מחדשים את העלייה לרגל: תהלוכה חגיגית משער יפו להר הבית

צועדים להר הבית || חידוש העליה לרגל

היום התקיימה צעדה חגיגית להר הבית • בסיום הצעדה עלו המשתתפים להר הבית • המארגנים הביעו סיפוק רב על הצלחת האירוע • עוברי אורח רבים הצטרפו לצועדים

↓ קוראים לעם ישראל לעלות להר הבית

אחר הצהריים הסתיימה התהלוכה המשותפת של 'סטודנטים למען הר הבית', 'נאמני הר הבית' ו'נשים למען המקדש'.

כמאה אנשים וילדים, פעילים ועוברי אורח צעדו משער יפו להר הבית בשירה ושמחה עם תופים ושופרות, דגלי ישראל ושלטים בסימן חידוש מצוות העלייה לרגל בחג הפסח.

בסיומה של הצעדה התקיימה עלייה להר.

חה"כ יהודה גליק הגיע לברך את המשתתפים ודיבר על ההתקדמות הרבה במספר העולים ועל המאבק למען ההר שבזכותו הגענו לכך.

גרשון סלומון, יו"ר 'נאמני הר הבית' נשא דברים ואמר כי "המציאות ששחררנו את הר הבית לפני חמישים שנה ומסרנו אותו לידי זרים היא חרפה. אני קורא לעם ישראל לעלות להר הבית ולגאול אותו".

תום ניסני, יו"ר 'סטודנטים למען הר הבית' דיבר על ההגבלות הקשות ליהודים במקום הקדוש באמת וקרא לנוכחים לא לעצור בכותל, ולעלות לרגל להר הבית כפי שאנו מצווים.

מדוברות 'סטודנטים למען הר הבית' נמסר: "בחג הפסח העיר העתיקה מלאה ביהודים, ובאנו להזכיר להם את המשמעות האמתית של החג, שסובב סביב ההר והמקדש.

התהלוכה הצליחה מעבר למצופה, וסחפה ציבור רחב של אנשים שעצרו, התפעלו, עודדו ואף הצטרפו. כל פעולה כזאת מחלחלת לתודעה ומקרבת אותנו צעד נוסף לשיבת עם ישראל הביתה ולחידוש ימינו כקדם".

נרות בפנים ונרות בחוץ. חנוכה תשמ"ב בהר הבית

בימים ההם בזמן הזה || חנוכה תשמ"ב בהר הבית

איש הר הבית, העיתונאי ארנון סגל מרענן את זיכרוננו עם קטעי עתונות מהעבר • בתמונה למעלה נראים נאמני הר הבית בראשות הרב משה סגל זצ"ל (הדוד של ארנון) ויבד"ל גרשון סלומון יו"ר נאמני הר הבית מדליקים לפידים בבפתח הר הבית • בתמונה למטה נראית צפורה לוין ע"ה לאחר הדלקת נרות בהר הבית • שומר הוואקף מיהר לכבות את הנרות

↓ מעריב, ב' בטבת תשמ"ב (28/12/81)

צפו: גרשון סלומון מספר בכאב על השעות הראשונות

מעקף היסטורי || גרשון סלומון מספר על הירידה ההיסטורית לכותל

"לא יכנס להר הבית במקלו, ובמנעלו, ובפנדתו, ובאבק שעל רגליו, ולא יעשנו קפנדריא [= קיצור דרך]" (משנה ברכות ט ה) • פרופ' ישראל אלדד הגדיר את הירידה מהר הבית לכותל בששת הימים במילים "קפנדריא היסטורית" • גרשון סלומון, יו"ר נאמני הר הבית מתאר בכאב את מה שראה בעיניו • האם לא הגיע העת לתקן את המעוות?

↓ גרשון סלומון מספר על ירידת הרבנים לכותל

להניח למקדש את אבן הפינה

רוצה לבנות את בית המקדש || גרשון סלומון

ראש השושלת השביע את צאצאיו לעולם לא לעזוב
את ארץ ישראל וירושלים. גרשון סלומון צילום: מרים צחי

גרשון סלומון חולם כבר שנים על הקמת בית המקדש, ולא נרתע גם מאיומים והשמצות

↓ מאת: משה גלנץ/ בשבע

כבר בכניסה לחדר עבודתו של גרשון סלומון בשכונת גבעת המבתר בירושלים אפשר להרגיש משהו אחר באוויר.

החדר הקטן - מין קודש קודשים פרטי - מלא בארונות ספרים מקיר לקיר. באחת מפינות החדר ניצב ספר תורה תימני בן מאות שנים, מעוטר בציורים עבודת יד, לצד חצוצרות שמבקשות לשמש בעתיד לנגינת הלוויים בבית המקדש. על שולחן עץ קטן מונחות מודעות עדכניות של תנועת נאמני הר הבית, שיופצו לקראת יום ירושלים ברחבי העיר, במטרה לרתום את הציבור בפעם המי יודע כמה להגשמת החלום היהודי - בניית בית המקדש השלישי.

לא מעט מהמורות עבר בחייו גרשון סלומון בן ה‑81, דור שישי בירושלים. משפחת סלומון נחשבת למשפחה היהודית הגדולה ביותר בעולם, ומונה כיום כ‑24 אלף בני משפחה שחיים בארץ ישראל, רובם המוחלט בירושלים. למשפחה יש לא פחות מ‑12 דורות של ירושלמים.

הערבים הוציאו חוזה פעמיים

הקשר המשפחתי של סלומון לירושלים מתחיל אי שם בתחילת המאה ה‑19. הרב אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז), אחד מתלמידי הגאון מווילנה, נכנס לשערי העיר ב‑1816, חמש שנים לאחר שעלה לארץ ישראל, והשתכן בעיר העתיקה. לימים הוא יהיה זה שיבנה מחדש את בית כנסת החורבה, לאחר שהצליח להגיע להסדר עם מוחמד עלי באשא, שליט מצרים ששלט באותה עת בארץ ישראל, שאישר את הקמת החורבה מחדש לעדה האשכנזית וויתר על החוב שהותיר אחריו רבי יהודה החסיד.

ערביי השכונה לא ראו זאת בעין יפה. ב‑1851 מתנקש ערבי פגע בו בדרכו לתפילה והוא נפצע קשה. הראש"ז שרד כמה חודשים אך לבסוף נפטר. "הוציאו עליו חוזה בגלל בניית החורבה", אומר סלומון. "הערבים, כמו היהודים, האמינו שבניית בית כנסת החורבה היא רק שלב אחד בדרך לבניית בית המקדש. רגע לפני מותו הוא מכנס את כל צאצאיו סביב מיטתו ומשביע אותם לעולם לא לעזוב את ארץ ישראל ולעולם לא לעזוב את ירושלים".

ואתה גדל על זה.

"לא רק שאני גדל על זה. תראה איך מעגלים היסטוריים נסגרים. על הראש"ז הערבים הוציאו חוזה, וגם עליי".

סלומון נפצע קשה במהלך פינוי מוקשים בגבול הסורי בסוף שנות החמישים, ובמשך שנה עבר שיקום בבית החולים. "פיתחנו עם משקיפי האו"ם שהיו שם - הולנדים אוהבי ישראל, יחסים מאוד טובים, והם אמרו לי: הסורים הוציאו עליך חוזה, תתחלף עם מישהו אחר. אמרתי להם: תודה על העדכון, עכשיו יש לי סיבה למה להיות פה ולהשלים את המשימה".

כמה ימים לאחר מכן הניחו הסורים מארב לפלוגה שלו, וסלומון כאמור נפצע קשה. "כששכבתי בשדה הקרב, חזרה אליי ההכרה לכמה דקות. פניתי לבורא עולם ואמרתי לו: 'אם תשאיר אותי בחיים, אבנה מחדש את ביתך בירושלים'".

ביומה השלישי של מלחמת ששת הימים צה"ל כובש את העיר העתיקה והכותל, וגרשון מוצא את עצמו עומד כמה שעות אחרי כן בתוך כיפת הסלע - מקום קודש הקודשים, ולא יודע את נפשו. "זכיתי להיות ביום השחרור ממש על הר הבית. אין מילים בפי לתאר את הרגע המיוחד הזה".

יש לך סבא שעשה הכול כדי להגיע ולבנות את ירושלים, ואתה עומד במקום בית המקדש. זה לכאורה הרגע הכי מיוחד בחייך.

"כן, עד היום. ממש ככה", הוא אומר וכולו רועד מהתרגשות. "לעמוד במקום המקדש אחרי כמעט אלפיים שנות גלות? הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי לראות שאני לא חולם. למה זה מגיע לנו? אי אפשר לתאר את זה.

"עמדנו שם ובכינו, ממש. חיילים צעירים, בני קיבוצים שלא למדו מעולם לא על הר הבית ולא על בית המקדש, עמדו סביבי ובכו. הם שאלו אותי: למה אתה בוכה, אתה עצוב? אמרתי: לא. אלו דמעות שמחה. לעמוד כאן במקום שכל כך הרבה דורות חלמו, התפללו, השתוקקו לו אלפיים שנה, והנה אני פה. אבל למה אתם בוכים? שאלתי. 'פעם ראשונה בחיינו שפגשנו את א‑לוהי ישראל', הם השיבו לי".

תשובה מפתיעה לשופט

למרות לא מעט אכזבות בכל מה שקשור לחלומו ושאיפתו לבניית בית המקדש השלישי, סלומון עדיין מאמין בכל לבו שהדבר קרוב מאי פעם. "כשהייתי ילד והר הבית היה בידי הירדנים, נהגתי לעלות לבדי על הגג של קבר דוד בתשעה באב, כדי להשקיף על הר הבית. הייתי קורא את הקינות ומגילת איכה, ומבקש מא‑לוהי ישראל שייתן לי את הזכות להקים או להיות בין בוני בית המקדש, או לפחות לזכות לזה בחיי", מספר סלומון. אני חושב שהיום אנחנו נמצאים בזמן הקרוב ביותר בתולדות העם היהודי של בניין בית המקדש השלישי".

מה מביא אותך להאמין כך?

"כי זה כבר לא מה שהיה בתחילת דרכנו. אז העם לא הבין מה החשיבות של המקום הזה. אמרו לי: בשביל מה אתה צריך את המגרש הזה (הר הבית)? עזבו. וזה לא רק התקשורת שפתחה עלינו במתקפה המונית, וכינתה אותנו הזויים ועוד כינויים והשמצות אישיות. אילו ביטויים קשים מאוד שקיבלתי גם מכיוון של יהודים שומרי מצוות", הוא אומר בכאב.

בתחילת שנות ה‑90 פעל נמרצות להנחת אבן פינה על ההר, עם אבן מוזהבת שנכרתה מאזור מצפה רמון בידי משפחת אלפי - משפחה שעלתה מעיראק ובמסורת המשפחתית מיוחסת לכורי האבנים של בית המקדש השני.

כצפוי, הערבים החלו במהומות קשות. בתגובה נאסר על תנועת נאמני הר הבית להביא את האבן להר. סלומון הגיש עתירה לבג"ץ, אך מאותו יום נמנעה ממנו גם העלייה להר הבית בטענה שמדובר בסכנה לשלום הציבור – איסור שתקף עד היום. בהמשך הגיש עתירות נוספות אך ללא הצלחה. "השופט שאל אותי מה שמך, מי הסמיך אותך, מי אתה שיש לך את הזכות לפעול בנושא? אמרתי לו: אני גרשון סלומון, איש באמת פשוט מירושלים, שא‑לוהי ישראל זיכה אותי בדבר הנפלא ביותר ובזכות הגדולה ביותר שאיש יכול לזכות בה - הקמת בית המקדש השלישי".

נאמני הר הבית עולים היום להר הבית

ישראל ללא ההר - לא ישראל || נאמני הר הבית

נאמני הר הבית יעלו היום להר הבית בראשות גרשון סלומון. נפגשים ב-12:30 למרגלות הר הבית. הציבור מוזמן!

↓ נאמני הר הבית - הפרטים המלאים

צפו: הרבי מליובביטש תורם דולר לנאמני הר הבית

העם עסוק בדברים חשובים פחות || הרבי מליובביץ' וגרשון סלומון

 

הרב גינבורג: הרבי מליובביטש התיר עליה בטהרה להר הבית

יו"ר נאמני הר הבית גרשון סלומון הוא אחת הדמויות המיתולוגיות שפעלו ופועלות למען הר הבית. סלומון נכנס לפני 25 שנה לרבי מליובביטש בניסיון לגייסו למאבק למען הר הבית. תמיכה פומבית נלהבת בעליות להר הבית לא יצאה מהפגישה הזו, אבל בכל זאת קרו כמה דברים מעניינים:

• הרבי הראה בקיאות וצער על חילול ה' בהר  הבית.
• למרות הביקורת על הפקרת הר הבית, הרבי לא הסכים לדבר בגנות עם ישראל.
• בשיחה עם סלומון הרבי לא אמר מילת ביקורת אחת על העליות להר הבית.
• לאחר שבתחילת השיחה קיבל סלומון מהרבי דולר אישי, בסיומה הוא קיבל דולר נוסף לפעילותו בנאמני הר הבית כהשתתפות סמלית של הרבי במאמץ.

בשולי הדברים, ראוי לציין את דעת הרבי מליובביטש על היתר העליה להר הבית, כפי שבאה לידי ביטוי כמה פעמים בדברים מפורשים שאמר על העליה למקומות המותרים בהר הבית וכפי שהעיד הרב יצחק גינזבורג שליט"א מחשובי רבני חב"ד (ר' קישור: http://the--temple.blogspot.co.il/p/blog-page_5817.html).

 

↓ יו"ר נאמני הר הבית גרשון אצל הרבי מליובביטש

 

צעדת החרות להר הבית

נאמני הר הבית || עולים להר, מניפים את העומר

נאמני הר הבית בראשות גרשון סלומו מזמינים את הציבור לאירועי פסח בהר הבית.

↓ הודעת נאמני הר הבית

בחול המועד פסח, ביום ראשון , ט"ז בניסן תשע"ה 05.04.15 בשעה 11:00 בבוקר (נא לדייק!!) מתכנסים בשעה 11:00 בבוקר ברחבה שבחזית שער יפו (קרוב למדרגות ממילא) בעיר העתיקה בירושלים ליציאה לצעדה.

צעדת החרות בפסח משער יפו להר-הבית לחרות ההר מקום המקדש השבוי בידי צר ואויב ולעצרת נאמנות: הר-הבית לב עמנו וסלע קיומנו לא יפול שנית!

נודיע: "שבנו אל הר ה' ומפה לא נזוז עוד עוד!" 

על סדר היום:

- יחד נעלה לרגל להר-הבית המקודש.

- נקיף את מקום המקדש בתפילה חרישית.

- נביא את ה"עומר" להר כמנהג אבותינו.

- נקיים עצרת להצלת ההר מקום מקדשנו.

- נתבע לחדש תפילה ופולחן יהודי בהר-הבית. 

- נקרא לקיים קורבן פסח על הר-הבית.

גרשון סלומון: "המאבק מתחיל לשאת פירות"

זכות ראשונים || גרשון סלומון - מייסד נאמני הר הבית

אזכה בחיי לראות את בניית בית המקדש.
גרשון סלומון ודגם המקדש

העיתון מעריב עושה צדק היסטורי עם המנהיג המיתולוגי של תנועת נאמני הר הבית גרשון סלומון. סלומון הרים את נס המאבק על הר הבית בנחישות ובהתמדה אין קץ מאז ראשית המאבק ועד היום. כשגרשון החל במאבק, הוא וקבוצתו נחשבו לשוליים זניחים, שלא שייכים לשום מסגרת, למרות שבין חברי הקבוצה היו אנשי הלכה ואקדמיה מהשורה הראשונה.

היום נדמה שגרשון סלומון נשאר מאחור, כשבני טיפוחיו וגם כאלו שכלל לא הכירוהו מובילים את המאבק שנכנס עמוק לתוך התודעה הציבורית היהודית. אולם נדמה שזה חלומו של כל מנהיג וכל מוביל מהפיכה אידאליסט כגרשון סלומון - לראות את הזרע שזרע בעמל רב נובט, מכה שורשים ומצמיח פירות.

אין ספק, לגרשון סלומון מגיע לראות את פירות מאבק מבשילים ולהביאם כביכורים לכהן בבית המקדש. שם גרשון יספר לכהן את כל תלאותיו ותלאות עמו מ"ארמי אובד אבי" דרך כל התלאות של עמנו בגלות עד שיבת ציון והתלאות של גרשון וחבורתו בדרך לבנין המקדש.

↓ גרשון סלומון מספר ל"מעריב" את תולדות המאבק על הר הבית

 

מייסד תנועת הר הבית: "אזכה לראות את בניית בית המקדש"

כבר יותר משני עשורים מחכה הלוחם הוותיק, גרשון סלומון, שהאיסור על עלייתו למתחם יבוטל. כעת, הוא עוקב אחר העניין המחודש בהר, מאשים את כוחות הביטחון ב"מחדל" של יהודה גליק, וגם מספר איך פספסנו את ההזדמנות למצוא את ארון הברית 

מאת: אריק בנדר/ מעריב

גרשון סלומון: "המקרה של יהודה גליק היה מחדל"

כשגרשון סלומון, מייסד ומכונן תנועת "נאמני הר הבית", רואה את המהומה התקשורתית והציבורית שמתחוללת לאחרונה סביב עליית שרים, חברי כנסת ומבקרים להר הבית, הוא מחכך ידיו בהנאה. "זה הכל פרי הפעילות ארוכת השנים שלי", אומר סלומון בן ה־79.

"אני התחלתי בזה וכיום המאבק מתחיל לשאת פירות. במשך שנים הייתי בחזקת קול בודד במדבר. אני וקבוצת פעילים היינו מתייצבים בשערי הר הבית מדי חג ומועד, אבל המשטרה חסמה את דרכנו. מאז 1990 אני מנוע כניסה להר הבית בגלל איומים על חיי, אבל ברוך השם לא רק שהמאבק על זכותנו על הר הבית לא נפסק עם השנים, אלא שהוא רק הלך והתעצם".

לדברי סלומון , מלבד האיומים על חייו שקיבל גם לאחר שנאסר עליו לעלות על ההר, שמו מופיע עד היום במוזיאון האסלאם על הר הבית כמסגרת רשימת האנשים המאיימים ביותר על המסגדים. שמו של סלומון ירד בשנים האחרונות מן הכותרות, ואת תשומת הלב תפסו ארגוני מקדש ופעילי ימין למען הר הבית כמו יהודה גליק, שנפצע לפני כשבוע וחצי בניסיון התנקשות בחייו לאחר כנס בנושא הר הבית.

אלא שלטענת סלומון, הוא לא הפסיק את פעילותו והגיש כמה עתירות לבית המשפט על מנת שהמשטרה תאפשר לו לעלות להר הבית, אך נדחה שוב ושוב. "אחד הטיעונים של המשטרה שלא לאפשר לי לעלות להר היו איומים של המופתי של ירושלמים שהזהיר כי אם ייתנו לי לעלות להר, דם רב יישפך בהר הבית ובחוצות ירושלים", הוא אומר.

למרות זאת, סלומון שואב עידוד מהתעוררות סביב הר הבית. "התנועה שלי מאוד פעילה גם בארץ וגם בחו"ל, ואנו ממשיכים להיאבק למען שליטה יהודית בהר הבית", הוא אומר. "אני מאמין באמונה שלמה שאזכה לראות עוד בימי חיי את שיבת העם להר ואת בניית בית המקדש, ואני משוכנע שתתקיים בנו נבואתו של ישעיהו ככתוב: 'והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים'".

"מה שאבן יכולה לעשות"

גרשון סלומון: "ההצהרות של ליברמן רק מעודדות את הערבים
ומפגינות חולשה שלנו"

סלומון נולד בירושלים למשפחה בת שישה דורות בארץ. אביו אברהם היה בנו של מרדכי, אחיינו של יואל משה סלומון האגדי שעליו נכתבה הבלדה ששר אריק איינשטיין, ואשר היה מפורצי חומות היישוב הישן בירושלים וממייסדי שכונת נחלת שבעה והמושבה פתח תקווה.

סלומון מזכיר גם כי אחד מהאבות המייסדים של המשפחה השורשית הזאת, רבי אברהם שלמה זלמן צורף (הראש"ז), נרצח במאה ה־19 בעיר העתיקה על ידי ערבי ונחשב הקורבן הראשון של הטרור בארץ ישראל, והוא אף מונצח בלוח מספר אחת באנדרטת קורבנות הטרור בהר הרצל.
‏
סלומון עצמו למד בבית הספר היסודי תחכמוני ובגימנסיה העברית רחביה בירושלים. בנעוריו היה חניך תנועת בית"ר עד שבאוגוסט 1947, בהיותו בן 12, בית"ר הוצאה אל מחוץ לחוק על ידי ממשלת המנדט הבריטי, והוא התגייס לפלוגת הנוער של האצ"ל בירושלים.

לאחר שנעצר על ידי הבולשת הבריטית בשעה שהדביק כרוזים של האצ"ל, הוא‏ נידון לפיקוח של קצין מבחן למשך שנה.

בצה"ל שירת סלומון בהנדסה קרבית, סיים קורס קצינים ומונה למפקד מחלקה ואחר כך למפקד פלוגה. הוא השתתף במבצע סיני, ובינואר 1958 נפצע באורח קשה בעת שפיקד על כוח שעסק בפינוי מוקשים בסמוך לגבול סוריה. הוא נפצע קשה, אושפז במשך כשנה ומאז הוא נעזר במקל לשם הליכה‏.

בתור איש ארץ ישראל השלמה הוא היה חבר בתנועת החרות, כיהן מטעמה במועצת עיריית ירושלים, ולימים הצטרף לשורות תנועת התחייה והיה אף מועמדה לראשות עיריית ירושלים, אבל עיקר פרסומו בא לו מתנועת "נאמני הר הבית וארץ ישראל" שהקים ב־1967, מיד לאחר מלחמת ששת הימים.

הציבור בבירה מכיר אותו כמי שנהג להתייצב כמה פעמים בשנה מול שער המוגרבים עם עוד כמה פעילים, נחסם על ידי המשטרה, נשא נאומים חוצבי להבות בעד זכות השיבה של העם היהודי למקום בית המקדש בהר הבית, זכה לכמה ראיונות בתקשורת המקומית והארצית ונשכח עד הפעם הבאה.

התפנית הגדולה בפעילותו התרחשה באותו אירוע קטלני של קיץ 1990, שבו סלומון לא הסתפק בריטואל הקבוע של נאומים ליד שער המוגרבים. הפעם הוא רצה להניח אבן פינה לבית המקדש. כשהמשטרה אסרה עליו לנסות לערוך את הטקס הטעון בהר הבית, הוא העביר את האבן לאזור הכפר סילוואן וערך את הטקס לעיני כלי תקשורת מהארץ והעולם.

"את האבן במשקל 6.5 טון לקחנו ממחצבה במצפה רמון שהייתה שייכת לסוחר אבן בשם עזרא אלפי, יליד עיראק", משחזר סלומון. "הוא סיפר לי שבמשפחה שלו הייתה מסורת שהם היו בין בוני בית המקדש השני, והם האמינו תמיד שיבוא יום ובני המשפחה יעסקו גם בבניית בית המקדש השלישי. כשפניתי אליו לקבל את האבן הענקית, מצופה במעין זהב טבעי, הוא ראה בזה התגשמות החלום המשפחתי.

"הבאנו אותה לירושלים ממצפה רמון. אחרי הטקס העירייה לקחה אותה ושמה אותה מול הקונסוליה האמריקאית בקו התפר. לימים היא נעלמה, ואני סבור שהשב"כ סילק אותה מהמקום מחשש לתגובות קשות של הערבים".

התוצאות של אותו אירוע היו הרות אסון. המיצג של סלומון ונאמני הר הבית הצית זעם בציבור המוסלמי. במסגדים הופצו שמועות שהיהודים באים להרוס את מסגדי כיפת הסלע ואל־אקצא, והמון מוסת החל להשתולל על ההר, ליידות אבנים לעבר רחבת הכותל ואף להבעיר את נקודת המשטרה בהר. בסוף היום 17 פלסטינים הרגו מירי כוחותינו. "תראה מה שאבן אחת יכולה לעשות", אומר סלומון.

אירועי אוקטובר 1990 לא רק שהביאו לשפיכות דמים גדולה אלא גם סתמו סופית את הגולל על סיכויו של סלומון לחזור ולבקר אי פעם בהר הבית, המקום שפקד לראשונה ביוני 1967, מיד לאחר שחרור העיר, ביחד עם הרב הצבאי הראשי דאז הרב שלמה גורן.

"ארגוני טרור פלסטיניים, אז זה היה הפת"ח בעיקר, הוציאו עלי חוזה. בעקבות האירועים הם פרסמו רשימה של 30 יהודים שיש לחסל. אותי שמו במקום הראשון, את הרב מאיר כהנא במקום השני ואת אריאל שרון במקום השלישי".

לאחר האירוע תכנן סלומון לנסוע לארצות הברית, אולם לדבריו השב"כ הזהיר אותו ואת הרב כהנא מפני אפשרות של התנקשות בחייהם. "המשטרה ציידה אותי באקדח, נתנו לי הוראות כיצד למגן את ביתי ולבדוק את הרכב. בעקבות התרעות השב"כ החלטתי להישאר בארץ, אבל הרב כהנא נסע לארצות הברית וסופו שנרצח שם בידי מתנקש ערבי".

השב"כ והמשטרה, כך הוא אומר, נהגו בזמנו כראוי, שיתפו אותו במידע מודיעיני והתריעו בפניו מפני ניסיון חיסול. "חבל שבמקרה של יהודה גליק היה מחדל", אומר סלומון. "למרות שהכתובת הייתה על הקיר והיו סימנים לכך שפלסטינים רוצים להתנקש בחייו, גורמי הביטחון לא ידעו כיצד להגן עליו".

"לא יכולים לברוח מהגורל"

סלומון מעיד על עצמו כי בכל הנוגע להר הבית הוא נותר רומנטיקן חסר תקנה. לדבריו, פעם כמעט עלה בידו להגיע למקום המסתור של ארון הברית, הנמצא לטענתו עד עצם היום הזה במערה מתחת למסגד כיפת הסלע.

"יום אחד ב־1982 טלפן אלי רב הכותל מאיר יהודה גץ ז"ל וקרא לי לבוא במהירות אל מנהרות הכותל", מספר סלומון בהתרגשות. "הוא סיפר לי שהוא גילה מנהרה שמובילה היישר אל לב הר הבית, מתחת לכיפת הסלע ולאבן השתייה, מקום קודש הקודשים. הגעתי נרגש מאוד למקום וראיתי את הרב גץ חופר במו ידיו ומפנה ערימות בוץ ואפר שנערמו במנהרה במשך 2,000 שנה. הרב גץ אמר לי שבתוך יומיים הוא מסיים את העבודה.

"יחד הערכנו שהמנהרה מובילה אל המסתור החצוב בסלע עתיק היומין שבו הוחבא ארון הברית. אני משוכנע שארון הברית נמצא שם עד עצם היום הזה, אלא שלמחרת הערבים גילו את החפירה החשאית והחלו להשתולל ולהשליך סלעים מלמעלה עד ששר הדתות דאז, יוסף בורג, הורה להפסיק את החפירה. הרב גץ נאלץ לסתום את הפתח, ואילו המוסלמים דאגו לאטום אותו מכיוונם באמצעות קיר בטון".

בכך, אומר סלומון בכאב, פספס עם ישראל הזדמנות נדירה לגלות את ארון הברית ואת כלי המקדש, אבל הוא משוכנע שעוד יום יבוא והם ייחשפו. לדבריו, ההיסטוריה של הר הבית רצופה פספוסים.

"למעשה, את הר הבית הפסדנו כבר ב־"'67, הוא אומר. "כשהצנחנים של מוטה גור שחררו את הר הבית ואמרו שהוא בידינו, ההר נעזב לחלוטין ושערי המסגד היו פתוחים לרווחה. אך הנהגה קטנה חסרת שאר רוח בראשות משה דיין ויתרה על ההר, וכך עם ישראל הפסיד אותו מי יודע לכמה זמן. אבל אני מאמין שעוד נחזור להר הבית. עם הנצח לא יכול לברוח מהגורל שלו".

