לך לך - מזבח לשם ה'

ותחזינה  || גיליון 228 | י"א במרחשון תשע”ה | לך לך

↓ מאת: יובל קופרמן

על הרי שומרון החשופים צועד אדם זקן. בין שתי ערים גדולות הוא מחפש את הנקודה המושלמת, ומשזיהה אותה פניו מביעות סיפוק. שם, על פסגת ההר, הוא מתחיל להתכופף, לשלוח ידו אל האבנים. הוא אוסף את הגדולות והמסיביות. באיטיות ובשקיקה הוא בונה שם במת אבן קטנה, מזבח. ההר צחיח, ואין לאיש הזקן לא עצים ולא שה לעולה. רק מזבח אבן קטן. הוא נעמד על יד המזבח, מתנשף מהעבודה המאומצת הממושכת. מוחה באיטיות אגל זעה מעל עיניו המחייכות, ובאותה איטיות הוא מניף את ידיו השמיימה. שם, על ראש ההר החשוף, ניצב איש זקן ליד מזבח, ומביט לשמיים.

 

 

למה לבנות מזבח?

לפני שבועיים התחקינו אחר קין והבל שהביאו שניהם מנחה לה׳; בשבוע שעבר קראנו על נח שהקריב קרבן בצאתו מן התיבה; והשבוע אנחנו נפגשים באברם- איש פשוט מאור כשדים שלפתע הא-להים מתגלה אליו וקורא לו ללכת אל ארץ מסויימת. אותו אברם, שהפך להיות אברהם, אבי אומתנו, מגיע לארץ ישראל ומתחיל להסתובב על ההרים ועל הגבעות. בנקודת מפתח הוא נעצר ובונה מזבחות. ״ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה... וירא ה' אל אברם, ויאמר: "לזרעך אתן את הארץ הזאת". ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל... ויבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה'״ (בראשית, יב ו-ח).

בניית המזבחות של אברם מספקת לנו חלון הצצה אל מהות המזבח ואל תפקידו. עד כה פגשנו רק מזבח אחד, המזבח של נח, עליו הוא מקריב קרבנות לה׳. הפסוקים על אברם, לעומת זאת, לא מספרים לנו על שום קרבן. מהו, אם כן, תפקידם של המזבחות ושל המזבח בכלל? למה אברם טורח בכלל לבנות אותם?

 

 

תודה, תפילה ותורה

קריאה מדוקדקת בפסוקים יכולה לרמוז לנו על מספר תפקידים להם משמש המזבח. ראשית,  אנו מוצאים כי המזבח נבנה בצמוד להתגלות של ה׳ אל אברם- ״וירא ה׳ אל אברם״, וכתגובה להתגלות זו- ״ויבן שם מזבח לה׳ הנראה אליו״ (ועיין ברמב״ן ובכלי יקר). אולי זה מזבח של תודה והכרת טובה של אברם לה׳ על ההבטחה שקיבל זה עתה, אולי זה מזבח שמטרתו לציין את המיקום של האירוע החשוב. אפיק פרשנות נוסף מצוי במעשים ובפעולות של אברם לאחר בניית המזבח- ״ויקרא בשם ה׳״. ניתן להבין את הקריאה הזו בשתי צורות: אונקלוס (ואחריו פרשנים נוספים) תרגם את המילים הללו לתפילה אל ה׳. לדעתו, אם כן, המזבח הוא מקום של תפילה ודיבור עם הקב״ה. אפשרות אחרת להבין את הקריאה בשם ה׳ מצויה בדברי חז״ל (ועיין באבן עזרא וברמב״ן), המסבירים כי המזבח שימש כנקודת הפצה ולימוד של תורת ה׳. כאן המזבח משמש כמוקד של אמונה בה׳, ממנו יוצאת הקריא אל העולם כולו- ״כי מציון תצא תורה ודבר ה׳ מירושלים״ (ישעיה, ב ג).

 

 

מזבח דלתתא ומזבח דלעילא

נשים לב ששלושת הפירושים שהצענו מתחלקים בעצם לשניים- חלק מהפירושים נוגע למזבח הראשון, הנבנה כתגובה להתגלות, וחלקם נוגע למזבח השני, אותו בנה אברם כדי לקרוא בשם ה׳. ננסה לעמוד על ההבדלים בין שני המזבחות. במזבח הראשון הקב״ה הוא האקטיבי- הוא פונה אל אברם ומבטיח לו הבטחה. בניית המזבח היא תגובה מאוחרת, המבוססת על פנייתו של ה׳. לעומת זאת, במזבח השני אברם הוא היוזם והאקטיבי, והוא בונה את המזבח כדי לעשות איתו משהו, ולא בעקבות התרחשות שקרתה.

נקודת ההבדל הזו מכונה בשפת פנימיות התורה בשם ״התערותא דלעילא״ (התעוררות מלמעלה) ו״התערותא דלתתא״ (התעוררות מלמטה)- כאן הקב״ה הוא הפונה אל האדם והאדם מכיל אותו, וכאן האדם הוא זה שמתעורר לפנות אל ה׳. כאן גם מצויה נקודת ההבדלים במהות המזבח על פי הפרשנים: המזבח הראשון מבטא תודה או שמחה בהתרחשות שנוצרה עם ה׳, נקודת התייחסות לאירוע מן העבר, בעוד שהמזבח השני הוא מגמתי ומטרתי- ליצור משהו בעולם, לחדש איזה דבר: בין אם זה דיבור עם ה׳ ובין עם זה הפצת אורו ותורתו לבני האדם.

 

לקרוא בשם ה׳

מתוך העמידה על ההבדלים בין המזבחות אנו יכולים לחשוף את הקשר ואת נקודת המכנה המשותף, המבהירה לנו מהו תפקידו של המזבח ולמה אברם טורח לבנות אותו. שני המזבחות הם נקודת מפגש של הקב״ה עם העולם, בין אם הוא היוזם ובין אם לאו. המזבח מציין נקודת השקה וחיבור בין עליונים ותחתונים, בין שמיים וארץ, וזה מתבטא בהכרת תודה, בתפילה ודיבור או בלימוד והפצה של ההליכה לאור ה׳. החידוש של המזבח הוא שכעת יש מקום, ישנה נקודה, שבה מתרחש המפגש. איך נוצרת הנקודה הזו? מה הופך את המזבח לנקודת קישור עם ה׳ ומכונן את החיבור בין שמיים וארץ?

ייחודו של המזבח הוא שנקרא עליו שם ה׳. הקב״ה, שהוא אינסופי ובלתי נתפס בכלים אנושיים, איננו מתגלה לעולם כפי שהוא, שכן הוא כה עצום וגדול שלא נוכל לתפוס את התגלותו. התגלותו של ה׳ נעשית על ידי שמו. כאשר שמו של ה׳ נמצא, שרוי ושוכן במקום מסויים הוא מבטא את מציאותו של האינסופי עלי אדמות. הקריאה בשם ה׳ אותה עושה אברם הרי היא הנכחה והשראה של הא-להים במזבח אותו הוא בונה. המפגש שנוצר בין עליונים ובין תחתונים אפשרי בזכות הקונוטציה וההקשר הנוצרים מכך שהמזבח מקבל את שמו של ה׳. לפתע הוא הופך מבמת אבן מוגבהת למקום שיש א-להים, או כפי שאומר יעקב לאחר ההתגלות של חלום הסולם: ״אכן יש ה' במקום הזה״ (בראשית, כח טז).

 

בית לשם ה'

מזבחו של אברם שופך אור חדש על המזבח שניצב בלב בית המקדש. בתפילתו של שלמה בעת חנוכת בית המקדש הראשון הוא מכנה את המקדש 'הבית לשמו של ה'', ומתפלל לפניו: "להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום, אל המקום אשר אמרת 'יהיה שמי שם', לשמוע אל התפילה אשר יתפלל עבדך אל המקום הזה" (מלכים א, ח כט). שמו של ה' השוכן והשרוי בבית המקדש ועל המזבח מבטא את נוכחותו שם, את עיניו הפקוחות וליבו המתבונן אלינו, המבקש ליצור איתנו שם מפגש.