הזמנה לשיעור: נשים מתכוננות למקדש

נשים מתכוננות למקדש || שיעור בנושא: איך להתכונן לחיי מקדש

תנועת נשים למען המקדש ממשיכה בסדרת השיעורים במסגרת - "נשים לומדות מקדש". אחת לחודשיים מתכנסת קבוצת נשים ללימוד בענייני הכנה מעשית לחיי מקדש.

בשיעור יקבלו המשתתפות מושגים באשר לאורח החיים בצל המקדש: איך נשמור על טהרה היומיום, איך חיים יחד כשיש טמאים וטהורים ועוד...

הערבי פתוח לכלל הנשים.

כולן מוזמנות!

↓ הפרטים המלאים:

נושא השיעור: "איך להתכונן לחיי מקדש"

מפי: הרבנית עידית בר טוב

מקום: פאול גרינברג 29 פסגת זאב ירושלים (בבית הרבנית רבקה שמעון)

זמן: יום שני, ערב ראש חודש אדר א' (8/2/16)

שעה: שמונה בערב

לפרטים נוספים - רינה: 054-7543051

הזמנה לשיעור של הרב ליאור ביום ב' 18:00 בירושלים

מדרגות קדושת הר הבית לשעתה ולדורות || הרב דוב ליאור שליט"א

מדי יום שני בחמש וחצי אחה"צ מתכנסת בישיבת הרעיון היהודי בירושלים, חבורה מבין עולי הר הבית לשיעור קבוע מפי הרב פינחס אנגל ולימוד משותף בענייני קדשים וטהרות. השיעור נוסד ע"י יצחק אימס הי"ד ופתוח לכל המעוניין.

חברי הקבוצה בשיתוף תלמידי ישיבת הרעיון היהודי פנו למו"ר הרב דוב ליאור שליט"א בבקשה להעביר שיעור מיוחד לציבור הרחב במסגרת השיעורים השבועיים הקבועים, הרב נענה ברצון. 

השיעור ינתן ביום שני הקרוב - י"ח בכסלו (30/11) בשעה שש אחה"צ בדיוק.

↓ הציבור מוזמן

שיעור בעניין: מדרגות קדושת הר הבית לשעתה ולדורות.

בסיום השיעור יענה הרב על שאלות המשתתפים בענייני הר הבית והמקדש.

ניתן להעביר לרב שאלות מראש עד יום ראשון (י"ז בכסלו) בבוקר לדוא"ל: yaacov.hayman@gmail.com

מקום: ישיבת הרעיון היהודי, שמריה 11, שמואל הנביא, ירושלים.

שעה: 18:00 בדיוק.

תאריך: יום שני י"ח בכסלו תשע"ו (30/11/15)

תפילת ערבית לפני השיעור.

↓ מפת הגעה - שמריה 11 ירושלים

צפו: 'נחם' או 'רחם'? במנחה או בשלוש תפילות?

נוסח תפילת נחם/רחם ומקורה || הרב דוד בר חיים

הרב דוד בר חיים בשיעור מעניין על המקור לאמירת התוספת לברכת ירושלים בתפילה בתשעה באב, על נוסח התפילה ומתי יש להוסיפה.

↓ צפו בשיעורו של הרב דוד בר חיים שליט"א

רַחֵם, יהוה אֱֹלֹהֵינו בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים ובַחֲסָדֶיךָ הַנֶאֱמָנִּים

עָלֵינו ועַל יִשרָאֵל עַמֶּךָ ועַל ירוּשָלַיִם עִירֶךָ ועַל צִיּוֹן מִשכַּן כְּבוֹדֶךָ ועַל מקוֹם בֵּית מִּקדָשךָ

הָאָבֵל, הֶחָרֵב, הֶהָרוּס, הַשּׁוֹמֵּם הַנָּתון בְּיַד זָרִים, הָרָמוס בְּכַף עָרִיצִים.

וַיִּירָשוּהוּ אוֹיבֶיָך וַיחַלְלוּהוּ עוֹכְרֵי עַמֶךָ.

וּלְיִשֹרָאֵּל עַמךָ נָתַתָ אֶת ירושָלַיִם נַחֲלָה, וּלזֶרַע יְשֻרוּן יְרֻשָּׁה הוֹרַשתָהּ.

כִּי בָאֵש הִצַתָהּ, ובָאֵש אַתָּה עָתִיד לְנַחֲמָהּ, 

כָָּאָמוּר: וַאֲנִּי אֶהיֶה-לָּהּ נְאֻם-יהוָה, חוֹמַת אֵש סָבִיב; ולְכָבוֹד, אֶהיֶה בְתוֹכָהּ.

מתוך: http://machonshilo.org/en/images/stories/files/864_rachem.pdf

צפו: העונש כל הפקרת הר הבית מדוד המלך עד ימינו

על מה יצא הקצף? || יום ירושלים - חשבון נפש לצד השמחה

בשיעור שהעביר בשבוע שעבר ד"ר מיכאל בן ארי, הוא סוקר מקרים בהיסטוריה של הזנחת הר הבית והתרשלות בבנין המקדש. ד"ר בן ארי סוקר את העונש על הזנחה זו ועל ציפיית הקדוש ברוך הוא מאיתנו. במסגרת השיעור משווה בן ארי בין המקרים ההיסטוריים לבין ימינו.

↓ שיעור לקראת יום שחרור ירושלים/ ד"ר מיכאל בן ארי

אמירת קרבן הפסח מול מקום המקדש עם הרב ליאור

אמירת קרבן פסח עם הרב ליאור || מול מקום המקדש

אמירת קרבן פסח עם הרב ליאור מול מקום המקדש

במקביל לניסיון להביא כבש תמים בן שנתו להקרבת הפסח בהר הבית, התאספו חברים מעולי הר הבית בביתו של הרב דוב ליאור שליט"א לשיעור בענייני קרבן פסח ותפילה מול מקום המקדש.

↓ מחכים להקריב את הפסח במועדו

שיעור בנייני קרבן הפסח עם הרב דוב ליאור שליט"א בביתו

בערב פסח בחצות היום בדיוק, התאספו חברים מעולי הר הבית בביתו של מו"ר הרב דוב ליאור שליט"א בביתו בבית אורות לשיעור על הלכות קרבן הפסח. הרב לימד בקצרה את הלכות הקרבת הפסח ואת הלכות הקרבת הפסח בטומאה. כמו כן הציג הרב את שיטתו של הראי"ה קוק זצ"ל בענין בנית המזבח כיום והצורך בנבואה.

כחצי שעה לאחר חצות, כשגיע זמן שחיטת תמיד של בין הערביים (כשחג הפסח חל ביום שישי, מקדימים את שחיטת התמיד לשעה שישית ומחצה של היום), יצאה החבורה בראשות הרב ליאור לתצפית על מקום המקדש ולתפילת מנחה מול מקום המקדש.

הרב דוב ליאור שליט"א בתפילה מול מקום המקדש

לאחר התפילה קראו בני החבורה את פסוקי קרבן הפסח והתפללו תפילה נרגשת לבנין המקדש וחידוש הקרבת הפסח במועדו. החברים בירכו את הרב ליאור שליט"א שיאריך ימים ויזכה לשבת בלשכת הגזית. הרב בירך את הנאספים בברכת חג שמח ושנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים.

בני החבורה עמדו בקשר עם מביאי הכבש להר הבית, כדי לחבור אליהם ולהמנות על הקרבן במידת האפשר (ר' קישור: צפו: כבר אחרי חצות, עוד לא הקרבנו את הפסח...)

צפו: על עלית הרמב"ם להר הבית

כך עולים להר הבית || שיעור

הרב דוד בר חיים שליט"א עונה לשאלה - מדוע רבנים לא תומכים בעליה להר הבית?

↓ צפו בשיעורו של הרב דוד בר חיים

צפו: הר הבית וניסיון ההתנקשות בחיי הרב יהודה גליק

יהודה גליק - גיבור ישראל || מחרף את נפשו למען עם ישראל

שיחה של הרב דוד בר חיים שליט"א על המאבק על הר הבית ועל ניסיון ההתנקשות בחיי יהודה גליק. הרב מדבר על מצוות העליה להר הבית, על המחלוקת בין הרבנים ועל המלחמה עם הערבים.

↓ האזינו לדבריו המרתקים של הרב דוד בר חיים שליט"א

שיעור: לזרז את בנין בית המקדש/ הרב שמואל אליהו

המצב קשה? || להתכונן בפועל לבנין המקדש

הרב שמואל אליהו שליט"א מקדיש את שיעורו השבועי לצורך בהתעוררות לבנין המקדש, בכלל ולאור המצב הקשה בפרט.

↓ שיעורו של הרב שמואל אליהו שליט"א לפרשת תולדות

איך מזרזים את בניין בית המקדש?

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאֶתָ שָׁמָּה

רבים שואלים מה אפשר לעשות על מנת לעורר ולהתעורר לבניין בית המקדש. בשיעור הקודם הזכרנו את דברי מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל שכתב: "ידועים דברי הרמב"ן בפירושו לתורה, שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבנין בית המקדש". אשר על כן נברר יותר את דברי הרמב"ן (במדבר טז כא), שמסביר את הסיבה למגיפה שכילתה בימי דוד המלך שבעים אלף מישראל (שמואל ב כד טו).

וזה לשונו: "ואני אומר בדרך סברא, שהיה עונש על ישראל בהתאחר בנין בית הבחירה. שהיה הארון הולך מאהל אל אהל כגר בארץ, ואין השבטים מתעוררים לאמר: נדרוש את ה' ונבנה הבית לשמו. כענין שנאמר ' לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאֶתָ שָׁמָּה'" (דברים יב ה).

דוד רוצה ולא יכול. העם יכול ולא רוצה

וממשיך הרמב"ן ואומר: "עד שנתעורר דוד לדבר מימים רבים ולזמן ארוך, שנאמר: 'וַיְהִי כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ וַה' הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב מִכָּל-אֹיְבָיו: וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל-נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים ישֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה:'" (שמואל ב ז א-ב).

הרמב"ן מדגיש כי אם העם היה מתעורר בימי דוד, בית המקדש היה נבנה. המלחמות מנעו מדוד לבנות את בית המקדש. "שאמר: ' כִּי דָּמִים רַבִּים, שָׁפַכְתָּ אַרְצָה לְפָנָי' (דה"י א כב ח). ונתאחר עוד הבנין עד מלוך שלמה. ואילו היו ישראל חפצים בדבר ונתעוררו בו מתחלה, היה נעשה בימי אחד מהשופטים או בימי שאול, או גם בימי דוד".

עלה והקם לה' מזבח

הדרישה לבית המקדש צריכה לבא מעם ישראל. על כן הקב"ה לא התרה בהם במפורש שהוא מחכה כי יעבירו את ארון ברית ה' מהאוהל לבית המקדש – לבית ארזים. אבל כשבני-ישראל מבקשים לבנות בית מקדש, הוא שמח בכך: "והכתוב ירמוז כל זה, שנאמר. ' כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי, בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה, מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל, וּבְמִשְׁכָּן. בְּכֹל אֲשֶׁר-הִתְהַלַּכְתִּי, בְּכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר:  לָמָּה לֹא-בְנִיתֶם לִי, בֵּית אֲרָזִים?' (ש"ב ז ו ז).

"הרי יאשים הכתוב, כי השכינה מתהלכת בכל ישראל מאהל אל אהל וממשכן אל משכן ולא היה אחד בכל שופטי ישראל הרועים אותם מתעורר בדבר. ואמר הכתוב עוד, כי גם השם רחק מהם ולא דבר לאחד מכולם לבנות הבית, רק עתה שנתעוררת, 'הֱטִיבֹתָ כִי הָיָה עִם לְבָבֶךָ'. ואצוה עתה לבנותו על יד שלמה בנך שיהיה איש שלום".

הדברים הללו שאומר הרמב"ן מסברא נמצאו במדרש תהילים (מזמור יז. וכנראה שהמדרש הזה לא היה מצוי בידי רש"י, ש"ב כד א. והרמב"ן). אבל המדרש לומד מכך שמיד אחרי המגפה אומר גד הנביא לדוד המלך "עלה והקם לה' מזבח". והמשילו "משל למה הדבר דומה, לאחד שהיה מכה לבנו, ולא היה יודע הבן למה הוא מכה אותו. לאחר שהכהו אמר לו (האב לבנו), לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא השגחת בו. כך, כל אותן אלפים שנפלו בימי דוד – לא נפלו אלא שלא תבעו בנין בית המקדש".

בית שלישי באתערותא דלתתא

ממשיך המדרש ואומר: "והלא דברים קל וחומר, ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם, כך נעשה להם, ונענשו על שלא תבעו בנין בית המקדש. אנו שחרב בימינו והיה בימינו, ואין אנו מתאבלין ולא מבקשים רחמים, על אחת כמה וכמה. לפיכך, התקינו חסידים הראשונים שיהו ישראל מתפללין שלש תפלות בכל יום ויום, אנא, השב שכינתך לציון וסדר עבודה לירושלים. ותקנו בונה ירושלים ה', ברכה בפני עצמה, בתפלה, וברכת המזון. בצווי משה רבינו". על סמך זה כתב בעל היעב"ץ כי "כל השמדות שהיו – הסיבה הקרובה לכך הוא מפני חסרון אבל על ירושלים".

ברכה גדולה לעוסקים בארון ובמקדש

מִדַּת טובָה מְרֻבָּה מִמִדַּת פֻּרְעָנּות

לעומת האסונות הגדולים שנגרמו מהיחס האדיש לבית המקדש, יש ברכה כפולה ומכופלת בדבקות במקדש. כששלמה המלך בנה את בית המקדש הוא זכה לשפע עצום. "הַחָכְמָה וְהַמַּדָּע נָתוּן לָךְ וְעֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד אֶתֶּן לָךְ אֲשֶׁר לֹא הָיָה כֵן לַמְּלָכִים אֲשֶׁר לְפָנֶיךָ וְאַחֲרֶיךָ לֹא יִהְיֶה כֵּן." (דברי הימים ב א יב).

גם בדרך לבית המקדש היה שפע גדול. כך היה בבית אבינדב (שמואל א, ז א). וכך היה גם בבֵ ית עֹבֵ ד אֱ דֹם הַ גִ תִ י, שהתקיים בו: "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָל בֵיתוֹ" (שמואל ב, ו יב). הגמרא (ברכות סג ע"ב) שואלת: "מַאי הִיא בְרָכָה שֶבֵרְכוֹ ? אָמַר רַב יְהודָה בַר זְבִידָא, זוֹ חָמוֹת ושְמוֹנֶה כַלוֹתֶיהָ , שֶיָלְדו שִשָה שִשָה בְכֶרֶס אַחַת".

שישה הוא כנראה המספר הגדול ביותר שאשה יכולה ללדת בפעם אחת. את השפע הפלאי הזה ראו נשות ישראל במצרים, וראו גם הנשים בבית עֹבֵ ד אֱדֹם הַגִתִי (למרות השם המטעה, עֹבֵד אֱדֹם הַגִתִי היה לוי ששורר בבית המקדש ואולי ניגן על גיתית). שישיות של "גִבוֹרֵי חַיִל". " כָּל-אֵלֶּה מִבְּנֵי עֹבֵד אֱדֹם, הֵמָּה וּבְנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם, אִישׁ-חַיִל בַּכֹּחַ, לַעֲבֹדָה שִׁשִּׁים וּשְׁנַיִם, לְעֹבֵד אֱדֹם" (דברי הימים כו).

עזרת הנשים במקדש גדולה מעזרת ישראל

הגמרא מסבירה שהברכה בבית עֹבֵד אֱדֹם הייתה ניכרת בעיקר בקרב הנשים (כנראה בגלל הפסוק שאומר "וַיְבָרֶךְ ה' אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָל בֵיתוֹ"). טעם העניין הוא, שדרישת הגאולה חזקה במיוחד אצל הנשים. כך היה עם יוכבד ומרים במצרים. כך במשכן עם הנשים " הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד." (שמות לח. צובאות – מפגינות).

כך היה במדבר כשחלק מהגברים היו אחוזים במחשבות על מצרים ועל המטעמים שהיו להם שם. הלכו נשות ישראל אחרי בנות צלופחד ודרשו להיכנס ולרשת את הארץ. לכן לא נגזרה על הנשים גזירת המרגלים "לפי שהן היו מחבבות את הארץ" (רש"י במדבר כו סד).

זו כנראה הסיבה שבגללה הגדילו את עזרת הנשים בבית המקדש בירושלים יותר מפי 23 מעזרת ישראל, שבה התפללו הגברים (בבית שני היו בעזרת נשים 246 אמה על 246 אמה, לעומת 246 אמה על 22 אמה בעזרת ישראל). לפי נבואת יחזקאל בבית השלישי תהיה עזרת הנשים גדולה יותר ותקיף את כל ההיכל.

הכנת הלבבות לבניין המקדש

בספר חגי (ב יח) אומר הנביא לבני ישראל שהיו מתעצלים ומתרפים בבניין הבית השני: " שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם, מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה; מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻסַּד הֵיכַל ה' שִׂימוּ לְבַבְכֶם. הַעוֹד הַזֶּרַע, בַּמְּגוּרָה, וְעַד-הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת, לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה, אֲבָרֵךְ". דעו לכם כי כל הצרות עם הגויים והבעיות הכלכליות נובעות מחוסר הקשר והאכפתיות מבית המקדש. ביום שבו תשימו לב למה שקורה למקום הקדוש הזה – תהיה לכם ברכה. "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם".

גם בימינו, מול הטוענים כי בניין המקדש עלול להביא מלחמה גדולה, צריך להדגיש ולומר כי אנו לומדים מדברי חכמינו שדרישת המקדש מביאה דווקא ברכה גדולה. כך כתב מרן הרב אליהו זצ"ל, כי אדישות לעניין בית המקדש עלולה להביא צרות. "לכן מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת לעורר הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבנין בית המקדש".

ברכה רבה בלימוד נושאי המקדש

מצווה גדולה עד שמים

הכנת הלבבות לבית המקדש מתחילה מלימוד מבנה המקדש. לימוד הצדדים המעשיים, לצד הצדדים הרוחניים. כך מסביר רבנו בחיי (שמות לח ט) את הסיבה שבגללה התורה חוזרת על מעשה המשכן בפרשות "תרומה" ו"תצווה" וחוזרת על כך פעם נוספת בפרשות "ויקהל" ו"פקודי".

"ודע כי הסיפור בענין המשכן וכליו והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושיעור אורכן ורוחבן וקומתן, אף על פי שאין בית המקדש קיים – מצוה גדולה היא עד שמים. יגיע שכרה ותורה היא וללמוד אנו צריכין. וכן הזכירו חז"ל בענין הקרבנות כי כל המתעסק בלימוד פרשיות וישא ויתן בלבו עניניהם – כאילו הקריב הקרבן עצמו. הוא שאמרו (מנחות קי ע"א) 'כל העוסק בפרשת עולה – כאילו הקריב עולה, בפרשת חטאת – כאילו הקריב חטאת, וכן כולם". הא למדת מזה על הסיפור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח.

"והוא הדין בסיפור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם וכו'. זה בדיוק  הדבר שאמר ה' ליחזקאל הנביא, 'הואיל ואתם מתעסקין בו, כאילו  אתם בונין אותו'" (ויקרא רבה ז,ג. תנחומא ויקרא, צו יד).

כולל ללימוד זבחים ומנחות

על כן עורר ה"חפץ חיים" ללמוד את נושאי בית המקדש. וכך הקימו  כוללים ללימוד זבחים ומנחות וכל ההלכות השייכות לבניין בית  המקדש ולעבודה בו. וכן ראוי לכל איש ואשה לעשות, ללמוד כל אחד  לפי הבנתו. אם במשניות מידות העוסקות במידות המקדש, ואם בפרשיות, במאמרים ובספרים המסבירים את עניינו וערכו הגדול.

תפילה על המקדש בכוונת הלב

שפע רוחני ושפע גשמי

הזכרנו את דברי מדרש תהילים, שלמד מהמגפה שהייתה בימי דוד המלך את חובת הבקשה על המקדש בתפילת י"ח ובברכת המזון. כן אנו מתפללים על העבודה במקדש בתפילת י"ח בברכת "רְצֵה" במילים "וְהָשֵב הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ". בברכה זו אנו מדגישים כי בית המקדש הוא שער התפילות. לכן משולבות שם הבקשות: "וְלִתְפִלָתָם שְעֵה" ו"ותְפִלָתָם מְהֵרָה בְאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן".

גם בברכת המזון ובברכת "מעין שלוש" אנו מבקשים על בניין בית המקדש בברכת "רַחֵם". אנו מבקשים על "הַר צִיוֹן מִשְכַן כְבוֹדָךְ. וְעַל הֵיכָלָךְ. וְעַל מְעוֹנְָך. וְעַל דְבִירָך. וְעַל הַבַּיִת הַגָדוֹל וְהַקָדוֹש שֶנִקְרָא שִמְךָ עָלָיו". אלא שבברכת המזון אנו מדגישים את השפע הכלכלי שהמקדש משפיע עלינו: "אָבִינו רְעֵנו זונֵנו. פַּרְנְסֵנו. כַלְכְלֵנו. הַרְוִיחֵנו הַרְוַח לָנו מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵינו. וְנָא אַל תַצְרִיכֵנו ה' אֱלֹקֵינו לִידֵי מַתְנוֹת בָּשָֹר וָדָם. וְלֹא לִידֵ י הַלְוָאָתָם. אֶלָא לְיָדְךָ הַמְלֵאָה וְהָרְחָבָה. הָעֲשִירָה וְהַפְתוחָה". כל זאת בגלל שבית המקדש הוא גם מקור לשפע כלכלי גדול.

בניין ירושלים והמקדש על בסיס מלכות בית דוד

הגמרא אומרת כי כל מי שלא הזכיר בקשה להחזרת מלכות בית דוד בבקשה "בונה ירושלים" – לא יצא ידי חובתו (ברכות מט). ללמדך כי בניין ירושלים אינו הבניין הפיזי בלבד. בניין בית המקדש השלם הוא עם מלכות בית דוד. כך מסביר רש"י (דברי הימים א טז יא) על הפסוק: "דרשו ה' ועזו" – מקדש וארון נקראו "עזו".

הגמרא (סנהדרין כ ע"ב) מביאה את דעת רבי יהודה שאומר: "שלש מצות נצטוו ישראל בכניסתן לארץ. להעמיד להם מלך, ולהכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה". רבי יוסי מוסיף ואומר שיש סדר בשלוש המצוות הללו, מלך קודם למחיית עמלק ושניהם קודמים לבניית בית המקדש.

"כשהוא אומר ' וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל-אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב, וִישַׁבְתֶּם-בֶּטַח. וְהָיָה הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם' וכו' (דברים יב) הוי אומר להכרית זרעו של עמלק תחלה. וכן בדוד הוא אומר: וַיְהִי, כִּי-יָשַׁב הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ; וה' הֵנִיחַ-לוֹ מִסָּבִיב, מִכָּל-אֹיְבָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, אֶל-נָתָן הַנָּבִיא, רְאֵה נָא, אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים; וַאֲרוֹן, הָאֱלֹהִים, יֹשֵׁב, בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.'" (שמואל ב ז א). את הברכות הללו אנחנו אומרים ממילא. ומי שרוצה לעשות יותר – צריך פשוט לכוון יותר. להתפלל מכל הלב.

המתפלל יראה עצמו ככוהן בקודש קדשים

כאילו הוא עומד במקדש אשר בירושלים

הטור (או"ח צה) מסביר כי בתפילה אנו צריכים להתפלל לכיוון בית המקדש וכנגדו. "ולכן צריך שיתן עיניו למטה כנגדו ונחשב כאילו אנו עומדים בו ומתפללין". כך פסק ב"משנה ברורה" וב"כף החיים" (צד) "שיחשוב בלבו ורעיונו כאלו הוא עומד במקדש אשר בירושלים במקום קודש הקדשים". "ויראה את עצמו כאילו הוא עומד לפני הכפרת".

כאילו הוא כוהן ברגליים ישרות

בסימן צה כתב הטור שצריך אדם להשוות רגליו בתפילה משני טעמים המובאים בגמרא (ירושלמי, ברכות ד ע"א): "רבי לוי ורבי סימון: חד אמר, כמלאכי השרת, דכתיב: 'ורגליהם רגל ישרה'. וחד אמר ככהנים, דכתיב: 'לא תעלה במעלות'. שהיו הכהנים הולכין עקב בצד גודל כאילו רגליהם שוין זה אצל זה".

לכן כתב ב"שולחן ערוך" (אורח חיים - סימן צה ב): "צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים". כמו כוהן גדול בקודש  הקדשים. שהקב"ה אומר על בית המקדש: "והיו עיני ולבי שם כל הימים", וגם אנו המתפללים מכוונים שיהיו עינינו ולבנו בבית  המקדש כל הימים.

מחשבות טובות – כמו כוהן בעבודתו

בסימן צח הביא הטור רשימה של הלכות שנובעות מכך שהמתפלל צריך לראות את עצמו כמו כוהן בבית המקדש. הראשונה שבהן היא הכוונה בתפילה, שהרי כוהן העובד בבית המקדש חייב לכוון את מחשבתו בעבודתו, שאם חשב הכוהן מחשבת פיגול או פסול – הקרבן פסול.

"ויחשוב כאילו שכינה כנגדו, שנאמר: 'שויתי ה' לנגדי תמיד'. ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטרודות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו. ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ולמחר בקבר, היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבליכשל. קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין אף מחשבתו, כי לפניו המחשבה כדיבור כי כל המחשבות הוא חוקר".

שויתי ה' לנגדי תמיד

ממשיך ה"שולחן ערוך" ואומר: "וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה".

דבר זה הוא מענייני בית המקדש, שהעולים אליו היו זוכים לרוח  הקודש או לנבואה לפי מדרגתם, והייתה נשארת בהם אחרי כן גם לפי מדרגתם ולפי הכנתם. על כן מביא ה"שולחם ערוך" את ההלכה הזאת בתפילה של יום יום.

עמידה בתפילת י"ח – לַּעֲמד לְשָרֵת בְּשֵם ה'

ב"שולחן ערוך" (אורח חיים צח ד) הביא עוד כמה הלכות שצריך לנהוג בהן בתפילה שהיא במקום הקרבן. אחת היא שיתפלל תפילת י"ח בעמידה, כמו הכוהנים שעבדו בבית המקדש בעמידה. דכתיב "לַעֲמֹד לְשָרֵת בְּשֵם ה' הוא ובָנָיו כָל הַיָמִים".

כמו כן צריך לקבוע מקום לתפילתו בכל מקום שבו הוא מתפלל. בדומה לעבודה בבית המקדש, שלכל קרבן היה מקום קבוע להקרבתו. עוד צריך שישתדל להתפלל בלי שתהיה חציצה בינו לבין הקיר. דוגמת הקרבן שהחציצה פוסלת בינו לבין הקיר. כמו כן ראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפילה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול להרשות לעצמו בגד כזה. ומכל מקום טוב שיהיו לו מכנסיים מיוחדים לתפילה, משום נקיות.

כאילו הוא כוהן במקדש – גם בתכונות

אֵין עומְדִין לְהִתְפַּלֵל אֶלָא מִתוךְ שִמְחָה שֶל מִצְוָה

 כדי לראות את עצמנו כמו כוהנים בבית המקדש, עלינו לסגל לעצמנו את התכונות של הנמצאים בבית המקדש. בדברי הימים (א כג) כתוב שדוד הכין לבית המקדש עשרים-וארבעה אלף לוויים ששרים בפה " מֵאֵלֶּה, לְנַצֵּחַ עַל-מְלֶאכֶת בֵּית ה', עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, אָלֶף". מלבד זאת, ארבעת אלפים לוויים שמנגנים בכלים, " אַרְבַּעַת אֲלָפִים, מְהַלְלִים לַה', בַּכֵּלִים, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְהַלֵּל". אם נחלק את הלוויים ל-24 משמרות כהונה, הרי שבכל משמרת יש אלף משוררים ו-160 מנגנים.

כל זה בגלל "שֶ אֵין שְ כִינָה שוֹרָה לֹא מִתוֹךְ עַצְלות, וְלֹא מִתוֹךְ עַצְבות, וְלא מִתוֹךְ שְחוֹק, וְלֹא מִתוֹךְ קַלות רֹאש, וְלֹא מִתוֹךְ שִיחָה, וְלֹא מִתוֹךְ דְבָרִים בְטֵלִים. אֶלָא מִתוֹךְ דְבַר שִמְחָה שֶל מִצְוָה" (שבת ל ע"ב). לכן חכמינו אמרו ש"אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַלֵל, לֹא מִתוֹךְ עַצְבות, וְלֹא מִתוֹךְ עַצְלות, וְלֹא מִתוֹךְ שְחוֹק, וְלֹא מִתוְֹך שִיחָה, וְלֹא מִתוֹךְ קַלות רֹאש, וְלֹא מִתוְֹך דְבָרִים בְטֵלִים, אֶלָא מִתוֹךְ שִמְחָה שֶל מִצְוָה" (ברכות לא ע"א).

יראה – הר המוריה

במקום המקדש יש יראה גדולה. כך אומר יעקב אבינו: " וַיִּירָא, וַיֹּאמַר, מַה נּוֹרָא, הַמָּקוֹם הַזֶּה:  אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם." (בראשית כח יז). כך גם אומר ה' לאברהם במקום הזה: " עַתָּה יָדַעְתִּי, כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה". על כן קורא אברהם למקום ההוא " ה' יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ה' יֵרָאֶה". כך גם לדורות מצווה אותנו התורה לאכול בירושלים מעשרות ובכורות. " לְמַעַן תִּלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-ה' אֱלֹהֶיךָ כָּל הַיָּמִים." (דברים יד כג).

גם בתפילה צריך לעמוד ביראה. "מניח ידו על לבו כפותין (פירוש כקשורין) הימנית על השמאלית, ועומד כעבד לפני רבו, באימה, ביראה ובפחד. ולא יניח ידיו על חלציו, מפני שהוא דרך יוהרא" (שו"ע אורח חיים צה ג).

התרגשות – בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ

מהפסוק מתהילים: "בְּבֵית אֱלֹהִים, נְהַלֵּךְ בְּרָגֶשׁ" למדו חכמים בגמרא (יומא כד ע"ב) שצריך ללכת בבית המקדש בהתרגשות ולא, חלילה, באדישות או מתוך הרגל. כך מתפלל דוד המלך בתהילים (כז ד) " אַחַת, שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ: שִׁבְתִּי בְּבֵית ה', כָּל-יְמֵי חַיַּי; לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה', וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". וכבר הסבירו המפרשים כי תפילת דוד הייתה להיות קבוע בבית ה' ולהרגיש כל פעם את ההתחדשות כאילו הוא מבקר פעם ראשונה בבית המקדש.

ידידות, חביבות ואהבה – מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ

בתהילים (פד) אומר דוד המלך בשם בני קרח: "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת" – כמה אהובות וחביבות משכנותיך (רש"י). לכן " נִכְסְפָה וְגַם-כָּלְתָה, נַפְשִׁי--    לְחַצְרוֹת ה', לִבִּי וּבְשָׂרִי יְרַנְּנוּ, אֶל אֵל-חָי". לכן "אַשְרֵי יוֹשְבֵ י בֵיתֶךָ עוֹד יְהַלְלוךָ סֶלָה". את הפרק הזה אנו אומרים בתפילת מנחה. את הפסוקים של "אשרי" אנחנו אומרים גם בשחרית וגם במנחה.

הלכות געגועים

דוד המלך משתוקק לבניין המקדש במילים (תהלים קלב): " שִׁיר, הַמַּעֲלוֹת זְכוֹר ה' לְדָוִד--    אֵת, כָּל-עֻנּוֹתוֹ. אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַה', נָדַר, לַאֲבִיר יַעֲקֹב. אִם-אָבֹא, בְּאֹהֶל בֵּיתִי;    אִם-אֶעֱלֶה, עַל-עֶרֶשׂ יְצוּעָי. אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי; לְעַפְעַפַּי תְּנוּמָה. עַד-אֶמְצָא מָקוֹם, לַה'; מִשְׁכָּנוֹת, לַאֲבִיר יַעֲקֹב".

בהלכות געגועים אלו מתחיל ה"שולחן ערוך" את ספרו. געגועים למקדש, לשכינה ולקדושה. ההלכה הראשונה ב"שולחן ערוך" (או"ח א א) היא: "יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר". ההלכה השנייה היא לסיום החורבן והגלות: "המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות, שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה, שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות, רצויה". הלכה שלישית היא לבניין בית המקדש: "ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש". ממש בדרכו של דוד המלך שאמר: " כִּי טוֹב-יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ, מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף, בְּבֵית אֱלֹהַי; מִדּוּר, בְּאָהֳלֵי-רֶשַׁע".

כִּי בֵיתִי, בֵּית-תְּפִלָּה יִקָּרֵא לְכָל-הָעַמִּים

הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו

מדי בוקר בתחילת התפילה אנו אומרים: "הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ הוֹדִיעוּ בָעַמִּים עֲלִילוֹתָיו". הסביר ה"בית יוסף" (או"ח נ) כי את המזמור הזה היו אומרים מ"ג שנה באוהל שבנה דוד המלך לארון הברית, עד שהביאו שלמה לבית העולמים.

בבוקר בעת הקרבת תמיד של שחר היו אומרים מ"הוֹדו לַה'" עד "ובִנְבִיאַי אַל תָרֵעו" (ח-כב), ובעת הקרבת תמיד של בין הערביים היו אומרים מ"שִירו לַה' כָל הָאָרֶץ" עד "וַיֹאמְרו כָל הָעָם אָמֵן וְהַלֵל לַה'" (כג-לו). (ילקוט שמעוני מלכים א ח - קפח).

המזמור הזה מופיע בתהילים באופן מחולק ובנוסח קצת שונה. חציו הראשון נמצא בפרק קה בתהילים, וחציו השני נמצא בפרק צו בתהלים. לפי שינויי הנוסח משמע שבאוהל לפני המקדש היו אומרים את המזמור שבדברי הימים. ואילו בעת הקרבת הקרבנות בבית המקדש היו אומרים את המזמורים שבתהילים. בתהלים (צו) נאמר: "הוֹד וְהָדָר לְפָנָיו עֹז וְ תִפְאֶרֶת בְּמִקְדָשוֹ", ובדברי הימים כתוב: "עֹז וְחֶדְוָה בִמְקֹמוֹ". בתהילים כתוב: "ובֹאו לְחַצְרוֹתָיו" ובדברי הימים כתוב: "ובֹאו לְפָנָיו". וההפרש ברור.

בין כך ובין כך בשני המזמורים כתוב כי תכלית הקרבנות היא לקרוא בשם ה', כשם שקרא אברהם אבינו כשהקריב קרבנות. תכלית בית המקדש הוא לקרוא בשם ה' באוזני כל העולם, כך ינהרו אליו כל הגויים.

קדושה במקום הנמוך בעולם

ושמא תאמר, איך יחזרו הגויים בתשובה? המשנה (תמיד ג ח) מספרת שאת עבודות בית המקדש היו מרגישים ביריחו. מריחים את ריח הקטורת. שומעים את השם המפורש של הכוהן הגדול ואת השירים וכלי השיר של הלוויים. "אָמַר רַבִי אֱלִיעֶזֶר בֶן דִגְלַאי, עִזִים הָיו לְבֵית אַבָא בְהַר מִכְוָור, וְהָיו מִתְעַטשוֹת מֵרֵיחַ הַקטֹרֶת". למה הזכירו במשנה דווקא את יריחו? הרי הר מכוור נמצא במרחק כפול, בעבר הירדן המזרחי. ומסתבר שהיו שומעים את הכלים ואת הקולות של הלוויים גם במקומות אחרים בארץ ישראל.

יש אומרים שהסיבה להזכרת יריחו היא בגלל שהיא העיר שהוטל עליה חרם. קללה על מי שיבנה אותה (יהושע ו יז כו). העיר הכי נמוכה בעולם, גם מבחינה מוסרית (זבחים קטז ע"ב). החידוש של בית המקדש הוא שקדושתו כל כך חזקה, עד שהיא מאירה גם את המקומות הנמוכים ביותר.

החידוש של המשנה הוא לומר שאפילו ביריחו המקוללת מריחים את ריח הקדושה העילאית של בית המקדש. גם שם שומעים את שירי הקודש שחודרים לכל נשמה. גם שם משפיעה טהרת בית המקדש. ויהי רצון שנזכה לראות את השפעת הקדושה הזו במהרה בימינו. אמן.

(להכנת שיעור זה נסתייענו ברב מנחם מקובר שליט"א. שיעורים על נושא המקדש בטלפון 052-4767111).

שיעור: דעת הרב מרדכי אליהו זצ"ל על עליה להר הבית מפי בנו הרב שמואל שליט"א

עלית יהודים בטהרה להר הבית || איסור נוכחות גויים בהר הבית

הרב שמואל אליהו שליט"א בשיעור על עליית יהודים להר הבית, בירור הגבולות וגדרי ההלכה והאיסור על השארת הגויים בהר הבית.

הרב מברר את דעת אביו זצ"ל על גבולות ההר ועל העליה אליו בימינו

↓ צפו והאזינו לשיעורו של הרב שמואל אליהו שליט"א לפרשת חיי שרה

לא מוותרים על הר הבית

בימים אלו חוזר ומתעורר הדיון בנושא הר הבית ומקום המקדש. הערבים טוענים שמטרתנו היא לבנות שם את בית המקדש, ולכן הם פתחו במאבק. הם מנסים למנוע מיהודים כל קשר להר הבית. למקום המקודש ביותר לעם ישראל. וכשיהודים כבר עולים להר, הם לא בוחלים בכל דרך כדי למנוע מהם לומר תפילה, אפילו לא בלחש.

הערבים אומרים שמעולם לא היה בית מקדש על הר הבית. היהודים שמנסים לסייע לערבים משתמשים לשם כך באיסור עליית יהודים להר הבית. ואולם מעיון בדברים שכתבו הרבנים בנושא איסור עלייה להר הבית עולה שהאיסור הוא לא מתוך ויתור על הר הבית ומקום המקדש חלילה, אלא מתוך יחס של קדושה עילאית לקודש הקודשים.

מונטיפיורי בקודש הקודשים

אנשים נמנעים מלעלות להר מתוך חובת הזהירות היתרה שלא לפגום בקודש הקדשים, שמא איננו ראויים למקום כל כך קדוש. בשו"ת "מלכי בקודש" )ח"א מג( מובא המעשה עם השר משה מונטיפיורי ז"ל שבא לירושלים בשנת התרכ"ז יחד עם רבו, הרב ד"ר לוי ז"ל. בהיתר של אותו רב הם נכנסו למקום המקדש עם תיבה סגורה, וכנראה היו גם בקודש הקדשים בטעות )נראה שהסתמכו בטעות על דעת הראב"ד(. כשנודע הדבר ברבים, נידה אותו ר' יוסף משה מליסא בשופרות בחוצות ירושלים.

בהיות השר ירא ה' מאוד, פנה יחד עם רבו אל רבני ירושלים, והתנצלו כי עשו זאת בתום לבב על-פי היתר רבו. פייסו אותם רבני ירושלים, ואמרו להם כי חרמו של ר' יוסף משה אינו חרם, וכי הוא שוטה ולא אחראי על מעשיו, ואל יחושו לנידויו.

על מעשה זה כותב מרן הרב קוק זצוק"ל: "לבי נמחץ מאוד, מפני חלול השם של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור. פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו, עולה לנו על כל מליונים של ישובים מעשיים. ואף על פי שלא הפסיד בכל זאת את עברו הגדול בתור מייסד הישוב, ובשוגג או בדרך שהכל הוא בשגגה בא מעשה לידו, וד' הטוב יכפר" )אגרות הראיה ב, רפ"ה(.

מקווה לחיילים ולשוטרים

למרות שהרב זצ"ל סבר שאין לעלות להר הבית לעת עתה, הוא היה מחזק בפועל את ידי החיילים והשוטרים הנמצאים שם להגן על ישראל ולהגן על המקום. הוא היה אומר להם כי הם מקיימים מצווה גדולה בהיותם שומרים ומגנים על ישראל מהערבים שיושבים בהר, ולפעמים אף זורקים אבנים על היהודים המתפללים בכותל המערבי.

ב"קול צופייך" )מטות מסעי תשס"ב( כתב הרב זצ"ל כי עלייתם של החיילים והשומרים הללו היא במסגרת כיבוש ארץ ישראל, והם עושים בכך מצווה גדולה. הרב זצ"ל גם סיפר על הרה"ג יהודה מאיר גץ זיע"א שתיקן מקווה מיוחד לחיילים ולשומרים והדריך אותם באילו מקומות מותר להם להיות ובאילו מקומות מותר רק בעת פיקוח נפש.

שּוּעָלִים הִלְכוּ בוֹ

בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ טִמְאוּ אֶת הֵּיכַל קָדְשֶךָ

מו"ר אבא מרן הרב אליהו זצוק"ל היה אומר כי כשאנו רואים "גוֹיִם בָּאוּ מִקְדָּשָה, אֲשֶׁר צִוִיתָּה לֹא יָּבֹאו בַּקָהָל לָךְ" )איכה א י(, אנחנו מרגישים את הצער הגדול והנורא של השכינה. הכאב הזה מעורר אותנו לתשובה. כי בסופו של דבר זו אשמתנו. "אָשַמְנּו מִכָּל עָם בוֹשְנּו מִכָּל גוֹי" בשעה שאנו רואים את "זְבול מִקְדָּשֵׁנוּ חָרֵב בַּעֲוֹנֵינּו". שבמקום המקודש ביותר ב"יְפִי אַדְמָּתֵנּו" יושבים זרים ונכרים )יחזקאל מג(.

לדעת מרן הרב אליהו זצוק"ל, הסיבה שאנחנו לא עולים עכשיו להר היא בגלל עיכובים הלכתיים של טהרה וגבולות. אבל ברור הוא שהעיכובים הללו לא מתירים לישמעאלים לעלות להר הבית. שהרי אם לנו הדבר אסור, ק"ו בן בנו של ק"ו שלערבים אסור להתקרב למקום המקודש הזה ולדרוך עליו כלל.

כך כתב הרב זצ"ל להרה"ג זלמן קורן שליט"א: "אולם אני על משמרתי אעמודה, היינו, אנו רואים בעין כיצד שועלים הלכו בו, כיצד מקום שנאמר בו 'והזר הקרב יומת' הולכים בו זרים ומחללים אותו. וכבר חז"ל גזרו על כל העכו"ם כ'זבים'. ואסורה להם הכניסה למקום הקודש והמקדש ולעוד מקומות שמותר לישראל טהור להכנס ואפילו בזמן הזה. ועל כן חובה קדושה מוטלת על מי שבידו למנוע מצב עגום זה. ואפי' ע"י פרסום הענין שהם עוברים על איסור. ואין לחשוש ממה שיאמרו וכו'".

על זה בדיוק בוכה ירמיהו הנביא )איכה ה יז(: "עַ ל זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ עַל אֵלֶה חָּשְכוּ עֵינֵינּו: עַל הַר צִיוֹן שֶׁשָּמֵם שּועָּלִים הִלְכוּ בוֹ". את הפסוק הזה אנו אומרים בבכי בכל תיקון חצות בדמעות שליש.

בית-כנסת על הר הבית

בהתאסף ראשי עם על ההר

מרן הרה"ג אליהו זצוק"ל כתב לכמה רבנים וגם פרסם ב"תחומין" )ג, עמ' 324( כי לדעתו יש לבנות בית-כנסת על הר הבית במקום שאין עליו מחלוקת שהוא מותר בכניסה לישראל. "רצוי לחשוב על בנין בית כנסת במקום המותר לכל הדעות כדי שיתאספו בו ראשי עם ועדה בתפילה ותחינה כמו שהיה בזמן הרמב"ם".

כן הוא כותב להרה"ג ר' זלמן מ. קורן שליט"א: "אודות כניסת ישראל עם הגבלות מסוימות כמו שכת"ר מציע, זה טוב ויפה אם תהא לנו שליטה מוחלטת על המקום ועל הבאים ובכלל בני ברית. אולם לפי המצב הנוכחי חוזר אני כל הכתוב לענ"ד על הצעתי והיא לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להכנס אליו. והכניסה והיציאה תהא מבוקרת שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש".

קפיצת הדרך לתפילה במקום המקדש

תפילה במקום קדוש היא חשובה ביותר. יעקב אבינו היה בדרכו להקים את בית ישראל. כשהגיע לחרן נזכר שלא התפלל בהר המוריה, במקום שבו התפללו אבותיו. הוא עדיין לא ידע את גודל ערכו של המקום הזה, ובכל זאת החליט לחזור את כל הדרך הארוכה הזאת כדי להתפלל שם. נעשה לו  נס וקפצה לו הדרך. שואל רש"י בשם חז"ל: "וכשעבר יעקב אבינו על בית  המקדש מדוע לא עיכבו שם?" ותשובתם: הוא לא נתן לבו להתפלל במקום  שהתפללו אבותיו, ומהשמים יעכבוהו? רק כשנתן דעתו לחזור – עזרו לו  מהשמים ו"וקפצה לו הארץ".

על כן כתב בעל הבן איש חי בספרו: "וטוב שיתפלל אדם במקום המקודש  ביותר" (בא"ח ויקרא יג). ובספרו "עוד יוסף חי" (יתרו ב') כתב: "בית הכנסת שהוא תוך חומת ירושלים, מקודשת יותר ממקום שהוא חוץ לחומת ירושלים, דכך שנינו במשנה דעשר קדושות הן במס' כלים פ"א. לפנים מן החומה מקודש מהם שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני. הר הבית מקודש ממנו וכו'".

קרבה להר הבית, קרבה לשער השמים

ממשיך הבן איש חי וכותב: "ולכן בודאי בית הכנסת ובית המדרש שהיא בנויה עתה קרוב וסמוך להר הבית, היא מעולה ומקודשת יותר כיון שהיא סמוכה וקרובה לשער השמים. וכל שכן אם העומדים שם יכולים לראות ממנה קרקע בית המקדש מן החלונות שבה הרי זו מעולת יותר ויותר,  ואשרי הזוכה להתפלל שם ולעסוק בתורה במדרש הבנוי שם".

ובאותו עניין כתב מו"ר הרב זצ"ל בספר הלכה: "שמענו ממגידי אמת שגאון  עוזנו ותפארתנו הרב בן איש חי זצ"ל השפיע על הנדיב יוסף אברהם שלום  ז"ל להוציא הוצאות עצומות ולהשתדל בהרבה השתדלויות כדי שיבנה  מדרש ובית כנסת שמשם יראו את קרקע הר הבית. ולבסוף זכה ובהשפעתו  נבנתה ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה, וכשבנו אותה הקפידו שמבית הכנסת ומבית המדרש יראו את הר הבית, ובעוונות המבנה המפואר הזה נהרס עד היסוד ע"י הירדנים בשנת תש"ח, ועתה זכינו לבנינו מחדש בחסדי ה' עלינו".

תפילת הרמב"ם במקום המקדש

ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו

על התפילה במקום הקודש ניתן ללמוד מהרמב"ם שעלה לירושלים בשנת דתתקכ"ו וכך כתב: "וביום שלישי בשבת ארבעה ימים לירח מרחשון שנת שש ועשרים ליצירה יצאנו מעכו לעלות לירושלים תחת סכנה, ונכנסתי לבית הגדול והקדוש והתפללתי בו" (ספר חרדים. תשובה פד). המילים "הבית הגדול והקדוש" מזכירות לנו את בית המקדש, כך אנו קוראים לו בכל ברכת המזון: "הַבַּיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹש שֶׁנִקְרָא שִמְךָ עָלָיו".

באגרת לרבי יפת הדיין מעכו כתב הרמב"ם: "שאני והוא ואבא מארי זצ"ל ואתה, ארבעתנו הלכנו בבית ה' ברגש וכו'" (תשובות הרמב"ם ואגרותיו ח"ב לז:). בדבריו אלה רמוז הפסוק מתהילים: "בְּבֵית אֱלקִים נְהַלֵךְ בְּרָגֶשׁ".

ובגמרא (יומא כד ע"ב) נזכר פסוק זה על העזרה שבמקדש, שכאשר נמצאים בתוכה צריך להיות בהתרגשות גדולה.

תפילה בהר הבית בימות הראשונים

על בית-כנסת בהר הבית בתקופת הרמב"ם ניתן ללמוד מדברים שכתב רבי אברהם בר' חייא הנשיא בספרו "מגילה המגלה" על מקום המקדש: "ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו (כמו המעשה על רבי עקיבא ורבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע שראו את השועל יוצא מקודש הקדשים - מכות כד ע"ב).

וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עימם מנהג טוב והרשו לישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו, ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין.

"ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל, עד שפשטה על הבית מלכות אדום הרשעה והסירה את מלכות ישמעאל מעליו וכו', והסירו התמיד, שמנעו את ישראל מלהתפלל בבית ולקיים בו מצות תפילה אשר היא כנגד התמידין, כי מיום שגברו אלו הרשעים על הבית לא הניחו ישראל לבוא בתוכו, אף איש אחד יהודי אינו נמצא בירושלים בימים האלה". כוונתו של רבי אברהם הנשיא היא לצלבנים הנוצרים שכבשו את ירושלים ושחטו את כל היהודים שחיו בתוכה אחרי שהרגו את כל היהודים שנקרו בדרכם.

המקדש חרב, הקדושה לא

יש שואלים איך הרמב"ם נכנס למקום המקדש. הרי הוא עצמו פסק בהלכותיו שאסור ללכת במקום ההיכל והמזבחות, וזה לשונו: "אף על פי שהמקדש היום חרב בעוונותינו, חייב אדם במורא כמו שהיה נוהג בו בבנינו, לא יכנס אלא למקום שמותר להיכנס לשם, ולא ישב בעזרה, ולא יקל ראשו כנגד שער המזרח" (הלכות בית הבחירה ז ז).

