אש התמיד של הלילה

גיליון 631 | י“ג כסלו תשע“ד | פרשת וישלח

אש התמיד של הלילה

  חפוזה לדרך. הוא עמד בלב המחנה הנטוש, מוקף בחפצים הדוממים. דומם ושותק ומביט. ערפל לבנבן החל להתהוות באיטיות סביבו, והקור חלחל לעצמותיו. חלחל, כמו שתחושת הבדידות והתלישות לעלילה לליבו. מרחוק היה נראה שהוא קפא על מקומו, אך מי שהיה מתקרב היה רואה כי שפתיו נעות ללא הרף, ועיניו העצומות רוטטות. הוא התפלל בסערת נפש. הוא צעק דרך הדממה. הוא בער כל כולו בלילה הקפוא, ושלהבות נשמתו הבקיעו את השמיים עוטי הערפל והפיצו אור נורא - אור יקרות וקיפאון. לילה כחול ועמוק היה פרוש על ההרים סביב מעבר היבוק. בלב החושך עמד אדם, בדד. סביבו היו פזורים כלים, יתדות ויריעות - שאריות של יציאה

תפילות - אבות או קרבנות?

במסכת ברכות מובאת מחלוקת מפורסמת, שכל תלמיד מתחיל במחשבת התפילה יודע - האם את התפילות התקינו האבות, או שמא חז״ל, על פי הקרבנות. אנו יודעים כי המחלוקת איננה באה ללמוד אותה את ההיסטוריה של קביעת התפילה, כי אם להצביע על מימדים ועומקים שונים בתפילה, ולכן יש להתבונן לעומק במחלוקת, בדעות השונות ובמקורותיהם. מאחר שפרשתנו נוגעת ליעקב נתמקד בתפילת ערבית, אותו הוא תיקן.

״איתמר: רבי יוסי ברבי חנינא אמר - תפילות אבות תיקנום; רבי יהושע בן לוי אמר - תפילות כנגד תמידין תיקנום. תניא כוותיה (לימדו כמו) דר' יוסי ברבי חנינא: יעקב תיקן תפילת ערבית שנאמר: ״ויפגע במקום וילן שם״ _{(בראשית, כח יא)} ואין פגיעה אלא תפילה, שנאמר: ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי״ _{(ירמיה, ז טז)}. ותניא כוותיה (לימדו כמו) דר' יהושע בן לוי: ...מפני מה אמרו תפילת הערב אין לה קבע? שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה״ _{(כו ע״ב)}.

תפילת ערבית - כנגד אש התמיד!

נפתח בהתבוננות בחלק השני - ההקבלה בין הקרבנות לתפילות. הברייתא שמביא ר׳ יהושע בן לוי כדי להוכיח את טענתו מסבירה כי הגבלת הזמן של כל תפילה נובעת מהגבלת הזמן של הקרבנות - את תפילת שחרית ניתן להתפלל רק בזמן בו ניתן להקריב את קרבן התמיד של שחר, וכן לגבי תפילת מנחה וקרבן מנחה. אך תפילת ערבית שונה. אין קרבן תמיד של ערב, ותפילת ערבית נתקנה לפי האיברים והפדרים, חלקי הקרבנות, שנשרפים של המזבח במשך הלילה. זה בכלל לא קרבן! אלו איברי הקרבנות של היום! אם כן, מדוע נתקנה תפילה מיוחדת? מהו הקרבן שמוקרב כאן?

אם נשים לב, הגמרא מציינת שלתפילת ערבית אין קבע. אין פירוש הדבר של ערבית אין זמן, אלא שכל הלילה הוא זמנה של תפילת ערבית. אם נקביל זאת לאיברים, נבחין כי לא האיברים הם הבוערים כל הלילה, שכן יכול להיות שהם יתאכלו באש תוך שעה -שעתיים. מה שנשאר דולק כל הלילה זו האש על המזבח - ״זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה - על המזבח, כל הלילה עד הבוקר, ואש המזבח תוקד בו״ _{(ויקרא, ו ב)}. לפי הפסוק המצווה על קרבן התמיד בספר ויקרא, עיקר הקרבן הוא בעירתו של המזבח במשך כל הלילה! אך מאחר והאיברים עצמם יכולים להתאכל, הופכת האש להיות המוקד - ״והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה. ובער עליה הכהן עצים בבוקר בבוקר, וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים. אש תמיד תוקד על המזבח - לא תכבה״ _{(שם, ה ו)}. בעצם - תפילת ערבית נתקנה כנגד אש התמיד!

תפילת ערבית - תפילה לשם התפילה

כעת נתבונן בחלק הראשון - תפילתו של יעקב. הגמרא מהארת שפגיעתו של יעקב היא תפילה, ומביאה פסוק מספר ירמיהו כהוכחה לכך: ״ואתה אל תתפלל בעד העם הזה, ואל תישא בעדם רינה ותפילה, ואל תפגע בי״ _{(ז טז)}. בפרק ז מתרעם הקב״ה לפני ירמיה על מצבו שלעם ישראל. הוא מתאר כיצד העם כולו חוטא ופושע, ותוך כדי מגיע אל המקדש ומקריב בו קרבנות. ה׳ אומר לירמיה לא להתפלל על העם, ולא לבקש ממנו לחוס עליהם, כי העונש מגיע להם. אם כן - המקור המובא לביטוי ׳פגיעה׳ כתפילה הוא בעצם הפוך, וטוען כי התפילה לא תישמע ולא תתקבל, מפני שחטאי ישראל גדולים מנשוא. בעצם, תפילת ערבית היא תפילה שבשורשה לא נועדה להתקבל. אם כן - מדוע להתפלל את תפילת ערבית? הסיבה היא בשביל עצם התפילה, ולא בשביל תוצאותיה! מטרת של תפילת הערבית היא להתפלל לה׳, למרות שנראה כי הוא לא שומע לה.

”הגלות דומה ללילה...“

חז״ל מסבירים לנו כי לתורה ישנם קודים, אותם הם מפרשים במדרש: ״...הגלות דומה ללילה, והגאולה דומה לשחר״ _{(מדרש שוחר טוב)}. על פי פירוש זה אנו מגלים כי תפילת ערבית, תפילת הלילה, היא תפילת לב חשכת הגלות, תפילה בשנים בהן נראה כי ה׳ מסתתר מפנינו. למרות הסתתרות זו, ולמרות שנראה כי ה׳ לא שומע לתפילתנו, אנו מצווים להמשיך להתפלל. זו תפילה שאין לה הגבלה או זמן, כי גם אין לה מטרה משל עצמה. אנו מצווים להתפלל כל הלילה, לבעור ללא הפסק עד שיעלה השחר, מפני שעצם הבעירה ועצם התפילה הן המתרות של הבעירה והתפילה. אם תכבה אש התפילה, אזי יכבה נרו של עם ישראל, יכבה הקשר שלו עם הקב“ה. אנו מובטחים ״כי בשם קודשך נשבעת לו, שלא יכבה נרו לעולם ועד״ _{(מתוך התפילה)}- ועל כן עלינו לעמוד בבית ה ‘ בלילה הארוך של הגלות והייסורים, ולהמשיך, באמת ואמונה, עד שיזריח לחלוטין אור הגאולה.

ומה הקשר ליעקב אבינו?... אלו יהיו ’שיעורי בית‘ בשבילכם...