מזבח ושמו אדם

גיליון 531 | ו‘ כסלו תשע“ד | פרשת ויצא

מזבח ושמו אדם

בוודאי אתם מכירים את ההרגשה של קימה מחלום מרשים במיוחד. זה יכול להיות חלום מפחיד, מעורר השראה או מוזר מאד. עכשיו תנסו לדמיין איך זה לקום מחלום מוחשי, שבו א -להים בכבודו ועצמו מתגלה לפניך ומדבר איתך. נסו לדמיין כיצד הקב“ה מתגלה לפניכם בחלום ומודיע לכם כי הוא אתכם בכל אשר תלכו. תנסו לדמיין איך יעקב אבינו הרגיש ומה הוא חשב בבוקר שאחרי חלום הסולם. איך הוא קם מהאדמה הקשה, מנער את האבק מבגדיו, בוהה בהפתעה סביב - אל השטח הפתוח והריק שסביבו. על אחד ההרים, איפשהו במרכז ארץ ישראל, אדם בודד מתעורר מחלום מסעיר. נסו לדמיין מה היו המחשות שלו בשעה שהמשיך לצעוד בבד לכיוון בית אימו, צפונה...

אין חלום שאין לו פתרון!

"תני בר קפרא: לית (אין) חלום שאין לו פתרון! והנה סולם- זה הכבש; מוצב ארצה- זה מזבח: "מזבח אדמה תעשה לי", וראשו מגיע השמיימה - אלו הקרבנות, שריחן עולה לשמיים. והנה מלאכי א -להים - אלו כהנים גדולים. עולים ויורדים בו - שהם עולים ויורדים בכבש. והנה ה' ניצב עליו - "ראיתי את ה' ניצב על המזבח" _{(עמוס, ט א)" (בראשית רבה, יב)}

שאלת פשר החלומות היא אחת השאלות הגדולות והמרתקות בהן התעסקו הפסיכולוגים במאתיים השנים האחרונות. אך כבר לפני אלפי שנים התעסקו חז “ ל בחשיפת פשר החלומות. אחד המקומות בהם מדברים חכמים על החלומות נמצא במדרש רבה על פרשת השבוע שלנו. הכרזתו של בר קפרא ”אין חלום שאין לו פתרון“ מהווה פתיחה להצעות שונות לפתרון חלומו של יעקב, ולהתייחסות לחלומות בכלל. מבין כל הפירושים אבקש לגעת בשניים ולקשור אותם זה לזה. הראשון, שהובא לעיל, מסביר כיצד כל הפרטים בחלומו של יעקב מכוונים לבית המקדש. כמובן שמיד נשאלת השאלה - מדוע חלם יעקב על בית המקדש? או ליתר דיוק, מה מנסה בר קפרא לרמוז לנו באומרו כי חלום יעקב מדבר על בית המקדש?

סולם ושמו אדם

בטרם אענה על שאלתי ארצה להביא את פירושו של מורי ורבי חנן פורת, וכה דבריו: "הסולם הנגלה ליעקב בחלומו הוא יעקב עצמו, החולם את עצמו לדעת, ובמבט כולל, הסולם הוא צלם דמות אדם. האדם גופו הינו "סולם מוצב ארצה"- נשמתו שהינה חלק  א-לוה ממעל ירדה ארצה משמי שמי קדם לשכון "בבתי חומר אשר בעפר יסודם", אך "ראשו מגיע השמימה"- בכוחו להרים ראשו ולעלות מעלה מעלה אל א-להיו הניצב עליו וקורא לו לעלות למקור האור, לשוב לשורש נשמתו ומקור חייו... סולם זה ושמו אדם, אינו סטאטי אלא דינמי, והעליה בו מחייבת הדרגה שלב אחר שלב. מלאכי א-להים דוברים באדם ומאיצים בו לעלות ב'מסילת ישרים' זו, המחייבת תיקון המידות ובניין האישיות נדבך אחר נדבך, בדרך העולה בית אל. אבל בעלייה בלבד אין די: יש לעלות מעלה... במגמה לרדת מטה ולהמשיך אור חיים וקדושה בכל מחשכי ארץ. ולפיכך "מלאכי א -להים עולים ויורדים בו". עלייה לצורך ירידה, וירידה לצורך עלייה חדשה עד ליעד הנכסף "והנה ה' ניצב עליו". זוהי שליחותו של יעקב... וזוהי שליחות זרעו אחריו, לבנות בית א-להים כאן עלי אדמות, בארץ הזאת בה נגלית השכינה וממנה יאיר אור תורה וישועה לכל העולם, כדבר ה' ליעקב בחלום הסולם: "ונברכו בך כל משפחות האדמה!". _{(מעט מן האור על ספר בראשית, "סולם ושמו אדם")}.

החלום כולו הוא האדם

חקר החלומות המודרני מביא חיזוק לדבריו של חנן, ואף מרחיב את דבריו. אחת הגישות בחקר החלומות טוענת כי כל מה שרואה האדם בחלומותיו אלו סמלים לאדם עצמו. מה הכוונה? נניח שחלמתי כי מישהו צועק עלי ואז בועט בחמת זעם באבן. פירוש החלום על פי גישה זו יגיד כי גם האבן וגם האדם הזועם הם דימויים שונים שלי. צד אחד הוא הצד הזועם שבי, והצד השני הוא הצד שחטף את המכה. המוח שלי, שיצר את החלום, מלביש את עצמי בצורות שונות בתוך החלום. כך גם יעקב, החולם על הסולם - מגלה בסולם את עצמו, ואף יותר מכך! על פי גישה זו כל הפרטים בחלום הינם שיקוף של יעקב! מתוך הבנה בסיסית זו אנו ניגשים להתבונן בשנית במדרש שהובא בתחילת המאמר. הקרבן- נקודת החיבור וההתעלות יעקב חולם כי הוא עצמו הכבש, הוא עצמו המזבח, הוא עצמו ריח הניחוח של הקרבנות המיתמר השמיימה והוא עצמו הכהנים הגדולים העולים ויורדים. מתוך התבוננות זו ניתן להאיר שתי נקודות משמעותיות מאד לחיים של אמונה. הנקודה הראשונה נוגעת לטעמי הקרבת הקרבנות. לפי הבנה זו כל קרבן שמוקרב בבית המקדש הוא סמל ושיקוף לאדם עצמו, או כפי שמתאר זאת הרמב“ן: "שיחשוב אדם בעשותו כל אלה כי חטא לא-להיו בגופו ובנפשו, וראוי לו שיישפך דמו ויישרף גופו. לולא חסד הבורא שלקח ממנו תמורה, וכיפר הקרבן הזה שיהא דמו תחת דמו, נפש תחת נפש, וראשי אברי הקרבן כנגד ראשי אבריו" _{(ויקרא, א ט)}. הקרבן העולה השמיימה הוא האדם העוולה השמיימה. ליבי רוצה להרחיב בנקודה זאת עוד רבות, ולקשור אותה לפרשת העקדה ולעניינים נוספים, אך די במה שהובא כאן, ועל מי שנפשו חפצה מוטלת החובה להאריך.

הנקודה השנייה רואה בקרבן דרך התקשרות בין אדמה ושמיים. הקרבת בקרבן מציבה עלי אדמות סולם שראשו מגיע השמיימה. בעת הקרבת הקרבן יכול האדם להתעלות ולהתרומם ולהגיע עדי שמיים. בית המקדש הוא מקום המפגש בין שמיים וארץ, והמזבח הוא נקודת החיבור, דרכו ניתן ליסוק לשחקים והגיע עדי הררי אל.