אלע"ד: הצביעות המקוממת של בית המשפט

משפט סדום || לא בית משפט שלום

בשל משמעויותיו ההיסטוריות והדתיות, אמר השופט, אסור לתת לעמותה שליטה במתחם הנושק להר. ובהר הבית? הוואקף שולט באין מפריע וחותר תחת ישראל

מאת: ארנון סגל/ nrg

אלע''ד הפכו סלאמס למרכז תיירותי. מממצאי עיר דוד

פעילי הר הבית קראו שלשום את פסק הדין של בית משפט השלום המפקיע את הפעלת מתחם הכותל הדרומי מידי עמותת אלע"ד, ועיניהם ראו וכלו. "מתחמי קרקע בעלי ייחוד היסטורי-ארכיאולוגי, תרבותי, דתי, או לאומי צריכים להישאר בידיה של הרשות הציבורית כנאמן של הציבור", ציטט השופט מרדכי בורשטיין מפסק בג"ץ שניתן לפני שנתיים, והורה לזרוק את אנשי עיר דוד מהגן הארכיאולוגי. "משנה תוקף מקבלים דברים אלה שעה שעסקינן במקרקעין הגובלים בהר הבית", צִקצק שופט השלום הנכבד באי נחת, כאילו כולנו חיים על הירח ומשוכנעים שהר הבית הוא אכן מתחם של הלאום ולא מה שהוא באמת – המטה הראשי של חמאס וחיזבאללה באל קודס. 

וזה נמשך. בורשטיין מאוד לא מרוצה ומלא חששות כרימון: "הפעלת האתר על ידי עמותה אינה יכולה להבטיח את העיקרון שלמקום רגיש וחשוב כדוגמת השטח שבמחלוקת יהיה אופי כלל ישראלי ויהודי, ללא פעילות סקטוריאלית מכל סוג שהוא". חשוב שנבין היטב: בורשטיין נוזף בעמותה המיישבת היעילה ביותר בישראל, זו שהרימה מאשפתות את עיר דוד כשאף גורם שלטוני לא התעניין במקום, והפכה אותו מסלאמס לאתר תיירות יוקרתי. 

ראו את גודל הרשעות: הקרבה להר הבית היא סיבה מספקת כדי להפקיע אתר מידי עמותה פרטית בטיעון הצדקני שחייבים לשמר נקודה כה חשובה לכלל האומה (ובמלים ברורות יותר: לנשות הכותל, שזה מכבר הובטח להן פלח משטח מרכז דוידסון לטובת מקום פולחן משלהם), אבל הר הבית גופו איננו עונה כנראה לדעת בית המשפט להגדרה "מתחם קרקע בעל ייחוד היסטורי-ארכיאולוגי, תרבותי, דתי או לאומי". 

הר הבית הוא כמובן כל אלו יחד והרבה יותר מזה, אבל כבר שנים דורס שם סקטור אחד באוכלוסיה סקטור אחר בחסות משטרת ישראל ובחותמת בג"ץ ובברכת הממשלה. מישהו כאן מרמה את עצמו. או גרוע מכך, מרמה אותנו. 

בלי למצמץ משליכים בהר כחולי מדים יהודים למעצר על לא דבר. על כלום. רצים עמם לבית המשפט כדי לבקש הארכות מעצר על הנפת דגל הלאום או שירת התקווה. מסמנים פעילים יהודיים כדוגמת יהודה גליק כגורמים פורעים, מתריעים בכל במה אפשרית נגדם, עוקבים אחר פעילותם – וכביכול ללא כל סתירה מאפשרים במקביל לדגלי דאע"ש להתנופף בחופשיות וברמה באותו המקום בדיוק. כן, ממש במקביל למתן פסק הדין הונפו השבוע בהר דגלי דאע"ש. וזה לא מקרי ולא חד פעמי. זה קורה כל הזמן ועובר תמיד בשקט מופתי מצד הרשויות. 

זה היה יכול להיות נפלא לו באמת הפסק המדובר לא היה רק התייפייפות אלא עמדה עקרונית של המדינה המיושמת ביושר וללא משוא פנים, אך מדובר בצביעות מכוערת. זהו בית משפט שמעולם לא העניק סעד כלשהו ליהודים שנעצרו עשרות מטרים צפונה מהמתחם הזה, בפנים ההר, משום שמילמלו פסוקים או השתטחו על הרצפה בתפילה. מעולם לא הוצא פסק דומה לזה של בורשטיין כנגד הוואקף – גוף שגם הוא לגמרי לא ממשלתי שממש מעבר לקיר עושה בלי עכבות מיוחדות את כל מה שהשופט חושש כל כך ממנו. אלא מה? הקיר גבוה והשופט כנראה לא ראה מעולם שבכלל מתרחש משהו בצד השני. 

מנפיק הפסק הזה הוא בית משפט השלום, אבל כל קשר בינו לבין שלום מקרי לחלוטין. מה לו ולשלום? יש כאן טעם מר של אפליה גזענית. דין סדום. איפה ואיפה. בית המשפט מסמן היטב שהעתירה לערכאות היא קלף שלמיוחסים בלבד מותר להשתמש בו, לבני הגזע הנכון. לבעלי הדעות הצודקות, לא ליהודים בעלי זקן ופאות וציציות בחוץ. חשוב להזהיר: הפסק הזה הוא מתכון לפיצוץ, והמדיניות השלטונית המפלה בהר הבית היא חבית חומר נפץ של תיסכול מרוכז שהולך ומתרתח מיום ליום. יום אחד היא עשויה להיבקע כאן בקול רעש גדול. השופט בורשטיין מסתמא יצקצק אז בלשונו בחוסר שביעות רצון.