לכבוד הראשון לציון הגאון הרב יצחק יוסף,
אחרי דרישת שלומו הטוב, באהבה רבה.
ילמדנו רבנו, האין מחלוקת לשם שמיים בהלכה?
הללו אוסרים והללו מתירים ולכל אחד יש על מה שיסמוך בפסיקתו. ומדוע יוציא צד אחד דיבה על חברו ויאמר שעובר על ההלכה? האם ירצה שכך יאמרו על קולות שברר מרן, ומדוע על תלמידי חכמים אחרים מותר להוציא לעז?
הלא בדברי גמרא וברמב"ם מפורשים אנו לומדים הלכה מעצמות יוסף (וביום שזלזל בהלכה זו עלו פורעים על קבר יוסף), "'וייקח משה את עצמות יוסף עמו' – עמו במחנה לוויה. מכאן שהמת ואין צריך לומר טמא מת מותרים להיכנס במחנה לוויה". מכאן הלכה מפורשת שמותר להיכנס בטומאת מת במחנה לוויה שהוא הר הבית, ורק חובה להיטהר מטומאות היוצאות מהגוף. וכבר פסק הרדב"ז שאין ספק שהסלע שתחת כיפת הסלע הוא אבן השתייה. ועל פי זה ניתן בנקל לדעת עד לאן להלך כדי לא להיכנס למחנה שכינה, היינו למקום העזרה ומדרבנן עד החיל. וכך נוהגים עשרות תלמידי חכמים שעיינו בסוגיות אלו ועולים להר הבית בטהרה. ומי התיר לומר על טהור טמא ועל המותר אסור, ועוד להוציא דיבה על תלמידי חכמים אלו שעוברים כביכול על ההלכה?
האם ירצה כבודו שיאמרו על מי שנוהג כפסקים שפסק כדוגמת להמתין ארבעה ימים בלבד לפני תחילת 'שבעה נקיים' ולא חמשה, שעובר על ההלכה ונכשל בכרת? אלא יש שגדרו גדר ויש שראו בזה חומרה המביאה לידי קולא והקלו.
וכבר כתב הרמב"ן שכל אותם שמתו במגפה בזמן דוד המלך, מתו מכיוון שלא דרשו את בניין בית המקדש. וזאת למרות הנבואה לדוד שבנו יבנה אותה. וכבר צווח הנביא חגי "ואקרא חרב על הארץ יען מה נאום ה', יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו. עלו ההר והביאו עץ ובנו הבית וארצה בו ואכבדה". ואמר שלמה המלך: "תחת שלוש רגזה ארץ, תחת עבד כי ימלוך ושפחה כי תירש גבירתה".
אם כן, פסוקים מפורשים שאסוננו נגרם בעוון שאנו מואסים בארץ חמדה ואין דורש לציון מקום מקדשנו. ומשאירים למלוך בהר בית ה' בראש ההרים את העבד כי ימלוך, ועל זה יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי 'אוי לבנים'. וכבר כתב אור החיים הקדוש, ויקרא כ"ה "ועל זה עתידים ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש השם עלבון הבית העלוב".
והדיבור כאילו צריך לחכות שהקדוש ברוך הוא יוריד מקדש משמים איננו הלכה, וכבר פסק הרמב"ם "מצוות עשה לבנות בית להשם... שנאמר ועשו לי מקדש". ומי יודע אם אין קטרוג גדול עלינו אשר הר הבית בידי עם ישראל ועדיין לא התעוררנו לבניין המקדש.
ועין עוד בהרחבה בספר עיר הקודש והמקדש לגאון הרב טיקוצינסקי בעניין חידוש העבודה. ובספר הקדוש דרישת ציון, אשר הסכימו על ידו רבו רבי עקיבא איגר והחת"ם סופר בעניין חידוש העבודה בקורבנות ציבור ובפרט קרבן פסח בזמן הזה. ומדוע יקטרג על אהובי השם הדורשים לציון שבוודאי יש להם לסמוך על הרמב"ם שהוא עצמו עלה ההרה, וכל שכן על-פי הראב"ד.
כל אלו דברים היוצאים מן הלב. ואם יש צורך נשלח בירורים הלכתיים מפורטים.
בברכה ואהבה רבה, בשם העולים להר בית השם, למחנה לוויה בטהרה.
אריה ליפו – חוות גלעד.
לכבוד היקר והנעלה וכו', ה"ה אריה ליפו ה' ישמרהו ויחייהו.
מכתבו קיבלתי, והנני משיב בקצרה, כי בוודאי שבאופן כללי בענייני הלכה חלילה לבטל דברי החולקים בהלכה מכל וכל, שהרי כך היא דרכה של תורה זה בונה וזה סותר, וכל שכן אם האמת כדבריהם, שאפילו אם יחלקו על דברי רבותינו עלינו להודות לדבריהם, ועל זה אמרו חכמים הוי מודה על האמת. ועל כן מעולם לא אמרנו על הנוהגים כשיטת הפוסקים החולקים על אחרים כי הם חוטאים, וחלילה לנו לומר כן.
אולם בעניין שהעלה מר במכתבו, בדבר הכניסה להר הבית בזמן הזה, שאמרנו שאסור לעלות להר ודחינו מכל וכל דברי המצדדים בזה להיתר שלא כדין. הנה אנו לא חידשנו בזה כלום, כי רוב ככל גדולי הפוסקים מעתיקי השמועה אשר קדמונו דחו דעה זו בשתי ידיים ובתוקף רב, ובכללם כל הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם, אשר בתוכם הגאונים ראי"ה קוק, ריא"ה הרצוג, רא"י אונטרמן, רבי אברהם שפירא, ר"מ אליהו ועוד, וכן הגאונים רבי עזרא עטיה, ר"מ פיינשטיין, ר"י אברמסקי, רש"ז אוירבך, רצי"ה קוק, רש"י זוין, רי"ש אלישיב, רא"י ולדנברג, הגר"ש משאש ועוד רבים, שכולם הביעו אמרתם הטהורה לאסור איסר מכל וכל להיכנס להר הבית בזמן הזה, ומחו ביד הרוצים לעלות בהר מאה עוכלי בעוכלא [מאה מכות ברצועה. א"ס], גם הגאון מרן אאמו"ר רבינו עובדיה יוסף זצוק"ל, אשר נודע שמו בכל התבל בכחא דהיתרא דיליה [בכוח ההיתר שלו. א"ס], אף-על-פי-כן הביע אמרתו בשו"ת יביע אומר (ח"ב יו"ד סימן כו) לאסור ככל דברי הפוסקים הנ"ל. ומי הוא זה אשר יכניס עצמו לספק איסור כרת, ויגבה לבו בתאוותו לעשות עצמו כמכריע הפך הוראתם שבקדושה של אותם חכמי ישראל אשר קוטנם עבה ממתנינו?
ועל כן, כל דברי הני רבנן [אלו החכמים. א"ס] המבקשים להתיר העלייה להר הבית על פי הבנתם באיזה טעמים מחודשים, תוך סתירת דברי הגאונים האוסרים, אין להם מקום על פי ההלכה, וכמה דיו השתפך וקולמוסין נשתברו על פתגם דנא [דבר זה. א"ס], וכמה יגדל הכאב על כי עתה נשאו ראש איזה אינשי להציג מקצת דברי הפוסקים והרדב"ז בפני המון העם דלא ידעו בין טומאה לטהרה, להטעותם בדרך עקלקלה בדבר הלכה, והלא יסוד היסודות בהוראת ההלכה היא העיון הישר בלי נגיעות צדדיות, ובהסתמכות על דברי גדולי חכמי ישראל שקדמונו, ודחיית דבריהם בפשטנות על ידי ציטוט מקצת מלשונות המקראות והרמב"ם ודברי אגדה, הן הנה עקירת כל יסודות ההלכה, אשר חלילה לאיש ישראל ללכת בדרך זו.
ותמה אני עליכם, וכי חס ושלום לצדוקים היינו, לקראים דמינו? עד שתביאו ראיות לדבריכם מתוך דברי הנביאים, צאנה וראנה כמה חרד הרב הראשי הראשון הראי"ה קוק (באגרות, ח"ב סימן רפה) חרדה גדולה על כניסת איש מישראל לשטח הר הבית, עד כי יצא מגדרו הטהור וכתב בזו הלשון: 'לבי נמחץ מאד מפני חילול ה' של היותו במקום המקדש, וביותר על מה ששום איש לא העיר אותו שהוא דבר אסור'. עד כאן דבריו.
ובסוף תשובתו בשו"ת משפטי כהן (עניני א"י סי' צו) כתב לאסור הכניסה למקום המקדש בזמן הזה, וכפי שהיה מזהיר על זה הרבה במודעות וכרוזים שנתלו בירושלים בשמו, כי כל שטח הר הבית אסור בכניסה בזמננו. ובסיום תשובתו כתב, כי עד ביאת משיח צדקנו, אז כל ישראל חברים יתאגדו לאגודה אחת לכוון את לבם לאביהם שבשמים, בלא פרץ ובלא יוצאת, בלא שום הריסות גדר ובלא שום חשש איסור של חילול הקודש וטומאת מקדש וקדשיו, כי אם ביראת ה' טהורה ובאמונת אומן בדבר ה' הנאמן לעד, וברוח קדושה וטהרה ובחיי נועם ושלום רב לכל עם ה' הגוי כולו, העומד להיוושע בקרוב, בימין ד' רוממה העושה חיל, תשועת עולמים. עכ"ל.
ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה, אשר ראינו בדור הזה, כמה העזו לחלק חילוקים בזה מדעתם, לחשוב מחשבות אשר ביסודן אינן מכוונות על פי דרכי התורה, כאילו מפני איזה שיקולים לאומיים וענייני פוליטיקה, יש להקל לעלות בהר.
ובאמת כי אין חדש תחת השמש, וכבר בזמנו העירו להראי"ה קוק כי מצד כבוד האומה מן הראוי להקל בזה באיזה אופנים, ועל זה השיב הראי"ה באגרתו (ה"ד בספר מלכי בקודש ח"ד) בזו הלשון: "ולעניין כבוד האומה, לעניות דעתי יותר היה כבוד הכלל ניכר, אם נשתדל שימסרו בידינו בדרך קניין את החצרות הסמוכות להכותל הקדוש ועל מקומם נבנה בית כנסת אחת מפוארה" וכו'. עיין שם.
ומה שעלה במחשבה כאילו בכניסה להר הבית תבענה שפתינו תהילה ודרישה לבית חיינו, ובלא זה נראים אנו כאילו חס ושלום אין דורש לציון, הנה אדרבה, בכניסתם למקום הר הבית המה מביאים לידי קלקול גדול בכל ישוב הארץ, וכמו שכתב הראי"ה קוק בסוף מכתבו הנ"ל בזו הלשון: כי פגימה אחת בקדושת מקום בית חיינו עולה לנו מליונים של ישובים מעשיים. וכן מבואר במדרש (תנחומא ויקרא סי' ח), כך שנה רבי חייא הגדול, כשם ששמירת שבת לעולם, כך מוראת מקדש לעולם. ושלמה צווח "מקום המשפט שמה הרשע", שלמה היה צופה היאך הרשעים מעוותין במקדש, אמר שלמה: מקום שהיו סנהדרין יושבין ודנין דיני נפשות ודיני ממונות ודיני מכות ודיני טומאות וטהרות משקצין בו, ראה מה נעשה בסופו, "על הר ציון ששמם שועלים הלכו בו".
על כן אדרבה, בבקשנו למהר ביאת משיח צדקנו וגאולתנו השלמה בבנין אריאל, עלינו להיזהר במשנה זהירות מכל כניסה להר הבית, ובפרט דאף למטונייכו, הלא מאחר ויש מישראל שומרי תורה הבאים להר הבית, דבר זה מביא למכשול גדול כאשר עינינו הרואות, שנכנסים שם רבים מישראל, ובהם תיירים רבים, מבלי טבילה וטהרה. זה בא במקלו וזה בא באפונדתו, ונכשלים בכמה איסורים מהתורה מלבד חומר איסור כרת שבכניסה לשטחי המקדש, אשר כבר נתבאר בדברי הפוסקים והמחקר כי אי אפשר לשערם באופן ברור על פי דברי רבותינו.
וכבר מאות בשנים שלא העז שום אדם להיכנס לכל שטח הר הבית, וכמבואר בספר חסידים (סימן תר"ל), וכן בדברי הראב"ד בסדר הקבלה, שהיו ישראל נזהרים מכניסה לכל שטח הר הבית. וכן במאות השנים האחרונות, בזמנים ששכנו כבוד בירושלים גדולי גאוני הספרדים, נהגו הכל לאסור הכניסה לשטחי הר הבית, כדמוכח במישור מדבריהם בכמה מקומות, לא עת האסף.
ועל דבר מה שהעלת על דל שפתך האפשרות להקמת בית המקדש בזמן הזה, הנה הדברים נדחו לגמרי מן ההלכה, ואין לזה שייכות ללשונות הרמב"ם שהזכרת, ומוטב שלא לישא וליתן עוד בדבר זה, לבל יאמרו שמא יש איזה צד להקל בדבר, רק מצווה לפרסם כי הסכמת הפוסקים אשר מימיהם אנו שותים מקנקנם וכדם שאל לנו לפעול בעניין זה מאומה עד כי יבוא שלה ולו יקהת עמים. וה' יתברך יזכנו לראות בהרמת קרננו, וילמדו תועים בינה, ונזכה לראות בנחמת ציון ובבניין ירושלים ובית הבחירה, ושם נעלה ונראה ונשתחווה במהרה בימינו אמן.
בברכת והאמת והשלום אהבו,
יצחק יוסף
הראשון לציון הרב הראשי לישראל
ונשיא בית הדין הרבני הגדול
.JPG)