‏הצגת רשומות עם תוויות קודש הקודשים. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות קודש הקודשים. הצג את כל הרשומות

יום שלישי, 11 באוקטובר 2016

הכל התחיל מקודש הקדשים

יום הכיפורים || שמואל בן חמו

הקב"ה נתן לנו מתנה גדולה כדי לכפר על חטאינו. ביום המיוחד הזה אנחנו רשאים להיכנס לקודש הקדשים לאחר הכנות מדוקדקות. 


↓ מאת: שמואל בן חמו

קודש הקדשים הינו המקום הכי קרוב להקב"ה שאינו עונה לחוקי הטבע שאנחנו מכירים. התלמוד בבלי מציין שהמידות של ארון הברית ביחד עם שני הכרובים, שעמדו בקודש הקדשים אינן מתאימות למטמתיקה הפשוטה. התלמוד הגיע למסקנה שהארון אינו כפוף לחוקי הטבע ועומד בנס. 

כמו שכתוב: " ואמר רבי לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: מקום ארון אינו מן המדה. תניא נמי הכי: ארון שעשה משה יש לו עשר אמות לכל רוח, וכתיב כאולפני הדביר עשרים אמה ארך, וכתיב כנף הכרוב האחד עשר אמות וכנף הכרוב האחד עשר אמות, ארון גופיה היכא הוה קאי? אלא לאו שמע מינה: בנס היה עומד." (מסכת מגילה דף י ע/ב). 

הרב חיים כהן "החלבן" בספרו "אלול תשרי" מביא פירושים נפלאים על מהות בית המקדש על כל חלקיו. אנחנו נתמקד במקום בעל מדרגת הקדושה הגבוהה ביותר: קודש הקדשים. 

קודש הקדשים אינו שייך לעולם הזה כלל זהו מקום מיוחד להקב"ה בלבד. פעם בשנה ביום כיפור הקב"ה נותן רשות לכהן הגדול להיכנס לשם, מרוב אהבתו לישראל. 

כל מקום ומקום בבית המקדש מקביל לדרגת קדושה בעולמות העליונים. כמו שמובא במדרש תנחומא שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מטה: "רבי נתן אומר, חביב הוא מעשה הארון ככסא הכבוד של מעלה, שנאמר, מכון לשבתך פעלת ה' מקדש וגו' (שמ' טו יז). שמקדש של מעלה, מכוון כנגד בית המקדש של מטה. והארון מכוון כנגד כסא הכבוד של מעלה, שנאמר, כסא כבוד מרום מראשון (ירמ' יז יב)" (מדרש תנחומא ויקהל סימן ז). 

בנוסף לכך, כל מקום בבית המקדש משפיע על נקודה שונה בקדושה של ישראל.

כאשר קודש הקדשים הינו המקום בעל השפעה הגבוהה ביותר. בלב קודש הקדשים נמצאת אבן השתייה שמהווה את שורש העולם שלנו כאשר כל הבריאה התפשטה ממנה, כמו שכתוב בתלמוד: " ושתיה היתה נקראת: תנא שממנה הושתת העולם תנן כמאן דאמר מציון נברא העולם דתניא רבי אליעזר אומר עולם מאמצעיתו ...." (מסכת יומא דף נד/ב). 

הרמח"ל בספרו "משכני עליון" מסביר את הדברים בצורה ברורה, כמו שכתוב: " וממנה נתפשטו סביב מסילות ושבילים לכל הדברים. ובתחלה נעשו מסילות גדולות סביבותיה, הם הדרכים לכל הנבראים למיניהם, כי כולם מבינים את דרכם, ומשם יקחו חלקם ארוחת תמיד הנתנה להם מאת המלך." (רמח"ל משכני עליון דף קג).

אבן השתייה מהווה מעין מרכז בקרה השולט על כל העולם. דרך אבן השתייה הקב"ה משפיע על העולם. 

כל סודות הבריאה נמצאים במקום הקדוש הזה. זאת מתנה נפלאה שפעם בשנה הכהן הגדול נכנס לשם באמצעות מסך עשן הנוצר מהקטורת. 

האדם אינו מסוגל להבין או לסבול את עוצמת הקדושה שנמצאת בקודש הקדשים. לכן הכהן הגדול מגן על עצמו כביכול בעזרת עשן הקטורת. 

למעשה הכהן הגדול אינו נכנס כאדם פרטי אלא כשליח של עם ישראל. כאשר ישראל הגיע לדרגה של קודש הקדשים אז הכהן הגדול מסוגל להיחשף לעוצמת השכינה בלי להיפגע. 

ביום כיפור, הכהן הגדול מכיל בתוכו את כל נשמות ישראל כאשר הגוף של כל אחד ואחד מתבטל. החושן מעיד על איחוד הנשמות כאשר שמות בני ישראל נמצאים על לבו של הכהן הגדול. 

" והנה נשכיל שבאמת כל ישראל נכנסים אל הקודש פנימה, בהיותם על לב הכהן הגדול, ומה שאין הם נכנסים בגופותיהם הוא מפני שהתרוממו ישראל כולם לסוד האחדות, והגופים המחולקים התמוססו..." ( טללי חיים אלול תשרי, החלבן דף שלה). 

בנוסף לחושן, הקטורת עצמה מסמלת את אחדות עם ישראל על כל גווניו. כאשר החלבנה שאינה מפיצה ריח טוב כלולה בתוך י"א הסממנים של הקטורת ומסמלת את פושעי ישראל, כמו שמובא במדרש: " אמר רב חיננא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא כל תענית שאין מתענין בה מפושעי ישראל אינו תענית שהרי חלבנה ריחה רע ומנאה הכתוב בין סמני הקטרת" (ילקוט שמעוני עמוס רמז תקמח). 

אולי מסיבה זאת של אחדות רוחנית שמעל הטבע, הרוב המוחלט של עם ישראל שומר על קדושת היום הזה באופן מיוחד. 

הקטורת מייצרת ענן סביב הכהן הגדול בכניסתו לקודש הקדשים. תפקיד הענן הוא לטשטש את הגבול בין האדם ובין הקב"ה ולאחד ביניהם.


ביום כיפור ישראל מתאחד עם הקב"ה כביכול. 

" והיינו מפני שהענן והערפל יוצרים טשטוש, מעין מסך מסתיר, שיטשטש את הגבול שבין הבורא לנברא, כך שפנימיות הענן תוכל להיווצר אחדות גמורה ממש." (טללי חיים אלול תשרי, החלבן דף שמא) 

הבאנו למעלה את דברי הרמח"ל לגבי השפעת בית המקדש על חלקים שונים בקדושה של עם ישראל. הקטורת משפיעה על הנשמה של ישראל והקרבנות משפיעים על המלאכים. 

ביום כיפור הקב"ה נתן לישראל את סדר העבודה מתוך אהבה כדי להרים מעלה מעלה את הצד הרוחני שלו ולתקן את נשמות ישראל בעזרת הקטורת. 

כמו שכתוב: " וצריך שתדע, כי ענין הקרבן אף על פי שהוא תיקון המלאכים, נצטוה לישראל, כי להם מסור התיקון של כל העולמות וכל המדריגות, שכולם בשבילם נבראו, ובתיקונים זוכים לפני המלך. ונמצא שישראל מתקנים למטה את הקרבן, ובו נתקנים המלאכים, ואחר כך מקטירים את הקטורת, והם נתקנים בעצמם." (רמח"ל משכני עליון ד, קעז). 

אני מקווה שהצלחתי להבין ולהציג את הדברים הנפלאים של הרמח"ל. ראינו את התפקיד המרכזי של בית המקדש ועבודת הקרבנות בתיקון העולם והשגת מדרגות רוחניות השמורות לעם ישראל בלבד. 

אין תחליף לבית המקדש, אין תחליף לקודש הקדשים ואין תחליף לקטורת. בע"ה ביום כיפור זה נשתדל להתפלל מתוך מעומק הלב לבנין בית המקדש השלישי. נבקש מהקב"ה שיפתח את ליבנו ויגביר את הגעגועים של כל עם ישראל לעבודת הקרבנות ובפרט לכניסת הכהן הגדול בקודש הקדשים של מטה.

  • הגיליון מוקדש לעילוי נשמת הלל יפה בת רינה, משה בן סולטנה ולרפואתם השלמה של יוסף בן שבה ונעמי חיה בת אריאל אסתר ומשה דב בן מלכה
  • לקריאת מאמרים נוספים : WWW.OTZMA1.BLOGSPOT.COM

יום שישי, 1 במאי 2015

בור הרוחות

פתח המערה || האם בפנים נמצא ארון הברית?

בכיפת הסלע הוחלפו בשבועות האחרונים השטיחים בעקבות תרומה של שטיחים חדשים מממלכת ירדן, וכך נחשפה באורח נדיר רצפת המבנה הניצב על מקום המקדש. בתמונה כאן נראה לוח שיש המכסה על פתחו של בור הרוחות, בור המצוי ברצפת המערה שמתחת לסלע – אבן השתיה. להערכת הארכיאולוג צחי דבירה, ממנהלי מיזם סינון שפכי עפר הר הבית, נראה שאבני הריצוף הללו, מסוג אופוס סקטילה, הן בנות התקופה הביזנטית, כלומר גילן מוערך בלמעלה מ-1500 שנה. דבירה מעריך שהרצפות הללו הועברו והותקנו מחדש במערה בתקופה מאוחרת יותר.

↓ המערה שמתחת לכיפת הסלע

המערה שמתחת לכיפת הסלע עמוסה בהקשרים יהודיים. לפי שיטה מרכזית במקורות חז"ל שכמותה הכריע גם הרמב"ם (הלכות בית הבחירה ד,א), ארון הברית נגנז בשלהי ימי הבית הראשון ב'מטמוניות עמוקות ועקלקלות' מתחת לקודש הקדשים, האתר שאת מקומו מציין הסלע המדובר. בהקשר זה יש לציין שבמערה קיימים חללים רבים שטרם נחקרו. בעבר היא היתה גדולה כפליים ויותר מזו הנראית לעין היום. מידותיה צומצמו עם בניית הכיפה בשנת 691 והקמת קיר חוצץ בצדה הדרום-מזרחי של המערה, הכיוון שבו מצויים יסודות אחת מארבע האומנות המרכזיות התומכות בכיפה.

גם בור הרוחות שמתחת ללוח השיש מסתורי למדי וטרם נחקר כראוי. ככל הידוע הוא נפתח לאחרונה בשנת 1911 במהלך 'השוד של פארקר', כאשר קבוצת הרפתקנים אנגלים שיחדה את ראשי הוואקף והורשתה לפתוח את בור הרוחות ולחפור במקום ובנקודות נוספות ברחבי ההר במשך תשעה לילות רצופים. מרגע שהתגלה הדבר סערה הארץ כולה. יהודים, מוסלמים ונוצרים זעמו על החופרים. הקבוצה האנגלית נמלטה במהירות חזרה לארצה, אך השמועות התעקשו שהיא נטלה מבור הרוחות את מטהו של משה רבנו, ארון-הברית, המנורה, כלי המקדש, כתר שלמה המלך, טבעתו וחרבו ועוד כהנה וכהנה, ובסך הכל עשר תיבות מלאות באוצרות המקדש. ואמנם מנהיג קבוצת החופרים, קפטן מונטגיו בראונלו פארקר, הכחיש את הטענות. הוא הודה אמנם ש'בור הרוחות' שמתחת לאבן השתיה בכיפת הסלע נפתח בידי צוותו באותה חפירה לילית, אך לדבריו זהו בור שעומקו איננו עולה על 25 ס"מ.

מצד שני, מול עדותו של הקצין הבריטי מעניק השוחד קיימת עדות שונה לגמרי, של החוקר האיטלקי ארמטה פיירוטי, מהנדס העיר ירושלים מטעם הפאשה בין השנים 1854–1861. פיירוטי טען שהצליח להגיע לבור הרוחות המדובר דרך אחד הבורות הנמצאים צפונית לכיפה. המוסלמים עצמם נמנעים מלפתוח את הבור, מכיוון שלפי המסורת האיסלמית, לוח השיש סוגר למעשה על פתחו של השאול, על נשמות המתים הקבורות תחתיו (מכאן השם 'בור הרוחות') וכן על מקורות כל המים בעולם. נראה שהמסורת הזו שואבת את כוחה מהמסורת היהודית לגבי אבן השתיה, אשר לפי מדרש חז"ל ממנה 'הושתת העולם', ורואה באבן מעין פקק הסוגר על התהום שנכבשה תחתיו לבל תשוב להציף את העולם כבימי המבול.

יום שישי, 13 בספטמבר 2013

שער המים

מימי החשמונאים ועד מלחמת ששת הימים סיפקה האמה הזו מים לירושלים ולהר הבית, אך הקרב האמיתי בעניינה פרץ רק בשנים האחרונות: האם מכאן הגיעו המים למקווה שבו טבל הכהן הגדול ביום הכיפורים? * היכן עין עיטם המיתולוגי, באיזה גובה ניצב שער המים ואיפה יש לחפש את חורבות המקדש? אמת המים תוכיח, ואולי לא

 
 אבן השתיה בכיפת הסלע. מקום קודש הקודשים
כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, השרה את ים האוקיינוס סביב יישוב כל העולם, ויישוב כל שבעים האומות כולן סביב לירושלים, וירושלים שורה באמצע כל היישוב והיא מסובבת להר הבית, והר הבית סביב עזרות ישראל, ואותן עזרות סובבות ללשכת הגזית, ששם יושבת סנהדרין גדולה. ולשכת הגזית סביב המזבח, והמזבח סביב בית האולם, והאולם להיכל וההיכל לבית קודש הקדשים, ששם שורה השכינה וכפורת וכרובים וארון. וכאן הוא לב כל הארץ והעולם. 
 זהו שכתוב: 'מכון לשבתך פעלת ה''.

לאורך למעלה מאלפיים שנה שימשה האמה שנמתחה מבריכות שלמה לירושלים מקור מים לעיר הקודש הצמאה. בימי הבית הראשון עוד היה די במקורות המים שבעיר עצמה, מעיין הגיחון ובורות מים פרטיים, בכדי לספק את מלוא התצרוכת. ואולם החל מהתקופה החשמונאית התרבו כנראה מאוד עולי הרגל וגם האוכלוסיה בעיר גדלה, והמים לא הספיקו.
נוצר צורך למצוא מעיין קרוב ככל האפשר לעיר הנצח, אך כזה שגם יהיה גבוה ממנה כך שהמים יוכלו לזרום אליה בשטף בכוח המשיכה. יותר מכל המעיינות האחרים נמצאה ראויה לכך קבוצת מעיינות מדרום לבית לחם, רק עשרה קילומטרים מירושלים בקו אווירי, באתר המכונה כיום 'בריכות שלמה'. הבריכות החשמונאיות מצויות בגובה 765 מטר מעל פני הים, ואילו נקודת הסיום של האמה בהר הבית עומדת כיום על גובה של 735 מטרים. פער של כ-30 מטרים על פני 21 ק"מ מצריך שיפוע עקבי זעיר ביותר. רק מעט יותר ממטר שיפוע על כל קילומטר.
המוצא האחרון של אמת המים בהר הבית כיום. הרבה מתחת למפלס העזרה
בתקופה החשמונאית די היה באמה הזו, שלימים כונתה 'האמה התחתונה', בכדי לספק את מלוא התצרוכת הירושלמית. ואולם אז הגיע הורדוס, וכדרכו לא הסתפק במועט. הוא הרחיב מאוד את מפעל האמה כך שהוזרמו אליה מים ממרחק גדול הרבה יותר, ממעיינות אל ערוב, כוזיבה ועין דילבה באמות המתמשכות לאורך 39 ק"מ. הורדוס יצר אמה נוספת וקצרה יותר, אמת הביאר היוצאת סמוך לאפרת של ימינו ומתנקזת גם היא, כמו אמת הערוב, לבריכות שלמה. אם בכך לא די בנה הורדוס גם את 'האמה העליונה' היוצאת מהבריכה העליונה בבריכות שלמה אל ירושלים העלית של הימים ההם. האמה העליונה עוברת בתוך בית לחם דהיום ואחר כך ממשיכה ברחוב דרך חברון בירושלים עד לבריכת ממילא (אף היא חלק ממפעל האמה), ומסתיימת בבריכת חזקיהו הסמוכה למגדל דוד.
ואמנם, יש לומר, חלק מהחוקרים נוטה לייחס את בניית אמות דווקא לקציני הלגיון העשירי הרומי, כלומר לאחר החורבן. בחלק מחוליות הצינור נמצאו חקוקים בלטינית שמות מפקדי הגדודים בלגיון העשירי, שככל הנראה פיקדו על בנייתם או שיפוצם של קטעי האמה הללו. על כל פנים, למעשה עד מלחמת ששת הימים עוד המשיך מפעל המים הכביר הזה לספק לאורך תקופות ארוכות מים לבירה.
האמה התחתונה עוברת מדרום להר חומה, מקיפה את רמת רחל, עוברת סמוך למלון דיפלומט ובמנהרה מתחת לארמון הנציב. היא ממשיכה לאבו-תור, לגיא בן הינום, עוברת במדרגות הרובע היהודי היורדות לרחבת הכותל ונכנסת להר הבית מכיוון שער השלשלת. עד היום ניתן לראות שרידים מהאמה סמוך לכניסה לרחבת הכותל מכיוון הרובע היהודי, וכן את סיומה בתוככי הר הבית.
ואולי אפשר למצוא את שרידי האמה החשמונאית גם בין דפי התלמוד. על הכיור שבבית המקדש, למשל, נכתב בתלמוד הירושלמי (יומא ג,ח) ש"אמת המים היתה מושכת לו מעיטם", ומטהרת את מימיו. היה זה אך טבעי לזהות את האמה המוכרת מהשטח עם האמה הנזכרת בתלמוד. באותה מידה הגיוני היה לזהות את אמת המים המגיעה מבריכות שלמה, עם זו שעל פי המקורות עברה בעזרה ושימשה לניקיונה. בערב הפסח, למשל, לאחר שקרבנות כל העם נשחטו, היו פוקקים את פתח יציאת מי האמה עד להצפת העזרה. לאחר מכן היו פותחים את הסתימה, וכל הדם והלכלוך היה יוצא לנחל קדרון עם זרם מי האמה. ואכן, הארכיאולוג עמיחי מזר זיהה את עין עיטם בעין עטן, אחד המעיינות שבסביבת בריכות שלמה.
אגב, לאותו עין עיטם מתייחס גם התלמוד הבבלי בהזכירו את המקווה שעל גבי שער המים, מקווה שבו טובל הכהן הגדול את טבילתו הראשונה במהלך עבודה יום הכיפורים. אביי, האמורא הבבלי בן הדור הרביעי, מסיק מכך שעין עיטם גבוה מקרקע העזרה לפחות 23 אמות, כ-11.5 מ', מפני שזהו בדיוק גובהו של המקווה שעל גבי שער המים מקרקע העזרה – שלהבנתו גם מקורו הוא בעין עיטם.

