פרשת המקדש || פרשת אמור תשע"ה | שמואל בן חמו
מדוע הפרשה הנוגעת בהלכות קדושת הכהנים סמוכה לפרשת המועדים?
מאת: שמואל בן חמו
פרשת אמור עוסקת בהלכות המיוחדות לכהנים. לאחר מכן התורה מפרטת דיני קרבנות שונים ובהמשך פרשת המועדים ומהות כל חג וחג בפני עצמו.
כמה פסוקים לפני פרשת המועדים התורה מבהירה לנו את סדר החשיבות של הקרבנות הבאים מן הבהמה. כמו שכתוב: שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד, וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ; וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי, וָהָלְאָה, יֵרָצֶה, לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַה'. (ויקרא כב,כז)
המדרש תנחומא מסביר למה השור הוא החשוב מבין הקרבנות. השור בא להראות לכולם שבני ישראל לא חטאו כאשר הם עשו במדבר את עגל הזהב. אלא מי שיזם ועשה את עגל הזהב, הוא הערב רב שהצטרף לעם ישראל והתגיירו בזמן יציאת מצרים.
כאשר אנחנו נותנים חשיבות מיוחדת לפר ומעמידים אותו בפתח אוהל מועד לפני ה', זה הסימן שאין חטא בישראל. במידה וח"ו ישראל היו אשמים בחטא הגדול הזה, אז לא היו מבליטים את השור המזכיר את החטא.
".... כך בדק הקב"ה ומצא שלא עשו ישראל את העגל אלא הגרים שהיו ביניהם, אלו ערב רב.......וכדי לפרסם שלא התחילו ישראל בעבירה ההיא לפיכך הקדים שור בראש הקרבנות" (רבנו בחיי ויקרא כב,כז).
ניתן לשאול, אם השור בא להזכיר את חטא העגל, אז למה לא שמים את העגל בראש הקרבנות?
נראה לומר שהתשובה קשורה לקרבן שאדם הראשון הביא לאחר חטא האכילה מעץ הדעת.
למחרת בבוקר ביום שבת, אדם הראשון הקריב שור במקום המזבח בהר הבית. לראשונה בתולדות האנושות, אדם מביא קרבן להקב"ה במקום המיועד: בהר המוריה.
התלמוד הירושלמי (נזיר פ"ז ה"ב) מתאר שלשור שהביא אדם הראשון היה רק קרן אחת. במטרה לסמל את האחדות בין השמים ובין הארץ שנפגעו לאחר חטא אדם הראשון. (ראה רבנו בחיי בראשית ג, ו).
עכשיו אנחנו מבינים למה השור נמצא בראש הקרבנות, כי הוא מסמל את כפרת חטא אדם הראשון יחד עם ביטול חטא העגל.
לדוגמא, סדר העבודה המיוחד של יום כיפור מתחיל עם פר החטאת שמקריב הכהן הגדול כדי לכפר על עצמו ועל משפחתו. (ראה ויקרא טז,ו).
בראשי חודשים, הקרבן העיקרי הינו שני פרים, כמו שכתוב:
וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַה': פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם (במדבר כח,יא).
" וכן צוותה התורה ברוב החוטאים להביא קרבנם פר, ובכל המועדים תמצא שהיו מקריבין פרים, וכן בראשי חדשים וקרבן צבור גם כן היה, וכל זה להורות שראוי לנו לשוב עם הדבר שחטא בו אדם. " (רבנו בחיי בראשית ג,ו).
בפרשה שלנו, אנחנו לא מוצאים פירוט הקורבנות שהיו מביאים בכל חג וחג אלא בצורה של רמז.
למשל בפסוק העוסק בקרבן פסח כתוב " אשה לה' " ללא פירוט הבהמות השונות להקרבה. רש"י עומד על כך ומזכיר לנו שהפרים הינם תמיד הבחירה העדיפה על פני שאר הבהמות הטהורות: " מ"מ אם אין פרים הבא אילים ואם אין פרים ואילים הבא כבשים" (רש"י ויקרא כג,ח).
