לא לדקדק על קוצו של חילזון || תמיד היו גוונים שונים
 |
| קונכיית ארגמונית אדומת פה |
הצבע היוקרתי מימי קדם איננה בהכרח זה שאנחנו מכירים בשם הזה כיום, טוען הפרופסור מבר אילן שמרבה להוכיח לנו שהאמת ההיסטורית שונה ממה שנהוג לחשוב * ובכלל, לדעת זהר עמר כדאי שנפסיק להיות דקדקנים כל כך: כחול זה לגמרי בסדר אבל גם טורקיז וירוק לא רעים בכלל. פעם, מתברר, כולם כאן היו הרבה פחות בררנים בהגדרות
↓ על ספרו החדש של פרופ' זוהר עמר
 |
כל גוני התכלת והארגמן. מלמעלה למטה:
גוני תכלת שהופקו מארגמון קהה קוצים, מארגמון חד קוצים (שניים) ומארגמונית אדומת פה.
גוני ארגמן שהופקו מארגמונית אדומת פה (שלושה), מארגמון קהה קוצים ומארגמון חד קוצים
|
"לפי שעה הצעות אחרות למקורות התכלת מלבד חלזונות הארגמון אינן באות בחשבון", מסכם פרופ' עמר לאור ספרו את המחקר המקיף והמחודש שקיים בשנים האחרונות. "ערכנו ניסויים בכל מיני דיונונים, כדי לברר האם נכון זיהויו של חלוץ המחקר ההלכתי של התכלת, האדמו"ר מראדזין, שציין כבר לפני למעלה ממאה שנה את הדיונון כחילזון התכלת. נפגשתי עם בנו של האדמו"ר הנוכחי מראדזין, שעודנו מבצע בפועל צביעה של צמר בדיו של הדיונונים הללו, והסקתי שאין קשר אמיתי בין התכלת לבין הדיונונים. ככלות הכל הם כלל אינם מכילים צבען טבעי כחול.
"לא נמצא עד כה חילזון שממנו ניתן להפיק צבע יציב מלבד אלו ממשפחת הארגמונים. במקורות כתוב שהתכלת צריכה להיות מיוצרת דווקא מחילזון, אבל לא כתוב שמדובר בהכרח בחילזון קהה קוצים וממילא כל חילזון המתאים לתיאורי חז"ל ומספק תכלת יהיה קביל מבחינת ההלכה. במסגרת הבדיקות נבדקה גם הינטינה, רכיכה בעלת קונכיה סגלגלה שהרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, סבא של יו"ר המחנה הציוני, זיהה כחילזון התכלת. אולם עד כה לא נמצאה הטכניקה המאפשרת ייצור צבע יציב ממנה, ובנוסף גם אין אפשרות להפיק את הצבע בכמויות גדולות. לעומת זאת, בנוגע לחילזון ממשפחת המורוקס, הארגמונים, קיים תיעוד קדום של צביעה בנוזל המופרש ממנו שנזכרת כבר במקורות יוון ורומא מימי הבית השני. בנוסף לכך קיים ממצא ארכיאולוגי עשיר של חלזונות ארגמון שבוקעו באזור הבלוטה התת זימית שממנה מפיקים צבע, ואף שרידי צבע שהשתמר באופן יציב אלפי שנים. ובעיקר – הפקת הצבע מארגמונים עברה בהצלחה במבחן המציאות, ולכן הזיהוי הזה הוא הסביר ביותר. מידת הוודאות שלנו גבוהה מאוד, ובמושגים הלכתיים אפשר להגדיר זאת כספק שקרוב לוודאי".
מעבר לכל המידע העדכני על תעשיית הצבע, בספר מובא גם מדריך מעשי להפקת התכלת וארגמן וכן פירוט על שלל הזיופים שהיו בעולם העתיק לצבעים היוקרתיים.
קוצו של חילזון
עד כאן אין חדשות מסעירות, אולם בתוך המשפחה המכובדת, המורוקס, הצליח עמר לערער את מעמדו האיתן עד כה של הארגמון קהה הקוצים. "משום מה", טוען עמר, "קיימת מוסכמה בקרב החוקרים שמארגמון חד קוצים הפיקו צבע ארגמן ואילו מארגמון קהה קוצים הופקה תכלת. כך, בעמותת פתיל תכלת המפיקה כיום פתילי תכלת לציציות לא מכירים כלל את הארגמון חד הקוצים ולא משתמשים בו להפקת הצבע. אני מערער על ההנחה הזו וטוען שזה לפחות לא מדוייק. המחקר שערכנו גילה שכמות הצבען בארגמון חד הקוצים מועטה מדי לצורך הפקת הארגמן, והוא שימש כנראה בעיקר לייצוב הגוון בתעשית הצביעה. החלק של הארגמון חד הקוצים בתהליך הפקת הצבע היה אם כן שולי יחסית, ואילו המרכזי מבין החלזונות ששימש הן לייצור צבע ארגמן והן לתכלת – הוא זה קהה הקוצים. יחד עם זאת, לא רק מהארגמון קהה קוצים אלא מכל שלושת מיני הארגמונים שבדקתי – חד וקהה קוצים וארגמונית אדומת פה – ואולי גם מסוגי ארגמון נוספים, ניתן להפיק תכלת. הארגמון חד הקוצים מספק תכלת מעט שונה, בגוון טורקיז".
"נאלצתי לנסוע לחו"ל כדי לאתר ארגמונים חדי קוצים וארגמוניות אדומות פה. ערכתי ניסויים בחדי ובקהי קוצים, אך בכל נסיעותיי באיטליה לא מצאתי ארגמוניות אדומות פה. בסופו של דבר נאלצתי לרדוף אחריהן עד סיציליה, שאליה טסתי פעמיים, ובעזרת הרבה מאוד קשרים קיבלתי כמה קילוגרמים של ארגמוניות. אחרי כל המאמצים ערכתי את הניסוי להפקת הצבע – והתאכזבתי מאוד כשהצלחתי להפיק רק צבע ירקרק מהנוזל שהתקבל ונחשף לקרני השמש.
"רק לאחר מעשה הבנתי שיש כאן סיפור גדול. רש"י הרי כתב שהתכלת היא למעשה ירוק, ורבים סברו שרש"י טעה. בדקתי וראיתי שבפועל קיימות שתי מסורות בעניין התכלת, בבלית וירושלמית. אנחנו נוטים ללכת בעקבות התלמוד הבבלי הקובע שהתכלת דומה לצבע השמיים ולאבן הספיר, כלומר בצבע כחול. אולם התלמוד הירושלמי, לעומתו, מסיק שהתכלת דומה לאילנות ולעשבים, דהיינו ירוקה. מוכרחים להודות שיש לא מעט הגיון בזיהוי התכלת כירוקה. זה מסביר למשל את הקושי להבחין בין תכלת לבין כרתי, שהוא בעל גון ירוק, בילבול הנזכר במקורות – 'מאימתי קוראים את שמע בשחרית? משיבחין בין תכלת לכרתי'. ככלל, הבנתי מהמחקר שצריך להיזהר מלהיות מקובעים למוסכמות שאליהן התרגלנו. אני עצמי אינני יודע בוודאות מהי התכלת, אך טוען שמי שכתב שפירושה הוא צבע ירקרק כנראה לא טעה, ופשוט החזיק במסורת שונה מזו המקובלת.
"אגב, גם פסי הייצור של עמותת פתיל תכלת מייצרים תכלת בגוונים השונים מעט זה מזה. לעתים זהו כחול כהה ולעתים בהיר, כך שאין לשלול מראש אפשרויות שונות לזיהוי צבע התכלת. לצד זה קיימת הגישה של הרמב"ם שהתכלת היא אפור-כחול כהה מאוד. לכל אחת מהגישות לגוון התכלת: כחול חלש, כהה, אפור, סגול או ירוק או טורקיז – יש סימוכין במקורות הקדומים. אינני יודע להכריע בין השיטות השונות, אם כי הנטיה שלי היא להעדיף את הגון הכחול המופק כיום לצורך הציציות.
"אני משער שהתכלת במקורה אכן נתפסה ככחול, אך בשלב מסויים היה קשה להשיג ארגמונים קהי קוצים – שכדברי המקורות הללו 'עלו [מהים] רק אחת לשבעים שנה', ואז נאלצו לחפש חלופות. קיימת דוגמא לכך שמציקה לי כבר כמה שנים. את הארגמנית אדומת הפה ראיתי בעצמי פעמים רבות בחוף אכזיב. כל חובבי הטבע הכירו אותה, ובקיץ אפשר היה לראות אותה באלפים. וראו זה פלא, בעשרים השנים האחרונות היא נעלמה כמעט לגמרי. לאן היא נעלמה? הגיוני להניח שתופעה של חלזונות המופיעים ונעלמים במחזוריות בטבע היתה קיימת גם בימי קדם. כשמין מסויים של חילזון נעלם מהשטח, נאלצו לעבור לזנים אחרים שסיפקו גוני תכלת שונים מעט. בשל בעיה של זמינות ארגמונים הצבעים לא היו בררנים והשתמשו באספקת החלזונות שהביאו להם מבלי לדקדק".
יש מי שטוען שמכיוון שאיננו יודעים בוודאות מהי התכלת שעליה דיברה התורה, אין כלל טעם לנסיונות לשיחזור הצבע העתיק.
"להבנתי, כבר אבותינו בתקופת חז"ל החזיקו בשיטות שונות לזיהוי הגון המדוייק של התכלת, וכל השיטות נחשבו בעיניהם לכשרות וטהורות. אבותינו לא עשו עניין מההבדל בגוונים בין תכלת של ארגמון חד קוצים לזו המופקת מקהה קוצים או מארגמונית, וכולם נכללו בתחום התכלת הלגיטימית. נראה שהם היו פחות קפדנים מאיתנו בעניין הזה. רק אנחנו אוהבים להתווכח על קוצו של חילזון".
