פרשת המקדש || פקודי
מה ראתה התורה להאריך בפרשיות המשכן? הרי אין עשיית המשכן כצורתו הוראה לדורות אז בשביל מה?
↓ מאת: הרב אבי כהנא ורבקה שמעון
מה ראתה התורה להאריך בפרשיות המשכן? הרי אין עשיית המשכן כצורתו הוראה לדורות! מפני מה כפלה התורה גם את הציווי וגם את העשייה? שלש תמיהות תמה משה רבנו:
א. בשעה שאמר ה' "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" תמה משה: הנה הקב"ה הוא בבחינת אין סוף, ואיך ישכון בתוך המשכן? תשובת הקב"ה: "משה, לא כשם שאתה סבור. אלא עשרים קרש בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב ושמונה במזרח ואצמצם שכינה שלי ואשכון ביניהם"...
ב. כשהקב"ה ציוה להקריב קרבן תמיד, כבש בבוקר וכבש בבין הערביים, תמה משה, הרי כל החיות והבהמות שבעולם אין בהם כדי להודות לך! אמר הקב"ה: "משה, לא כמו שאת סבור. אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ולא שנים בבת אחת..."
ג. כשציוה הקב"ה על מחצית השקל, "ונתנו איש כפר נפשו", תמה משה ואמר :מי יוכל לתת פדיון נפשו? אמר לו הקב"ה: "לא כמו שאתה סבור. אלא זה יתנו ,כזה יתנו" (תנחומא כי תשא י).
המדרש מציג את תמיהותיו של משה כצודקות והגיוניות. הרי הקב"ה 'מלא כל הארץ כבודו', ואיך הוא יצמצם את שכינתו בתוך המשכן? כמו כן איך אפשר להסתפק ולהקריב קרבן תמיד אחד בבוקר ואחד בין הערביים? וכי יעלה על הדעת, שמטבע אחד של מחצית השקל נחשב ככופר נפש? לא נתפס בשכל! כנגד כל טענות אלו, עונה הקב"ה לא כמו שאתה סבור!
בעבודת ה' בכלל ובעבודת המקדש בפרט, יש הרבה הסבורים בטעות, שאין כבוד לה' בהקרבת קרבנות, מצווה הכרוכה בשחיטה ובזריקת הדם. אנשים אלה באים בטענות וסברות, וכך מתוך רוממות ה' כביכול, מבטלים מצוות מפורשות בתורה. למרבה הכאב, יש גם אנשים המלגלגים על המשתדלים ללכת בתורת משה וטוענים כדברי אחד הבנים בהגדה: "מה העבודה הזאת לכם"? יש לדעת, כי כשליש מתרי"ג המצוות קשורות בעבודת המקדש. לא לחינם האריכה התורה בביאור ובפירוט המשכן ועבודת הקרבנות, שהם חוק בל יעבור.
פרשת פקודי ממוקמת לאחר פרשיית חטא העגל, כביכול, חוזרת על פרשיות תרומה – תצווה. היא מהווה תיקון לאותו חטא העגל. המילים בפרשה החוזרות על עצמן הן "כאשר ציוה ה' את משה" שמונה עשרה פעמים כנגד י"ח ברכות שבתפלה (מדרש שלשה וארבעה בבתי מדרשות ח"ב עמ' עב) לומר, שמשה ובני ישראל עשו כאשר ציוה ה' ולא שינו מדבר ה' . שינוי קטן מציווי ה' יסודו "בחטא העגל", למרות שהכוונות טובות והרעיונות יפים ומופשטים. אך הכול צריך להיות צמוד למצוות התורה ולדבר ה'. המסר בפרשה הוא חד וחלק - הבה נקשיב למצוות התורה ולא נקשיב למה שאנו רוצים לשמוע.
פרשת פקודי חותמת את חומש שמות. חומש שהחל בספור. מתכונת מעין סיפורי בראשית. משפחה קטנה. שבט קטן של 'שבעים נפש'- בני יעקב שירדו מצרימה והפכו להיות לעם ישראל. פרו וירבו וישרצו ויעצמו מאד מאד. בספר שמות בני ישראל עברו תהליך מעצים של שעבוד וגאולה ויצאו ממצרים ביד רמה. מנהיגים נבחרו להם, משה ואהרון ומרים הנביאה, להובילם ולהדריכם בדרך ה'. תורה ניתנה להם מסיני במעמד שייזכר לדורות. הם עוברים ניסיונות ותהפוכות , והם רק בתחילת הדרך. ספר שמות מגיע לסיומו ביעוד ותקווה לתיקון. בניית המשכן והשראת שכינתו של ה' בתוכם.
מי הם בני ישראל? הם - זה אנחנו. זהו הספור שלנו, לאורך ההיסטוריה.
כבר אלפיים שנה אנו מתפללים שנשוב לבית קדשינו "ושם נקריב לפניך את קרבנות חובותינו תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן". יה"ר שנזכה ללכת לבית ה', לעבדו בלבב שלם וביראה כימי עולם וכשנים קדמוניות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה