דעת הרב צבי יהודה על עליה להר הבית

ראיון בערוץ שבע עם הרב ישראל אריאל שליט"א בערב יום ירושלים תשע"ג

בענין דעת הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בענין עליה להר הבית ובנין המקדש

שלום לרב!

 הרב אריאל שליט"א עם הרב צבי יהודה זצ"ל והרב הנזיד זצ"ל
 לאחר כיבוש הר הבית 

מראיין: לקראת יום ירושלים אנחנו מבקשים עכשיו לעסוק בסוגיה שמעסיקה אותנו מפעם לפעם, המעמד של הר הבית מבחינת היהדות הנאמנה. אנחנו מבקשים לשוחח עכשיו עם הרב ישראל אריאל ראש מכון המקדש: שלום לרב!

הרב: שלום לכל בית ישראל!

מראיין: בקשנו לקבל התייחסותך הפעם דווקא לעמדתו של הרב צבי יהודה בנושא, מה אתה יכול לומר לנו על כך?

הרב: דבר ראשון הייתי רוצה לומר, להגדיר נכון את הדברים: ניתן לומר שהרב צבי יהודה הוא מורי ורבי, כיון שבאמת ליווה אותי בהרבה צמתים בחיי, והוא ששלח אותי לעולם הרבנות בשדה יעקב בצפון, ואחר כך בשלבים אחרים: בצבא, בישיבה בעיר ימית וכדומה. כן עסקנו בספרים שהוצאתי באותו זמן לאור. אבל צריך להבדיל בין המושגים: בין 'מורי ורבי' לבין 'מורנו ורבנו'. יש לפעמים, ואני בכוונה מחדד את הדברים, יש חלק מן התלמידים בישיבת מרכז הרב, בזמנו, שהפכו כל שיחה עם הרב להודעה לציבור בשם 'מורנו ורבנו', כאילו מה שהרב ייעץ לך באופן אישי זה הופך להוראה בהלכה לכלל ישראל. זה לא עובד ככה! זה לא נכון! הרב צבי יהודה לא מינה מישהו, לא אותי ולא אף אחד אחר בתור דובר שלו! ולכן אני רוצה להזהר מאד במה שאני מתבטא.

אני לא דובר של הרב צבי יהודה זצ"ל, צדיק הדור! איך אמר הרב גורן בזמנו? - זה עדיין מצלצל באוזני: "גאון המחשבה הישראלית!" היה אישיות ענקית! אבל משום כך דווקא, צריך מאד מאד להזהר מלהיות דובר שלו. לצערנו יש יותר מדי דוברים וזו הזדמנות פשוט למחות בדוברים למיניהם, שלא ידוע לנו שהרב צבי יהודה מינה אותם לדבר בשמו. ודאי לא בענייני הלכה הנוגעים לכלל ישראל ולכל הדורות הבאים, זאת כהקדמה.

הדבר השני שצריך לציין אותו, קודם כל פשוט, את החוויה האישית שעברתי עם הרב צבי יהודה במלחמת ששת הימים. אנחנו נפגשים ביחד בכותל המערבי. ואני עוד זוכר בהתרגשות גדולה יחד עם הנזיר זצ"ל התרגשות גדולה מאד! ברגעים הכי הגדולים של ה'הלל' בכותל המערבי, וברכת 'שהחיינו' שנאמרה שם ע"י הרב גורן זצ"ל, ותקיעות השופר! חוויה שהפכה באמת לחוויה כללית אשר הקיפה את כל יהדות התפוצות. כולם היו עם אוזניים כרויות לנעשה בירושלים, והחוויה הזאת לא תישכח לעד.

באשר לנקודה שלפנינו, הנושא של הר הבית: קודם כל הרב צבי יהודה זצ"ל נכנס להר הבית יחד עם הרב דוד הכהן הנזיר זצ"ל, ואפשר לשאול אנשים שב"ה שעוד חיים איתנו, ישנו הקצין יורם זמוש הידוע. הוא הניף את הדגל על הכותל וקיבל בתור 'פרס' להביא את מוריו ורבותיו בישיבת מרכז הרב - הרב צבי יהודה ורבי דוד הכהן הנזיר זצ"ל בג'יפ אל הכותל. הג'יפ נכנס להר בהתחלה, עד שהנזיר זצ"ל אמר לנהג: "שמע נא! זה לא בסדר שאנחנו נוסעים בהר הבית בג'יפ!" הם עצרו את הנהג, ירדו מן הג'יפ והלכו ברגל בהר הבית.

לאחר מכן הם ירדו משם אל הכותל. לאחר אמירת ההלל, אי אפשר היה לצאת משער יפו ומהשערים האחרים, לכן הם חזרו והלכו דרך הר הבית. כלומר, ביום הכיבוש נכנסו להר הבית והלכו בתוך ההר, והקפידו דווקא לא לנסוע בג'יפ אלא לרדת לרצפה וללכת, וכך גם בחזור.

אגב באותה הזדמנות, אני אישית ראיתי וליוויתי את שני הרבנים הראשיים דאז, דהיינו את הרב אונטרמן זצ"ל הרב הראשי לישראל, וכן הרב נסים זצ"ל. ליוויתי אותם בהר הבית, והם ביקשו ממני הדרכה, איך הולכים פה בהר ואיך מגיעים לכותל המערבי. מדובר במציאות שאף אחד לא יכול להכחיש אותה! זה הדבר הראשון.

פה חשובה הנקודה השניה והיא: הרב צבי יהודה חזר הביתה אחרי שהיה בהר הבית. חיכו לו תלמידים בישיבה, היה שם הרב יאיר אורנשטיין - אוריאל ז"ל. הוא שאל אותו: מה היה בעיר העתיקה? אמר לו: אנחנו נכנסנו להר הבית מטעם כיבוש! (מכתבו של ר' יאיר ז"ל בעניין זה נמצא אצלי, ואלו המילים ששמעתי ממנו). את ההצהרה הזאת הצהיר גם הרב דוד הכהן הנזיר זצ"ל, וזה מופיע בעתון 'הצופה' של אותה תקופה (כ"ו מנחם אב תשכ"ז) בשיחתו עם עורך העיתון דון יחיא, שם הצהיר הנזיר: החלטנו שאנו נכנסים להר הבית מטעם כיבוש.

כמובן, כל אחד צריך לשאול את עצמו: שני יהודים, שבכל זאת לא בני 18 ולא חיילים – מה הם עושים כאן! אם הצנחנים כבשו את ההר - מה יוסיפו פה עוד שני יהודים בגיל סמוך ל- 80! אבל כל יהודי שנכנס להר - זה כיבוש! להיפך! הצנחנים עזבו את המקום להמשך המלחמה, ואינם מחזיקים לנו את המקום הזה עד סוף כל הדורות. מי שכובש את ההר, זה יהודי שמגיע ומראה את הנוכחות שלו כ'בעל בית' בהר. זה מה שאמר הרב צבי יהודה זצ"ל, וזה מה שאמר הנזיר זצ"ל, שהם נכנסים להר מטעם 'כיבוש'. מדובר, אפוא, בעובדה מציאותית והלכתית שאין איש היכול להכחיש אותה.

יש שמפרשים את הרב צבי יהודה, שהוא לא ידע לאן הוא נכנס, אם יש תלמיד בישיבת מרכז הרב, שמוכן לומר על רבו שאינו מבין בין ימינו לשמאלו, ואינו יודע לאן הוא נכנס, אין לי אלא להתבייש בתלמיד כזה. הפרשנות כאן זועקת לשמים!

מנסים "ליישר" את הרב לפי איזה מחשבה מוטעית, שמישהו אימץ לעצמו - לפי אמונתו - איך צריך לנהוג ביחס להר הבית וביחס למצות בניין המקדש, שהם, חלילה, בגדר 'מוקצה'. גם אם באמירה זו הרב מושפל עד עפר - העיקר לשמר דעה מוטעית בכל מחיר.

הרב גורל זצ"ל עם הרב צבי יהודה זצ"ל והרב הנזיד זצ"ל
 לאחר כיבוש הר הבית 

באותו הקשר צריך להקדים: המיוחד ברב צבי יהודה זצ"ל, מורי ורבי, זו העובדה שהוא מאד מאד נזהר מלהיכנס לענייני הלכה. זה דבר שכל אחד מתלמידיו יוכל להגיד. כשתלמידים בישיבה היו שואלים שאלות בהלכה - היה מפנה אותם: "לך לרב של השכונה", "לך לרבנות הראשית", תלוי באיזה ענין מדברים, בנושא גדול – "לך לרבנות הראשית". מאחר שהרב קוק זצ"ל אביו הגדול, הקים את הרבנות הראשית, הוא ראה צורך מאד מיוחד לתת לה את הגדולה שלה, ולכן אמר, למי שיש שאלות, שילך לרבנות הראשית. הוא עצמו לא היה עונה לשאלות בהלכה, אפילו לא בשאלה איך לקשור שרוך נעל. לא שלא היו לו הנהגות משלו! הוא היה נוהג ומדקדק כחוט השערה בכל איזה שהיא הלכה או מימרא בגמרא בתלמוד ובפוסקים, אבל לגבי פסק הלכה לציבור הרחב הוא נזהר מזה מאד מאד, והיה שולח לרבנים הראשיים.

להלן דוגמא שאפשר לברר אותה ישירות אצל אדם שחי עד עצם היום הזה, קוראים לו - הרב מרדכי בר יוסף שליט"א מבני ברק. הוא עלה להר הבית בתשעה באב ואמר שם קינות. לפתע בא איש הווקאף ודרש ממנו לצאת החוצה. הרב הלך מידית לרב צבי יהודה זצ"ל, ואמר לו: כבוד הרב! האם ידוע לכב', שיהודי האומר קינות בתשעה באב על חורבן הבית בהר הבית משליכים אותו החוצה?! תשובת הרב צבי יהודה היתה: "הרב גורן היה בביתי זה עתה, והוא עולה מדי פעם להר הבית, אני אדבר על המקרה עם הרב גורן ואבקש שיעשו שם סדר".

מעשה זה תואם את התפיסה שלו, שמי שצריך לטפל בזה, זה המוסדות הממלכתיים: הרבנות הצבאית, או הרבנות הראשית. זו היתה התפיסה שלו.

כאן אני צריך לספר עוד סיפור שמשתמשים בו, לצערי, וצריך לדייק בו. היום יוצאים ספרים שם מתוארות עובדות מן העבר, וניתן לעדכן ולדייק בדברים. להלן סיפור ידוע שמספרים אותו, וזה גם משקף את ההנהגה של הרב צבי יהודה.

הרב צבי יהודה אישר לתלמידים בישיבה לתת שיעור בהלכה מדי בוקר בישיבת מרכז הרב. חנן פורת ידידי היקר זצ"ל - שהיה בגיל 23 לערך – והרב צבי יהודה זצ"ל נתן לו להגיד את השיעור שאומרים בישיבה בהלכה. בדרך כלל לומדים 'אורח חיים', נטילת ידים בבוקר, מלאכות שבת וכדומה, וחנן נתן את השיעור הזה. הרבה פעמים הרב צבי יהודה היה יושב בשיעור לשמוע את דברי חנן פורת שהיה אז כפי שאמרנו צעיר לימים. ובאחת ההזדמנויות שנכנס הרב צבי יהודה - חנן פורת אומר לרב: מה דעת כבוד הרב שאולי נתחיל ללמוד כאן בישיבה את הלכות בית הבחירה? הכוונה היא, או שחנן ילמד או מישהו אחר ילמד, אבל שיתחילו ללמוד את הלכות בית הבחירה. אמר לו הרב צבי יהודה: "יש ללמוד הלכות מלכים – כיון שיהיו פה עוד הרבה מלחמות". חנן פורת השיב: אולי בכל זאת! זכינו ש'הר הבית בידנו', צריך ללמוד את הדברים, לממש אותם! הרב צבי יהודה חזר ואמר: "יהיו עוד מלחמות", "יהיו מלחמות". לקחו תלמידים את הסיפור הזה – שצריך להגדיר אותו חד משמעית כסיפור! זה לא ספר! גם לא מאמר בהלכה! זה לא בירור הלכתי מסודר שכותב רב ראשי לישראל או מחבר כזה או אחר! לקחו את הסיפור הזה ורצו להוכיח ולומר: הנה! הרב צבי יהודה מתנגד לבית המקדש! מתנגד להר הבית! הסיפור בסה"כ מבטא 'השקפה', אולי גם לא רצה הרב צבי יהודה, שבחור צעיר ילמד בישיבה הלכות בעלות משמעות לכלל ישראל.

