פרשת עקב: הארון והברית

גיליון | 271 כ‘ אב תשע“ד | פרשת עקב

הארון והברית

בצעדים איטיים, נחושים, במעלה ההר. פסיעה אחר פסיעה. כל צעד מביא יותר גבוה, יותר רחוק מהמחנה שממתין למטה, מאירועי השבועות האחרון. יותר רחוק ממעמד קבלת זוג לוחות האבן המדהימים. יותר רחוק מהבשורה הקשה, על חטא נורא, על עגל זהב. יותר רחוק מפרץ הכעס והעצב, מהשבר, מניפוץ לוחות האבן ארצה. ניפוץ לוחות הברית. ניפוץ הברית. כל צעד מביא יותר קרוב אל הפסגה. אל המעמד המחודש. יותר קרוב להזדמנות השנייה. יותר קרוב ללוחות שניים.

למה צריך ארון?

בפרשתנו מזכיר משה לעם את הסיפור המחריד של חטא העגל. משה מתאר כיצד הוא עלה להר סיני, כיצד קיבל את לוחות האבן, כיצד ניפץ אותם בעת שגילה כי עמו וצאן מרעיתו חוטאים בתחתית ההר, בוגדים בברית שנחתמה זה עתה. לאחר מכן מספר משה על התשובה הגדולה לה׳, ועל ציוויו המחודש של ה׳ לקבלת הלוחות – ״בעת ההיא אמר ה ' אלי - פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים, ועלה אלי ההרה, ועשית לך ארון עץ. ואכתוב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת, ושמתם בארון״ (דברים, יא - ב).

לא קשה להבחין במספר הבדלים מהותיים בין הלוחות הראשונים לשניים. הלוחות הראשונים נחצבו ונכתבו על ידי הקב״ה, לעומת הלוחות השניים שהוכנו על ידי משה ורק כתיבתם הייתה ביד ה׳. ההבדל השני הוא הארון. אין ציווי לבנות ארון עץ לשמור בו את הלוחות הראשונים, לעומת הציווי המפורש לבנות ארון שכזה ללוחות השניים. האם ארון הברית הוא רק ׳בדיעבד׳? האם לכתחילה לוחות הברית לא זקוקים לארון? אם כן, מה תפקידו של הארון? לשם מה הוא נצרך?

ברית של אבן

כדי לענות על שאלות אלו ראשית עלינו לעמוד על תפקידם של הלוחות ועל ההבדל העקרוני בין הלוחות הראשונים לבין הלוחות השניים. נראה שתפקיד הלוחות מודגש בכינוי שנותנת להם התורה בהדגשה יתרה מספר פעמים בפרשתנו - ״לוחות האבנים לוחות הברית״ (ט יא). הברית. האבן. ברית היא סוג של חוזה, אמנה, הסכם בין שני צדדים על קשר שמחבר ביניהם.

הברית בינינו לבין ה׳ באה לידי ביטוי במצוות התורה, כפי שעולה מכל ספר דברים - אם נשמור את הברית ואת המצוות יהיה טוב, ואם לא יהיה רע. עשרת הדברות הן הגרעין הכי בסיסי של הברית, ולוחות הברית הן המסמך עליו הברית נחתמה. ליצירת הלוחות מאבן יש משמעות סמלית עמוקה וחשובה - הברית בין עם ישראל לא-להיו חקוקה באבן.

אך לאחר חטא העגל נופץ המסמך, האבן נשברה, ביכול הופרה הברית. עם ישראל בגד. למרות זאת, לא נערך טקס שני לחתימת הברית. לא התקיים עוד מעמד הר סיני. משמעות הדבר היא שהברית לא הופרה באמת. לשבירת הלוחות ישנה, בסופו של דבר, רק משמעות אחת. הלוחות שבורים, ולכן צריך חדשים, אך תכנם של הלוחות לא נשבר ולא אבד. הברית נשמרה.

הארון - שומר הברית

אך בכל זאת, היא אינה נשארה אותו דבר. הלוחות השניים אינם זהים לראשונים. כדי לעמוד על טיב ההבדל נתבונן בחומר ממנו נוצר הארון בו נשמרות הלוחות - עץ. עץ שיטים. במשכן עץ השיטים הוא החומר ממנו בנויות כל הקירות - עמודי החצר היוצרים את העזרה, קרשי המשכן היוצרים את הקודש וקודש הקודשים. בניגוד לכלי הקודש המצופים זהב - והזהב הוא החומר הדומיננטי בהם, בארון הברית (לפחות בדרך בה הוא מוצג בפרשתנו) החומר הדומיננטי הוא עץ השיטה - היוצר הפרדה והדרגה בין רמות הקדושה השונות, מבדיל בין עולם החול החיצוני אל הקודש פנימה. ארון הברית מכסה ומגן על הנקודה הקדושה ביותר, האינטימית ביותר, הסודיות ביותר - על הברית בין עם ישראל לקב“ה. הנקודה השמורה ביותר.

הכרובים ששוכנים עליו מזכירים לנו את הכרובים השומרים בלהט חרב מתהפכת על גן עדן, והצצה אל הקודש פנימה, אל תוך הארון, עלולה להסתיים כפי שמוצג בדרמטיות מה בסרט המפורסם ”שודדי התיבה האבודה“ - בו כל המביט אל תוך ארון הברית מת מיד במיתה משונה.

יש בכך משהו מפריע. הסתגרות הקודש הרחק ממגע ידינו הופך אותו מטראנסדנטלי ללא ממשי בשבילנו, ולכן גם ללא אמיתי. אך כנגד תחושה זו, ששורשה הוא ברצון לגעת ולחזות בה ‘, עלינו לזכור את המשמעות האמתית של ריחוק לוחות הברית ממנו. שורש הברית והקשר בין הקב“ה לעם ישראל נמצא הרחק מהישג יד, במקום בו הוא איננו זז ונע, לא משנה מה קורה. חז“ל אף אומרים שבעת החורבן הארון לא זז ממקומו, והוא גנוז וממתין שם – מתחת לאבן השתייה. עומקה של הדרשה מגלה לנו כי הברית, חרף החטאים והעוונות, עודנה קיימת וניצבת. השמירה על ארון הברית היא לא כדי שלא נוכל לגעת בקודש, אלא כדי שהקודש יישאר קודש, והקשר יוותר קשר.

יום אחד בשנה

ויום אחד בשנה נכנס נציגם של עם ישראל, כמו משה, פנימה - אל קודש הקודשים. יום אחד בשנה, בדיוק באותו יום בו ניתנו הלוחות השניים, עם ישראל מחדש את הברית עם הקב“ה, מרענן את הקשר, נזכר.