יד בן צבי: לא מתנצלים

יד יצחק בן צבי || כן מטים, לא מתנצלים!

ח"כ זבולון כלפה

ח"כ זבולון כלפה (הבית היהודי) מכהן בין שאר תפקידיו כחבר המועצה הציבורית של יד בן צבי. לפני כחודש הוא קרא כאן דיווח בדבר הטייה פוליטית בכנס שערך המוסד במושבים שעסקו בו בנושא הר הבית. כלפה מיהר לכתוב לראשי המוסד מכתב מחאה: "למרות מגוון הדוברים, לא הייתה באירוע כל התייחסות להיבט היהודי העכשווי של ההר, למרות שמחצית מהיושבים בקהל נמנו על חובשי הכיפות. אפילו ההרצאה שנשאה את הכותרת "הר הבית בשיח התרבותי של הציונות הדתית" הועברה בידי מרצה ממכללת ספיר שהסתמכה על סרט עלילתי בדיוני (מלפני 14 שנה) והרבתה לתאר את מה שכינתה "הקשר המסוכן בין ציונות לבין שמירת מצוות" (מקור ראשון, 20.6.14). מדובר בהתייחסות חד צדדית. אשמח לקבל תשובה, מדוע מארגני הכינוס לא טרחו לגייס, לצד ד"ר חוסני אלחטיב, פרופ' רוני רייך, יעל שנקר וימימה כהן, ייצוג ראוי להיבט היהודי של הר הבית".

כעת זכה כלפה למענה ממנכ"ל יד בן צבי, יעקב יניב: "כמקובל בכנס אקדמי-מחקרי מסוג זה, את מבנה הכנס והמושבים קבעה ועדת היגוי אקדמית שבה היו חברים נציגים מחמש אוניברסיטאות שונות שעבדו על כך בתיאום עם הנהלת המכון לחקר ארץ ישראל ויישובה שביד בן צבי. מאליו ברור שתכנונו והצלחתו של כנס מדעי כזה תלויים בין השאר ובמידה רבה גם בשיתוף הפעולה עם הוועדה המדעית, המעניקה לכנס את מעמדו ויוקרתו, וקובעת חלק ניכר מן התכנים וסדר הדוברים, ביניהם למעלה מארבעים חוקרים מהארץ ומחו"ל. כנהוג בכנסים מאיכות כזו, אין לצפות שנוכל לדעת מראש מה יהיה תוכנה המדוייק של כל הרצאה שאיננה נמסרת לעיוננו מראש.

"אכן ייתכן שבמושב ספציפי זה (אחד מעשרה מושבים שונים) לא באה לידי ביטוי כל אחת מההתייחסויות האפשריות להר הבית מבחינה מחקרית, ובכללן כמובן זו היהודית. אלא שכאמור, הדבר הוא בלתי נמנע במושבים שבהם משתתפים ארבעה דוברים ולא יותר. כן חובה עלי לציין שבמושבים אחרים בכנס, שלצערי כותב הכתבה בעיתון לא חש ככל הנראה צורך לנכוח בהם או לדווח עליהם, נדונו בהרחבה נושאים יהודיים מובהקים הנוגעים לירושלים העתיקה ולאתריה. לא היה זה הוגן מצד כותב הדברים בעיתון לעסוק בכנס רחב ומגוון תוך התמקדות צרה במושב אחד בלבד. ובלא להתייחס כלל ליתר הכנס וליתר המושבים. יד בן צבי, כמוסד מחקר ממלכתי ומדעי, מקפידה למלא תפקידה בנאמנות תוך מתן כבוד למגוון דעות ולהצגת חידושי מחקר נדרשים ושונים בתחום חשוב זה של חקר ירושלים".

צפו: דברי ח"כ זבולון כלפה בדיון בכנסת על הר הבית

פה נעוצה חלק מהטעות שלנו. אנחנו מסתפקים בעצם בחצר למטה, כי, כל מי שיודע ומכיר, הכותל המערבי זה רק החומה שבעצם סוגרת על החצר. העיקר והתוכן נמצאים שם למעלה.

להלן דבריו של זבולון כלפה (הבית היהודי) בדיון במליאת הכנסת ביום שלישי כ"ה באדר א' תשע"ד:

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, גברתי השרה, תודה לחבר הכנסת משה פייגלין על הדיון החשוב הזה. אני יושב פה ומקשיב, ואני תמה לעצמי אם אני נמצא פה במדינת ישראל הריבונית. נראה לי שקצת, איזשהו פחד אחז אותנו.

בתקופת מלחמת ששת הימים הייתי ילד קטן לימים, אבל כמו כל עם ישראל כולנו התרגשנו. אבל נראה לי שכנראה כשמוטה גור אמר ברשת הקשר: הר-הבית בידנו, הייתה לנו בעיה של הפרעת שמיעה, כי בסוף המשפט היה כנראה סימן שאלה, כי הוא בעצם שאל את המפקדים: הר-הבית בידינו? אני לא יודע מה התשובה שניתנה לו מהצד השני, אבל לפי ההתנהלות המעשית נראה לי שבעצם הכתיבו איזשהו כיוון מסוים.

יש פה, במידה מסוימת, אני חושב, ואני אומר את זה בכאב גדול, אני שומע פה את הדברים; דיברו פה חברי הכנסת על סנטימנטים. זה מעבר לסנטימנטים, זה חזק הרבה יותר. זה חזק הרבה יותר כי זה לא רק עניין של מורשת ומסורת, זה עניין שהתחנכנו עליו לאורך כל השנים. כל מי שמכיר את הדבר יודע שבעולם היהודי בית-המקדש, הר-הבית, ירושלים, זה דברים מובנים.

אני אספר לכם חוויה קטנה. לפני שלושה ימים הייתי אצל משרד של אחד מראשי המועצות האזוריות, לא ממצביעי הבית היהודי, ודרך אגב גם לא ממצביעי הליכוד. לדעתי, משהו בין מרצ לתנועה, פחות או יותר. ואני רואה מאחורה תמונה גדולה שמתנוססת.

ואני שואל: מה זה התמונה שם? עומדים שם החיילים הצנחנים ליד הכותל, זה התמונה שמפארת את המשרד של אותו ראש רשות.  הוא אומר לי: מבחינתי, זה מסמל את הכול. פה נעוצה חלק מהטעות שלנו. אנחנו מסתפקים בעצם בחצר למטה, כי, כל מי שיודע ומכיר, הכותל המערבי זה רק החומה שבעצם סוגרת על החצר. העיקר והתוכן נמצאים שם למעלה.

אמר כבר פעם מישהו שקל יותר להוציא את היהודים מהגלות, קשה להוציא את הגלות מהיהודים, ונראה לי שאנחנו קצת פוחדים מעצם האחריות שאנחנו אמורים פה לקבל. יכול להיות, אם במלחמת השחרור היה קורה גם שחרורה של ירושלים, היינו במציאות אחרת לגמרי, כי יכול להיות שאותה הנהגה שהייתה אז, שהייתה אמיצה לקבל החלטות מורכבות וקשות, הרבה מאוד פעמים, הייתה מקבלת את אותה החלטה ואומרת בקול ברור וצלול: נכון, הר-הבית בידנו, נקודה. זה לא המקום לספק.

בעולם המוסלמי – הם מדברים הרבה, מדברים על הר-הבית, על הזיקה שלהם – כל מי שבודק בקוראן, הוא מופיע שם שבע פעמים. אולי אולי אולי שמונה פעמים. ודרך אגב, כל הפעמים עם  קשר וחיבור לקשר של עם ישראל אל ירושלים ואל מקום המקדש, אז מה לנו לחפש? על מה אנחנו מדברים פה? יש דברים שהם מה שנקרא מושכלות יסוד. מושכל יסוד הוא שהר-הבית, וזה שמו, דרך אגב, לא שום שם אחר, הוא של היהודים.

סרטון: ח"כ כלפא על התירוץ המשטרתי לנישול היהודים מהר הבית

ח"כ זבולון כלפא מהבית היהודי תוקף את משטרת ישראל על הדחיקה השיטתית של יהודים בעלי חזות דתית מהר הבית, תוך שימוש בתירוץ הנדוש של הערכת סיכונים תקופתית.

ח"כ כלפא מציע להקים צוות חדש שיבחן מחדש את הסיכונים בהר הבית.

האזינו לדבריו של ח"כ כלפא בדיון בועדת הפנים של הכנסת בראשות ח"כ מירי רגב, שדנה בזכויות היהודים בהר הבית:

ח"כ זבולון כלפה – הבית היהודי

ח"כ זבולון כלפה

יהודים החפצים לעלות להר ועושים זאת בתיאום עם ההלכה לא צריכים לחוש כמפירי חוק. כשהמשרד לענייני דתות החל לתקן תקנות שנועדו להסדיר את היכולת של יהודים להתפלל בהר, חשתי סוף סוף מעט זקיפות קומה לאומית, אחרי עשרות שנים שבהן נמנעה מיהודים הזכות להתפלל במקום הקדוש

הר הבית עבורי הוא הציר שעליו סובבת ההיסטוריה של העם היהודי. משאת הלב של יהודים בכל העולם, במשך אלפי שנים, היתה לחזור לארץ הזו, להר הזה. בכל תפילה, בימי חול, בשבתות ובמועדים תמיד הזכרנו ועדיין מזכירים- "ותחזינה עניננו בשובך לציון ברחמים". היעד מדויק וברור: בית המקדש וירושלים.

בדיון שנערך בוועדת הפנים של הכנסת בשבוע שעבר, ניסה עמיתי, סגן שר הדתות ח"כ הרב אלי בן דהן, להציג תקנות המאפשרות ליהודים להתפלל על ההר. אולם, הדיון בנושא הרגיש עורר ככל הנראה את חמתם של כמה מהנוכחים. במהלך הדיון התפרעו כמה מעמיתיי, חברי כנסת ערבים ניבלו את פיהם בצורה מאוד לא מכובדת (בלשון המעטה) ולא נתנו לדיון להימשך כסדרו.

את עמדתי בעניין עליה להר הבית אני יכול לחלק לשניים, מחד, מהצד ההלכתי זו שאלה שצריכה להישאל ולהתברר ובוודאי שיש צדדים לכאן ולכאן. מאידך, זקיפות הקומה הלאומית מחייבת שהאפשרות לעלות להר הבית תהיה קיימת. יהודים החפצים לעלות להר ועושים זאת בתיאום עם ההלכה, לא צריכים לחוש כמפירי חוק. הם לא אמורים להרגיש שעליה להר הבית היא פעולה שצריך לקבל עליה הסכמות מאחרים הטוענים לזכות ובעלות על המקום הקדוש.

כאשר המשרד לענייני דתות החל לתקן תקנות שנועדו להסדיר את היכולת של יהודים להתפלל בהר, חשתי סוף סוף מעט מזקיפות הקומה הלאומית שהזכרתי קודם, אחרי עשרות שנים בהן נמנעה מיהודים הזכות להתפלל במקום הקדוש. אבל בינתיים, עד שהתקנות יוסדרו, הזכויות שלנו על ההר נרמסות ברגל גסה (כמו בשכונות נוספות בירושלים, אבל זה כבר נושא לטור אחר).

הבעיה הזו חייבת לבוא על פתרונה. לא יכול להיות שהמצב הקיים, בו יהודים נאלצים להתפלל בהחבא – יימשך. היום ברור לי יותר מתמיד, בעיקר על רקע הדיונים האחרונים בנושא, ששליטה בהר, משמעותה שליטה במדינת ישראל ובארץ ישראל כולה.

עלינו, חברי הכנסת של הבית היהודי, לפעול בערוצים השונים בכפוף לכללים ההלכתיים. במקביל עלינו לפעול להגברת המודעות הציבורית לעניין. עשרות שנים אנחנו מתפללים במקום המכונה "הכותל", שבויים בתפיסה שזהו המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, אבל העובדה הפשוטה, שרבים אינם מודעים לה כלל – היא שהכותל הוא חלק מהחומה של החצר החיצונית, ואילו קודש הקודשים נמצא בכלל במקום אחר. אני מאמין ומקווה שפעולה בשני הערוצים גם יחד תביא לשינוי המציאות בעניין הזה, במהרה בימינו אמן.