צריך להבחין בין 'הלכה' ל'השקפה'. מבחינת ההלכה יש הרבה מאד מה לעשות! יש לפנינו תורה שלמה – תורת משה רבינו בן עמרם, יש רבי משה בן מימון, והם בשבילנו מורי הלכה לכל הדורות. ומשה רבנו ציוה "ועשו לי מקדש", והרמב"ם סובר, שזו מצות עשה בכל דור ודור, ובכל שעה. גם בענין של העלייה להר הבית הרמב"ם בעצמו עלה להר הבית כפי שכותב להלכה, שצריך גם בחורבנו של הר הבית לעלות להר הבית ולקיים מצוות מורא מקדש בהר הבית.

איך מקיימים מצוה זו? לא כאותם אלו שבורחים מהר הבית לכותל או למקום אחר! אלא כאותם שעולים ביראה כראוי. כשאדם עולה – יעלה ביראה! לא במקלו, לא באפונדתו, לא בתרמילו, אלא בדחילו ורחימו. זאת מצוה! זה מורא מקדש! זה מה שלימדונו רבותינו מאז ומעולם ממשה רבנו עד סוף כל הדורות!

לקחת סיפור חסידים, ולומר, שהיה ויכוח בין חנן פורת, שאמר צריך ללמוד הלכות בית הבחירה והרב צבי יהודה אמר: לא! הלכות מלכים ומלחמותיהם! וזה סימן - ואף הוראה לדורות - שאסור לעסוק בענין המקדש! מי שאומר את זה - לוקח סיפור חסידי והופך אותו להוראה לכלל ישראל! זה לא מכבד את הרב צבי יהודה, זה מוזיל אותו, זה משפיל אותו.

מכאן אני קורא לידידי ורעיי מישיבת מרכז הרב לשעבר, לכל ממשיכי דרכו של הרב צבי יהודה זצ"ל והרב קוק זצ"ל: לא להשתמש בסיפורים כדי להוזיל ולהשפיל! הרב צבי יהודה היה איש ה'השקפה' בישיבה, הוא לימד מחשבה לא באמת בענייני הלכה. הוא הקפיד שלא לתת שיעור בגמרא בישיבה. אבל אביו הגדול - הרב רבי אברהם יצחק הכהן קוק היה הרב הראשי לישראל! - איש ההשקפה איש המחשבה שאין מילים כדי לתאר את הגאונות שלו בכל התחומים ובכלל זה בהלכה! והנה הרב קוק זצ"ל כותב בספרו 'משפט כהן', למשל, לגבי בית המקדש, אולי אני אקרא איזה משפט: "בכל אופן לעניות דעתי, אם יהיה רצון שנבנה בית המקדש גם קודם שיבוא משיח ותתגלה הנבואה ויראו הנפלאות - אין עיכוב בדבר!"

לפי הרב קוק זצ"ל אפשר לבנות מקדש עכשיו! בלי משיח, בלי נפלאות, בלי לחכות לנבואה! וזה אומר הרב הראשי לארץ ישראל - איש ההלכה - בתשובה צ"ד במשפט כהן! אבל תשאל היום במרכז הרב, מה אמר הרב קוק זצ"ל? זה לא קיים! התשובה הזו אינה קיימת! למה? כיון שיש מישהו שהחליט שאנחנו, כלומר, הציונות הדתית - היא נגד המקדש!

ידועה האימרה המקובלת: "בענייני ארץ ישראל - אנחנו 'ציונים'! בענייני המקדש - אנחנו 'סאטמר!' הדבר מטיל כתם על מרכז הרב! הרי זה כמי שאומר: בעניין ארץ ישראל – אני מאמין בתורה! בעניין המקדש – אני אפיקורס! מי הסמיך את הדובר לומר זאת! הרי זו הוצאת שם רע על ציבור שלם. התרגלנו שיש 'חסידות חב"ד', 'חסידות גור', 'חסידות בעלז' עכשיו יש גם 'חסידות מרכז'! למרבה הצער והכאב אנשים רבים מעדיפים להסתתר תחת המטריה הזאת ומפחדים לצאת ממנה.

אנו אומרים בכל יום: "ברוך הוא אלקינו שבראנו לכבודו והבדילנו מן הטועים ונתן לנו תורת אמת", אם תורת תלמידי הרב צבי יהודה פירושה הכחשת המקדש – לא יהא לנו חלק ונחלה ב'השקפה חסידית' זו גם אם היא מתעטפת בדברי הלכה! כולנו אמרנו בהר סיני "נעשה ונשמע", והתחייבנו לקיים תרי"ג מצוות כיום הזה - ו"ממנה לא נזוע!"

לרב צבי יהודה זצ"ל היתה השקפה מיוחדת, שתחילה עלינו לבנות "את המלכות שלנו". כתלמידיו עלינו לכבד ולהעריך 'השקפה' זו, אך מעולם לא קבע הרב צבי יהודה הלכה והוראה לכלל ישראל, שהשקפה זו דוחה את מצוות ה' שניתנו בסיני, ועד שלא תיבנה המלכות בהתאם לציפיות של הציונות הדתית, פטורים ישראל מקיום המצוות שבמקדש.

כבר כתב רבי אברהם בן הרמב"ם, שיש איסור מן התורה ללכת אחר דעת גדול בתורה, ולהאמין בו מתוך עיוורון: "דע! כי אתה חייב לדעת, כל מי שירצה להעמיד דעת ידועה... ורצונו שיקבלו דעה זו בלי עיון והבנה... אם האמת איתה אם לא - [דע] שזה מן הדעות הרעות! והוא נאסר מדרך התורה וגם מדרך השכל… אמר השם יתברך: 'לא תהדר פני גדול!'…

ואין להאמין לאומרה כי האמת איתו... מפני שהוא אדם גדול, כהימן וכלכל ודרדע!… אתה רואה: החכמים, במה שלא נתברר להם מדרך סברתם ומשאם ומתנם, אומרים (חולין קכד, א): 'האלהים! אילו אמרה יהושע בן נון - לא צייתנא ליה!'... אף על פי שהוא נביא! כיון שאין בידו יכולת [להוכיח]... בסברא ומשא והמתן, והדרכים שבהם ניתן התלמוד להדרש". אף לענייננו, ההערצה לרב צבי יהודה זצ"ל אסור לה שתסמא את עינינו בדבר חובת קיום מצוות התורה כמאמרן, כי אנו כולנו מגדול ועד קטן חייבים בכבוד הבורא.

כל "פסק" שנאמר בשם הרב צבי יהודה זצ"ל, המבטל את קיומן של שלש מאות מצוות המתקיימות בתחום הר הבית והמקדש, מזיק לרב צבי יהודה זצ"ל המנוח. תלמיד שמפרסם 'פסק' כזה, סבור, שהוא מרומם את רבו בדבריו אלה, ואינו אלא משפיל אותו. לפיכך, כל האומר: 'הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל היו נגד הר הבית ונגד בניין המקדש!' ומשתמש בשמם כדי להנחיל לישראל אמונה חדשה הסותרת את תורת ישראל - לא נאבה לו ולא נשמע אליו! האומר כן טועה ומטעה ועתיד ליתן את הדין.

ישיבת מרכז הרב בימי הרב צבי יהודה זצ"ל היתה ספינת הדגל של הציונות הדתית מכל הבחינות! היא שהנחילה את הרעיון של 'יום ירושלים' לציבור הולך וגדל, והיא שקידמה את הרעיון של ישוב ארץ ישראל'. כולנו ציפייה ותפילה, שאכן האור הגדול שהאיר מישיבת מרכז הרב ע"י שני גדולי הדור הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, ובנו הרב צבי יהודה זצ"ל – גם אם התעמעם אור זה לאחרונה - אור גדול זה יחזור ויאיר - כעמוד האש ההולך לפני המחנה!

אין לנו אלא להתפלל, שמי ששיכן שמו במקדש, ועשה לנו נסים ביום ירושלים, ושהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לראות בעינינו את ארץ ישראל ומקום המקדש כשהם בשליטת עם ישראל – הוא יזכנו במהרה להיכנס לחצרות בית ה' וכלי המקדש בידינו, ונראה בעינינו - כהנים בעבודתם ולויים בדוכנם וישראל במעמדם במהרה בימינו אמן ואמן!

שכתוב הראיון נערך ע"י הרב שליט"א