הדרך לשלום - מימוש הריבונות בהר הבית || אסף פריד
האסלם משוכנע שאנחנו כאן זמניים, "שהכיבוש הציוני" זהה בדיוק לכיבוש הצלבני ששלט בארץ ונעלם.
↓ מאת: אסף פריד/ ערוץ 7
השבוע, פנה חבר הכנסת מסעוד גנאים ליו"ר הכנסת, והודיע לו שלמרות האיסור שהטיל ראש הממשלה יעלו הוא וחברי סיעתו, ה"רשימה המשותפת", להתפלל בהר הבית.
ח"כ גנאים, אתאיסט ב-99% מזמנו, מוכיח לנו בפעם המי יודע כמה שהסכסוך ביננו לבין הערבים הוא סכסוך דתי. השמאל הישראלי שחי במציאות מדומיינת משוכנע שהמאבק ביננו לבין הערבים הוא סכסוך לאומי רגיל על גבולות ואינטרסים וכמו כל סכסוך בינלאומי אחר יסתיים גם הסכסוך שלנו באמצעות משא ומתן והסדרים מדיניים. השמאל אינו מעיז להישיר פנים אל המציאות ולראות שמדובר כאן בסכסוך דתי נטו.
לכאורה העמדת הסכסוך במישור הדתי מביאה גם את הפתרון, הרי גם אנחנו וגם הערבים מאמינים באותו א-ל, כבר פסק הרמב"ם שהמוסלמים "מיחדים את הא-ל יחוד ראוי" אם כך ישבו חכמי הדת משני הצדדים וילבנו את חילוקי הדעות בין האמונות ובא לציון גואל. הרי כולנו מאמינים באותו א-ל... כך סבר הר' פרומן ז"ל. סבר והלך לשבת עם מנהיגי חמס אשר ידיהם נוטפות דם יהודים. עד היום ארגון בשם "תג מאיר" מארגן תפילות משותפות ליהודים וערבים.
אין שטות גדולה מזאת. האסלם והנצרות הינם "בנות ממזרות" אשר נולדו ליהדות. בנות, בגלל שהיהדות היא ערש מחצבתן והבסיסי התאולוגי שלהן. ממזרות, בגלל שהם נולדו למורת רצונה של היהדות ובגדו באימם יולדתם.
גם הנצרות ומאוחר יותר האסלם, ראו בעצמם תחליף לעם ישראל וליהדות. פעם בעבר, טענו הנוצרים, היתה ברית בין עם ישראל לבין ה' (הברית הישנה) אולם עם ישראל מרד בברית וסרב לקבל את ה"משיח" לכן נטש ה' את עם ישראל וכרת ברית עם הנוצרים (ברית חדשה) ומרגע זה ואילך הנוצרים הם "בני ישראל" והם החלופה של עם ישראל. טענות דומות השמיעו גם המוסלמים 500 שנה מאוחר יותר.
גם הנצרות וגם האסלם אשר ראו את עצמם כ"בני ישראל" החדשים גילו יחס עוין לעם ישראל המקורי. הנצרות טענה שה' השאיר את עם ישראל קיים רק כ"אומה בזויה" אשר כל תפקידה בעולם הוא להראות מה קורה למי שמסרב לקבל את שליחותו של אותו האיש. הדרך מ"דת בזויה" לפוגרמים, עלילות דת ומסעי צלב קצרה ביותר.
האסלם גילה יחס מעט יותר נאור ליהדות ולנצרות הוא כינה אותם "דת הספר" ואפשר את קיומם של דתות אלו תחת ארצות האסלם, בתנאי ברור ומוחלט שבני דתות אלו ידעו את מקומם תחת המוסלמים, בניו האמיתיים של הא-ל. וכך נוסדו "חוקי עמר", המסדירים את היחס ליהודים בארצות ערב, היהודים הינם "דימים" - נתינים שפלים, חובה עליהם ללבוש ביגוד מיוחד, אסור להם לרכב על סוס, חובה עליהם לשלם דג'יזה - מס גולגולת ובכלל הם צריכים להיות שפלים ליד אדוניהם המוסלמים.
שלום לא יכון לעולם ביננו לבין המוסלמים כל עוד אוחזים המוסלמים בתאולוגיה זאת. שלום יכול להגיע רק מעמדה של שוויון, כאשר המוסלמים רואים בנו דת נחותה שלום הוא חזון בלתי אפשרי. כאשר היהודים ה'נחותים' עוד מעיזם לשלוט על מוסלמים, זה מצב בלתי אפשרי... המילה שלום אף לא נזכרת בשיח הפנים איסלמי, תמיד מדובר על "הודנה" או "תהדייה" סוגים שונים של שביתות נשק, אבל לעולם לא שלום.
שיבת ציון, קימתה לתחייה של אומתנו, היוותה מכה אדירה לתאולוגיה הנוצרית, הנצרות הקתולית שהחזיקה בעמדה שעם ישראל נועד להיות "דת שפלה" לא יכלה לקבל את הרעיון שעם ישראל חוזר לנעוריו ולאהבת כלולותיו. הנצרות התנגדה בכל כוחה לציונות, הרצל, שבא לבקש את תמיכת האפיפיור פיוס העשירי בציונות נזרק מכל המדרגות, עם הבטחה שאם עם ישראל יחזור לארץ ישראל ישלח הותיקן כמרים להטביל את כולם. הותיקן התעלם גם מהקמת המדינה סרב להכיר בה וסרב לכונן איתה יחסים דיפלומטיים.
אבל התעלמות אינה פתרון ויש לה גם מחיר תאולוגי כבד. בסופו של דבר לא ניתן להכחיש את העובדות ושיבת ציון היום הינה עובדה בלתי ניתנת להכחשה. לכן הנצרות הקתולית בצעה לפני כשלושים שנה שינוי תאולוגי שראשיתו הכרה במדינת ישראל וכינון יחסים דיפלומטיים איתה ושיאו בנאום האפיפיור הנוכחי בה כינה את היהדות "אחותינו הבכורה". לא עוד דת בזויה ומושפלת, אלא אחותינו הבכירה.
מדוע המהפך הנוצרי לא התרחש גם אצל האסלם? מדוע האסלם לא רואה את נס שיבת ציון ואת תקומת ישראל?
הסיבה פשוטה, האסלם משוכנע שאנחנו כאן זמניים, "שהכיבוש הציוני" זהה בדיוק לכיבוש הצלבני ששלט בארץ ונעלם. תקווה זאת מתבססת על דבר אחד, על השליטה המוסלמית בהר הבית. כאשר בא משה דיין ומסר את מפתחות המקום הקדוש ביותר ליהודים לידי לוואקף המוסלמי לא נתפסה מחווה זאת כאבירות של מנצחים אלא כפחדנות של זמניים. כאשר יהודים לא עולים להר הבית הערבים לא רואים זאת כריחוק של קדושה אלא כהוכחה לבעלותם על הר הבית "חראם א- שריף" כלשונם.
ביום בו נממש את ריבונותינו בהר הבית ונפקיע אותו מידי האסלם, רק אז יבין האסלם שאנחנו כאן לנצח. רק אז יפנים האסלם ששיבת ציון אינה עוד אפיזודה חולפת בהיסטוריה אלא מציאות בלתי ניתנת לערעור. כאשר יפנים זאת האסלם יעמדו בפניו שתי ברירות, בדיוק כפי שעמדו בפני הנוצרים. להמשיך להכחיש את המציאות ובעצם לבצע התאבדות תאולוגית, או לשנות את התאולוגיה שלו ולהכיר בקיומו עם ישראל, כבניו של הקב"ה.
רק מתוך כך יוכל לבוא שלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה