לפני ה' תטהרו || האם מותר לטבול ביום כיפור ולעלות להר הבית?
רבים וגם טובים נכספה וגם כלתה נפשם לעמוד ולהתוודות לפני ה' - בהר הבית ביום הקדוש • אינה דומה אמירת סדר עבודת הכהן הגדול בבית כנסת ממוזג לעמידה לפני שער המזרח מול חורבות המקדש בעצם יום הכיפורים • יהודי שעומד מול מקום המקדש מתמלא ערגה וגעגועים לה' ולעבודתו במקדשו • הוא רואה מולו את הכהן הגדול מתוודה על עוונות עם ה', עיניו מוצפות בדמעות וליבו מתמלא כיסופים • כדי לעלות להר בית ה' עליו להיטהר ולטבול במקווה טהרה • האם מותר לעשות זאת בעצם היום הקדוש בו נאסרה רחיצה של תענוג? • הרב הלל בן שלמה עונה על השאלה בטוב טעם
↓ מאת: הרב הלל בן שלמה
שאלה: מתי הזמן הכי טוב לטבול בשביל העלייה להר הבית ביום הכיפורים?
תשובה: בערב יום הכיפורים. במקרה שלא היתה לו אפשרות לטבול בערב יום הכיפורים, או במקרה שהוא ראה קרי בערב יום הכיפורים אחרי טבילתו או ביום הכיפורים עצמו לפני העלייה, יכול לטבול ביום הכיפורים לצורך העלייה.
הרחבת דברים:
- הזמן הטוב ביותר לטבילה: הזמן הטוב ביותר בשביל לטבול לצורך העלייה להר הבית, הוא במהלך היום שקודם העלייה, לפני השקיעה. זאת, על מנת לצאת ידי חובת כמה מהראשונים הסוברים, כי אדם שטבל מטומאתו אסור בכניסה להר הבית באותו יום (רש"י, יראים). אמנם, רוב הראשונים אינם סוברים כן, אך בוודאי שאם הדבר אפשרי ללא קושי, טוב לחשוש לשיטה זו. האמור כאן, מתייחס לעליית הגברים, אבל נשים צריכות להחמיר בזה מן הדין, כאשר הן טובלות בסוף השבעה ימים הנקיים, על פי החומרה שנקבעה בגמרא, להחשיב את כל מי שתראה דם כמו זבה – וזבה טבולת יום אסורה בהר הבית, כמבואר בגמרא בנזיר מה,א.
- רבים מהראשונים – בעל קרי טובל ביום הכיפורים. לדברי הגמרא ביומא (פח,א) "הרואה קרי ביום הכיפורים – יורד וטובל"; וכך כותבים להלכה ולמעשה רבים מהראשונים, ביניהם: הלכות גדולות סימן יג; רי"ף יומא דף ו עמוד ב; רא"ש יומא ח,כא; סידור רש"י סימן קפח; מחזור ויטרי סימן שמה; וכך הם דברי רבי יהודה אלברצלוני המובא בטור (אורח חיים סימן תריג); מהר"י ברונא (סימן מט), ומביא כן גם בשם מהר"י וייל. כך גם משמע בשו"ת מהרי"ל סימן קמא (וכפי שמבארו בדעת תורה תריג,יא). וכך מסכם המאירי: "רוב פוסקים מסכימים להתיר".
- שיטת הרמב"ם – אסור לבעל קרי לטבול ביום כיפור, משום שאין כל תועלת בטבילה זו (ובעל קרי מותר בהר הבית). הרמב"ם בהלכות שביתת עשור (ג,ג) כותב, כי דברי הגמרא על טבילה ביום כיפור נאמרו קודם שבטלה תקנת עזרא, ואילו כיום שהטבילה אינה מועילה לטהרה, שהרי ממילא טמאים בטומאת מת, אסור לבעל קרי לטבול ביום הכיפורים. דברי הרמב"ם על כך שאין כל תועלת בטהרה מטומאת קרי, אינם מתאימים לדברי הגמרא בפסחים סז-סח על איסור כניסת בעל קרי להר הבית; אך הם מתאימים לדבריו שלו עצמו בהלכות בית הבחירה (פרק ז) ובהלכות ביאת המקדש (פרק ג), שם הוא מונה את האסורים בכניסה להר הבית, ומשמיט את בעל הקרי (והוא אף מביא טעם הנזכר בספרי, שהאיסור נאמר לגבי טמאים המטמאים תחת האבן - כלל שמוציא מתוכו את בעל הקרי, שאינו מעביר את טומאתו אל מתחת לאבן). רבים מפוסקי זמננו, להלכה ולמעשה אינם חוששים לדעת הרמב"ם בנוגע להיתר כניסת בעל קרי, ומורים לנטהר מטומאת קרי לברך על הטבילה לעלייה להר הבית.
- שיטת רבינו תם – אסור לטבול ביום הכיפורים כי טבילה בזמנה אינה מצוה. רבינו תם (מובא במרדכי על יומא שם, ובדברי ראשונים נוספים) סובר, כי דברי הגמרא נאמרו לפי השיטה שיש מצוה בקיום הטבילה בזמנה – אך אין הלכה כן. הבנה זו של רבינו תם נראית מוקשית מהסוגיה שם, המזכירה במפורש אף לפי הסוברים שטבילה בזמנה אינה מצוה, שיש לטבול ביום הכיפורים; וכן כותבים בשיטה זו התוספות בשבת (קכא,א ד"ה הכי) ובביצה (יח,ב ד"ה כל – אלא ששם הביאו סברה להחמיר בתשעה באב יותר מיום הכיפורים, משום "כדאי בית אלוהינו לאבד עליו טבילה אחת בשנה"). השאלה אם הטבילה בזמנה היא מצוה, שנויה במחלוקת גדולה בראשונים. השולחן ערוך בהלכות תשעה באב (תקנד,ח) נוקט כמו השיטה שהטבילה בזמנה מצוה, אלא שהוא כותב, כי כיום אין לטבול בתשעה באב, משום שממילא הנשים אינן טובלות בזמן של המצוה מן התורה (בגלל חומרת בנות ישראל למנות שבעה נקיים לכל הרואה דם).
- שיטת ר"י – יש לחלק בין טבילה לטהרות לטבילת אשה לבעלה. בזמנם היו מוכרחים לטבול מיד, על מנת שלא לטמא את הטהרות, אבל כיום שהטבילה אינה אלא לצורך טהרת אשה לבעלה, אין כל תועלת בטבילתה בתשעה באב או ביום הכיפורים, שהרי ממילא היא אסורה אז לבעלה. דברי ר"י הללו מובאים בהסכמה בבית יוסף בהלכות יום הכיפורים (סוף סימן תריג), ובאופן זה נראה להבין את פסיקתו בשולחן ערוך לאיסור הטבילה כיום.
לפי דברים אלו ניתן לומר, כי לצורך עלייה להר הבית, שהתועלת ממשית לאותו היום, בוודאי שיש להתיר את הטבילה ביום הכיפורים (וכבר כתבו כמה מחברים בני זמננו להתיר טבילה לצורך עלייה להר הבית – ראה בשו"ת באהלה של תורה חלק ד סימן כג, בנוגע לעלייה בתשעה באב; ובשערי היכל על יומא מערכה קצא, בנוגע לעלייה ביום הכיפורים). - יש להוסיף על כל האמור, כי הכרעת השו"ע להחמיר בנוגע לטבילה ביום הכיפורים, נראית כנוגדת את הנהגתו שלו עצמו, להכריע כדעת הרוב מקרב עמודי ההוראה (כאשר כאן הרי"ף והרא"ש אינם סוברים כדעת הרמב"ם), ובפרט כאשר הדעה המקובלת בראשונים היא הדעה המקילה.
ובאמת, בקרב האחרונים יש שרצו לומר, כי הכרעתו להחמיר נאמרה רק כאשר אין סיבה מיוחדת לטבילה – אבל במקרים מיוחדים, כמו מי שרגיל תמיד לטבול לקריו, או מי שלבו נוקפו בגלל הקרי שראה, והדבר מפריע לו לכוון בתפילתו – אף לדעת השו"ע יש להתיר לו לטבול (הבן איש חי בשו"ת רב פעלים חלק ב אורח חיים סימן סא). ואם בסיבות אלו התירו את הטבילה, הרי שעל אחת כמה וכמה שיש להתיר זאת, בשביל עצם הנוכחות לפני ה' בהר ביתו, המקרבת אותו לשכינתו; ובשביל פעילות מעשית של נוכחות המבטאת את שייכותנו ובעלותנו על הר קדשו, המקרבת את רגעי היות הכהן הגדול מבצע בפועל את סדר העבודה, שכל כך חסרה לנו ביום זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה