‏הצגת רשומות עם תוויות י"ז בתמוז. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות י"ז בתמוז. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 23 ביולי 2016

י"ז בתמוז - 1946 שנים להבקעת חומות ירושלים

שבעה עשר בתמוז תשע"ו || שנה אחרונה לחורבן?

חמישה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמישה בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל. (תענית ד, ו)

צבא טיטוס מתכונן לכיבוש העיר בתקופת בית שני. דוד רוברטס, 1850

↓ הצום האחרון?

כֹּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת, צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים, טוֹבִים; וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם, אֱהָבוּ. (זכריה ח, י"ט)

אותן ימים עתידין להיות ימים טובים לישראל שנאמר (זכריה ח) כה אמר ה' צום הרביעי וגו' וכל המתאבלים עליה בעולם הזה שמחים הם עמה לעולם הבא שנאמר (ישעיהו סו) שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה וגו'. (תענית ג, י"ג)

יום שלישי, 15 ביולי 2014

צפו: עליה מתועדת. י"ז בתמוז- הפעם אנחנו מבקיעים את החומה (2)

לבנות במקום לבנות || שבעה עשר בתמוז בהר הבית - עליה מודרכת ומוסרטת


חוץ מסגן יו"ר הכנסת ח"כ משה פייגלין, עלו היום להר הבית עוד עשרות יהודים לציין את שבעה עשר בתמוז ולהביע כיסויפם לבנין המקדש. הרב יהודה גליק הדריך, אמר דברי תורה ותפילה לשלום חיילי צה"ל. הרב בני הולצמן ר"מ בישיבת מעלה הגלבוע עלה עם אשתו ובנו להר הבית ואמר דברי תורה בבית מדרש שער הרחמים ע"ש יצחק וטליה אימס הי"ד.


↓ הצטרפו לעליה הוירטואלית להר הבית


הכנה לעליה להר הבית: עליה במעלה המוגרבים

תפילה לשלום חיילי צה"ל בהר הבית

דברי תורה בהר הבית מאת הרב בני הולצמן

יהודה גליק מצביע על עצים מתקופת בית ראשון המוטלים בבזיון בהר הבית

איפה הכותל הצפוני הקדום של הר הבית - ממצאים חדשים

עומדים מצפון לחורבות המקדש

איפה הכותל המערבי הקדום של הר הבית - ממצאים בשטח (אנגלית)

אספסוף ערבי מלווה את סגן יו"ר הכנסת ח"כ משה פייגלין

בצאתם מן הקודש - שירי ערגה למקדש ביציאה מהר הבית

י"ז בתמוז: הפעם אנחנו מבקיעים את החומה (1)

פייגלין בהר הבית || העליה החודשית הוקדמה ביומיים, כי הגיע הזמן לבנות במקום לבכות

י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית
הערבים איימו, האספסוף הערבי השתולל ויצא מגדרו, המשטרה נערכה בכוחות גדולית והדפה את האספסוף, פייגלין עלה להר הבית על אפם וחמתם של הפורעים.

↓ כך מתאר סגן יו"ר הכנסת את עלייתו היום להר הבית


לא ניתן לנצח את החמאס בעזה, כשבלב ירושלים - בהר הבית - אנו מוסרים לידיו את הריבונות.
י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית


לרגל צום י"ז בתמוז, היום בו הובקעה העיר, הקדמתי את עלייתי הרגילה ועליתי הבוקר להר הבית. משטרת ישראל התארגנה לקראת הביקור באופן מעורר הערכה. אי אפשר היה להתעלם מקבלת הפנים החמה וממבטי השמחה שקרנו מפני כל השוטרים, לוחמי היס"מ ומפקדיהם.

עולים בודדים שהגיעו למקום התלוו אלינו לעלייה טעונה - ובמיוחד ביום מיוחד זה.
"ביום בו הובקעה העיר והחלה התבוסה, אנו עולים להר ומאמינים כי מכאן יחל הבניין, השבת בריבונות והניצחון על אויבנו בארץ כולה" - הסברתי בכניסתנו להר.
י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית


אלא שהריבונות בהר, ברובה, עודנה בידי המוסלמים, שהחלו בקריאות גנאי ובהתפרעויות והשלכת אבנים וחפצים שהלכה וגברה.

משטרת ישראל הייתה נחושה לאפשר לי להשלים את העלייה כמתוכנן - כולל עלייה למקום המקדש עצמו, בין פתח ההיכל והמזבח.

י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית

אני מודה לכוחות הביטחון בפיקודו של ממ"ר דוד - אבי ביטון שעל אף המגבלות המדיניות הקשות, אפשרו לי ולעולים הרבים המוסיפים להתדפק על דלתי ההר, לשמור על גחלת הריבונות הישראלית במקום מקדשנו.

"השולט בהר שולט בארץ" – הסביר אצ"ג.

הערבים מבינים זאת היטב,

גם היהודים מתחילים להבין.

י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית
י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית

י"ז בתמוז: ח"כ פייגלין בהר הבית


הר הבית שלי / שיר לי"ז בתמוז

שיר ל-י"ז בתמוז || הר הבית שלי?

שיר לי"ז בתמוז
אמר השוטר ממטה הימ"ק, הר הבית שלי
חבית חומר נפץ, מטרד ואִיום
עניין סוּפֶּר-רגיש, ואסון לקידום
מומלץ לנורמליים לברוח מכאן
על העקשנים נלכלך שעושים בלגאן
מסיתים בדיוק כמו הצד השני
הר הבית שלי.

אמר השופט התורן בבג"ץ, הר הבית שלי
אין בידי להכריע, זה בלתי שפיט
הנודניקים האלה משגעים אותי סופית
הביאו לי עוד מצעדי גאווה
ביקורים באום אל פאחם, שלטי תועבה
אך אין מצב לאישור לדגלון ישראלי
בהר הבית שלי 

אמר השר ממרומי השלטון, הר הבית שלי,
כאב ראש לא קטן ואתר מסוכן
נספק אקמול לחולה הסרטן
הרי המקום כה רותח, יצרי
ואלף ידיים, הוואקף, המצרים
וגם הירדנים, כולם מלבדי
כי ההר כבר לא בידי

אמר הליברל לוחם הזכויות, הר הבית שלי
אתר מוסלמי, השבח לא-ל
העיקר – לא שלנו, מדינת ישראל
תפילות, קרבן פסח, כל הזיה וחלום
נדחה עד אין קץ, להסכם השלום,
תשכח ימיני, אני בצד השמאלי
הר הבית שלי

אמר הרב הראשי בלישכה, הר הבית שלי
זה לא הזמן, הדור עני וקטן
והחיפזון אתם יודעים ממי, מעשה השטן
חיכינו אלפיים, איננו ראויים,
בואו נשאיר את ההר לכל הגויים
כי מכולם רק אתם מחללים
את הר הבית שלי

אמר איש הוואקף חבוש כובע ירוק, הר הבית שלי,
'אל אקצה' קוראים לו, לא היה בית מקדש
לא אכפת לי לכתוב את ההיסטוריה מחדש
הוא מגרש כדורגל, אתר הפגנות, מסגדים,
אבל אף סנטימטר אין בו ליהודים,
שמפריעים לי לטשטש מה שברור בעליל –
שהר הבית איננו שלי

צפו: חורבן מתגלגל. י"ז בתמוז, די לצביעות!

↓ סרטון ל-י"ז בתמוז: כך הערבים שומרים על 'קדושת' המקום. איפה הרבנים? איפה הציבור?



במקום דמעות || נביא מלט ובטון לבנין המקדש

 מתחילים לבנות את בית המקדש
 מה נאמר על אנשים שעומדים ליד נפגעי תאונת דרכים, בוכים ואומרים תהילים - במקום לטפל בפצועים?

מה נאמר על אדם שמקבל הצעת עבודת טובה - אך במקום להענות לה, הוא ממשיך להתפלל?

מה נאמר על אדם שמתפלל: "והאר עיננו בתורתך" - אך לא פותח ספר?

מה נאמר על עם שמתפלל לשוב לציון, בוכה על חורבן המקדש, מתפלל: "והביאנו לציון עירך ולירושלים בית מקדשך... ושם נעשה לפניך את קורבנות חובותינו..." ואחרי כמעט אלפיים שנה הוא מקבל את מבוקשו - אך במקום להפסיק לבכות ולהתחיל לבנות, הוא ממשיך לבכות ואפילו לעלות למקום שעליו חלם הוא לא עולה?

האם הבכי אמיתי או שמא מדובר בדמעות תנין?

ילד שבוכה כשאמו עוזבת אותו לזמן קצר - בכיו הופך לצחוק כשהיא חוזרת.

למה אנחנו ממשיכים לבכות גם אחרי מלחמת ששת הימים? כי התרגלנו לחורבן ואיננו מעוניינים באמת בשינוי המצב. נראה לפעמים שלולא הערבים, היינו ממציאים גורם זר שיתפוס לנו את הר הבית ולא יאלץ אותנו להפרד מהחורבן המתוק....

אז מה לעשות?

הפעולה היעילה ביותר שניתן לעשות כרגע, פעולה שיש בה כדי לשנות את המציאות בשטח וכדי לקרב את הלבבות לבנין המקדש היא עליה להר הבית.

או במילים אחרות: במקום לבכות - לבנות.

יום שישי, 11 ביולי 2014

לפרשת פינחס: כוחה של התמדה

פרשת פינחס || הקשר לתענית י"ז בתמוז

כוחה של התמדה
"האיר פני המזרח... שחטו התמיד"
י“ז בתמוז. היום המקולל. ביום הזה קרו חמישה מאורעות קשים ורעים  לעם ישראל - נשברו לוחות ברית, הועמד צלם בהיכל ה’, נשרפה התורה הקדושה, נבקעה חומת ירושלים, ובוטל קרבן התמיד.
פרשתנו, העוסקת בקרבנות סביב מעגל השנה, פותחת בקרבן מאוד חשוב ומיוחד, אולי אפילו הקרבן החשוב ביותר - קרבן התמיד. ”על שלשה דברים העולם עומד - על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים“. את התורה וגמילות החסדים כולנו מכירים, ויודעים מה החשיבות של קיומן באופן תמידי, אך מה זאת העבודה? בפשטות -  עבודת הקרבנות. עבודת בית המקדש היא זו שעליה העולם מתקיים. ומהו הקרבן היחיד שמוקרב בכל יום ויום? קרבן התמיד.
תמיד בשמחה
קצת הכרות - מדי בוקר, עוד לפני זריחת החמה, הייתה העזרה רוחשת. הכהנים היו מתכוננים לתחילת העבודה בבית המקדש, המוכרזת בעת הקרבת קרבן התמיד.
ההכנות היו רבות - הטבת הנרות, דישון המזבח, הכנת הכבש ועוד. סביב כל עבודה ועבודה, החל מהפעוטה ביותר וכלה בקדושה מכולן, הייתה נערכת הגרלה - מי יהיה הכהן בר המזל שיזכה בשירות בית ה'. עם עת נץ החמה היה כהן מיוחד, המוצב על מגדל גבוה, מכריז על עליית השמש. מיד עם הישמע הכרוז היו הכהנים פותחים את שערי ההיכל, והיה הכהן שזכה בעבודה המיוחלת והקדושה שוחט את קרבן התמיד.
בכל יום, בבוקר ואחר הצהריים, היה נשחט טלה אִשֶה לה'. בכל יום, בבוקר ואחר הצהריים, הייתה נעשית אותה עבודה טכנית ופשוטה בהתלהבות ובהתרגשות כאילו זו הפעם הראשונה שמוקרב קרבן. למרות שהדבר נשמע לנו פשוט, אין הוא כזה. כלל וכלל לא.
תחשבו על זה - בכל יום אנו זוכים לעמוד לפני הקב“ה ולשפוך שיחנו לפני קוננו. למרות שהדבר נשמע משמעותי ומעורר רושם כולנו יודעים שקשה מאוד לכוון בתפילות היום - יום. תחשבו שלפחות שתי תפילות, מדי יום ביומו, חייבות להיות בשיא הכוונה אליה אתם יכולים להגיע. ועכשיו תוסיפו לכך שאתם מתפללים בשביל כל עם ישראל, ואם לא תתפללו - כאילו עם שלם לא התפלל.
זהו המצב של קרבן התמיד - קרבן יומיומי וקבוע, שנעשה מדי יום בחיל וברעדה, בהתרגשות ובהתרוממות.

תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם
תמיד בשמחה. בדרך למזבח...
אמרנו קודם שקרבן התמיד הוא אחד הקרבנות החשובים ביותר אם לא החשוב מכולם. מדוע? מה מוביל אותו למעמד כה נשגב ומרומם הגובר על כל שאר הקרבנות? חשיבותו של קרבן התמיד ניבטת משמו ובכך מאופיו - התמידיות. העקביות, ההתמדה, ההמשכה - יום אחרי יום, שנה אחר שנה, לעולם לא לחדול.
קרבן התמיד מראה לנו את כוחה של ההתמדה וההמשכיות, שכן אפילו במאורעות חשובים כמו פסח ויום הכיפורים, שעבודות היום רבות הן וקרבנות רבים יש להקריב, למרות זאת - קרבן תמיד לא התבטל.
קרבן התמיד מסמל את הדבקות וההתמדה, שדווקא הם החשובים לה'. קל מאוד להתפלל בכוונה ביום הכיפורים או לכוון בעת הקידוש בסוכות, אך דווקא ההתייחסות המיוחדת לאירועים הקבועים, התמידיים, השגרתיים והצפויים - היא המקבלת נופח מיוחד. היא זו העולה לריח ניחוח אישה לה'.
גבורת ההתמדה וניצחון השגרה
קרבן התמיד, הקדוש בקרבנות, לא בטל מעולם. מדי יום ביומו היו הכהנים מקריבים אותו בהתלהבות ובשמחה, עד היום הנורא - י“ז בתמוז. ביום בו בטל התמיד אנו צריכים לזכור שהדבקות וההתמדה, ההמשכיות למרות השגרה המשעממת והאפורה - הן המטרות החשובות. נוח לנו להתאבל על החורבן בשלושת השבועות ובתשעת הימים, קל לנו לבכות על בית המקדש בי“ז בתמוז ובט' באב, אך בהלכות הנהגת אדם בבוקר, בהלכות היום - יום, אומר לנו השולחן ערוך ש”ראוי לכל ירא שמים שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש“. לא רק בשלושת השבועות, אלא בכל יום ויום - ”שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש“. ואדם שדואג אינו מסתפק בישיבה בחיבוק ידיים, ובהמתנה לראות מה ילד יום. אדם המיצר ודואג קם ופועל, דואג שרצונו יעשה. דווקא בזמן זה, שבו השגרה ניצחה את ההתמדה, ובטל קרבן ההתמדה, אנו צריכים לקום! לפעול!

”למען ציון לא אחשה ולמען ירושלים לא אשקוט! עד יצא כנוגה צידקה וישועתה - כלפיד תבער!“