למה הקב"ה הופך אותנו לעיוורים?

פרשת המקדש || פרשת חקת תשע"ה | שמואל בן חמו

למה הקב"ה הופך אותנו לעיוורים?
מה משותף לפרה אדומה, מי מריבה ומלחמות בני ישראל?
מדוע משה רבנו עשה כל כך הרבה מלחמות?

מאת שמואל בן חמו

פרשת חקת עוסקת בנושאים רבים ומגוונים שלכאורה אינם קשורים ביניהם. נעבור על מספר נושאים ובע"ה נמצא את החוט המקשר.

פרה אדומה הינה מצווה מיוחדת שהקב"ה נתן לנו כדי להיטהר מטומאת מת. המהות של עם ישראל היא לדבוק בחיים ולהתרחק מהמוות ומהטומאה המתלווה אליה. כמו שכתוב: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה ה' לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל (במדבר, יט,ב). אם מתבוננים במילים של הפסוק פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה, מגלים שיש בתוכם את הביטוי: פר-ה' אדמ-ה' תמימ-ה'. נראה לומר שהפרה היא מתנה מהקב"ה (פר ה') כדי שהאדם יתקרב אליו (אדמ ה') לאחר שהוא התרחק בגלל טומאת מת. לכן היא "פר ה'" העוזרת לאדם לדבוק ב-ה' ולנהוג בתמימות כלפי ה'.

נראה לומר, שהיות והפרה האדומה שייכת לה' אסור לאדם להשתמש בה לעבודות השדה ולשים עליה עול.

המפתח הוא התמימות כאשר אין מקום להבין את חוקי התורה ולנסות להתחכם. עלינו לקבל את המצוות כמו שהם ללא ערעור כמו החוק של פרה אדומה תמימה. הטהרה הנובעת מפרה אדומה אינה גשמית אלא רוחנית. כמעט ואין מגע פיזי בין מי הפרה ובין גוף האדם. בניגוד למקווה טהרה המחייב מגע ללא חציצה של כל חלקי הגוף עם מים חיים.

התמימות כלפי הקב"ה צריכה להתבטא גם בהתיחסות שלנו לתהליך הגאולה שאנו זוכים לראות היום. למשל, כל יהודי צריך לעלות לארץ בלי לעשות חשבון האם זה הזמן, האם זה נוח לו, עולים לארץ ישראל ובוטחים בה'. אותו עיקרון קיים לגבי בנין מזבח בהר הבית וחידוש עבודת הקרבנות. אין מקום להיסוס בגלל פחד מהגויים או לחכות לשלום עולמי: בונים את המזבח מתוך תמימות ואמונה שלמה בה'.

עניין מי מריבה גם הוא קשור להתקרבות לה' כאשר משה רבנו הכה את הסלע במקום לדבר איתו.

מדוע יש הבדל גדול בין דיבור לסלע ובין הכאה בו?

בעל ה"שפת אמת" מביא את המדרש רבה מפרשת וירא. כאשר אברהם אבינו גירש את ישמעאל למדבר ולא היה לו מים לשתות. הקב"ה פתח את עיניה של הגר והראה לה את מקומו של באר מים כדי להציל אותם.

המדרש מלמד אותנו שכל צרכי האדם נמצאים בהשג ידו אלא שהקב"ה מסתיר את זה מאיתנו. בהתאם לגודל האמונה שלנו, הקב"ה מחליט מתי לפתוח את עינינו כדי להוציא אותנו מהחשכה.

כמו שכתוב במדרש: " ויפקח את עיניה אמר רבי בנימין הכל בחזקת סומין עד שהקדוש ברוך הוא מאיר את עיניהם מן הכא ויפקח אלהים את עיניה ותלך ותמלא את החמת הדא אמרת מחוסרת אמנה היתה:" (בראשית רבה נג,יד).

במעמד מי מריבה כל העם התאסף כדי לראות איך משה רבנו יצליח להוציא מים מן הסלע. אם הוא היה מוציא מים מתוך דיבור אל הסלע זה היה מראה לבני ישראל שהכל מוכן בשבילם בעולם הזה עד שהקב"ה פותח את עיניהם ומגלה להם את זה. כאשר משה רבנו הכה את הסלע, המים יצאו כתוצאה מפעולת ההכאה. המסר שהכל נמצא לפנינו לא הועבר לבני ישראל. המים המסמלים את החיים ומטהרים את העולם נמצאים בכל מקום בתנאי שהקב"ה פותח את עינינו. "כי לעולם כל הנצרך לכל בריאה מוכן בכל מקום ובכל עת רק שנסתר מעין הגשמי וכשהקב"ה מאיר עיניו רואה שהכל לפניו." (שפת אמת חקת, שנת תרנ"ט).

הקב"ה בחר דווקא במקום ללא מים כמו המדבר כדי להוציא משם מים.

נראה לומר שגם בתהליך הגאולה אנחנו כמו עיוורים עד שהקב"ה פותח את עינינו. בהתחלה חלק קטן מעם ישראל רואה את הנולד ובהמשך כולם מתפקחים.

כך היה בראשית הציונות כאשר חלק קטן מהעם הבין שצריכים לעלות לארץ. גם היום, לצערינו ישנם מיליוני יהודים שאינם חוזרים לארצם. גם מי שגר בארץ אינו תמיד רואה את תהליך הגאולה המתגלה לפנינו קמעה קמעה. אין כולם רואים שזה הזמן לחזור להר הבית ולחדש את עבודת הקרבנות. יש עדיין אנשים שאינם רואים את העמלקים - הפלסטינאים החיים בתוכנו ועושים הכל כדי להרחיק אותנו מארץ ישראל ומהר הבית.

במי מריבה ראינו שצריכים לקבל סייעתא דשמיא כדי לראות את הדברים.

נמשיך בנושא נוסף המובא בפרשה והוא מלחמות נגד הגויים ותחילת כיבוש הארץ. אנחנו רואים חמש מלחמות, כאשר לכל מלחמה אופי שונה. נגד אדום משה רבנו מעדיף לוותר ולא להילחם. נגד עמלק שהתחפש לכנענים וחשב שהשכינה עזבה אותנו, יש להשמיד אותם ולהחרים את כל רכושם כי זאת מלחמת קודש. יש סוג נוסף של מלחמה: מלחמה נסתרת מעינינו. כאשר הקב"ה נלחם לבדו נגד האוייבים שארבו לנו בין ההרים בסמוך ליציאת מצרים. רק אחרי 40 שנה בני ישראל גילו את הנס ועל זה אמרו את שירת הבאר. המלחמה הרביעית נגד סיחון יותר אפקטיבית. כאשר אנחנו כובשים את ארצו ומתיישבים בה.

כך משה רבנו מתחיל בפועל את כיבוש הארץ כדי לתת מכוחו לכיבושים העתידיים. המלחמה החמישית על פניו נראת מיותרת ובא לאחר שאנחנו מתגרים בעוג מלך הבשן ויוזמים מלחמה. לכל המלחמות יש דבר משותף כאשר הם שונאים אותנו ואינם מקבלים את סגולת ישראל.

ככל שבני ישראל מתקרבים לארץ, כובשים אותה ומתיישבים בה זה גורם לישראל לחזור אל ה'.

מלחמה היא דבר חיובי אם הולכים בדרך ה' ומקיימים את רצונו. במלחמות ישראל יש אחדות מיוחדת והתרוממות רוח שהולכים לקראת משהו גדול. בזמן מלחמה רואים ניסים גלויים ומגלים איך הקב"ה מנהל את העולם כדי לשמור על ישראל. לכן זהו דבר טבעי שמרגישים קרבה מיוחדת לה'.

אנחנו זוכים לראות איך טילים אינם פוגעים בישראל, פצצות אינם מתפוצצות או פיתוחים טכנולוגיים שנראים בלתי אפשריים-כמו כיפת ברזל עובדים ללא תקלות ועוד.....

בע"ה נזכה לראות את חזרת עם ישראל לה' כאשר נבנה בהר הבית את בית המקדש השלישי ונחדש את עבודת הקרבנות בב"א.