למעשה הפרשה מחולקת לשני חלקים, בהתחלה הקב"ה מצווה לכהנים איך לשמור על קדושתם המייוחדת להם.ובסוף הפרשה התורה מפרטת את כל מועדי השנה עם המצוות המיוחדות לכל מועד.
הכהנים מחוייבים לשמור על טהרת גופם במשך כל השנה. הם לא רשאים להתחתן עם כל אישה וגם צריכים להיות שלמים ללא מום כדי לעבוד במקדש. לכהנים ישנם זכות מיוחדת של חיים תמידיים עם הקדושה.
הדינים האלה אינם חלים על איש ישראל במשך השנה. לעומת זאת יש לנו את הזכות לגעת בחיי הקדושה ועבודה בית המקדש בזמן החגים. כאשר אנחנו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, אנחנו מטהרים את עצמנו ונזהרים מלהטמא.
זאת אולי הסיבה של סמיכות שתי הפרשיות העוסקות בקדושת הכהנים ופרשת המועדים.
במועדים אנחנו מתעלים במעלות רוחניות ומנסים להשתוות לכוהנים.
זאת זכות מיוחדת שהקב"ה נתן לנו כדי לגעת בקדושה ולהדמות לכהנים בזמן החגים.
גם היום יש בידינו להרגיש קצת כמו כהן שעובד במקדש ולגעת בשכינה.
במלחמת ששת הימים בתשכ"ז הקב"ה נתן לנו את ירושלים והר הבית. מאז יש באפשרות כל אחד מאיתנו לעלות להר הבית ולאחר ההכנות המתאימות לפגוש את השכינה. אומנם בית המקדש אינו בנוי עדיין, אבל ניתן להרגיש את השכינה שלא זזה ממקום המקדש.
לפני שעולים להר הבית, אנחנו מתכוננים נפשית ופיזית . זה מתחיל בטבילה במקווה, ממשיך בנסיעה לכיוון הר הבית, נעילת נעלי בד ומגיע לשיא בזמן התפילה וההליכה על ההר עצמו.
כל אחד מאיתנו יכול לחוות את החוויה הזאת של נגיעה בקדושה במקום המקדש. זה לא שמור ליחידי סגולה או לשבט לוי בלבד.
אני מזמין את כל אחד מאיתנו ללמוד את הלכות עלייה להר הבית ולהתכונן למעמד המיוחד של נגיעה בקדושה.
בייחוד בתקופת המועדים כמו שרמוז בפרשה שלנו, כאשר גם איש ישראל יכול להרגיש כמו כהן במשמרתו בבית המקדש ולהתקדש.
בע"ה בזכות דרישת המקדש של העולים להר הבית בטהרה, נזרז את בניית בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתה השלמה של משה בן איבון פתחון
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
".... כך בדק הקב"ה ומצא שלא עשו ישראל את העגל אלא הגרים שהיו ביניהם, אלו ערב רב.......וכדי לפרסם שלא התחילו ישראל בעבירה ההיא לפיכך הקדים שור בראש הקרבנות" (רבנו בחיי ויקרא כב,כז).
ניתן לשאול, אם השור בא להזכיר את חטא העגל, אז למה לא שמים את העגל בראש הקרבנות?
נראה לומר שהתשובה קשורה לקרבן שאדם הראשון הביא לאחר חטא האכילה מעץ הדעת.
למחרת בבוקר ביום שבת, אדם הראשון הקריב שור במקום המזבח בהר הבית. לראשונה בתולדות האנושות, אדם מביא קרבן להקב"ה במקום המיועד: בהר המוריה.
התלמוד הירושלמי (נזיר פ"ז ה"ב) מתאר שלשור שהביא אדם הראשון היה רק קרן אחת. במטרה לסמל את האחדות בין השמים ובין הארץ שנפגעו לאחר חטא אדם הראשון. (ראה רבנו בחיי בראשית ג, ו).
עכשיו אנחנו מבינים למה השור נמצא בראש הקרבנות, כי הוא מסמל את כפרת חטא אדם הראשון יחד עם ביטול חטא העגל.
לדוגמא, סדר העבודה המיוחד של יום כיפור מתחיל עם פר החטאת שמקריב הכהן הגדול כדי לכפר על עצמו ועל משפחתו. (ראה ויקרא טז,ו).
בראשי חודשים, הקרבן העיקרי הינו שני פרים, כמו שכתוב:
וּבְרָאשֵׁי, חָדְשֵׁיכֶם--תַּקְרִיבוּ עֹלָה, לַה': פָּרִים בְּנֵי-בָקָר שְׁנַיִם וְאַיִל אֶחָד, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם (במדבר כח,יא).
" וכן צוותה התורה ברוב החוטאים להביא קרבנם פר, ובכל המועדים תמצא שהיו מקריבין פרים, וכן בראשי חדשים וקרבן צבור גם כן היה, וכל זה להורות שראוי לנו לשוב עם הדבר שחטא בו אדם. " (רבנו בחיי בראשית ג,ו).
בפרשה שלנו, אנחנו לא מוצאים פירוט הקורבנות שהיו מביאים בכל חג וחג אלא בצורה של רמז.
למשל בפסוק העוסק בקרבן פסח כתוב " אשה לה' " ללא פירוט הבהמות השונות להקרבה. רש"י עומד על כך ומזכיר לנו שהפרים הינם תמיד הבחירה העדיפה על פני שאר הבהמות הטהורות: " מ"מ אם אין פרים הבא אילים ואם אין פרים ואילים הבא כבשים" (רש"י ויקרא כג,ח).
למעשה הפרשה מחולקת לשני חלקים, בהתחלה הקב"ה מצווה לכהנים איך לשמור על קדושתם המייוחדת להם.ובסוף הפרשה התורה מפרטת את כל מועדי השנה עם המצוות המיוחדות לכל מועד.
הכהנים מחוייבים לשמור על טהרת גופם במשך כל השנה. הם לא רשאים להתחתן עם כל אישה וגם צריכים להיות שלמים ללא מום כדי לעבוד במקדש. לכהנים ישנם זכות מיוחדת של חיים תמידיים עם הקדושה.
הדינים האלה אינם חלים על איש ישראל במשך השנה. לעומת זאת יש לנו את הזכות לגעת בחיי הקדושה ועבודה בית המקדש בזמן החגים. כאשר אנחנו עולים לרגל שלוש פעמים בשנה, אנחנו מטהרים את עצמנו ונזהרים מלהטמא.
זאת אולי הסיבה של סמיכות שתי הפרשיות העוסקות בקדושת הכהנים ופרשת המועדים.
במועדים אנחנו מתעלים במעלות רוחניות ומנסים להשתוות לכוהנים.
זאת זכות מיוחדת שהקב"ה נתן לנו כדי לגעת בקדושה ולהדמות לכהנים בזמן החגים.
גם היום יש בידינו להרגיש קצת כמו כהן שעובד במקדש ולגעת בשכינה.
במלחמת ששת הימים בתשכ"ז הקב"ה נתן לנו את ירושלים והר הבית. מאז יש באפשרות כל אחד מאיתנו לעלות להר הבית ולאחר ההכנות המתאימות לפגוש את השכינה. אומנם בית המקדש אינו בנוי עדיין, אבל ניתן להרגיש את השכינה שלא זזה ממקום המקדש.
לפני שעולים להר הבית, אנחנו מתכוננים נפשית ופיזית . זה מתחיל בטבילה במקווה, ממשיך בנסיעה לכיוון הר הבית, נעילת נעלי בד ומגיע לשיא בזמן התפילה וההליכה על ההר עצמו.
כל אחד מאיתנו יכול לחוות את החוויה הזאת של נגיעה בקדושה במקום המקדש. זה לא שמור ליחידי סגולה או לשבט לוי בלבד.
אני מזמין את כל אחד מאיתנו ללמוד את הלכות עלייה להר הבית ולהתכונן למעמד המיוחד של נגיעה בקדושה.
בייחוד בתקופת המועדים כמו שרמוז בפרשה שלנו, כאשר גם איש ישראל יכול להרגיש כמו כהן במשמרתו בבית המקדש ולהתקדש.
בע"ה בזכות דרישת המקדש של העולים להר הבית בטהרה, נזרז את בניית בית המקדש השלישי בב"א.
הגיליון מוקדש לרפואתה השלמה של משה בן איבון פתחון
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה