‏הצגת רשומות עם תוויות פנינת המקדש. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פנינת המקדש. הצג את כל הרשומות

יום שישי, 31 במרץ 2017

ערב פסח בימינו לעומת ערב פסח במקדש

ערב פסח בזמן הזה ובזמן המקדש || פנינת המקדש

מצות התורה בארבעה עשר בניסן, היא, להקריב את הפסח במקדש. כן מקריבים באותו יום קרבן 'חגיגת ארבעה עשר', כשהבאת קרבן זה תלויה בתנאים משתנים. לדיני קרבנות אלה עיין בערכים: 'קרבן פסח', ו'חגיגת ארבעה עשר'. בערך שלפנינו נדון בהלכות המיוחדות הנוהגות בערב פסח בירושלים ובמקדש. 


↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש

ערב פסח – המושג


המושג 'ערב פסח' צמיחתו מאוחרת, והתפתח לאחר החורבן, כשקרבן פסח בטל. בתקופת הגלות עוסקים הכל בהכנת ליל הסדר, וכך הלך וצמח הביטוי 'ערב פסח' בשפת הדיבור. לא כן בתורה, שם נקרא ארבעה עשר בניסן בשם - 'פסח', ואילו שבעת הימים שלאחריו נקראים - 'חג המצות', ככתוב (ויקרא כג, ה): "בחדש הראשון בארבעה עשר לחדש בין הערבים 'פסח' לה'. ובחמשה עשר יום לחדש הזה – 'חג המצות' לה', שבעת ימים מצות תאכלו".


סימנים לביעור חמץ

בבית המקדש הנהיגו סימנים לעם, כדי שידעו את הזמנים המיוחדים ביום זה מבחינת איסור חמץ; מתי מגיע זמן איסור אכילת חמץ, ומתי מגיע זמן ביעור חמץ. 

המנהג היה להניח שתי חלות חמץ של קרבן תודה על גב האיצטבא שהיתה במקדש. חלות אלו נפסלו לאכילה, והכהנים הניחו אותן שם בבוקרו של ערב פסח, ומשהגיעה שעה חמישית - נטלו אחת מן השתיים לעין כל. כך ידעו העם, שמעתה חל איסור חמץ, והפסיקו הכל לאכול חמץ. משהגיעה שעה שישית נטלו הכהנים את החלה השנייה, כך ידעו יושבי ירושלים וכן עולי הרגל הרבים שהגיע זמן ביעור חמץ, ויצאו כולם לשרוף את החמץ. 

מצינו דעה בתלמוד אודות מנהג שהנהיגו חכמים, שהיו שתי פרות חורשות בהר המשחה, כלומר בהר הזיתים בערב פסח. משהגיעה השעה חמישית נטלו פרה אחת מהן ונשארה האחרת חורשת, כך ידעו העם שהגיע זמן איסור אכילת חמץ. משהגיעה תחילת שעה שישית - נטלו את הפרה השנייה, וכך ידעו העם שהגיע זמן ביעור חמץ. 


איסור הקרבת תודה

כשם שאין מקריבים קרבן תודה בימי חג הפסח, מפני שהקרבן כולל חלות חמץ הקרבות עמו, כך אין מקריבים קרבן תודה גם לא בערב הפסח, זאת, מפני ההלכה, ש"אין מביאים קדשים לבית הפסול". 

פירוש: אין להקריב קרבן, כשידוע בבירור שאכילתו תהיה חלקית, כלומר, בעל הקרבן יהיה מנוע בחלק מן הזמן לקיים את מצות אכילתו. מעתה, אם יביא אדם קרבן תודה בערב פסח, ברור, שיגיע זמן איסור אכילת חמץ בשעות הבוקר, ובכך ייפסלו חלות החמץ באכילה. נמצא שאדם זה בהחלטתו להביא קרבן היום הביא את הקרבן לידי פסול . מכאן ההלכה שאין מביאים קרבן תודה בערב פסח.


הקדמת הקרבת תמיד של בין הערביים

הלכה היא, שקרבן "תמיד נשחט [בשעה] שמונה ומחצה... ובערבי פסחים נשחט [מוקדם בשעה] בשבע ומחצה" . למרות ההלכה הקובעת שהקרבן האחרון שמקריבים בכל יום על המזבח הוא תמיד של בין הערביים, בערב פסח יש דין מיוחד, שמקריבים את קרבן הפסח לאחר קרבן התמיד. לפיכך, היו מקדימים בערב הפסח את הקרבת התמיד, כדי שיהיה זמן מספיק להקרבת הפסחים עד כניסת יום טוב. 

בערב פסח שחל בערב שבת, היו צריכים להזדרז יותר, שכן, היו צריכים עולי הרגל להספיק להוליך את הפסחים מן המקדש לבתיהם, להכניסם לתנורי הפסחים ולהשלים את צליית הקרבן בשלימותו בטרם תיכנס השבת. לפיכך בערב שבת היו מקדימים יותר, ושוחטים את תמיד של בין הערביים בסמוך לחצות היום, היינו בשש שעות ומחצה ומסיימים את ההקרבה בשבע שעות ומחצה . 


איסור מלאכה

הלכה היא, שאסור לעשות מלאכה בערב הפסח לאחר חצות היום, מאידך, לפני חצות – הדבר תלוי במנהג: במקום שנהגו לעשות מלאכה – עושים, ובמקום שנהגו שלא לעשות מלאכה – אין עושים , ואילו בירושלים המנהג הוא, שלא לעשות מלאכה בערב פסח גם לא לפני חצות. 

לאור האמור שאלו בתלמוד הירושלמי, הכיצד הנהיגו בירושלים להעמיד פרות חורשות בהר המשחה לציון זמן ביעור חמץ ושריפת חמץ, הרי יש איסור מלאכה בירושלים גם לפני חצות? ותירצו שלא היו הפרות חורשות ממש אלא מהלכות הלוך ושוב על ההר, ו"נראות כחורשות".

יום שני, 30 בינואר 2017

השינויים שנעשו במקדש ובכלים במהלך הדורות

בית שני לעומת בית ראשון || פנינת המקדש

הקדמה: נושא השינויים במקדש נדון בדברי חז"ל והראשונים , האם ניתן להכניס שינויים במבנה המקדש ובצורת הכלים? השאלה נוגעת לעובי הכתלים, לגובה ההיכל, לסוג החומרים, לצורת הכלים, לגודלם, לכמות הכלים ועוד. הדבר גם נוגע לשילוב אמצעים חדשים המתפתחים בכל דור. מחד גיסא יש לומר, שמאחר שתכנית המקדש והכלים נאמרו למשה מסיני, והכל – כ"אשר אתה מראה בהר" , ממילא לא יתכן בהם שינוי. מאידך גיסא, יש לומר, שכאשר מתעורר צורך חיוני שיש לו יסוד בהלכה, שמא יש דרך לערוך שינויים והוספות והדבר מותר? אכן מתברר, שנמצא פתרון לשאלה זו, ולהלן יידונו מקורות בדברי חז"ל העוסקים בשאלה ובפתרונה.


↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש


שינויים שנתקנו בימי בית ראשון

ארון תרומות סמוך למזבח: אחד החידושים שהתחדשו במקדש בימי בית ראשון, זו העובדה, שיהוידע הכהן העמיד בעזרה ליד המזבח ארון לאיסוף תרומות עבור בדק הבית, ככתוב: "ויקח יהוידע הכהן ארון אחד, ויקוב חור בדלתו, ויתן אותו אצל המזבח מימין. בבוא איש בית ה', ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'" . יהוידע לא נדרש לנביא או למקור אחר להעמדת ארון תרומות ליד המזבח, וקבע תקנה על פי הנסיבות שנוצרו.

עזרת נשים - 'החצר החדשה': אחד הדברים שחידשו ישראל במקדש היתה 'החצר החדשה', שהפכה ברבות הימים ל'עזרת נשים'. בימי בית ראשון חידש יהושפט המלך חצר שלא היתה בימי שלמה, וקיים שם תפילה, ככתוב: "ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלם בבית ה' לפני החצר החדשה" . ופירשו הראשונים, שיהושפט חיזק וחידש את חצרות הר הבית . בדברי חז"ל מצינו, שנתנו לחצר זאת מעמד הלכתי מיוחד, ודרשו: "מאי 'חצר החדשה'... שחידשו בה דברים, ואמרו: טבול יום לא יכנס למחנה לויה" . חצר זו הפכה בימי בית שני ל'עזרת נשים' .

שינוי בעזרת נשים: בימי בית שני עברה חצר זו שינוי נוסף, ובכך נתנו חכמים דוגמא לשינויים במקדש. חז"ל עוסקים בשאלת הקמת גזוזטרא בעזרת נשים, ואכן התקינו אנשי בית שני גזוזטראות סביב עזרת נשים להפרדה בין גברים לנשים. בסוגיא זו קיימים יסודות הלכתיים, כגון, צורת הדרשה, שהביאה לבניין העזרה באופן זה, ויש בכך כדי לתת תשובה לא רק לענין הגזוזטרא אלא גם לשאלות דלעיל.


שינויים בימי בית שני

בימי בית שני מצינו שינויים רבים והוספות שנעשו במקדש, וזאת, בלא ראיה ובלא אסמכתא מפסוק. השינויים נעשו לא רק בעזרת נשים, שמקומה בהר הבית, אלא בעזרה המקודשת גופה.

שינוי מידות המזבח: במשנה מתואר, שמידות המזבח השתנו בימי בית שני: "המזבח היה שלשים ושתים על שלשים ושתים [אמה]... מתחילה לא היה אלא שמונה ועשרים על שמונה ועשרים... וכשעלו בני הגולה הוסיפו עליו ארבע אמות מן הדרום וארבע אמות מן המערב" . ומבואר בגמרא, ששינוי זה נעשה, כיון, שהאש של ימי בית שני לא הספיקה לעיכול בשר הקרבנות שהובאו על אש המערכה, והיה צריך להוסיף עצים וממילא להרחיב את המזבח .

'לשכת הגולה': אנשי הגולה הבאים מבבל הוסיפו לשכה בצפון העזרה, המיועדת לשאיבת מים עבור העבודות הנעשות בעזרה. 

לשכת פרהדרין: בגמרא מבואר, שלשכת כהן גדול נקראת 'לשכת פרהדרין', משום שהכהנים הגדולים משנים את צורתה מפעם לפעם, סותרים את הלשכה ובונים אותה כל שנים עשר חודש. וכלשון הגמרא: "מחליפין אותה כל שנים עשר חדש", וכתבו הראשונים, ש"כל כהן המתחדש בה - סותר אותה ובונה בנין נאה מן הראשון, שתהא קרויה על שמו, ונמצא מתחלפת כל שנה ושנה" . נראה מתוך הדברים שכל כהן גדול בנה לשכה בצורה אחרת, גדולה ושונה מן הראשונה: בשערים, בחלונות, בחדרים וכד', וזאת, בלא להזדקק לראיה מן הפסוקים.

מוכני ודדים לכיור: בגמרא מתואר, שבן קטין - כהן גדול, הוסיף 'מוכני' לכיור, כן הוסיף שנים עשר דד לכיור . בכך נוצר מצב, שכיור בן שני חלקים – ככתוב בתורה – "כיור נחושת וכנו נחושת" , הפך לכיור משוכלל בן שלשה חלקים על ידי הוספת ה'מוכני'. כמו כן תוספת של שנים עשר דדים סביב, פירושה - הגדלת הכיור לכלי גדול ורחב המאפשר לשנים עשר כהנים לעמוד סביבו ולקדש ידיים ורגליים. מול שינוי זה לא מצינו דיון ומקור להתיר שינויים אלו. להיפך, חז"ל מדברים בשבחו של בן קטין, שחידש דבר במקדש לפתרון בעיה הלכתית ומעשית, ואינם רואים צורך להביא מקור בפסוקים לשינויים אלה . 

נברשת של זהב: הילני המלכה הוסיפה נברשת זהב במקדש לצורך קריאת שמע בזמנה. כן הוסיפה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה, ושיבחוה חכמים , ולא שמענו שנדרשת ראיה מפסוק לשם כך.

אבוב: בגמרא מתואר, שהיה במקדש אבוב לצורך הלויים המנגנים על הדוכן – "חלק היה, דק היה, של קנה היה, ומימות משה היה; ציווה המלך וציפוהו זהב – ולא היה קולו ערב, נטלו את ציפויו – והיה קולו ערב כמות שהיה". 

צלצול: כן היה במקדש צלצול של נחושת - "והיה קולו ערב, ונפגם; ושלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותקנוהו – ולא היה קולו ערב, נטלו את תיקונו – והיה קולו ערב כמות שהיה". 

מכתשת: כלי נוסף שעבר שינוי במקדש זו המכתשת של בית אבטינס; "של נחושת היתה, ומימות משה היתה, והיתה מפטמת את הבשמים. נתפגמה; והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים ותיקנוה – ולא היתה מפטמת כמו שהיתה, נטלו את תיקונה – והיתה מפטמת כמו שהיתה".


שינוי בכלים בין בית ראשון לשני
בבית ראשון בנה שלמה את ה'ים שעשה שלמה' - ובבית שני לא היה. 
בבית ראשון היו עמודי 'יכין' ו'בועז' - ובבית שני לא היו. 
בבית ראשון היו אחד עשר כיורים - ובבית שני כיור אחד. 
בבית ראשון היו אחד עשר שולחנות ואחת עשרה מנורות - ובבית שני מנורה אחת ושולחן אחד – והרשימה ארוכה.

שינוים במקדש הורדוס

במקדש הורדוס הוכנסו שינויים לרוב: במידות, במיבנים, בשערים, בתוספת לשכות ואכסדראות. כמו כן התחדשו שינויים בצורה החיצונית, כגון הגבהת הבניין, החלפת כותל אמה טרקסין המבדיל בין הקודש לקודש הקדשים בשתי פרוכות ועוד. 

מובא בגמרא, שהורדוס התייעץ עם חכמים, שכן חשב לצפות את כתלי המקדש בזהב, אולם חכמים הציעו להשאיר את כתלי הבית בציפוי שיש כחול, כדי ששייראה כגלי הים. כן מתואר בכתבי יוסף בן מתתיהו, שהר הבית הורחב בימי הורדוס מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה, ובעבודות שנעשו הוכפל שטח הר הבית. כן נוספו שערים מארבע רוחות השמים, כמוכח מן השרידים שנמצאו בחפירות סביב ההר. 

לא מצינו ערעור על תוספת שערים זו, אלא להיפך, שיבחו חכמים את המקדש בצורתו המחודשת, ואמרו: "מי שלא ראה בנין הורדוס, לא ראה בנין נאה מימיו" .


'מגילת בית המקדש' ניתנה להדרש

אחד המקורות המלמד, כי ניתן לעשות שינויים במקדש הוא מאמר חז"ל: "מגילת בית המקדש מסרה הקב"ה בעמידה… משה מסרה ליהושע בעמידה… עמד דוד ומסרה לשלמה בנו בעמידה… ואומר: 'הכל בכתב' – מלמד, שניתנה תורה לידרש, 'מיד ה'' – מלמד, שניתנה במסורת, 'עלי השכיל' - מלמד שניתנה ברוח הקודש" . יש לפנינו תיאור קדום, של מסירת תכנית המקדש לידי משה רבינו בהר סיני, וכן את מסירתה מדור לדור, ממשה - עד ימי דוד ושלמה. מלשון חז"ל במדרש זה הננו למדים, שהתכנית ניתנה יחד עם פתרונות לשינויים שייעשו במקדש במהלך הדורות. לדברי חז"ל במדרש, המילים "הכל בכתב מיד ה'" אין כוונתן שאין לשנות דבר במקדש! להיפך! - 'הכל בכתב' – הכל ניתן כדי 'לידרש'! זה עניינם של הביטויים: 'עלי השכיל!' כלומר, אין זו תכנית סופית שאינה ניתנת לשינוי, אלא תכנית שהיא בסיס לשינויים בהתאם לצורך. בוני המקדש מצווים להשכיל ולהפעיל את כוח החשיבה והאמצאה, כדי להיעזר בדרשה בפסוק או מכוח הסברא, איך לבנות פרטים במקדש ולהתאימם לצורכי המקדש בכל דור ודור.


רוח הקודש שרויה על בוני המקדש

אחד המקורות ליכולת לשנות דברים במקדש, זוהי דרשת חז"ל על הפסוק: "עלי השכיל", משם למדו שהמגילה ניתנה "ברוח הקודש". וכוונתם לומר, שגם בצלאל בונה המשכן זכה לרוח הקודש, ככתוב: "ראו קרא ה' בשם בצלאל בן אורי... וימלא אתו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה" , וכתבו הראשונים להסברת רוח הקודש זו, שהיא הכנה לנבואה, "שיילווה לאיש עזר אלהי שיניעהו ויזרזהו למעשה טוב וגדול, כהצלת קבוצת חסידים מידי רשעים… וזאת תיקרא: 'רוח ה''… 'צלחה עליו רוח ה''… ונאמר בשמשון: 'ותצלח עליו רוח ה''… וכן נלוה כח זה אל דוד… ולזה התגבר אל הארי, ואל הדוב, והפלשתי" . הווה אומר, כל מעשה הנעשה למטרה חשובה, וכל פעולה הנעשית למען הכלל ומצליחה בחסדי ה', יש להם הגדרה: 'רוח הקודש' . 

רוח הקודש זו נקראת בלשון התורה והנביאים - 'השכלה'. ככתוב ביהושע: "'למען תשמור לעשות ככל הכתוב בו, כי אז תצליח דרכך ואז תשכיל', ואין 'תשכיל' - אלא רוח הקדש" . זה, אפוא, עניינו של הביטוי "עלי השכיל", היינו ההצלחה בעשיית המצוה.


הרמב"ם: ניתן לעשות שינויים במקדש, ובלבד שיישמרו ה'צורה' וה'יחס'

הרמב"ם מביא את הפסוק 'הכל בכתב', כהוראה מפורשת לבוני הבית שניתן לשנות במקדש. זה עניינה של מסכת מידות המלמדת שלשה דברים עיקריים במקדש: 
א. מידות המקדש.
ב. צורתו.
ג. שמירת היחס. 
אלו דבריו: "אין עניינה של המסכת, אלא סיפור מידות המקדש, וצורתו, והיאך בנינו. והתועלת בכך, שכשייבנה, לשמור בו אותה צורה ואותו היחס. כי אותו היחס מאת ה', כמו שאמר: 'הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל'". לשיטתו, הפסוק 'הכל בכתב' לא בא לאסור הכנת שינויים במקדש, להיפך! בא לומר שיש מקום לשנות, להגביה או להרחיב, זאת, בתנאי אחד: "לשמור בו אותה צורה ואותו היחס" .

יום ראשון, 8 בינואר 2017

עשרה בטבת - יום פטירת נחמיה בן חכליה

נחמיה בן חכליה || פנינת המקדש

נחמיה בן חכליה. מתואר בכתובים כשר המשקים לפני מלך פרס, היה מזרע המלוכה מבית דוד, ותוארו נאה . שמו נזכר גם בשם 'התרשתא', ודרשו חכמים תואר זה, על שם שהתירו לו חכמים לשתות מיין בית המלך מתוקף תפקידו בבית המלוכה. 

↓ מאת: הרב אבי כהנא

מבית המלוכה - לירושלים

נחמיה עלה לארץ ישראל כדי לעזור לאחיו העולים מבבל בעת צרתם בראשית ימי הבית השני. כשר בבית המלוכה קיבל נחמיה רשות ממלך פרס לסייע לאחיו בירושלים, ובשנת עשרים לדריוש עלה נחמיה ארצה, כשבכוונתו להקים את ירושלים מחורבותיה . נחמיה נמנה על אנשי כנסת הגדולה בזמן בית שני, ותיקן תקנות לביצור מעמד התורה בירושלים ובארץ הנבנית מחדש. 


