‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת האזינו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פרשת האזינו. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 13 באוקטובר 2016

האזינו: הארץ מכפרת על יושביה כמו מזבח

פרשת האזינו || הארץ מכפרת

משה רבנו מבשר, כי לעתיד לבוא הגויים ישבחו את ישראל, כאשר ה' יקום את דם ישראל מצריו, ומסיים הפסוק: "וכפר אדמתו עמו". מפסוק זה דרשו חז"ל, בשבח ארץ ישראל, שכל הנקבר בארץ ישראל מוחלים לו עוונותיו, ובלשון חז"ל: "כאילו קבור תחת המזבח", שכן במזבח נאמר: "מזבח אדמה תעשה לי", וכאן כתוב שהאדמה מכפרת על העם (כתובות קיא,א). 


↓ מאת: הרב אבי כהנא

נמצא לפירוש זה, שארץ ישראל כולה, הרי היא כמקווה טהרה, וכמזבח אחד גדול – ארץ ישראל מכפרת! מכאן היה ר' מאיר אומר: כל הדר בא"י, אוכל חולין בטהרה, וקורא קריאת שמע שחרית וערבית, ומדבר בלשון הקדש הרי הוא בן העולם הבא. שכל המעשים הנ"ל גורמים טהרה לגוף ולנפש.

ארץ ישראל מתכפרת: באשר לקשר בין תחילת הפסוק לסוף הפסוק "הַרְנִינוּ גוֹיִם עַמּוֹ כִּי דַם עֲבָדָיו יִקּוֹם וְנָקָם יָשִׁיב לְצָרָיו וְכִפֶּר אַדְמָתוֹ עַמּוֹ" (דברים לב,מג): יש לשאול, מה עניין הנקמה בגויים שתהא לעתיד לבוא, לבין אדמת ארץ ישראל המכפרת על הקבורים בה? ועוד קשה, אם הארץ מכפרת על הנקברים בתוכה, הפסוק היה צריך לומר בלשון נקבה: "וכפרה אדמתו – [על] עמו"? 

האבן עזרא (דברים לב,מג) הציע פשט אחר לפסוק: לומר שהכתוב מבשר, כי לעתיד לבוא, ישראל יקומו על אויביהם אשר שפכו את דם העם בארצו ויעשו נקמה בגוים. בכך יכפר העם על אדמת ארץ ישראל, על כל דמם של ישראל, שנשפך על ידי הגויים! כמו שנאמר: "ולארץ [ישראל] לא יכופר, לדם [ישראל] אשר שופך בה, כי אם בדם שופכו [הגויים]" (במדבר לה,לג).

למדנו כי יש זכות בישיבה בארץ ישראל המכפרת על היושבים בתוכה כשם שהמזבח מכפר, ומאידך, ארץ ישראל תובעת את הגויים על דם ישראל שנשפך! אכן ראינו את עוצמת עם ישראל, דווקא בעת שובם ארצה, עינינו חזו בניצחונות המלחמות והניסים הגלויים כנגד הגויים הבאים עלינו לכלותינו, כל זה מכוחה של ארץ ישראל. יה"ר שנזכה שנה זו וכל שנה ושנה, לכח ולעוצמה, לשבת בטח איש תחת גפנו ותחת תאנתו. 

יום חמישי, 24 בספטמבר 2015

המקדש בפ"ש - האזינו

הדרך לבנין המקדש || המקדש בפ"ש

פרשת האזינו טומנת בחובה בקיצור דברים את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל בצורה מדוייקת.

↓ מאת: נחשון עמית

פרשת האזינו טומנת בחובה בקיצור דברים את העבר ההווה והעתיד של עם ישראל בצורה כה מדוייקת עד שכותב הרמבן: "ואלו היתה השירה הזאת מכתב אחד מם החוזים בכוכבים שהגיד מראשית אחרית כן, היה ראוי להאמין בה מפני שנתקיימו כל דבריה עד הנה לא נפל דבר אחד. ואף כי אנחנו נאמין ונצפה בכל לב לדברי האלהים מפי  נביאו הנאמן בכל ביתו אשר לא היה לפניו ואחריו כמוהו עליו השלום"  - אפילו אם מישהו סתם היה אומר אותה היינו צריכים להאמין לספוה המדבר על הגאולה כי את כל התיאורים עם ישראל חווה במדוייק.

ובודאי כשמשה רבינו אמר אותה. וכן דברי הספרי: "גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא ויש בה בעולם הזה ויש בה לעולם הבא"

וקודם כותב הרמבן: "וזה דבר ברור כי על הגאולה העתידה יבטיח כי בבניין בית שני לא הרנינו גויים עמו"

הנצי"ב כותב בהקדמה לספר בראשית: והדבר נתבאר בשירת האזינו על הפסוק הצור תמים פעלו ... צדיק וישר הוא דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב''ה בחרבן בית שני שהיה דור עיקש ופתלתול ופרשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה אך לא היו ישרים בהליכות עולמם ע"כ מפני שנאת ליבם שבלבם זה את זה חשדו את מי שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורוס ובא ע"י זה שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם עד שחרב הבית."

מדברי הנציב אנו רואים שמה שנאמר שבית המקדש נחרב על ידי שנאת חינם משמעו הפיכת המחלוקות ההלכתיות, התורניות, הקשורות לעבודת ה' – למחלוקות אישיות עד כדי שחשדו את מי שלא בדיוק כמותם בתורה כצדוקי. על הפסוק דור עיקש ופתלתול כותב הנציב: "שהיה הולך בעקשנות ותועה מדרך השכל ומפותל הרבה ומעורב ומסובך במעשים טובים עם מעשים רעים וקשה להפריד הטוב מן הרע באשר הרע נעשה לשם שמיים".

ואיזה דור יותר מדורינו אנו יותר רווי במחלוקת לשם שמיים שהפכו לחשד האחד את השני שהוא אפיקורוס ועובר על התורה? ובפרט במחלוקת על ענייני המקדש שכל צד במחלוקת אוחז שהצד השני רשע גמור עובר על כריתות או שקרן גמור המעוות את הדין ואוסר את המותר מטעמים צדדיים.

אך בית המקדש דווקא בגלל המחלוקות האלה נחרב. וככה לא יבנה עד שישרור דיון תורני אמיתי ללא פניות אישיות. שנזכה בימים אלה ימי התשובה לשוב בתשובה על חטא זה של מחלוקת שאינה לשם שמיים שאין סופה להתקיים ונבנה בית המקדש במהרה בימנו אמן

 
שבת שלום!