פרשת שמיני || שמואל בן חמו
באמצע ספר ויקרא העוסק בענייני הקרבנות אנחנו מוצאים את איסור אכילת החיות הטמאות. מיד לאחר חנוכת המשכן משה רבנו מוסר לבני ישראל את שמות הבהמות הטהורות והטמאות.
↓ מאת: שמואל בן חמו
מדוע התורה בחרה דווקא במקום הזה ובעיתוי הזה?
נראה לומר שגוף האדם דומה למזבח. כאשר הכנסת אוכל לפיו היא כנגד הקרבת הקרבנות על המזבח.
כמו שכתוב: וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם. (שמות כה,ח).
היה צריך להיות כתוב "בתוכו" -בתוך המקדש ולא "בתוכם", בלשון רבים.
יוצא מכאן שהקב"ה שוכן בתוך כל יהודי ויהודי כמו שהוא שוכן בבית המקדש.
בתוכנו נמצאת הנשמה הטהורה שבאה מכסא הכבוד. לכן יש לשמור על קדושתה ואין אנחנו רשאים לאכול בהמות טמאות בניגוד לאומות העולם.
ה"אור החיים" הקדוש מפרש את השימוש בלשון רבים כדלהלן: " ושכנתי בתוכם. ולא אמר בתוכו לומר שהמקום אשר יקדישו לשכנו יהיה בתוך בני ישראל שיקיפו המשכן בד' דגלים." (אור החיים, שמות כה,ח). למעשה הלכות כשרות באות להמחיש את הקדושה של ישראל המחוברים להקב"ה בקשר מיוחד.
המדרש תנחומא מביא משל נפלא כדי להבין את ההבדל המהותי הקיים בין ישראל ובין אומות העולם.
בני ישראל נמשלים לחולה שעומד להבריא והגויים לחולה שגוסס. מי שעומד לחיות את חיי נצח בעולם הבא צריך להיזהר ולשמור על בריאותו. לכן הוא אינו יכול להסתכן באכילת דברים טמאים הפוגעים בנפשו. לעומת זאת הגוי שאינו מיועד לחיי נצח לאחר מיתתו יכול לאכול כל דבר העולה על רוחו ללא חשש של פגיעה בפנימיותו.
כמו שכתוב: " רבי תנחומא בן חנילאי אמר: התיר להם את האסורים ואת השקצים ואת הרמשים. .....
אמר להם הרופא: לזה שהוא לחיים, אמרתי לו: זה אכול וזה לא תאכל. אבל אותו שהוא למיתה, אמרתי להם: כל מה שהוא מבקש תנו לו, שאינו לחיים.
וכך הקדוש ברוך הוא התיר לגויים השקצים והרמשים.
אבל ישראל שהם לחיים, אמר להם: והייתם (לי) קדושים כי קדוש אני, אל תשקצו את נפשותיכם, את זה תאכלו, ואת זה לא תאכלו, לא תטמאו בהם ונטמאתם בם." (מדרש תנחומא שמיני, סימן ו).
מדוע פרשת הבהמות הטהורות סמוכה לחנוכת המשכן?
נראה לומר שהמשכן בא להבדיל בין ישראל ובין אומות העולם.
כאשר הקב"ה מראה בצורה גלויה את חיבתו לישראל. לכן לאחר חנוכת המשכן הדבר הראשון שהקב"ה מצווה לנו הוא הבדל נוסף מול הגויים.
המצוות כמו הנחת תפילין, שמירת שבת או עשיית סוכה אינן מספיקות כדי להדגיש עד כמה אנחנו נבדלים מאומות העולם.
האכילה היא פעולה שאנחנו מקיימים באופן יום יומי לכן ההבדל משמעותי יותר. הבשר היה האוכל העיקרי בדור המדבר לכן התורה שמה דגש מיוחד על כך בסמוך לחנוכת המשכן.
ישנן מצוות רבות המקדימות את אכילת הבשר הטהור, כמו: הפרשת מעשרות, קדושת הבכורות, דינ השחיטה, מליחה, בישול, דיני תערובות ועוד...
המדרש תנחומא בפרשת פקודי עורך השוואה מפורטת בין בריאת העולם ובין בנין המשכן.
כמו שכתוב: " אמר רבי יעקב ברבי אסי: למה הוא אומר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהלים כו ח)? בשביל ששקול כנגד בריאת עולם. כיצד? בראשון כתיב: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ. וכתיב: נוטה שמים כיריעה (שם קד ב). ובמשכן מה כתיב? ועשית יריעות עזים (שמ' כו ז). בשני, יהי רקיע, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים. ובמשכן כתיב: והבדילה הפרוכת לכם (שם שם לג)........" (מדרש תנחומא פרשת פקודי פרק לח סימן ב).
בעל "הבית גנזי" מפרש שההתחדשות של בריאת העולם שווה להתחדשות הנובעת מבנין המשכן ובית המקדש. לאחר בריאת האדם, הקב"ה העביר מול אדם הראשון את כל החיות כדי שיתן להן שמות.
כך קרה לאחר בנין המשכן, הקב"ה הציג בפני משה רבנו את החיות הטמאות והטהורות.
כמו שכתוב במדרש: " השרצים מנין? שנאמר: וזה לכם הטמא בשרץ השורץ על הארץ. תפש הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה, ואמר לו: זה אכול וזה לא תאכל, שנאמר: זאת החיה אשר תאכלו, וזה אשר לא תאכלו. ואם תמה אתה על הדבר, על שהעבירן הקדוש ברוך הוא לפני משה, כך העבירן הקדוש ברוך הוא לפני אדם הראשון כל בריות שברא. ואמר לו: מה שמו של זה. והוא אומר לו: שור. מה שמו של זה? והוא אומר לו: גמל וכן חמור. וכן כל דבר ודבר ." (מדרש תנחומא שמיני סימן ח).
מכאן ניתן להבין את הקשר בין חנוכת המשכן והמאכלות האסורות. לאחר בריאת העולם וחנוכת המשכן, הקב"ה מזכיר לנו איך לשמור על הקדושה שהוא השרה בתוכנו.
"לכן בעת התחדשות הבריאה נתחדש פרשת טומאה וטהרה של אכילה כיסוד לכל ענין קדושה. ואשר על כן אחר הקמת המשכן שישראל נתדבקו שוב בקב"ה, נאמר להם מיד פרשת מאכלות אסורות....." (בית גנזי, שמיני דפים שמג-ה).
בנין בית המקדש השלישי ישנה גם הוא סדרי עולם ויציג בפני כל העולם את הקשר המיוחד בין ישראל ובין הקב"ה.
לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה