שו"ת הר הבית || הרב רא"ם הכהן
שאלה: האם יש אמת בדברי האומרים שהעולה להר הבית בימינו, שאנו טמאי מת, חייב כרת?
↓ תשובה/ הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עותניאל ורב הישוב
כדי להעמיד דברים על דיוקם יש לבאר תחילה את מעמדו של הר הבית.
שלושת המחנות - במדבר ובירושלים
בחניית בני ישראל במדבר היו שלושה מחנות: מחנה שכינה - הוא המעגל הפנימי הכולל את המשכן וחצר המשכן. המעגל המקיף את המשכן היה מחנה לויה ובמעגל החיצון חנו שנים עשר שבטים והוא מחנה ישראל. הגמ' בזבחים (קטז,ב) קובעת שגם לאחר הכניסה לארץ ישראל נשתמרה אותה החלוקה לשלושה מחנות:
תניא: כשם שמחנה במדבר כך מחנה בירושלים: מירושלים להר הבית מחנה ישראל, מהר הבית לשער נקנור מחנה לויה, מכאן ואילך מחנה שכינה, והן הן קלעים שבמדבר.
שער נקנור הוא השער שדרכו נכנסים מעזרת נשים לעזרת ישראל ועזרת הכהנים, ומכאן ששטח הר הבית דינו כמחנה לויה.
בפרשת נשא (במדבר ה,ב-ד) נצטווינו במצוות 'שילוח מחנות':
צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וִישַׁלְּחוּ מִן הַמַּחֲנֶה כָּל צָרוּעַ וְכָל זָב וְכֹל טָמֵא לָנָפֶשׁ: מִזָּכָר עַד נְקֵבָה תְּשַׁלֵּחוּ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶהתְּשַׁלְּחוּם וְלֹא יְטַמְּאוּ אֶת מַחֲנֵיהֶם אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָם...
בפשט התורה אין חלוקה בין הטמאים השונים ובין המחנות השונים, אולם חז"ל (ספרי, ובגמ' בפסחים סח,א) למדו שחומרת השילוח משתנה בין שלושת המחנות השונים לפי חומרת הטומאה, וכך פוסק הרמב"ם (ביאת-מקדש ג,א-ד):
א. מצות עשה לשלח כל הטמאים מן המקדש שנאמר 'וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש'.
ב. זה המחנה האמור כאן הוא מחנה שכינה שהוא מפתח עזרת ישראל ולפנים, שומע אני שהמצורע והזב וטמא מת שלשתן במקום אחד, ת"ל במצורע 'בדד ישב מחוץ למחנה מושבו' זה מחנה ישראל שהוא מפתח ירושלים ולפנים, מה מצורע שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו, אף כל שטומאתו חמורה חמור שילוחו משילוח חבירו, לפיכך משלחין את המצורע חוץ לג' מחנות שהוא חוץ לירושלים, מפני שהוא מטמא בביאה, מה שאין הזב מטמא.
ג. ומשלחין זבין וזבות נדות ויולדות חוץ לשתי מחנות שהוא חוץ להר הבית, מפני שהן מטמאין המשכב והמושב אפילו מתחת האבן מה שאין המת מטמא.
ד. טמא מת, אפילו המת עצמו, מותר להכנס להר הבית, שנאמר: 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' עמו - במחנה הלויה.
מקור הרמב"ם לדין טמא מת במחנה לויה הוא הגמ' בפסחים (סז,א). מדין זה עולה בבירור, שמי שטבל ונטהר משאר טומאות, מותר להיכנס להר הבית גם אם לא נטהר מטומאת מת.
מתי חייבים כרת בכניסה לקודש בטומאה?
הנכנס למחנה לויה בטומאה חייב מלקות, כמבואר בגמ' בפסחים (שם): "מצורע שנכנס לפנים ממחיצתו - בארבעים. זבין וזבות שנכנסו לפנים ממחיצתן - בארבעים". ורק לגבי הנכנס בטומאה במזיד למחנה שכינה נאמר חיוב כרת (במדבר יט,כ): "ואיש אשר יטמא ולא יתחטא ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל כי את מקדש ה' טמא מי נדה לא זרק עליו טמא הוא". ואם נכנס בשוגג חייב בקרבן עולה ויורד כפי שמפורש בתורה בויקרא (פ"ה). והדברים מפורשים ברמב"ם (ביאת-מקדש ג,יב):
טמא שנכנס למקדש במזיד ענוש כרת שנאמר 'ואם לא יכבס ובשרו לא ירחץ ונשא עונ', בשוגג מביא קרבן עולה ויורד שנאמר 'או נפש אשר תגע בכל דבר טמא', ואין חייבין כרת או קרבן אלא מעזרת ישראל ולפנים או על תוספת העזרה שנתקדשה קדושה גמורה, כמו שביארנו.
חיוב כרת לאחר חורבן המקדש
הרמב"ם בהלכות בית-הבחירה (פ"ו) פסק שהמקדש קדוש גם בחורבנו, וכמוהו פסקו רוב הראשונים. לאור זה פסקו המגן אברהם ומרן החפץ חיים במשנה ברורה (תקסא, ס"ק ה):
והנכנס עתה למקום מקדש חייב כרת, שכולנו טמאי מתים, וקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא.
ועיין עוד במשפט-כהן (צו) למרן הרב קוק שהרחיב בנידון. ברם דעת הראב"ד והמאירי שהיום אין חיוב כרת, אולם גדולי האחרונים נקטו שגם לראב"ד ישנו איסור מדרבנן. בפועל, כל גדולי הפוסקים אוסרים להיכנס למחנה שכינה בטומאת מת ואין אפילו אחד מגדולי הפוסקים המתיר להיכנס למחנה שכינה בהעדר טהרת פרה אדומה, בין לגברים ובין לנשים.
סיכום
איסור כרת קיים רק במחנה שכינה ולא במחנה לויה. נחלקו הראשונים האם אחרי החורבן המקדש בקדושתו והנכנס למחנה שכינה חייב כרת, או שלאחר החורבן אין חיוב כרת, ברם לכו"ע אסור להיכנס למחנה שכינה.
כל גדולי ישראל שעלו להר הבית (הרמב"ם, הרדב"ז ועוד), וכל גדולי דורנו העולים להר הבית (בטהרה מטומאות הגוף, אך בטומאת מת), לא עלו ואינם עולים אלא למחנה לויה שבו מעולם לא הוזכר חיוב כרת.
שאלה: האם יש אמת בדברי האומרים שהעולה להר הבית בימינו, שאנו טמאי מת, חייב כרת?
שאלה: האם יש אמת בדברי האומרים שהעולה להר הבית בימינו, שאנו טמאי מת, חייב כרת?