סלומון כמובן אינו מתרגש מאיומי הערבים או מהביקורת שהשמיע, למשל, שר החוץ אביגדור ליברמן באומרו כי עלייה של פוליטיקאים בעת הזאת להר הבית היא "טמטום" וחוסר אחריות. "הצהרות כמו של ליברמן רק מעודדות את הערבים ומפגינות חולשה שלנו בהר הבית.

"החולשה הזאת מזמינה פיגועים ואולי אינתיפאדה חדשה. מאז שהקמתי את תנועת 'נאמני הר הבית' תמיד אמרו לנו שזה לא הזמן, זה לא העיתוי. אבל אין ביכולתם של חלשי הדעת לשנות את מסלול ההיסטוריה. עם הנצח ישוב במוקדם או במאוחר להר הבית ושם יקום בית המקדש".

לשאלה מה יעלה בגורלם של המסגדים, יש לסלומון תשובה מוכנה: "אם המוסלמים יתנהגו יפה, נביא מהנדסים שיפרקו את המסגדים אבן אחר אבן ונאפשר להם לבנות אותם מחדש במכה. הר הבית הוא הלב והנשמה של העם היהודי. הר הבית הוא מקום השכינה. על הר הבית ייבנה בית המקדש השלישי, ואני אוכל לומר בגאווה שהיה לי חלק לא מבוטל בכך".

קישור למקור: http://www.maariv.co.il/news/new.aspx?pn6Vq=E&0r9VQ=GIGLH

צפו: בדרכו של הרב סגל- התוקע הראשון בכותל ומראשוני העולים להר הבית

הרב משה צבי סגל זצ"ל - התוקע האגדי בשופר בכותל ומראשי העולים להר הבית || נפטר ביום הכיפורים לפני 29 שנים

הרב משה צבי סגל זצ"ל. מראשוני העולים להר הבית

הרב משה צבי סגל זצ"ל נולד ב-ו' בשבט תרס"ד (1904) באוקראינה ובגיל 20 עלה ארצה יחד עם הוריו. הרב סגל זצ"ל פעל רבות למען תקומת עם ישראל בארצו עד יום מותו.

כמי שזכה להיות הראשון שנלחם באיסור הבריטי על תקיעת שופר בכותל והיה למורה דרך לעשרות צעירים שהלכו בעקבותיו ותקעו מדי שנה ליד הכותל המערבי, הרב סגל היה אחד ממובילי המאבק להשבת הר הבית לעם ישראל ופרץ דרך לאלפים שעולים היום להר הבית.

הרב סגל הקפיד להגיע מדי שנה ביחד עם ראש נאמני הר הבית גרשון סלמון הי"ו לתפילת מנחה ונעילה ליד הר הבית הסגור לתפילת יהודים, סמוך לשער המוגרבים. בסיום התפילה תקע הרב בשופר, כפי שעשה בזמן המאבק בכובש הזר.

ביום כיפור בשנת תשמ"ה היה ברור למתפללים שהשנה הרב סגל בן ה-81 לא יגיע מפאת מחלתו. אולם הרב סגל לא ויתר ולהפתעת כולם הוא הגיע תוך שהוא נשען על בנו. בסיום היום הקדוש תקע הרב סגל בשופר בפעם האחרונה בחייו.

הרב משה צבי סגל זצ"ל בהר הבית עם ראשוני העולים להר

בשנה הבאה שנת תשמ"ו (1985) הרב סגל לא הגיע לתפילה, המתפללים אמרו בעצב שזו הפעם הראשונה בחייו שהוא מוותר על תקיעת השופר במוצאי היום הקדוש. במוצאי יום הכיפורים נודע לתלמידיו ומעריציו שבליל יום הכיפורים נקרא הרב לישיבה של מעלה ומי יודע, אולי הוא זומן לתקוע בשופר בבית מקדש של מעלה.

לרגל יום השנה ה-29 להלקחו של הרב משה צבי סגל זצ"ל, אנחנו מביאים לזכרו סרטון שהופק על ידי פרויקט "תולדות ישראל" על התוקעים בשופר ליד הכותל, שהלכו בעקבותיו ובהדרכתו.

↓ בימים ההם, כזמן הזה - מצאו את ההבדלים 

הפגנת נאמני הר הבית על הפקרת ההר הקדוש

נאמני הר הבית בראשות גרשון סלומון הפגינו אתמול במחאה על הפקרת הר הבית בידי צר ואויב

מנגד יראה ושמה לא יבוא

גרשון סלומון (מימין) עם קצינים נוספים ביום שחרור הר הבית

כבר 23 שנים, חצי מ-46 שנות השלטון הישראלי במקום, שראש תנועת נאמני הר הבית גרשון סלומון איננו מורשה לפקוד את מוקד פעילותו, מרכז חייו * סלומון הוא הדמות המזוהה ביותר עם המאבק היהודי לשיחרור ההר, וזה נכון אפילו כיום, כשדור פעילים חדש כבר נטל את השרביט מדור המדבר של סלומון וחבריו * יש גם סיבות להתעודד, הוא משוכנע. רבים כבר מבינים כעת את מה שבאביב תשכ"ז רק הוא וקומץ אנשיו קלטו

מועד אחרי מועד, יום ירושלים אחרי יום ירושלים, תשעה באב אחרי תשעה באב, אפשר לראות אותם צועדים אל ההר. עשרות שנים. הם הזדקנו והתמעטו, וגם התקשורת, שבעבר לא התירה לעצמה להחמיץ אירוע של נאמני הר הבית, כמעט שלא מגיעה. וגרשון סלומון? הוא עדיין 'מסורב עליה' להר, ממש כמו בימים הטובים שבהם הפך לסדין אדום בעיני הוואקף. הוא היה פייגלין של שנות התשעים. המוסלמים איימו שביום שבו ידרכו רגליו של סלומון על ההר המזרח התיכון יבער, והמשטרה, מתברר, עדיין חוששת מכך.

י"ט בתשרי תשנ"א (8.10.90) היה היום הקטלני ביותר בתקופת השלטון הישראלי על הר הבית. 17 הרוגים ערבים נספרו בתום התפרעות קשה, שהעילה הרשמית לה היתה אבן פינה למקדש שנאמני הר הבית ביקשו להעלות ההרה. 

גרשון סלומון - יו"ר נאמני הר הבית



משרדי תנועת 'נאמני הר הבית' הרדומים משהו מצויים בלב ירושלים בקומת גג בעלת נוף יפהפה. מספר מדרגות מובילות לחדר ובו קופות 'אוצר המקדש'. אלו מכילות מטבעות מחצית השקל מכסף טהור בשווי המגיע כיום לכמה מאות אלפי ש"ח, ממתינים לרגע שבו תחליט מדינת ישראל לייסד את הבית השלישי.

סלומון בן 78. בקיץ 1947, והוא בן 12, עוד הספיק להיעצר בידי הבריטים רגע לפני שנטשו את הארץ כשנתפס מדביק כרוזי אצ"ל. "מאז ילדותי הר הבית טבוע עמוק בלבי", הוא מעיד על עצמו. "נמשכתי להר ולמקדש. שאפתי לחדש ימינו כקדם. הייתי עולה רבות להר ציון שהיה נקודת התצפית הישראלית הקרובה ביותר להר הבית. שם, על גג קבר דוד, הייתי יושב במשך שעות ומתפלל לבורא עולם שישיב אותנו להר ויגשים את חלומנו הגדול, בניין המקדש.

"הר הבית הוא הלב והנשמה של העם הזה ושל הארץ הזאת. בהר הבית יוכרע גורל עם ישראל, ארץ ישראל וירושלים. מאז ומתמיד, כל כובש שעלה על הארץ הזאת כדי לשלוט בה, כיוון את פניו קודם כל להר הבית, מתוך הבנה שעם חורבן הבית יבוא בקלות חורבן הארץ כולה. הר הבית איננו רק סמל העם הזה, אלא גם הכוח שמניע אותו. בהר הבית שוכן א-לוהי ישראל, הא-ל האחד והיחיד שברא את העולם ויצר את העם היהודי. אני אוהב את הביטוי התנ"כי הזה, 'א-לוהי ישראל'. בורא עולם יצר את העם הזה בכדי שיביא את בשורת הא-ל האחד לעולם כולו".

סלומון התגייס לצה"ל ושירת בהנדסה קרבית, סיים קורס קצינים והפך למפקד פלוגה. בחורף 1958 נפצע קשה מאוד בעמוד השידרה כשנפתחה על פלוגתו אש ממארב סורי בפאתי הגולן. הוא אושפז למשך שנה ובסיום הטיפול נותר מוגבל בתנועת רגליו. מאז הוא נעזר במקל הליכה. "בקרב הזה היו בפלוגה שבפיקודי 150 לוחמים", משחזר סלומון, "ומולנו אלפי סורים שירו עלינו מרמת הבניאס ומתל עזזיאת. כששכבתי פצוע בשדה הקרב, היתה לי הרגשה ממשית של נוכחות א-לוהית. חשתי כאילו בורא עולם מדבר אל לבי ומורה לי: 'לבניין המקדש עכשיו!'".

ובכל זאת לקחו לסלומון עוד תשע שנים עד שדרכו רגליו בהר הבית. לאחר שהחלים דיו שב והתנדב לצה"ל כשהוא נעזר בקביים. ביום שיחרור ירושלים מצא עצמו על ההר: "הייתי קשור אז למפקד פלוגת הצנחה של הנדסה קרבית, ובאותו יום הוא קרא לי למהר ולבוא. נכנסתי להר בשמחה עצומה כשמחוצה לו עוד מתחוללים קרבות. הר הבית כבר היה מלא בחיילינו, וכיפת הסלע והמסגד היו פתוחים לרווחה. הירדנים ברחו כל עוד נשמתם בם. לא אשכח שעמדנו בתוך כיפת הסלע, מקום קודש הקודשים. חשתי כמו חיילים רבים את הנוכחות הא-לוהית במקום הזה וברגע הזה. ראיתי חבר'ה מקיבוצים שמיררו בבכי כילדים".

כמו רבי עקיבא באתר הזה ממש, שאל אותם גם סלומון "למה אתם בוכים?". והם השיבו לו: "כי בפעם הראשונה בחיינו פגשנו את א-לוהי העם הזה, שלא ידענו ולא הכרנו". "זה היה רגע שאי אפשר לתאר במלים", מתענג סלומון על זיכרונות היום הרחוק והגדול ההוא. "פתאום הופיע שם מישהו לבוש אזרחית בסגנון אירופאי. הוא הציג עצמו באנגלית כערבי. 'אני מדריך תיירים', הסביר, 'וכמוסלמי מאמין באתי לומר לכם שהגיע הרגע שעליו כתוב בספרי הקודש ובקוראן, שיבוא יום ובורא עולם יחזיר את עם ישראל לארץ ישראל, לירושלים ולהר הבית ויבנה להם את המקדש. אני רוצה להראות לכם את מקום המקדש כי אתם בוודאי הולכים לבנות אותו'. הוא הראה לנו את כיפת הסלע ואמר שזה קודש הקודשים. משם המשכנו ישר מזרחה, וכשהגענו לכותל המזרחי של ההר, הוא הצביע ואמר 'כאן מתחת לחומות קבור שער שושן, השער שממנו יבוא המשיח שלכם'.

"המוסלמים הכירו אז בצדקתנו. העולם כולו מחא לנו כפיים כששבנו לירושלים וכשניצחנו במלחמת ששת הימים. אין לי צל של ספק, מתוך זיכרון מה שהתחולל כאן במלחמת ששת הימים ומיד לאחריה בימים הראשונים – שהעולם ציפה מאיתנו שנבנה את בית המקדש. שנחולל את המפנה ההיסטורי העולמי כפי שמופיע בחזון ישעיהו ומיכה".  

הרב עובדיה ברך, גם הרב צבי יהודה

אבל זה לא קרה.

"זה לא קרה, ושעות אחר כך משה דיין הוריד את הדגל, והזמין את הוואקף לחזור ולקיים את הפולחן המוסלמי במקום. מיד לאחר המלחמה כינסתי 13 אנשי ציבור וייסדתי את 'נאמני הר הבית'. נשבענו למאבק שלא ייפסק עד שישוחרר הר הבית".

עברו 46 שנים ולא התקדמתם הרבה. 

נאמני הר הבית ביום ירושלים



"לא הצלחנו לשחרר את הר הבית, אבל דבר אחד עשינו והוא הכרחי לשעות האלה וגם להיסטוריה: להביא את הר הבית ואת הצורך בהקמת המקדש למרכז תודעת עם ישראל. מראש החלטנו לא להיאבק על עניין מצומצם, על עליה חופשית להר או על תפילה יהודית בו. רצינו שממשלה יהודית תעביר את המסגדים למכה ותקים את בית המקדש. הצלחנו לגרום לכך שנושא הר הבית לא ירד מסדר היום. במשך עשרות שנים הבאנו את הר הבית למרכז ההוויה הישראלית. כל עליה להר, כל הפגנה שעשינו בשעריו זכתה לפירסום. תמיד אמרתי שאם אין פירסום, כאילו לא עשינו דבר".

זה לא פעל כבומרנג? אין ספק שנאמני הר הבית הם המותג המוכר ביותר מבין תנועות המקדש, אבל הם גם נתפסים כהזויים.

"לחלוטין לא. רק השמאל ניסה להציג אותנו כהזויים. נכון, התחלנו את המאבק הזה כשגם חובשי הכיפות הסרוגות סברו שאסור לעלות להר. המאבק שלנו אז היה כבודדים. קול קורא במדבר בשני חלקי עם ישראל, החילונים והדתיים, ובכל זאת לא הרמנו ידיים. ואכן, בשנים האחרונות השתנה היחס להר.

"קשרתי קשרים עם רבנים מכל החוגים. נפגשתי עם הרב עובדיה יוסף וזכיתי לברכה ממנו. הוא אמר: 'תמשיכו במאבק שלכם, אתם עושים דבר קדוש'. "נפגשתי בעניין הזה גם עם הרב צבי יהודה קוק. אמרתי לו: 'אינני בא לשאול אותך אם מותר לעלות או לא, כי גם אם תאמר שאסור אעלה בכל זאת'. הוא הגיב: 'המשיכו. עלו והצליחו'. רב אחר לחש פעם על אוזני, שלא לייחוס: 'המאבק שלכם על הר הבית ובניין המקדש הוא רצון הא-לוהים. אמנם היום החוגים הדתיים לא באים אתכם, אבל ברגע שתנצחו כל הרבנים יבואו אחריכם בשיירה ארוכה'".

עוד תזכה לראות את הר הבית מבפנים?

"אין לי צל של ספק".

אתה מורחק מההר 23 שנים והעולם לא מזדעזע.

"בעניין הזה התקיים בי 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. אגב, בניגוד לכל המחתרות היהודיות שקמו בעניין הר הבית, אני קבעתי כלל עוד מהיום הראשון – לא נפעל במחתרת. נפעל בגלוי ובאופן פתוח בכדי שלא לתת למשטרה, לשב"כ ולשלטון תואנה לחסל אותנו. לאורך כל עשרות הבג"צים שהגשנו בעניין, הופיע דרך קבע מפקד מחוז ירושלים, ותמיד ציין לשבח את אופי המאבק שלי ושל התנועה, שהוא איננו אלים ופועל במסגרת החוק. הרי אפשר היה לחסל אותנו בקלות לאורך השנים. אחרי האירוע בהר שבו נהרגו 17 פורעים, חוגי השמאל קראו להוציא אותנו מחוץ לחוק ופנו גם לטדי קולק בעניין הזה, אבל הם נענו שאין אפשרות לעשות זאת, מפני שאנחנו פועלים על-פי החוק".

מה דעתך על פעילי המקדש הצעירים של היום?

"כולם היו בניי. המאבק שלנו הוא שהוליד את כל תנועות המקדש האחרות. הרי הרב אלבוים, הרב ישראל אריאל ורבים אחרים החלו את דרכם ב'נאמני הר הבית'. בכלל, הופעתי בחיי יותר בפני לא-יהודים מאשר בפני יהודים. את ארצות הברית חרשתי לאורכה ולרוחבה והופעתי כמעט בכל אחת ממדינות ארצות הברית. הוזמנתי לדבר בכל רחבי קנדה, בנורבגיה, בקונגו, באירופה, ביפן, בהודו, בניו זילנד ובאוסטרליה. גם זה מדד להצלחת המאבק שלנו, שעשה המון. לולא הוא הר הבית היה שוקע בתהום הנשיה. פעם חשבתי שאלפיים שנות הגלות נמחו בקלות בתש"ח, אבל כנראה שהיא עדיין שרויה בלב חלקים גדולים בעם הזה, שמחכים למשיח ולא מבינים שהוא כבר התדפק על שערי הר הבית – אך לא פתחנו אותם. להפך, חסמנו אותם. ירדנו מההר, קיפלנו את הדגל ושלחנו את המשיח חזרה".