כל זה בגלל שלדעתו קדושת ירושלים והמקדש לא בטלו אפילו שנחרבו: "לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה. והרי הוא אומר: 'והשימותי את מקדשיכם', ואמרו חכמים: 'אף על פי ששוממין – בקדושתן הן עומדין'". וצריך לומר שהרמב"ם לא נכנס למקומות שאסורה כניסה אליהם אלא למקום שמותר, וכדלקמן (רמב"ם הלכות בית הבחירה ו, יד. ואע"פ שהראב"ד חלק וכתב: "הנכנס עתה שם - אין בו כרת". כל הפוסקים אימצו את פסק הרמב"ם - מגן אברהם תקס"א ס"ק ב. פאת השולחן ג,ח. 'משנה ברורה תקס"א ס"ק ה. עוד כתב הרב קוק זצ"ל שגם לראב"ד יש איסור כניסה לבית המקדש, אע"פ שאין בו איסור כרת).

עשר קדושת הן

מה הם המקומות שאסור להיכנס אליהם? המשנה במסכת כלים (א) מדברת על "עֶשֶׁר קְדֻשוֹת". היא מסבירה שאסור לישראל להיכנס לכל מקום בהיכל.

גם כוהן לא רשאי להיכנס למקום קודש הקדשים, מלבד כוהן גדול ביום הכיפורים. כך מובא במשנה שם: "הַר הַבַּיִת מְקֻדָּש מִמֶנּו (מירושלים), שֶׁאֵין זָּבִים וְזָבוֹת נִדוֹת וְיוֹלְדוֹת נִכְנָּסִים לְשָּם. הַחֵיל (הגדר סביב העזרה) מְקֻדָּש מִמֶנוּ, שֶׁאֵין גוֹיִם וּטְמֵא מֵת נִכְנָּסִים לְשָּם.

"עֶזְרַת נָּשִים מְ קֻדֶשֶׁת מִמֶנּו, שֶׁאֵין טְבוּל יוֹם נִכְנָּס לְשָּ ם, וְאֵין חַיָבִים עָלֶיהָ חַטָאת. עֶזְרַת יִשְרָאֵל מְקֻדֶשֶׁת מִמֶנָּה, שֶׁאֵין מְחֻסַר כִּפּורִים נִכְנָס לְשָם, וְחַיָבִין עָלֶיהָ חַטָאת. עֶזְרַת הַכֹהֲנִים מְקֻדֶשֶׁת מִמֶנָה, שֶׁאֵין יִשְרָאֵל נִכְנָּסִים לְשָם אֶלָא בִּשְעַת צָרְכֵיהֶם, לִסְמִיכָה לִשְחִיטָה וְלִתְנּופָה.

"בֵּין הָאוּלָם וְלַמִזְבֵּחַ מְקֻדָּש מִמֶנָה, שֶׁאֵין בַּעֲלֵי מּומִין וּפְרועֵי רֹאש נִכְנָּסִים לְשָם. הַהֵיכָל מְקֻדָּש מִמֶנּו, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָּם שֶׁלֹא רְחוּץ יָדַיִם וְרַגְלָיִם. קֹדֶש הַקֳּדָּשִים מְקֻדָּש מֵהֶם, שֶׁאֵין נִכְנָס לְשָם אֶלָּא כֹהֵן גָּדוֹל בְיוֹם הַכִּפּורִים בִשְעַת הָעֲבוֹדָה" (עיין רמב"ם בית הבחירה ז טו). כל הקדושות הללו נמצאות היום, אף שאין שם היכל ועזרות וחֵיל והר הבית.

מַה נוֹרָא הַמָקוֹם הַזֶּה

המציאות הזאת מבלבלת מאוד. מצד אחד – המקום קדוש בקדושה הכי עליונה שיכולה להיות. קודש קדשים. יותר מספר תורה וממזוזה. הקדושה הכי עליונה שיש למציאות חומרית בעולם הזה. מצד שני – המקום נראה הפוך לגמרי. לא רואים בית מקדש, לא רואים כוהנים בעבודתם. רואים מסגד וערבים וערביות שמקבלים כסף על מנת לקלל ולבזות.

הניסיון מוכיח שהמציאות ההזויה על ההר, המציאות המבלבלת, גורמת לאנשים לטעות ולהיכנס למקומות שאסור להיכנס אליהם. וכבר ראינו כמה זה חמור. אין זו פגיעה בקודש רגיל. זו פגיעה בקודש הקדשים. על כן הזהירות היתירה. אולי זאת הסיבה לאיסור שחכמים אימצו במשך הדורות לא לעלות על ההר.

על זה יעקב אבינו ירא מאוד ואומר: "וַּיִירָּא וַּיֹאמַר: מַה נוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹקִים וְזֶה שַעַר הַשָּמָּיִם". הוא מעיד על עצמו שהתבלבל ממראה עיניו ואומר: "אָכֵן יֵשׁ ה' בַמָּקוֹם הַזֶה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִי".

גבולות המקדש וההר בימינו.

כיפת הסלע – אבן השתייה

איפה נמצאים במקומות הקדושים הללו היום? הרדב"ז בתשובותיו (ח"ב סי' תרצה. וסי' תרמ"ח) כותב: "כי הדבר ברור שתחת הכיפה, שם אבן השתיה בלי ספק, הנקרא אצלם אלסכ'רא". וכן הוא כותב "אין ספק כי האבן הזאת אשר תחת הכיפה היא אבן השתיה אשר עליה היה הארון בבית קודש הקדשים לצד מערב".

כך כותב גם רבנו עובדיה מברטנורה, שהיה חי בירושלים (נקבר מול מעין השילוח): "גם חקרתי על אבן השתיה ששם היה הארון מונח, ורבים אומרים כי היא הכיפה ההיא" (איגרות ארץ ישראל עמ' 443. איגרת משנת רמ"ח).

הרב זלמן קורן בספרו "חצרות בית ה'", כותב שלא ייתכן כלל שקודש הקדשים נמצא במקום אחר, משום שזה המקום הכי גבוה בהר של סלע טבעי, ובמשנה מפורש שקודש הקדשים היה במקום הכי גבוה. על זיהוי זה סמכו כל גדולי ישראל החתם סופר (שו"ת חת"ס יו"ד ס' רל"ו), החפץ חיים (ליקוטי הלכות זבחים פרק איזה מקומן עמוד לד), והחזון אי"ש (אבן העזר ס' ב' ס"ק ז').

מידות הר הבית

אם יודעים איפה היה קודש הקדשים, אפשר לדעת בדיוק איפה היה כל דבר במקדש. המשנה במסכת מידות מביאה את המידות המדויקות של כל מקום ומקום. לעומת זאת אפשר לדעת רק בקירוב את גבולות הר הבית. שהרי המשנה במידות (ב א) אומרת: "הַר הַבַּיִת הָיָה חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת אַמָּה, רֻבּוֹ מִן הַדָּרוֹם, שֵׁנִי לוֹ מִן הַמִזְרָח, שְלִישִי לוֹ מִן הַצָּפוֹן, מִעוטוֹ מִן הַמַעֲרָב". כמה זה רובו וכמה זה מיעוטו?

בכל מקרה אנו לומדים שהעזרות וההיכל לא היו באמצע הר הבית. אלא ש"המרחק שבין חומת הר הבית ובין חומת העזרה מצד דרום יותר מן המרחק שביניהם מצד מזרח, והמרחק המזרחי יותר מן הצפוני, והצפוני יותר מן המערבי". ובכל זאת אפשר לדעת איפה בוודאי לא היו המקומות המקודשים.

הוספת הורדוס להר הבית

יוסף בן מתתיהו, בספרו "תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים" (ספר א, כא,א), כותב כי הר הבית של ימינו הורחב ליותר מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה, והוא כמעט כפול בגודלו. בימינו הר הבית כפול בגודלו ממה שכתוב במשנה, ואפשר לראות את ה"תפר" בין הר הבית המקורי לבין התוספות של הורדוס. לכאורה להורדוס לא הייתה סמכות לקדש מה שלא היה מקודש. שהרי שנינו במשנה (שבועות ב) "אֵין מוֹסִיפִין עַ ל הָעִיר וְעַל הָעֲזָרוֹת אֶלָא בַמֶלֶך וְנָבִיא וְאוּרִים וְתֻמִים וּבְסַנְהֶדְרִין שֶׁל שִבְעִים וְאֶחָד וּבִשְתֵי תוֹדוֹת וּבְשִיר. וּבֵית דִין מְהַלְכִין וּשְׁתֵי תוֹדוֹת אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְרָאֵל אַחֲרֵיהֶם".

כדי שהורדוס יוכל להרחיב את שטח הקדושה של הר הבית הוא היה צריך להיות מלך על-פי גדרי ההלכה, והוא לא היה. ואפילו אם היה נחשב כמלך, ספק אם מלך יכול להרחיב את הר הבית. שהרי לפי לשון הרמב"ם מלך יכול להרחיב רק את שטח העזרות ואת שטח העיר, לא את שטח ההר.

עוד כתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ו) "כל מקום שלא נעשה בכל אלו וכסדר הזה - אין קדוש גמור. אפילו עזרא הסופר לא היה יכול להוסיף מקום של קדושה. וכך ממשיך הרמב"ם: "וזה שעשה עזרא שתי תודות? (והרי לא היה מלך?) 'זכרון' הוא שעשה. לא במעשיו נתקדש המקום. שלא היה שם לא מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה? בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקידשן לעתיד לבא".

אם עזרא לא היה יכול להוסיף – כל שכן שהורדוס לא יכול להוסיף בקדושה, שהוא לא היה מלך ולא היו לו אורים ותומים וכל הנדרש במשנה.

הוכחה נוספת היא מר' אליעזר בן יעקב, שהוא התנא דמסכת מידות (יומא טז), והוא חי אחרי החורבן ואחרי הורדוס, ואף על פי כן כתב במשנה: "הר הבית היה ת"ק אמה על ת"ק אמה". אמנם לחומרא נוהגים להורות לשוטרים ולאנשי הביטחון שלא להיכנס גם לשטח ההרחבה של הורדוס רק אחרי טבילה (ראה מאמרו של הרב יצחק שילת שליט"א על מיקום הר הבית ובניית בית-כנסת על ההר.

http://www.ybm.org.il/hebrew/LessonArticle.aspx?item=3077

ציפייה למקדש מבטלת גזירות

מקדש בלבב פנימה

מרן הרב זצ"ל כותב, כי הדרך הטובה ביותר להקים את בית המקדש היא לעורר את הלבבות לחיוניות ולערך של בית המקדש. כך כתב מרן הרב אליהו זצוק"ל ב"קריאה לרבני ישראל" בשנת תש"ם: "רבנים נכבדים. הר הבית ששוחרר בישועת ה' במלחמת ששת הימים עומד עדיין בשממונו כאילו שדבר לא קרה. ידועים דברי הרמב"ן בפירושו לתורה, שהקצף שהיה על ישראל בימי דוד המלך, משום שהעם לא התעורר לבנין בית המקדש. "מי יודע אם הצרות המתרגשות ובאות על עם ישראל בדורנו לא נובעות מזה שאנו אדישים לנושא הר הבית. לכן מן הראוי שרבני ישראל יתאגדו אגודה אחת לעורר הציבור לפעילות בנושא הר הבית והכנת הלבבות לבנין בית המקדש. כולנו מתפללים ונושאים עינינו שיבנה עוד בזמננו אנו. ובזכות התעוררות זו תבוא סיעתא דשמיא להחשת גאולתינו ופדות נפשינו בקרוב בימינו. אמן". (את מכתבי הרב אליהו זצ"ל אפשר לראות באתר: http://lamikdash.blogspot.co.il/2010/06/blog-post_08.html

הואיל ואתם מתעסקין בו, כאילו אתם בונין אותו

בשיעור זה אנו עוסקים בנושא בית המקדש, ובכך ממלאים את צוואת הרב זצ"ל. זה הנושא הקדוש ביותר והחשוב ביותר בעם ישראל. המקום שהקב"ה אומר עליו: "והיו עיני ולבי שם כל הימים". המקום שיביא שלום לעולם. יביא ברכה ושפע רוחני וגשמי. יביא מרפא לכל החולאים.

כשהקב"ה מראה ליחזקאל את צורת בית המקדש, הוא אומר לו שצריך ללמוד על כך: "בֶּן אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְמָע וְשִים לִבְךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָּךְ כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָהּ הֻבָאתָּה הֵנָּה. הַגֵד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְרָאֵל" (יחזקאל מ).

"אמר יחזקאל לפני הקב"ה: רבש"ע. עד עכשיו אנו נתונים בגולה בארץ שונאינו, ואתה אומר לי לילך ולהודיע לישראל צורת הבית 'וּכְתֹב לְעֵינֵיהֶם וְיִשְׁמְרו אֶת כָּל צּורָּתוֹ וְאֶת כָּל חֻקֹתָּיו'. וכי יכולין הן לעשות? הניח להם עד שיעלו מן הגולה ואח"כ אני הולך ואומר להם. אמר לו הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל? אמר לו הקב"ה: גדול קרייתה בתורה כבנינה. לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה ובשכר קרייתה שיתעסקו לקרות בה אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית" (תנחומא ויקרא, צו יד).

יהי רצון שנזכה לקיים בניין בית המקדש ממש. ולא רק "כאילו אתם בונין  אותו" (ויקרא רבה ז, ג). ומתוך הרצון הגדול יתקיים בנו (תהילים קב):  "אַתָּה תָּקוּם תְרַחֵם צִיוֹן כִּי עֵת לְחָנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצו עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָּ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ: וְיִירְאוּ גוֹיִם אֶת שֵׁם ה' וְכָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֶת כְּבוֹדֶךָ: כִּי בָּנָּה ה' צִיוֹן נִרְאָה בִכְבוֹדוֹ". אמן ואמן.

סיפורים על מרן הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

כוח ייענה בכוח

בחג הסוכות תשמ"ח שמע הרב זצ"ל כי ערבים מתפרעים וזורקים אבנים וסלעים על המתפללים בכותל המערבי. מה עושה מפקד משטרה שלא רוצה להתעמת עם הערבים המתפרעים? ובכן, הוא מפנה דווקא את המתפללים מהכותל ומכניסם למנהרות.

המתפרעים, שקיבלו עידוד ממקור לא צפוי, המשיכו לזרוק אבנים על הכותל באין מפריע.

בינתיים התקשר מאן דהוא אל הרב מרדכי אליהו זצוק"ל וסיפר לו שהמתפללים סולקו מהכותל. הרב לבש מיד את הגלימה שלו ונסע למקום. הוא עבר דרך השומרים והחיילים, שלא העזו לעצור בעדו, והחל לפסוע לבדו אל הכותל עטוף בגלימה.

החיילים שבמחסום הזעיקו במהירות את המפקד האחראי ודיווחו לו שהרב מרדכי אליהו זצוק"ל מתקרב לכיוון הכותל, למקום הסכנה, והם לא יכולים לעצור בעדו. המפקד נזעק לעצור בעד הרב שלא יגיע למקום שזורקים בו אבנים וסלעים.

אמר לו הרב: אני הולך לכותל להתפלל. תפקידך לעצור את הפורעים המפגעים ולא אותי. הם אשמים – תטפל בהם.

המפקד, שהבין את הטעות בגישה של המשטרה, הבטיח לטפל בפורעים. אלא שהוא ביקש מהרב שיפסע לאט אל הכותל, כדי שהוא יספיק להרחיק את המתפרעים מההר. הוא נתן הוראה לחיילי המג"ב שהיו על ההר להרחיק בכל מחיר את המתפרעים שזרקו אבנים על המתפללים בכותל, והמחיר ששילמו המתפרעים היה קשה מאוד.

הרשעים שנכשלו במזימתם החלו להתבכיין, כדרכם. אלא שבמקום לזרוק אותם לכל הרוחות, הקימה הממשלה ועדת חקירה שתבחן את פעולות השוטרים והחיילים. אותו מפקד שהרחיק את המתפרעים בא אל הרב בבקשה להצילו מיד אחיו החלשים, ואולם הרב הרגיע אותו ואמר לו שהוא וחייליו עשו מצווה גדולה והם לא צריכים לחשוש כלל.

ועדת החקירה בדקה והחליטה שכל השוטרים והחיילים פעלו כדין וכולם יצאו נקיים. אבל הרשעים לא הסתפקו בזה ופנו למועצת הביטחון של האו"ם בבקשה להעניש את החיילים. גם שם הוחלט על ועדת חקירה, אלא שישראל הודיעה שהיא לא תשתף פעולה. לבסוף לא נשלחה שום ועדה, וישראל עושה חייל.