על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול
ביום הביכורים - חג השבועות מביאים מנחת ביכורים מהחיטים • וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים • החל מיום זה יש להעלות למקדש ביכורים מהשדה • רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ • אדם מישראל שמביא ביכורים לעזרה וקורא מקרא ביכורים, כפי שכתוב בתורה, מובטח שייענה מיד • יש עוד מקרים, בהם הקוראים לה' במקום קודשו מובטחים שתפילתם תשמע ותיענה מיד
↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול
חג השבועות, 'יום הביכורים', הוא החג בו מקריבים ביכורי חיטה: קרבן שתי הלחם הנקראים 'לחם הביכורים'. קרבן זה מכשיר את הבאת קרבנות מן התבואה החדשה ואת הבאת פירות הביכורים למקדש, מכל מושבות ארץ ישראל, מחג השבועות ועד חנוכה. המדרש מתאר את הדרך הפשוטה שעושה החקלאי עד שמביא לפני ה' את ברכת שדהו, ומנגד את המענה המיידי של ברכת ה' אל החקלאי:
אמר רבי אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא: בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצות:
אדם יש לו עסק אצל מלכות, פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמגיעין אותו אצל המלך. כיון שהגיע אצל המלך, ספק עושה שאלתו ספק לא עשה.
אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן, אלא: יורד אדם לתוך שדהו, ראה אשכול שביכר תאנה שביכרה רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל, שנאמר: "השקיפה ממעון קדשך" וגו'. ולא עוד, אלא שהיה אומר: איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה, שכתוב אחריו: "היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות" (מדרש תנחומא כי תבוא א).
שלא כמו נתין של מלך בשר ודם המתייגע רבות עד שמגיע לפני המלך, וגם אז איננו יודע אם בקשתו תישמע אצל המלך, בעל הביכורים מביא את פירותיו לפני הכהן בעזרה וקורא עליהם מקרא ביכורים ומיד יודע שנשמעה ונענתה בקשתו, שנאמר: "היום הזה"!
מקורות נוספים בחז"ל מלמדים על מעמדה של מקום המקדש בה נענות התפילות והבקשות תיכף ומיד:
בברייתא מסכת שמחות מדובר על כוח התפילה בהר הבית ובמקום המקדש. "שמתחילה לא בנה שלמה הבית אלא על תנאי, שכל מי שיש לו צרה יבא ויתפלל עליה". בברייתא שם שנינו שכל העולים לבית המקדש עולים ומקיפים דרך ימין, אבל מי שאבל על מת או שיש לו חולה בביתו מקיף את הר הבית מדרך שמאל. כאשר רואים אותו הקהל שמקיף דבר שמאל אומרים לו: "מה לך מקיף משמאל?" והוא אומר להם שיש לו חולה בתוך ביתו שצריך רחמים. "אומרים לו: השוכן בבית הזה ירחם עליו מיד". ואף "אשה אחת שחלתה בתה ועלתה והקיפה, ולא זזה משם עד שבאו ואמרו לה: נתרפאתה".
וכמו מביאי הביכורים כך גם חוני המעגל, מתפלל לפני ה' בהר הבית, כמו בן לפני אביו, והוא עושה לו רצונו מיד:
תנו רבנן: פעם אחת יצא רוב אדר ולא ירדו גשמים. שלחו לחוני המעגל: התפלל וירדו גשמים! ... עג עוגה ועמד בתוכה... אמר לפניו: רבונו של עולם! בניך שמו פניהם עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך.
התחילו גשמים מנטפין... אמר: לא כך שאלתי, אלא גשמי בורות שיחין ומערות.
ירדו בזעף, עד שכל טפה וטפה כמלא פי חבית... אמר לפניו: לא כך שאלתי, אלא גשמי רצון ברכה ונדבה. ירדו כתיקנן, עד שעלו כל העם להר הבית מפני הגשמים. (בבלי תענית כ"ג ע"א).
