טלית שכולה תכלת

  רק מלכים וכהנים גדולים יכלו להרשות לעצמם. 
 'טלית שכולה תכלת'

הביטוי שבכותרת בנוי כידוע על שאלתו הדמגוגית של קורח כלפי משה, כפי שזו מופיעה במדרש חז"ל על פרשת השבוע: "טלית שכולה תכלת, מהו שתהא פטורה מן הציצית?". לדברי פרופ' עמר, מאחורי השאלה מסתתר מטען משמעותי, שבכדי להבינו כראוי יש להכיר את אורח החיים העתיק. הטלית הקדומה היתה יריעה מלבנית ששימשה כבגד עליון (Pallium) שבתקופה הרומית נהגו ללבוש על גבי הלבוש התחתון, ה'טוניקה' ('חלוק' בלשון חז"ל). טלית שצבועה כולה בתכלת אמיתית היתה פריט לבוש שאיננו שכיח, מלבד לבני המלוכה ולאמידים ביותר. אריגים גדולים הצבועים תכלת שימשו גם לכיסוי כלי המשכן וכן לצביעת 'מעיל האפוד' של הכהן הגדול, שהיה למעשה טלית שכולה תכלת. כשקורח תהה את תהייתו-כביכול בעניין, הוא בעצם ביקש 'לעקוץ' את אהרון על כהונתו.

במסגרת מחקר שביצע פרופ' זהר עמר יחד עם עו"ד עופר אלמלם, ד"ר דוד אילוז וד"ר נעמה סוקניק, נעשה לראשונה ניסיון לצבוע בתכלת אריג צמר גדול במיוחד. עד כה התמקדו מאמצי המחקר בעיקר בצביעת פתילי ציצית וגיזות צמר קטנות בצבע התכלת. צביעת אריג גדול כל כך מורכבת מאוד ודורשת כמות גדולה של ארגמונים ובלוטות צבע, ידע בהרכב סממני הצביעה השונים והמינון היחסי ביניהם, ומיומנות לקבלת צביעה אחידה. הטלית שנצבעה במקרה הזה היתה עשויה צמר, מידותיה 1.5X2 מ' ומשקלה 400 גרם. לצורך הצביעה השתמשו עמר וצוותו ברבע ק"ג בלוטות צבע מיובשות של ארגמון קהה-קוצים.

חומר הצביעה הופק בחו"ל מכאלף חלזונות שנשלו מהים האדריאטי. מתברר שגם כיום מיזם כזה הוא בגדר השקעה כלכלית גדולה, ואפילו סיכון בלתי מבוטל במקרה שהצביעה תיכשל. תהליך הצביעה הצליח במקרה הזה, כפי שניתן לראות. הטלית צבועה כולה בגוון אחיד של תכלת השמיים. אפילו כיום, על פי התעריף המקובל עבור פתילי ציצית בצבע תכלת הנמכרים בישראל 2013, 'טלית שכולה תכלת' יקרה מאוד ונאמדת באלפי שקלים. בשל הקושי להשיג כמות גדולה של חלזונות, צביעתו הוגבלה כאמור למצבעות השלטוניות. בימינו, כשבגדים צבעוניים הם כבר מזמן גם נחלתו של המעמד הנמוך ואינם מחייבים שליית חלזונות מהים האדריאטי, שיחזור התהליך נותר חשוב בעיקר לצורך בגדי הכהונה והתכלת לציצית. עבורם עדיין אין די בתכלת מתוצרת 'טמבור'.