סודות המקדש הראשון נחשפים

פתרון התעלומה || כך נראה בית המקדש הראשון - מקדש שלמה 

 "ממצא אחד מצליח להבהיר עולם ומלואו".
דגם המקדש מהמאה ה-10 לפנה"ס שנמצא בחירבת קיאפה

פסוקים מסתוריים מספר מלכים, שבמשך 3,000 שנה נשמעו כמו חידת חמיצר למתקדמים, מתפענחים לפתע לאור ממצא ארכיאולוגי אחד ויחיד מעמק האלה * כך היה נראה מקדש שלמה

מאת: ארנון סגל

רבים וטובים לפניהם שברו באלפי השנים האחרונות את הראש על פיענוח פסוקי הקוד הבלתי אפשריים מספר מלכים א', המתארים את מפעלי המלך שלמה בירושלים. חידות היגיון כדוגמת "הצלעות אשר על העמודים ארבעים וחמישה, חמישה עשר הטור" או "ושקופים שלושה טורים, ומחזה אל מחזה שלש פעמים" נותרו, על אף כל הפירושים וההצעות, לחלוטין לא מובנות. לא ברור איך דווקא יוסף גרפינקל, מדלן מומצוגלו וצוותי החופרים שלהם זכו לעלות על פתרון התעלומה, אבל זה אכן מה שקרה.

"קורה לעתים שממצא אחד מצליח להאיר ולהבהיר עולם ומלואו. זכינו ובחפירותינו בחורבת קיאפה נתגלה בשנת 2011 ממצא מעין זה", פותחים גרפינקל ומומצוגלו את ספרם החדש 'בית המקדש וארמון שלמה', שיצא לאחרונה לאור בהוצאת קורן ומגלי"ם. מדובר בדגם בגובה 35 סנטימטרים המתאר מבנה מפואר, שבמאה העשירית לפני הספירה היה מונח כנראה על במה – שלמרגלותיה נמצא – ושימש לפולחן. דגמי חרס של מקדשים נמצאו דווקא לא מעט בארץ ובסביבתה וגם בקיאפה, אבל דגם המקדש הזה מגולף באבן, וזה כבר נדיר למדי. במושגי הימים הקדומים ההם זה אומר שהשקיעו בו הרבה מאוד ושיוחסה לו חשיבות גדולה במיוחד.

כשאותר הדגם הזה במהלך החפירות הוא היה נראה לגמרי בלתי מרשים, מנותץ לעשרות שברים שלא הסגירו את גודל התגלית. רק בעזרת מומחי השיחזור וההדבקה אוחה הכלי הזה והושב למצבו הקודם, ואז התבררה הדרמה. בדגם מתואר פתח של מקדש שמסגרותיו נסוגות פנימה ושקורות הגג שלו מסודרות בשלשות. מסגרות נסוגות היו אופייניות בעת ההיא ועוד אלפי שנים לפניה למבני הפאר של הממלכות הגדולות שנמצאו מזרחה מכאן. כך בנו בכל המזרח הקדום מבני פאר – מקדשים, ארמונות וקברים – הרבה לפני הקמת המקדש בירושלים. גם בקפריסין אותר הסגנון הזה. הכנענים, אגב, דווקא לא בנו כך. קורות גג המסודרות בשלשות, לעומת זאת, היו מוכרות עד למציאת הדגם רק ממקדשי האקרופוליס באתונה שנבנו 400 שנים מאוחר יותר. הן מכונות 'טריגליפים' ועד כה נחשבו לפיתוח הרשום בטאבו על שם היוונים. כעת, לאור גילוי הדגם הזה, צריך לחשב מסלול מחדש.

את חירבת קיאפה שבעמק האלה מזהים חופריה כעיר 'שעריים' הנזכרת בספר שמואל, שכפי הנראה התקיימה זמן קצר בלבד, בסביבות השנים 1020-980 לפנה"ס. אם מקבלים את התיאור התנ"כי ובמקביל גם את בדיקות הפחמן 14 על סטיותיהן הקלות, פירושו של דבר שהעיר שקקה חיים רק בתקופת דוד המלך. בעולם הארכיאולוגי לא כולם מסכימים שדוד המלך היה קיים כלל, וגם אם היה קיים – יש מי שממש לא ברור לו שתיאורי התנ"ך המתארים אותו כשליט רב עוצמה, חשוב ומשפיע, נכונים או מתקרבים להיות נכונים. בחוגים ארכיאולוגיים לא מעטים גורסים שהתנ"ך נכתב רק מאות שנים אחרי תום המאורעות שהוא מתאר, ובלא שהיה לכותבי הטקסט התנ"כי מושג כלשהו על אורח החיים האמיתי באותה תקופה. אולם, מה לעשות, הגילויים בחירבת קיאפה בשמונה השנים האחרונות הולכים ומפוררים את תפיסת הזרם האקדמי הזה, מכחיש התנ"ך. עיר הממלכה המרשימה שנחשפת כאן אט אט מגלה שכבר בתקופה הקדומה ההיא שלטו כאן ביד רמה מלכים רבי עוצמה.

השקופים והאטומים

ומה מפתיע כל כך בדגם שאותר? שהוא נמצא דווקא כאן, בארץ יהודה, מהלך יום מירושלים, בערך בתקופה שבה לפי ספרי התנ"ך אכן נבנה מקדש מרשים בירושלים. זה מפתיע גם מכיוון שקריאה מחודשת בתיאור הקמת ארמון המלך שלמה ובית המקדש בתחילת ספר מלכים א' מגלה שאף הם נראו בדיוק כך. הכניסה לארמון היתה מעוטרת בשלוש מסגרות נסוגות, הכניסה להיכל המקדש היתה מעוטרת בארבע מסגרות נסוגות וזו של קודש הקדשים היתה מעוטרת בחמש כאלו. מספר המסגרות סביב הפתח, כותבים שני החוקרים, עולה בהתאם לרמת החשיבות של הבית או החדר שאליו נכנסים.

לא עברה שנה מאז שנחשף דגם המקדש בחורבת קיאפה, והנה התגלו בשנת 2012 בחפירות במוצא שליד ירושלים, ממש מתחת לגשר מוצא ההולך ונבנה בכביש מספר 1, שרידים של מקדש גדול, אף הוא מראשית ימי הבית הראשון – המאה התשיעית לפני הספירה. מבנהו דומה להפליא לזה המופיע בתיאורי המקדש הירושלמי בתנ"ך: שני עמודים בחזיתו והוא מחולק לשלושה חלקים – אולם, היכל ודביר. בדומה למקדש שלמה גם לזה שבמוצא יש 'יציע' – מעטפת חיצונית המקיפה את חלקו המערבי ומחולקת לתאים קטנים.

זו היתה מכה נוספת לתפיסה שספרי התנ"ך נכתבו מאוחר הרבה יותר ומנותקים מהוויה הריאלית של המאות התשיעית והעשירית לפני הספירה. זה דומה מעט לגילוי המזבח בהר עיבל, שבאחת העניק גושפנקא מדעית (טוב, לפחות לדעת חלק מהחוקרים) לתיאור תנ"כי שנחשב עד אז בחוגים אקדמאים לא מעטים לאגדות עם.

פרופ' גרפינקל, אם חירבת קיאפה מזוהה כיישוב מתקופת דוד המלך, פירושו של דבר שעוד לא היה קיים אז מקדש בירושלים. ובכן, איזה מבנה בדיוק מחקה הדגם?

"ראשית, בדיקת פחמן 14 איננה מעניקה תשובה מדוייקת לחלוטין. איננו יכולים לומר בוודאות אם יוצרי הדגם חיו בתקופת דוד או שמא בתקופת שלמה. נכון, אנחנו נוטים יותר לחשוב שמדובר בתקופת דוד, אבל כל שבאנו להראות הוא שכבר אז קיימת קונספציה איך בונים בניה מלכותית. גם אם מדובר בזמן שבו עוד טרם נבנה המקדש בירושלים, מתברר שהיתה אז הבנה שכך צריך להיראות מקדש".

וכך התאפשר לפתע להבין פסוקים מתוך תיאור המקדש וארמון שלמה בספר מלכים, שנחשבו עד כה פשוט לבלתי ניתנים לפיצוח. קחו למשל את הפסוק המתאר את אולם 'בית יער הלבנון' היוקרתי שבארמון שלמה: "וספון בארז ממעל על-הצלעות אשר על-העמודים ארבעים וחמישה, חמישה עשר הטור" (מל"א ז, 3). אינספור פירושים והשערות ניתנו לצלעות הללו ולזהותן במהלך הדורות, אך לדברי השניים הצלעות אינן אלא קורות הגג, אלו המסודרות בשלשות שניתן לראות בדגם מקיאפה ומכונות ביוונית 'טריגליפים'. הן מהוות שכבה ראשונה של תקרת המבנה ומונחות על עמודי התמך ב-15 נקודות לאורך המבנה, בקבוצות שבכל אחת מהן שלוש קורות – ובסך הכל 45 קורות. על גביהן בניצב הונחה שכבה שניה של קורות להשלמת הקירוי.

פסוקים סתומים נוספים מתיאור ארמון שלמה הפכו גם הם לפתע לברורים, לאור דגם המקדש מקיאפה. למשל: "ושקופים שלושה טורים, ומחזה אל מחזה שלוש פעמים". לדברי הארכיאולוגים הללו, השקופים אינם אלא משקופים, והם מוצבים בשלושה טורים, כלומר משקופים נסוגים זה לפנים מזה, ממש כפי שניתן לראות בבירור בדגם עצמו. כך גם לגבי מזוזות הפתחים, שני צידי הפתח – אף הם נסוגים פנימה שלוש פעמים. את הביטוי המשונה 'מחזה אל מחזה' פירשו שני הכותבים כשיבוש שחל בימי הבית השני, כשהוחלפה צורת האותיות בעברית, ולמעשה יש לקרוא זאת 'ומזוזה אל מזוזה' כשהכוונה לעובדה ששני צדי הפתח נסוגים פנימה שלוש פעמים, בדומה למשקופים שמעליהם.

תוכנית הנסיגה

"הבניין המשפיע ביותר בהיסטוריה האנושית". שיחזור ממוחשב של מקדש שלמה

באופן זהה מתפרשים גם הפסוקים המתארים את פתחי המקדש פרק אחד קודם לכן: "ואת פתח הדביר עשה דלתות עצי שמן, האיל מזוזות חמישית... וכן עשה לפתח ההיכל מזוזות עצי שמן מאת רביעית" (מל"א ו, 33-31). גם בפתחים הללו, מתברר, היו מסגרות נסוגות כמו בארמון המלך, וכמו בדגם המקדש המוקטן שאותר בחפירה הארכיאולוגית. בפתח קודש הקדשים נספרו כאמור חמש מסגרות נסוגות, ואילו בפתח שבין האולם להיכל ניתן היה לספור ארבע כאלו.

באורח דומה ולאור הדגם מתבאר גם המושג המשונה כל כך המוזכר בספר מלכים בתיאור בניין המקדש, 'חלוני שקופים אטומים'. ובכן, לבית המקדש היו חלונות – עניין הכרחי במבנים בעולם הקדום לצורך אור ואוורור – אך הם היו בעלי 'שקופים אטומים', כלומר משקופים נסוגים במספר מסגרות שאינן באות במגע עם החלק הפתוח בחלון, אלא צמודות לקיר אטום – המסגרות הנסוגות הפנימיות מהן.

"כיצד הגיעה מסורת הפתחים המסוגננים במשקופים נסוגים המוכרת במקדשים הקדומים של מסופוטמיה של תקופת הברונזה התיכונה לירושלים של שלמה המלך?", שואלים בספר. טוב, על השאלה הזו המקרא עונה בעצמו. בנאים מומחים מהעיר צור שבלבנון הגיעו לעזור בבניין המקדש, ומאוד לא מופרך להניח שהביאו עמם את מסורת הבניה ההיא.

אגב, את עניין המשקופים הנסוגים אימצו גם בבית המקדש השני. המשנה במסכת מידות (ג,ז) מדברת על "חמש מלתראות של מילה", כלומר קורות עץ מילה, שהוצבו על גבי פתח האולם, כל אחת בולטת יותר מזו שתחתיה. לדעת מומצוגלו וגרפינקל זה אומר שגם צדי פתח האולם של הבית השני נבנו במסגרות נסוגות. השניים איתרו בשרידים ההרודיאניים של שערי חולדה, בכותלו הדרומי של הר הבית, אבן המוצבת באחד מצדי הפתח שאכן מסותתת במסגרות נסוגות.

מקדש שלמה, לדברי גרפינקל ומומצוגלו, היה הבניין המשפיע ביותר בהיסטוריה האנושית, על אף העובדה שעברו קרוב ל-3000 שנה מאז נבנה וכ-2600 שנה מאז נחרב. "השפעתו ניכרת עד היום בשלוש דתות מרכזיות: יהדות, נצרות ואיסלאם", מנמקים השניים.

בספר מתבצעת סקירה מקיפה המגלה את העובדה שמקדשים רבים בסביבה היו בנויים בדגם המוכר לנו מזה שלנו: מכוונים בדיוק מזרחה בכדי שהשמש תאיר בהם בכל בוקר, ומחולקים לשלושה – לאולם, להיכל ולדביר. בחזיתות מקדשים רבים, כמו גם באלו שנמצאו בתחומי ממלכת יהודה העתיקה – במוצא ובערד, ניצבים בחזית המקדש שני עמודים – אם תרצו, יכין ובועז. טוב, הדמיון הרב במבנה המקדשים בסביבה הקדומה מתעלם מהבדל קטנטן אחד– במקדש בירושלים עבדו רוב הזמן א-ל אחד ויחיד, לא פסל ולא תמונה.

כך או אחרת, המקדש שעל-פי ספר מלכים נבנה בירושלים במאה העשירית לפני הספירה, מסתדר מצויין בהקשר התרבותי ובנוהגים הארכיטקטוניים של האזור הזה בעת ההיא. לו אכן כתבו את התנ"ך מאות שנים מאוחר יותר, כטענת המכחישים, מתברר שהללו הצליחו לנחש באורח נס ובכשרון נבואי את סגנון הבניה המדוייק של מקדשים וארמונות שרווח בתקופה הערפילית שאותה הם מתארים. אז אולי בכל זאת יש מקום להאמין בנבואה.