אהרן הכהן - באהבה ובענווה

גיליון 141 | י“ח טבת תשע“ד | פרשת שמות

אהרן הכהן - באהבה ובענווה

הם היו שילוב מנצח - לאחד היה שכל חריף ומבריק, אומץ בלתי רגיל, יצירתיות ותחושת מוסר, ולשני היו כישורים חברתיים יוצאי דופן, כריזמה ורטוריקה מדהימים ויכולת להתחבר לכל אדם. למרות האישיות השונה שלהם, שני האחים אהבו זה את זה אהבת נפש. משה ואהרן משבט לוי פעלו היטב יחדיו, לאורך שנים - החל מיציאת מצריים ועד מותו של אהרן. איך שילוב כה טוב של שני הפכים התרחש לאורך שנים כה רבות? מהו סוד הצמד משה ואהרן?

ושמח ליבו

במעמד הסנה נורא ההוד מנסה משה להתחמק מהמשימה שמטיל עליו הקב״ה. לאחר שכל טענותיו נדחות זועק משה: ״בי אדני! שלח נא ביד תשלח!״ (שמות, ד יג). רש״י מסביר את פשר הצעקה: ״ביד מי שאתה רגיל לשלוח, והוא אהרן״ . תשובתו של הקב״ה ניתחת עליו מיד: ״ויחר אף ה' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא וגם הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו״ (יד). ה׳ עונה למשה כי אהרן גם ישתתף במהלך הגאולה, ונתינת התפקיד שעד עכשיו היה שלו, לאחיו, איננה מעוררת את קנאתו, אלא אדרבא - מעוררת בו שמחה. על הפסוק הזה דורשים חז״ל במסכת שבת: ״ואמר רבי מלאי בשכר: ״וראך ושמח בלבו״ זכה לחשן המשפט על לבו״ (קלט ע״א). זו דרשה מאד יפה, הקושרת בין ליבו של אהרן, ששמח בהצלחתו של אחיו, לבין החושן - שמונח על אותו לב ממש. אך מה הקשר? מה מביא את חז״ל לדרוש דרשה זו? מה מחבר בין החושן ובין השמחה במינויו של משה?

מידותיו של אהרן

באחד משירי המעלות של ספר תהילים עומד המלך דוד יחודו של הקשר בין משה לאהרן. ״שיר המעלות לדוד. הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. כשמן הטוב על הראש ירד על הזקן - זקן אהרן שיורד על פי מידותיו. כטל חרמון שירד על הררי ציון - כי שם ציווה ה' את הברכה, חיים עד העולם״ (קלג) המזמור, שכתוב בצורה השירית של ספר תהילים, צופן בחובו סודות עמוקים. אני רוצה להביא את פירושו של חנן פורת, אותו הוא כתב על שולי ספר התהילים שלו: ״מידותיו אינן רק מדיו של אהרן ׳המחויטים׳ על פי מידותיו, אלא מידותיו הרוחניות - אוהב שלום ורודף שלום, חסד, אהבה וענווה. וכל אלה הם כשמן הטוב המונע חיכוכים. ולפיכך השמן היורד על הראש – שהוא משה - חייב להיספג בזקן, שהוא אהרן, הנמוך יותר במעלתו אך ממתיק ברחמים את הדינים של משה, כשמן הטוב. ועל שילוב ה - אשר יסודו דין ואמת, חסד ורחמים, הבאים לידי ביטוי במשה ואהרן - נאמר בפסוק הקודם: ״הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד״ (מעט מן האור, גיליון 696).

המזמור משבח את שבת האחים ביחד - את החיבור והאחדות - האחווה. חנן מסביר כי השמן שיורד מהראש אל הזקן הוא משל למידות השלום, הענווה והאהבה, המחברות בין משה ואהרן. משה - הראש, נמצא בעולם נוקשה וקר - ראשו מגיע השמיימה. הוא מדבר עם ה׳, לא אוכל ולא ישן - כמעט מלאך! אהרן, לעומתו, הוא הזקן. הוא אנושי, גשמי - רגליו נמצאות על האדמה. השילוב בין משה האל -אנושי לאהרן יכול להתרחש רק כשמידותיו של אהרן מחליקות את החיכוכים ומרככות את הנקודות הסותרות.

המזמור ממשיך, ומסביר שדווקא כשחל השילוב הזה, ומידותיו של אהרן מרככות את מידותיו של משה, יורדת הברכה מהרי החרמון - הטל מן השמיים, ומחייה את הרי ציון. רק בזכות האחדות והאחווה יכולה להגיע האחווה מהשמיים לארץ.

באהבה ובענווה!

אהרן הוא סמל להתנהגות אנושית. אוהב שלום, רודף שלום. תשומת הלב שלו לצערם של בני אדם אחרים, הרגישות שלו, השמחה שלו באחר - דווקא הם יכולים להביא אותו לפקיד הכהונה. הכהן אמור לכפר על חטאי העם, לעבוד בשמם במקדש. האם ייתכן כי אדם שאינו מקובל על העם יהיה שליח שלהם לפי ה ‘? ואכן, ההלכה פוסקת ש״כהן שיש לו שונאים בבית הכנסת, או שהוא שונא את הצבור, צריך לעקור מלבו את השנאה, כדי שיוכל לברך ברכת כהנים, ולומר ״באהבה״. ואם לא עקר את שנאתו, אין לו לעלות לדוכן, ויצא לחוץ בעת שהשליח צבור קורא כהנים.״ (קצש״ע

ילקוט יוסף, קכח צח). לכן דווקא בזכות השמחה ששמח אהרן במשה הוא זכה ונהיה לכהן.

ונחדד אף יותר - שמחת ליבו של אהרן הביאה לכך שהוא ילבש את החושן על ליבו. החושן, עליו מצויות שתים עשר האבנים הטובות, המסמלות את שנים עשר שבטי ישראל, בא כדי לכפר על עוונות עם ישראל. כדי לזכות וללבוש את הבגד האוגד בתוכו את כל עם ישראל צריך לדבוק במידותיו של אהרן - כבוד בין אדם לחברו, התגברות על הקנאה, ענווה ואהבה.