בניית חומת ירושלים

מיד עם בואו נוכח בחורבן העיר וחומותיה, ועמד על הסכנה של הישיבה בירושלים שחומתה פרוצה ומיעוט המתגוררים בעיר. החלטתו הראשונה היתה לבנות את חומת ירושלים ובכך לחזק את העיר ואת יושביה. מתוקף סמכותו כפחה, חילק נחמיה את העבודה להקמת חומות ירושלים לארבעים ושתים משפחות, וכל אחת מהן היתה אחראית על גיזרה משלה בחומה. חלק מן המשפחות עבדו מרצון ואף עבדו בהתנדבות מעבר למכסתם. 

לעומת זאת היו משפחות שהיה צריך להטיל עליהן את העבודה בכפיה. כל משפחה היתה בונה את חלקה, וגם שומרת על אותה גיזרה מפני אויבים שהתנכלו לתושבי העיר. כדי להבטיח את ההגנה על העיר ציווה נחמיה על כל הבונים להישאר ללון בעיר ולהשתמש בשופרות לאזעקה בעת הצורך, כשנחמיה עומד בראש משמר העיר עד לסיום בנין החומה. השומרונים ניסו להניח מלכודת לנחמיה מחוץ לירושלים כדי להורגו, אולם בחכמתו ידע כיצד להערים עליהם ולהמשיך את המפעל עד תומו. בכ"ה באלול, לאחר חמישים ושנים יום בניין החומה הושלם, ונחמיה קיים טכס מיוחד לקידוש חומת ירושלים כזכר לקידוש החומה בימי דוד ושלמה.


חיזוק קיום המצוות בירושלים

נחמיה המשיך את פעולתו של עזרא בחינוך העם לקיום מצוות, זאת, לאחר תקופת רפיון בעת גלות בבל, וחידוש חיי העם בירושלים שהיה כרוך בקשיים. באשר לשמירת השבת פעל לסגירת שערי ירושלים בפני סוחרים נוכרים ואף איים לפגוע בסוחרים נוכרים שילונו בשבת סמוך לעיר ויסחרו שם עם יהודים. נחמיה נאבק בנישואי תערובת והטיל עונשים וקנסות על נושאי נשים נוכריות. כן סילק מתפקידם כהנים שנשאו נוכריות ומינה במקומם כהנים כשרים.


נחמיה כורת 'אמנה' במעמד מיוחד בירושלים

לחיזוק המצב הרוחני וקיום המצוות בהקפדה, פעל נחמיה לשתף את העם בהחלטות על קבלת עול מצוות. נחמיה קיים מעמד מיוחד בירושלים בו כרתו ישראל 'אמנה' לקיים מצוות שקיומן נחלש. ככתוב: "ובכל זאת אנחנו כורתים אמנה, וכותבים, ועל החתום שרינו לויינו כהנינו" . האמנה כללה התחייבות של כלל המתכנסים, שלא לשאת נשים נוכריות, לא לחלל את השבת, לשמור על הלכות שמיטה, ולהבטיח את קיום עבודת הכהנים והלויים בבית המקדש.

תקנות הנוגעות למקדש

האמנה שנכרתה כללה תקנות מיוחדות בענייני המקדש, וכגון תרומת שלישית השקל לצורך העבודה במקדש. קביעת המשפחות שיביאו 'קרבן עצים' למזבח במהלך השנה . הבאת תרומות ומעשרות ללשכות מיוחדות בבית המקדש, ובכך להבטיח את מסירת מתנות הכהונה לכהנים ומשפחותיהם. 

כמו כן נכרתה הברית על הבאת קרבנות החובה - תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם. 

עוד תיקן כחובה ליישב את העיר ירושלים על ידי נציגי המשפחות "להביא אחד מן העשרה לשבת בירושלים", כלומר, להביא למצב שעשירית מעולי בבל מאכלסים את ירושלים, ובכך הופכים אותה למרכז כלכלי ורוחני. 

בתום שתים עשרה שנה שב נחמיה לבבל להמשיך בתפקידו בבית המלוכה, אולם עם הרעת המצב הרוחני בירושלים שב ועלה ארצה, והמשיך בפעולותיו לחיזוק שמירת התורה בירושלים ובנותיה. 

בעשרה בטבת נפטר נחמיה לבית עולמו .

יום רביעי, 23 בנובמבר 2016

שמן למקדש - רקע כללי

פנינת המקדש || על השימוש בשמן בבית המקדש

בימים אלה שוקדים על הכנת שמן בטהרה שיוכל לשמש כשמן למנורה. מן הראוי להתייחס לשמן במקדש

לשכת "בית שמניה", בה מאוחסנים אוצרות היין והשמן של המקדש
↓ מאת: הרב אבי כהנא/ מכון המקדש
הקדמה: השמן שימש במקדש להדלקת המנורה בהיכל, למנחות המובאות למזבח, וכן לטהרת המצורע. כמו כן הלכה היא, שניתן להקריב שמן בפני עצמו כקרבן נדבה. לשכה מיוחדת היתה בעזרת נשים הנקראת 'לשכת בית שמניה', ובה היו הגזברים נותנים את השמן הדרוש לכל צורכי המקדש1.
סוגי השמנים: ניתן להביא למקדש שמן מעצי זית הגדלים בכל מקום, אך לכתחילה מביאים שמן מובחר, הגדל במקומות מסוימים. לפי המתואר במשנה השמן המובחר ביותר הובא למקדש מתקוע, והשמן השני בטיבו הובא מרגב שבעבר הירדן2.

השימושים בשמן במקדש:
א. הדלקת המנורה: אין מדליקים את המנורה אלא ב'שמן זית זך', שנאמר: "צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד"3, והוא השמן הראשון המופק מן הזית. כלומר, לאחר שמוסקים את הזיתים, כותשים אותם ושמים אותם בסל שבבית הבד, והשמן הזב מהם – הוא המוגדר כ'שמן זית זך'. באשר לשמן היוצא אחר כך, כשטוענים את הזיתים בקורה שבבית הבד, או היוצא לאחר מכן, כשטוחנים את הזיתים וטוענים אותם שנית בקורה, שמן זה פסול למנורה, שאינו זך4. בכל יום היו שמים בכל אחד מנרות המנורה שמן כשיעור הראוי שיהא דולק מערב עד בוקר5, שנאמר: "יערוך אותו אהרן מערב עד בוקר"6. חכמים קבעו שישימו חצי לוג באופן קבוע בכל נר7, שכן, שיערו חכמים ששיעור זה מספיק אפילו ללילות הארוכים ביותר בשנה8.
ב. שמן למנחות: כל המנחות הקרבות למזבח טעונות שמן, חוץ ממנחת סוטה וממנחת חוטא, שאין בהן שמן9. גם שמן שאינו 'זך' כשר למנחות, ומכל מקום מצוה לקחת לכתחילה שמן מובחר ככל האפשר. בהלכה נקבעו דרגות שונות של טיב השמן הראוי למנחות, לפי מקומם על העץ ולפי תהליכי הכתישה שעברו עד שיצאו מן הזיתים10. שמן שנעשה מזיתים שנשרו במים, או מזיתים כבושים או שלוקים, או שמן של שמרים, או שמן שריחו רע – פסול אף למנחות. מאידך, שמן שנעשה מעצי זית הנטועים בבית הזבלים, כלומר, שדה הזקוקה לזיבול, או בבית השלחים, היינו, שדה הזקוקה להשקאה בידי אדם, השמן כשר בדיעבד. כך גם שמן מעצי זית שנזרע זרע ביניהם, והזרעים מכחישים את הקרקע, או 'שמן אנפיקנון', כלומר, שמן מזיתים שלא בשלו כל צורכם – לכתחילה לא יביאנו, ואם הביא כשר11.
ג. שיעור השמן למנחות: מנחת נסכים שיעורה מפורש בתורה: כשהיא באה עם כבש, שיעורה רביעית ההין, כלומר, שלושה לוגים. כשהיא באה עם איל, שיעורה שלישית ההין, כלומר, ארבעה לוגים, ובפר – חצי ההין,  כלומר, שישה לוגים12. שיעור השמן במנחת נדבה, הוא לוג שמן לכל עישרון סולת13, מאידך מנחת חביתין, אף שהיא נעשית מעישרון סולת – יש בה שלושה לוגים של שמן14. כך גם דין מנחת חינוך15. לחמי המצה שבקרבן תודה נעשים מעשרה עשרונים סולת בתוספת חצי לוג שמן16, ואילו לחמי נזיר נעשים משישה עשרונים סולת ושני שליש עשרון, בתוספת רביעית הלוג שמן17.
ד. הקרבת שמן בנדבה: נחלקו תנאים בשאלה, האם אפשר להקריב שמן בפני עצמו כקרבן נדבה? רבי טרפון אומר שמתנדבים שמן, ורבי שמעון ורבי עקיבא אומרים שאין מתנדבים שמן18. להלכה נקבע ש"מתנדב אדם שמן בפני עצמו"19. המתנדב שמן כיצד מקריבים אותו? קומץ הכהן ממנו שמן בקומצו, ומקריב את הקומץ על אשי המזבח, ושאר השמן נאכל לכהנים20.
ד. טהרת המצורע: המצורע מביא ביום השמיני לטהרתו ביחד עם קרבנותיו - לוג שמן. הכהן מניף את השמן, מזה ממנו שבע פעמים לפני ה' - לכיוון הפרוכת, ואחר כך נותן ממנו על תנוך אוזן המיטהר הימנית, על בוהן ידו הימנית, על בוהן רגלו הימנית, ועל ראשו21.
ה. שמן המשחה: שמן המשחה נעשה משמן זית בשיעור הין, כלומר, שנים עשר לוגים, זאת, בתוספת סממנים שונים, שהם שנתנו לשמן את תכונתו וריחו המיוחד22. 
________________________________________________
  1. משנה מידות ב, ה. רמב"ם בית הבחירה ה, ח.
  2. משנה במנחות פה, ב. רמב"ם איסורי מזבח ז, א - ב.
  3. ויקרא כד, ב.
  4. משנה במנחות פו, א. רמב"ם איסורי מזבח ז, ח - י.
  5. מנחות פט, א. רמב"ם תמידין ומוספין ג, יא.
  6. ויקרא כד, ג.
  7. מנחות שם. רמב"ם שם.
  8. ראה תוס' מנחות שם ד"ה ושיערו. ע"ע הדלקת הנרות.
  9. משנה במנחות נט, א. רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ז.
  10. משנה במנחות פו, א.  רמב"ם איסורי מזבח ז, ח - י.
  11. משנה במנחות פה, ב וגמרא שם פו, א. רמב"ם איסורי מזבח ו, יד.
  12. במדבר טו, ג - יא. רמב"ם מעשה הקרבנות ב, ד.
  13. משנה במנחות פח, א, וכתנא קמא. רמב"ם מעשה הקרבנות יב, ז.
  14. משנה במנחות פז, ב. גמרא שם נא, א. רמב"ם מעשה הקרבנות יג, ב.
  15. ראה רמב"ם שם סוף ה"ד, ושם יב, ח.
  16. שיעור השמן - משנה במנחות פח, א. שיעור הסולת – משנה במנחות עו, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות ט, יז, ושם הלכה כ.
  17. שיעור השמן - משנה במנחות פח, א. שיעור הסולת – משנה במנחות עח, א. רמב"ם שם הלכה כג.
  18. משנה בזבחים צא, א. משנה במנחות קד, ב.
  19. רמב"ם מעשה הקרבנות יד, א, וראה מהר"י קורקוס שם (מובא גם בכס"מ), מדוע פסק כרבי טרפון, אע"פ ש"הלכה כרבי עקיבא מחברו".
  20. שמואל בזבחים צא, ב. רמב"ם מעשה הקרבנות טז, יד. וראה ביאור סוגיה זו בהרחבה בשערי היכל לזבחים מערכה רלב, וראה שם עוד איך אפשר קמוץ את השמן, שהוא נוזלי.
  21. ויקרא יד, י - יח. להרחבה בעניין זה, ע"ע לוג שמן של מצורע.
  22. שמות ל, כב ואילך. רמב"ם כלי המקדש א, א - ב. להרחבה בעניין זה ע"ע שמן המשחה.