הרב שילת: על תלמדי הרבנים קוק לעלות להר הבית

לא התנגדו לעליה בטהרה להר הבית || הראי"ה קוק ובנו הרצי"ה

הרב יצחק שילת שליט"א עם תלמידיו בהר הבית

בעקבות המבוכה והבלבול הקיימים אצל חלק מהציבור בנושא העלייה אל הר הבית על פי ההלכה, ובעקבות השאלות שנשאלו, חשבתי לנכון להבהיר בקיצור נקודות אחדות:

↓ הרב יצחק שילת עושה סדר

א. כל ת"ח יודע שהר הבית עצמו, עד מקום החיל והעזרות, מותר בכניסה לטמא מת, ואסור רק למי שנטמא בטומאה היוצאה מן הגוף (כגון נדה ובעל קרי) ולא נטהר ממנה, כמפורש במשנה (כלים א, ח) וברמב"ם (הל' בית הבחירה ז, טו). על כך לא חלק שום רב מעולם.

ב. מרן הראי"ה זצ"ל כתב תשובה ארוכה ('משפט כהן' סי' צ"ו) שעניינה הוא הבירור שקדושת הר הבית ומקום המקדש קיימת גם בזמן הזה, ואיסור הכניסה בטומאה למקומות האסורים קיים גם עתה בכל תקפו. הרב כתב תשובה זו בעקבות אירועים שבהם נכנסו יהודים לכיפת הסלע, והיו שטענו שלדעת אחדים מהראשונים בטלה קדושת מקום המקדש אחרי החורבן. בענין זה מסכימים עם הראי"ה כל האחרונים, וכמובן כל רבני דורנו, שאסור גם היום באיסור חמור, לכל אדם, להיכנס למקום המקדש עצמו (שהרי כולנו טמאי מתים), כי ההלכה היא שקדושת מקום המקדש לא בטלה עם החורבן.

ג. אחרי מלחמת ששת הימים הציבה הרבנות הראשית לישראל שלט בכניסה להר הבית ובו אזהרה מלהיכנס להר, וזאת משום שהגבולות של המקומות המותרים לא התבררו ולא סומנו, והיה חשש כבד שהעולים להר ייכנסו למקומות האסורים. החשש הזה קיים במידה מסוימת גם כיום, אבל כמה דברים השתנו מאז, כדלקמן.

ד. הרב הראשון שהחל לעסוק בעקבות שחרור הר הבית בששת הימים בבירור המקומות המותרים היה הרב ששלמה גורן זצ"ל, שהיה אז הרב הראשי לצה"ל ואחר כך הרב הראשי לישראל, והוא אף קיים תפילות על הר הבית במקומות המותרים.

ה. בי' בשבט תשמ"ו פרסמו הרבנים הראשיים לישראל דאז, הרב אברהם אלקנה שפירא זצ"ל והרב מרדכי אליהו זצ"ל, קריאה אל כל רבני ישראל אשר נדבה רוחם אותם, לעסוק בבירור ענין הכניסה להר הבית בזמן הזה, הגבולות המותרים והאסורים וכו'. בעקבות קריאה זו כתבתי מאמר שפורסם ב'תחומין' כרך ז', ומסרתי אותו לרבנים הראשיים, אשר אמרו שכתבתי דברים נכוחים, אבל הביעו את החשש שכל עוד אין גבולות מסומנים המצב עדיין בעייתי (ור' מה שכתב הרב מרדכי אליהו זצ"ל עצמו בתגובה למאמרו של הרב זלמן קורן שליט"א ב'תחומין' כרך ג' עמ' 423).

ו. מאז ועד היום התברר שאחיזתנו בהר קדשנו היא מפתח להצלחה בשמירה על כל ארץ ישראל, הן כלפי שמיא, משום שקישורנו האמיץ למקום הקודש נותן כח רוחני לעם ישראל כולו ולארץ ישראל כולה, והן כלפי מעשי אנוש ותחבולותיו, שכן הוכח שהעמידה על ריבונותנו וזכותנו בהר הבית (במו"מ שניהל בשעתו רה"מ אהוד ברק) גרמה לביטול המחשבה על עקירת כל יהודה ושומרון ח"ו. עוד התברר שאויבינו מנצלים את חולשת אחיזתנו להרוס ולחלל כל זכר למקדשינו בהר, וכבר כתב 'אור החיים' הקדוש שה' תובע מאתנו את עלבון ביתו (כאשר הדבר בידינו).

ז. על כן בזמננו התרבו העולים כהלכה, בטבילה כדין ובמורא מקדש, ופרסמו מפות עם גבולות מדויקים וההלכות הנצרכות. ולמזהיר ולנזהר שלומים כמי נהר.

ח. באשר לעמדת מו"ר הרב צבי יהודה קוק זצ"ל: כשהרב שלמה גורן זצ"ל היה הרב הראשי לישראל הייתי תלמיד במרכז הרב, וזכורני ששאלו את הרב צבי יהודה קוק זצ"ל בקשר לתפילה בהר הבית, ואמר: יש לסמוך על הרב גורן. בהזדמנויות אחרות התבטא בהסתייגות מסוימת על הכניסה להר, והדגיש את החשש מכניסה למקומות האסורים באיסור כרת.

ט. ברור שאין שום ראיה ממנהג הרב אברהם הכהן קוק והרב צבי יהודה שלא הכניס יד לחורים שבכותל המערבי, שהרי צריך ללמד את העם דעת שמי שלא טבל אסור לו להכניס אפילו אצבע לכל הר הבית (וכך אנו הקטנים נוהגים אחריהם, ולא שולחים מכתבים לקב"ה…).

י. יש לכבד את עמדת הרבנים המורים להימנע מכניסה לכל הר הבית מחשש כניסה למקומות האסורים, או מאי-רצונם להיכנס לבירור מהם המקומות המותרים, אך אין חיוב לרבנים אחרים לבטל את דעתם. ר' מימון אבי הרמב"ם היה רבו המובהק של הרמב"ם, ואף על פי כן הרמב"ם כותב לגבי הלכה מהלכות טריפות: "ואבא מארי זצ"ל מן האוסרין ואני מן המתירין" (הל' שחיטה יא, י). כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים. לא לחינם אמר הנביא: "והאמת והשלום אהבו". אלה הם שני ערכים שאי אפשר בלעדיהם לקיים חברה בריאה: קודם כל לומר את האמת, ומלבד זאת לאהוב את השלום.

התפרסם לראשונה באתר סרוגים >>

ראו גם: 

• הראי"ה והרצי"ה קוק זצ"ל לא אסרו לעלות להר הבית/ עדות אישית מפי נכד הראי"ה הרב שלמה רענן זצ"ל >>

• דעת הרב צבי יהודה על עליה להר הבית/ הרב ישראל אריאל >>