ללמד על הבחירה. היא מלמדת שה' בוחר את המקום, את העובד, את תפקידו, ואת המעשה הנכון.

היום דומה שהיוצרות קצת התבלבלו. משום מה הנערים והחמור מתקרבים למקום ויצחק נותר מרחוק. זה בלבול זמני. הגיע הזמן לסדר אותו.

להרחבה נוספת על ענייני העקדה והקרבנות: http://the--temple.blogspot.co.il/2012/09/blog-post_3392.html