ראשית הוא מסביר את המשמעות של אור וחושך ביחס לראייה המוגבלת של האדם. בניגוד למה שניתן לחשוב החושך הינו דבר גבוה יותר מהאור. כאשר מתגלה אור עליון, האדם מסתנוור ורואה רק חושך. לעומת זאת, כאשר האדם רואה את האור, זה בגלל שהאור במדרגה נמוכה יותר מהחושך.
ארץ ישראל היא המקור של האור העליון. לכן מי שאינו ראוי למדרגה הגבוהה הזאת רואה רק חושך. למעשה, זה מה שקרה למרגלים שלא הבחינו באור הגדול של ארץ ישראל וראו רק חושך.
" עיקר טעות המרגלים היתה במה שלא הבינו כי מה שרואים בארץ ישראל בחינת חושך הוא מחמת גודל האור שהם אינם ראויים עוד לראותו..." (בית גנזי, שלח לך דף שנד).
איך ניתן לתקן את חטא המרגלים?
פרשת הנסכים סמוכה לפרשת המרגלים, לכן היא באה לתקן את החטא החמור. כאשר מקריבים קרבן כלשהו יש להביא יחד איתו נסכים: יין, סולת ושמן.
הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות מתאר את סדר העבודה המדוייק. שופכים את נסכי היין על יסוד המזבח ומשם הם יורדים לשיתין. השיתין הם מחילה ארוכה מאוד המגיע עמוק לתוך האדמה. יש מחלוקת האם השיתין היו מגיעים לתהום או לבור שנבנה על ידי אדם.
" היין והסולת שמביאין עם הקרבן--הן הנקראין נסכים, והסולת לבדה נקראת מנחת נסכים. ומנחת נסכים אינה טעונה לא תנופה, ולא הגשה, ולא לבונה--אבל טעונה מלח; וכולה נשרפת על מזבח החיצון. והיין יתנסך על המזבח, ואין נותנין אותו על האש; אלא מגביה ידו, ויוצק על היסוד, והוא יורד לשיתין " (יד החזקה, הלכות מעשה הקרבנות פרק ב הלכה א).
כאשר שופכים לתהום את הנסכים, זה מזכיר את החושך ששלט לפני בריאת העולם, כמו שכתוב: וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א,ב).
המשמעות של תהום היא חושך. הקשר הקיים בין התהום ובין החושך רומז לחטא המרגלים. המרגלים ראו רק את החושך שבארץ ישראל, לכן הנסכים באים לתקן את זה בשפיכת היין לתהום. אם הקב"ה ציווה לנו לשפוך את הנסכים לתהום, זה סימן שהתהום אינו מקור של טומאה אלא ההיפך, התהום הינו אור עליון שנראה כמו חושך. עד כאן הדברים הנפלאים של הבית גנזי, רב רפאל משה לוריא זצ"ל.
מדרש רבינו בחיי מפרש בצורה שונה את סמיכות פרשת המרגלים לפרשת הנסכים. לאחר העונש הכבד שהקב"ה נתן לבני ישראל, הוא מעודד את ילדיהם ומבשר להם שהם כן, יכנסו לארץ ויקריבו קרבנות.
"... כדי לחזק לב הבנים המתאבלים ולנחם אותם ולהודיעם שיבואו אל הארץ ויקריבו שם קרבנות." (ר' בחיי, במדבר, טו,ב-ג).
נראה לומר שיש קשר הדוק בין כניסה לארץ ישראל ובין הקרבת קרבנות, כאשר שני הדברים תלויים אחד בשני.
אם מסתכלים בפסוקים עצמם, ניתן לראות את "ו" החיבור במילים וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה' המופיעות מיד לאחר הפסוק המבשר על הכניסה לארץ.
כמו שכתוב: כִּי תָבֹאוּ, אֶל-אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר אֲנִי, נֹתֵן לָכֶם: וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה', עֹלָה אוֹ-זֶבַח (במדבר טו, ב-ג).
המדרש רבה כותב בצורה מפורשת שחייבים להקריב קרבנות לה' כאות תודה על זה שהוא נתן לנו את ארצו.
"... מה האב נותן לבנו נכסים כך הקב"ה עשה לישראל ואתן לך ארץ חמדה ומה הבן חייב להיות מעלה לאביו דורון כך אמר הקב"ה לישראל כִּי תָבֹאוּ, אֶל-אֶרֶץ וגו' ..... וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה'" (מדרש רבה במדבר יז, א). .המהרז"ו- פרשן המדרש רבה, אינו משאיר מקום לספק בנוגע לחובת הקרבת קרבנות מיד עם כניסת בני ישראל לארץ: " שכתב לבנו נכסיו ועל כן חייב להעלות לו דורון וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַה', עֹלָה שעל שהביאם לארץ חייבים להביא עולה שהוא לדורון".
יוצא מכאן לימוד חשוב: המפתח לשמירה על הארץ הוא הקרבת קרבנות.
זה מה שהקב"ה מסר לנו מיד לאחר חטא המרגלים. הקרבת קרבנות הינה הכרת הטוב המינימלית כדי להודות לה' על הכניסה לארצו. כל עוד אנחנו נמצאים בארץ ישראל ואין אנחנו מקריבים קרבנות זה סימן שלא תיקנו לגמרי את חטא המרגלים ח"ו.
ראינו שהמרגלים הסתנוורו מהשכינה לכן לא הצליחו לראות את קדושת הארץ. בעקבות סמיכות פרשת הנסכים לפרשת המרגלים חז"ל אמרו שהתיקון הינו הקרבת קרבנות. הקרבנות והנסכים עוזרים לנו להבחין באור העליון ולא לראות את החושך. (ראה עולת ראייה ברגלים או העשן של הקטורת שמביא הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקדשים ביום הכיפורים).
גם היום חלק מעם ישראל מסתנוור מפני הר הבית ואינו מתקרב אל מקום המקדש. אולי זאת הסיבה שהר הבית אינו מוצף ברבבות יהודים בזמן החגים.
אני מתפלל מכל הלב, שנתעורר ונלמד מחטא המרגלים לראות את האור ולא את החושך. כך נוכל להודות לה' כראוי על הקמת המדינה על ידי חידוש עבודת הקרבנות באופן מעשי.
הגיליון מוקדש לרפואתה השלמה של משה בן איבון פתחון ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
אם כן עלינו לשאול את עצמנו
- מה הרעיון ואיזו מהות עומדים מאחורי פרשת הפרשת חלה? את התשובה לכך נמצא במבט מדוקדק אפילו יותר בפסוקים.
