גיליון 151 | כ“ט אדר א תשע“ד | פרשת פקודי
כבוד ה'
“ויכס הענן את אוהל מועד“
ענן לבן, גדול, סמיך, יורד לאט לאט על אוהל מועד. מבין כפליו ניתן לראות שאור אדיר, בהיר ויפיפה, מאיר מתוכו. עם ישראל עמד בריחוק מהאוהל על בנייתו עמלו בחודשים האחרונים. בלתי אפשרי להתקרב. מסונוורים מהאור, נפעמים התחושה עמוקה ובלתי מוסברת בלב, של יראה וכבוד. יראה וכבוד למי שמתגלה מבעד לענן, לאור המדהים שזוהר ובוער מן הצד השני של מסך הערפל.
"ויכס הענן את אוהל מועד וכבוד ה' מלא את המשכן. ולא יכל משה לבוא אל אוהל מועד, כי שכן עליו הענן, וכבוד ה' מלא את המשכן. ובהעלות הענן מעל המשכן ייסעו בני ישראל בכל מסעיהם, ואם לא יעלה הענן - ולא ייסעו עד יום העלתו. כי ענן ה' על המשכן יומם, ואש תהיה לילה בו - לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם." (שמות, מ לד - לח)
לאחר שכבר כמה פרשות אנו עוקבים אחרי הרשימות הארוכות (שלא לומר - מייגעות) של ציוויי בניין המשכן, החומרים הנדרשים, הקמת האוהל וכו‘ מגיע הרגע המיוחל בו מקים משה את המשכן והנה הוא עומד - לעיני כל בית ישראל. המעמד מרטיט ומרשים מתואר בפסקה האחרונה בספר שמות - כבוד ה‘ יורד על המשכן! אך למרות זאת, יש דבר מה מאכזב באירוע המרשים. כבר בפרשת תרומה גילינו שאחת ממטרותיו העיקריות של המשכן היא "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת - מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות, את כל אשר אצווה אותך אל בני ישראל" (כה, כב). והנה - כבוד ה‘ כה חזק ועוצמתי עד שמשה לא מסוגל להיכנס אליו! לאחר כל מלאכת הבנייה המייגעת אנו מגלים כי אל המשכן אי אפשר להיכנס! ואף יותר מכך. נראה, לכאורה, שהזמן היחיד בו ניתן להיכנס אל אוהל מועד הוא בעת המסעות, כאשר הענן סר מעל האוהל. אנו יודעים היטב כי בעת המסע היה המשכן מפורק, וכיצד ניתן ליצור מפגש בין א -להים ואדם, כיצד ניתן ליצור גילוי מעל הכרובים, כאשר המשכן מפורק? וודאי וברור כי ישנו דבר לא ברור בפסקה החותמת את ספר שמות, ויש לגלות ולהסביר אותו.
כבוד ה‘
על מנת לענות על שאלה זו עלינו לעמוד ראשית על המושג ”כבוד ה‘”. כבוד ה‘, כך נראה, זו התגלות מיוחדת של הקב“ה אשר שרתה בבית המקדש ומסמלת את כבוד ה' כל גודלו ותפארתו של ה‘. בספר יחזקאל עוקב הנביא אחרי כבוד ה ‘ העוזב אט אט את בית המקדש, ויוצא לגלות יחד עם עם ישראל. בפרק א, הפותח את הספר, אנו קוראים על התגלות נוראת הוד לה זוכה יחזקאל על שפת נהר כבר בבבל: "וממעל לרקיע אשר על ראשם - כמראה אבן ספיר, דמות כיסא. ועל דמות הכיסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. וארא כעין חשמל, כמראה אש בית לה, סביב ממראה מתניו ולמעלה. וממראה מתניו ולמטה ראיתי כמראה אש ונוגה לו סביב. כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם, כן מראה הנוגה סביב - הוא מראה דמות כבוד ה'" (כו -כח). הנה אנו מקבלים תמונה של כבוד ה‘. אמנם זו תמונה מעורפלת אך התחושה מורגשת - אש, חשמל, אור חזק, נוגה.
תמונה נוספת מתקבלת בספר שמות, בעת מעמד הר סיני: "וישכן כבוד ה' על הר סיני, ויכסהו הענן ששת ימים. ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן. ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר לעיני בני ישראל." (כד, טז -יז). התמונה כאן ממוקדת ומדויקת יותר - המראה הוא של אש שורפת ואוכלת! נשים לב גם לתוספת - ”לעיני בני ישראל“. כמעט בכל מקום שמתגלה כבוד ה‘ אנו מוצאים באותו פסוק את המילה ”כל“, לרוב מתייחסת לעם ישראל. כבוד ה‘ מתגלה לפני בני ישראל - זו חלק ממהותו.
התגלות כבוד ה‘ במלוא עוזה נמצאת בעת הקמת המשכן בספר ויקרא (וכן בהקמת בית ראשון, בספר דברי הימים): "ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד, ויצאו, ויברכו את העם. וירא כבוד ה' אל כל העם. ותצא אש מלפני ה', ותאכל על המזבח את העולה ואת החלבים. וירא כל העם, וירונו, ויפלו על פניהם." (ט, כג -כד). פתאום מקבל כבוד ה‘ הערטילאי והמעורפל צורה ממשית - אש משמיים היורדת על המזבח, אוכלת ומאכלת את קרבנות העם. אם כן, נסכם, כבוד ה‘ הוא אור אדיר, חזק ובהיר, המתגלה בצורה של אש נפלאה ונוראה. כבוד ה‘ מחובר בקשר אמיץ עם עם ישראל, והוא התגלות השכינה שמשרה הקב“ה עליו.
כבוד ה‘
בצורה פשוטה ונהירה, על פי דרך זו, מסביר ה“כלי יקר“ את הקושי העצום שהצבנו בתחילת דברינו: "נראה מזה שכבוד ה' אינו הענן, אלא שהאש והאור... היה נראה מתוך הענן, כי זולת הענן לא היה אפשרי להסתכל בו. כי באור השמש לא יוכל האדם להסתכל, קל וחומר באור זוהר שכינתו יתברך! על כן היה האור הקדוש ההוא תמיד נראה מתוך הענן, וכשהוקם המשכן נבדלו זה מזה כי האור הא-להי היה נכנס לתוך המשכן, כי שם מקום קדושתו יתברך והענן נשאר מבחוץ."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה