בלבבי משכן אבנה

גיליון | 147 א‘ אדר א‘ תשע“ד | פרשת תרומה

בלבבי משכן אבנה

לב שלם וטהור

לעיתים נראה כי התורה היא טכנית. מאד מאד טכנית. מול כל ספרי המחשבה, ההשקפה, ההגות והרוחניות שממלאים את מדפינו ואת ליבנו, אנו מוצאים כי בחמשת החומשים נמצאים מעט מאד דיבורים הפונים אל נפשו של האדם. מולם נמצאים שלל ציוויים והלכות והוראות – טכניים ואפורים. האם כל משעולי הרוח של התורה הינם פרי המצאתנו? מבוססים על הפסוקים בלבד, אך לא כתובים בהם? ניתן לומר שכן, אך ניתן להתייצב ולזעוק שלא כן הדבר! פסוקי התורה, ההלכות הטכניות, הן הן הציוויים הנוגעים לנשמותינו ובאים להדריך אותנו כהדרכות רוחניות. אמת, הדבר נסתר, ויש לנבור בתורה כדי לחוף את העומק הרוחני - אך העומק מצוי שם, ומצוי בכוונה תחילה.

אנו עומדים בפתחה של דרך חדשה בעבודת ה‘. כעת ניתן לעם ישראל הציווי על בניית המשכן והמקדש, על הקמת בית לה‘ ועל עבודה סדירה באותו הבית. זוהי התחלה שפירושה סדרת פרשות שייגעו בענייני המקדש וקודשיו. את הדרך החדשה הזו אבקש לפתוח מתוך נגיעה בנקודה שאני סבור שיש לכתוב ספר שלם עליה, לבאר ולהסביר את עומק העניין. רבים אמרו (כדוגמת המלבי“ם) שהמקדש והמשכן הינם משל והתוויית דרך לבניין רוחני שכל אדם צריך לבנות בקרבו. "בלבבי משכן אבנה - להדר כבודו, ובמשכן מזבח אשים - לקרני הודו. ולנר תמיד אקח לי את אש העקדה, ולקרבן אקריב לו את נפשי - את נפשי היחידה". אמירה זו לא נוגדת את הציוויים הטכניים והפיזיים על הקמת מקדש גשמי, אלא מגביהים לראות את המימד הרוחני שנסתר בציווי זה. דוגמא לחיפוש רוחני שכזה, הרואה בבית המקדש בניין שמשמעותו הרוחני - נפשית לא פחותה מערכו הפיזי אנו מוצאים במזמור כ“ ד בתהילים : "מי יעלה בהר ה ' ומי יקום במקום קודשו? נקי כפים ובר לבב, אשר לא נשא לשווא נפשי, ולא נשבע למרמה " (ג – ד)

מקשה אחת וזהב טהור

השבוע נתמקד במנורת הזהב, ומתוך התבוננות בה נבקש ללמוד על נפשנו ולקחת נקודות אור לסלול לנו דרך של עבודת ה‘. נפתח בקריאת הפסוקים ובחיפוש אחרי ייחודיות של המנורה.

ועשית מנורת זהב טהור - מקשה תיעשה המנורה. ירכה וקנה, גביעיה, כפתוריה ופרחיה - ממנה יהיו. ושישה קנים יוצאים מצדיה - שלושה קני מנורה מצדה האחד, ושלושה קני מנורה מצדה השני... כפתוריהם וקנותם - ממנה יהיו, כולה מקשה אחת זהב טהור... ומלקחיה ומחתותיה זהב טהור. כיכר זהב טהור יעשה אותה, את כל הכלים האלה. וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. (שמות, כה לא - מ בדילוגים)

בציווי על המנורה ניתן לשים לב למספר חריגות משאר הכלים. ראשית, צמד המילים ”זהב טהור“ חוזר בפרשת המנורה ארבע פעמים. בכל הכלים אנו מוצאים את צמד המילים פעם אחת, ובשאר הפעמים ”זהב“ ללא ”טהור“. רק בפרשת המנורה בכל פעם שנכתבת המילה ”זהב“ מצורפת אליה הטהרה. (הדבר לא נמצא רק בפרשתנו, אלא חוזר על עצמו גם בפרשות אחרות בהן מתוארת המנורה). נקודה מעניינת נוספת היא ה“ מיקשה“ של המנורה. אין עוד כלי שחייב להיות מיקשה אחת, דבר שחוזר ונשנה פעמיים. אם נתרגם את המושגים הללו לשפה רוחנית יותר נשאל - מה המשמעות של מקשה אחת? של היצירה מחומר אחד ללא הדבקות וללא חיבורים?

תבנית האדם - כמקדש

בואו נשרטט תמונה של בית המקדש כאדם. הראש הוא כמובן קודש הקודשים, וארון הברית נמצא במוח. בטבור שוכן המזבח (עניין עמוק שלא ניגע בו כעת), ועל החזה בצד שמאל, בדיוק במקומו של הלב, שוכנת המנורה. גם בספרי הקבלה והסוד אנו מוצאים שהמנורה היא כנגד הלב (ועיין בפירוש המלבי“ם). המנורה היא, אם כן, ליבו של האדם. המנורה, שתפקידה להאיר, מבטאת את אורה של הנשמה, המזהיר וקורן מתוך הלב. המנורה מבטאת את האש הבוערת בלב, נר התמיד, שמלהיט אותנו להתלהב ולהתרגש, לפעום תמיד.

לב שלם וטהור

וכאן אנו מוצאים את פישרו של הזהב הטהור: המנורה, ליבו של האדם, צריכה להיות טהורה ונקייה - מזהב טהור לחלוטין. זכות הלב היא מפתח לעבודת ה‘ ולדלקת אש אמיתית וחיובית. "אוהב טהור לב" אומר ספר משלי (כב יא) על ה‘, ודוד בוכה ומתחנן : "לב טהור ברא לי א - להים " (תהילים, נא יב).

ומה לגבי פשרה של המקשה האחת? אומר בכנות - לשאלה זו אין לי תשובה אנליטית מנומקת היטב או הסבר הגיוני המתיישב על השכל. אודה ולא אבוש שבנקודה זו פניתי אל ליבי בבקשת תשובה, והוא נתן לי. פירושה של המקשה אחת היא השלמות. "יהי שלום בחיילך שלווה בארמנותיך" (תהילים, קכב ז) אנו מתפללים על ירושלים, אך אין זו רק העיר ירושלים, השוכנת בהרי יהודה, אלא גם ירושלים שבלב - בית ה‘ א-להים חיים שבתוכנו. אנו מתפללים על שלום - שלימות ועל שלווה – שלוות שיהיו נקודת מוצא לכל נר שנדלק בתוכנו.

במסכת סוכה (נ ע“ב, וכן במסכת מנחות) מוכחים חז“ל כי המנורה יכולה להיות, בדיעבד, מכל מתכת; ואין חובה מוחלטת למקשה אחת. בשעת הצורך ניתן ליצור מנורה מודבקת משיפודי ברזל (כשם שעשו החשמונאים). הלב יכול לבעור גם ללא הטהרה וללא השלמות. אך אם אנו באים לבקש את קרבת ה‘ עלינו לשקוד על מידת הטהרה, במחשבה ובמעשה; על השלמות הפנימית והיציבות הרוחנית בלב - ובכל לזכות להדליק נר תמיד לפני ה‘.