אייכה, עיטם?
מים להר הבית. ברכות שלמה בשנת 1890
אבל בדיוק כאן מתחילים גם הוויכוחים. לטענת האדריכל טוביה שגיב, המחזיק בשיטה (שאיננה מקובלת על רובם המוחלט של החוקרים) שלפיה אין לזהות את מקום המקדש בכיפת הסלע שבפסגת ההר, אלא דווקא במורדותיו הדרומיים מתחת למפלס ההר בימינו, גובה כניסת אמת המים התחתונה להר הבית (735.7 מ' מעל פני הים) מוכיח דווקא את צידקת שיטתו. הרי אם אמת המים שלפנינו היא זו הנזכרת במקורות, לא ייתכן שהיא תהיה נמוכה משער המים, מכיוון שאזי יהיה צורך לשאוב אותם אליו – מה שעל פי ההלכה פוסל את המים מלשמש כמי מקווה. לדברי שגיב, השיטה המקובלת הממקמת את המקדש בפסגת ההר לא תיתכן, מכיוון שאם כך "תהיה האמה נמוכה ממפלס המקווה בכ-15-20 מ'. גם שטיפת העזרה במי האמה לא תיתכן מכיוון שהאמה נמוכה בכ-2-8 מ' ממפלסי העזרה על-פי השיטות השונות". ומסקנתו: "כדי שניתן יהיה לשטוף את העזרה במי האמה יש להנמיך את מפלס הר הבית בכ-16-20 מ' ממפלס הרחבה הנוכחית".
ואולם כנגדו יוצא בשצף ח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, הטוען שהנחותיו של שגיב שגויות מכל וכל. להבנת בן ארי במאמר שפירסם בקובץ 'תחומין' (טז), את עין עיטם המוכר ממקורות חז"ל אין למקם בבריכות שלמה. בן ארי מביא לעזרתו משנה (מידות ה,ד) המזכירה את 'לשכת הגוּלה' שבעזרה, שעל פיה "שם היה בור והגלגל נתון עליו ומשם מספקין מים לכל העזרה". "אם אכן מגיעה אמה לעזרה ומספקת בה מים", מקשה בן ארי, "מה צורך יש בבור ובגלגל על מנת לשאוב ממנו מים?".
ומלבד זאת, הוא מוסיף, על-פי מקורות תלמודיים אחרים עין עיטם סמוך מאוד להר הבית, ומצוי בתחומי נחלת שבט בנימין – מה שפוסל לגמרי את זיהוי עין עיטם בבריכות שלמה שבעומק נחלת יהודה. בן ארי מעלה גם את האפשרות שאביי שחי בדור הרביעי לאמוראי בבל, רחוק בזמן ובמקום מהמקדש ושרידיו, מעלה בסך הכל השערה היפותטית ולא מסקנה מחייבת. לדעתו ייתכן בהחלט שמקווה הכהן הגדול שעל שער המים התמלא בכלל ממי גשמים שנמשכו אליו ולא מאמה מסודרת. ככלות הכל, טען, המקווה המדובר שימש בפועל יום בודד בשנה: "האם בשביל מקווה שנעשה בו שימוש יום אחד בשנה, ושאפשר לספק את מימיו ממי גשמים, כדאי היה למשוך אמה ממרחק של קילומטרים רבים?", תוהה בן ארי.
ובכל זאת הוא ניסה – וגם הצליח – למצוא מעיין סמוך להר שעשוי להתאים לזיהוי כעין עיטם. ערבי מקומי סיפר לו שבמעלה רחוב חלדיה הסמוך להר הבית, קיימת נביעה ושמה 'עין אל אסמאר'. גובה הקרקע במקום, לדבריו, הוא 760 מ', ואם אכן זהו מקומו של עין עיטם, הרי שמשם זרמו המים במורד של כעשרה מטרים עד לעזרה במקדש. תמיכה משמעותית בהנחתו קיבל בן ארי מאיגרת שאיתר, אשר נכתבה במאה ה-13 בידי עולה רגל יהודי שהגיע לירושלים עם רבי יהונתן מלוניל: "באנו אל ירושלים ממערבה של עיר... אני והכהן הגדול מלוניל, ונכנסנו בשער עד לפני מגדל דוד וניפול על פנינו לפני שער שכנגדו מבחוץ, מרוח לעין עיטם, הוא בית טבילה לכהנים... ושם באים הכהנים במחילה לעין עיטם, והמקום ההוא היה בית הטבילה". מסלול דרכם של עולים אלו אכן עובר ליד רחוב אל חלדיה.
בדרך להר הבית. מסלול המים למקדש.

בן ארי מוסיף שהזיהוי של שגיב דווקא את האמה התחתונה כ'אמת המים מעיטם' הנזכרת בחז"ל עשוי להתגלות כמוטעה, מפני שייתכן מאוד שגם האמה ההרודיאנית העליונה, זו המסתיימת כיום באזור מגדל דוד, הוליכה בעבר הרחוק להר הבית – והיא דווקא עשויה להגיע לגובהו הנדרש של שער המים על פי זיהויו המסורתי של המקדש בפסגת ההר.
על פי אחד מבכירי חוקרי הר הבית בזמננו, הרב זלמן קורן, לשכת הגוּלה ניצבה בצפון מערב העזרה בדיוק במקום שכיום מצוי בו "ביר א-ג'ינה" – בור מים תת-קרקעי עצום שמימדיו 41X7 מטרים, ועומקו 12.5 מ'. לדבריו, "על פי ההנחה שהצאחרה [הסלע שמתחת לכיפת הסלע. א"ס] היא אבן השתיה – אין ספק שהבור שממנו נשאבו מים בלשכת הגולה אינו אלא ביר א-ג'ינה שמצפון לכיפת הסלע. קיימות דעות שבעבר קיבל בור זה מים מאמת המים שהגיעה מהר חברון ומאזור בית לחם". בינגו.
ובכן, עם כל הצער נאלץ כנראה להיפרד מההנחה שאמת המים המגיעה מבריכות שלמה סיפקה מים למקווה הכהן הגדול, וכלל לא בטוח שהיא 'אמת המים מעיטם' הנזכרת בחז"ל. ואם בכל זאת נתעקש לאתר במקורות את האמה שלפנינו, נראה שזו דווקא האמה שבעזרתה נשטפה העזרה מהליכלוך והדם בערב פסח ובשאר השנה, אך לא לפני שהזרימה את מימיה אל בור א-ג'ינה, בור הגוּלה החז"לי, ומשם נשאבה בעזרת שרירי ידיהם של כהנים זריזים אל מרומי העזרה.