‏הצגת רשומות עם תוויות אופיר אקוניס. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות אופיר אקוניס. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 28 באפריל 2016

שר המדע אופיר אקוניס תומך ביהודים המתפללים בהר הבית

בעד תפילת יהודים בהר הבית || להרחיק מההר פורעים מוסלמים

השר אופיר אקוניס בראיון ברשת ב': מי שרוצה להתפלל על הר הבית צריך לעשות זאת.

 ↓ עיקרי הדברים



את הדברים אומר היום שר המדע בעיצומם של עליות היהודים להר הבית לרגל חג הפסח, ולאחר שיותר משלושים יהודים נתפסו במהלך ימי החג על ידי המשטרה וגורשו מהר הבית, בטענה שהתפללו במקום הקדוש. 

לדברי השר אקוניס "יש מחלוקת בתוך העם היהודי, ואפילו בין רבנים בכירים, על עצם התפילה על הר הבית. אבל אני מאמין שמי שרוצה להתפלל על הר הבית, צריך לעשות זאת. ואם יהודים רוצים לעשות זאת הם יכולים, ובוודאי לעלות להר הבית.

עוד אמר השר כי "אני שומע שהפלסטינים מנסים למנוע את זה, כבר הרבה מאוד שנים. הם לא יכולים למנוע את העלייה של יהודים להר הבית, כמו שאנחנו לא מונעים עלייה של מוסלמים להר הבית. אלא אם כן כמובן אם אנחנו יודעים מראש שכנופיות מממונות ומוסתות של גברים צעירים או נשים צעירות רוצים להגיע להר הבית כדי לעורר מהומות, אז המשטרה עושה בלימה של הניסיונות הללו.

עד היום עלו להר הבית במשך ימי החג יותר מ- 750 יהודים שומרי מצוות. 33 מהם נתפסו על ידי המשטרה בחשד שהתפללו או שרו פסוקים יהודיים במקום הקדוש, בניגוד להכרזות המשטרה כי היא עושה הכל לשמירת חופש הפולחן. 6 מהם אף נעצרו לחקירה במשך כמה שעות. במקביל מונעת המשטרה את הכניסה להר הבית מחשודים מוסלמים. שבעה מוסלמים ושכירי וואקף שהתפרעו בהר הבית נעצרו.

יום שני, 15 בדצמבר 2014

אופיר אקוניס – סגן שר במשרד ראש הממשלה

הצדק איתנו || את מי זה מעניין?

עלינו לחדש את היכולת הזאת, להאמין, להקריב ולהיאבק, גם אם לא מדובר בקפה בחמישה שקלים או במילקי. גם אם מדובר במקום היסטורי מקודש, בעל חשיבות לאומית ודתית

↓ אופיר אקוניס מקנא במחכים לבנין אריאל

יותר מכל דבר אחר, הר הבית מעורר בי קנאה. לא קנאות, קנאה.

מצטער, אבל אינני עולה על משכבי בלילות לחלום על חידוש עבודת הקורבנות בבית המקדש השלישי העתיד להיבנות שם, אבל אני בהחלט מקנא באהבה הלוהטת, בנאמנות המוחלטת ובמסירות הבלתי מתפשרת של המוסלמים ל'חרם א-שריף'.

בויכוחים המדיניים-תיאולוגיים שאנחנו מנהלים עם המוסלמים, זכותו של מי גדולה יותר במקום זה, הצדק בלי שום ספק לצדנו. עבורנו הר הבית הוא המקום המקודש ביותר. עבורם הוא רק שלישי בחשיבותו. בתי המקדש עמדו על ההר הרבה קודם שנבנה עליו המסגד העומד שם היום. אז מה? לעמדות היסטוריות או דתיות אין שום חשיבות בוויכוח הזה.

השאלה איננה מי צודק. אנחנו צודקים יותר – ובכל זאת, הר הבית איננו בידנו. לא להלכה ולא למעשה. כשאנחנו מנופפים בזכויות ההיסטוריות שלנו בהר הבית, בזכות לחופש הפולחן הדתי, נשבעים ב'סטאטוס-קוו' שהפך למצווה מקודשת, המוסלמים משיבים בקנאות בלתי מתפשרת. את הוויכוח על זכותנו על הר הבית אנחנו מנהלים עם עצמנו: בין דתיים לחילוניים, בין דתיים כאלה לדתיים אחרים, בין פוליטיקאים מימין לפוליטיקאים מהשמאל.

המוסלמים כלל אינם מתייצבים לדיון הזה. הוויכוח הזה איננו נוגע להם. השאלות, מי צודק ולצד מי עומדות העובדות ההיסטוריות, כלל אינן מטרידות אותם. הם לא צד בויכוח. הם כבר ניצחו בו.

בדיונים בכנסת או בבמות עיתונאיות, אני מתבונן בבני שיחי, הפוליטיקאים ואנשי הדת המוסלמים, כועס, משוכנע בצדקתנו – אבל גם מלא הערכה. ככה אוהבים. זאת מסירות לרעיון ולסמל, לכל סמל ולכל רעיון, דתי או אידיאולוגי. את היכולת הזאת לאהוב ללא מצרים, להאמין בלי פקפוק, להתמסר בלי אנוכיות, נדמה לי שאיבדנו.

אין זה אומר שאין מקום לפשרות, להתחשבות בזכויות האחר וברגשותיו. אבל עלינו לחדש את היכולת הזאת, להאמין, להקריב ולהיאבק, גם אם לא מדובר בקפה בחמישה שקלים או במילקי. גם אם מדובר במקום היסטורי מקודש, בעל חשיבות לאומית ודתית.