בהעלותך את הנרות/ הרב ישראל אריאל

פרשת המקדש || בהעלותך תשע"ז

דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת • הכנת הנרות חייבת להעשות על ידי כהנים • הדלקת הנרות יכולה להעשות גם על ידי ישראלים • הדבר עשוי להראות תמוה ממבט ראשון • הרב ישראל אריאל שליט"א מוצא קשר בין הדברים לבין השתדלותנו בבניין בית המקדש

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

מצות הכנת המנורה להדלקה מתוארת ברמב"ם (תמידין ומוספין ג, י): 'כמה שמן הוא נותן לכל נר? - חצי לוג שמן!… כיצד סדר ההטבה? - זה שזכה בדישון המנורה, נכנס וכלי בידו ושל זהב היה… מדשן [ומחליף] בו את הפתילות שכבו… והיטיב חמשה נרות… ויוצא. ואחר כך נכנס ומיטיב שני הנרות… ומשתחוה ויוצא'. מצוה זו נעשית בידי כהן, לאחר שטבל במקוה, קידש ידיו ורגליו, והוא לבוש בבגדי כהונה.

לא כן באשר להדלקה. מתברר, שלאחר כל ההכנות לקראת ההדלקה, דווקא העלאת האש במנורה, שהיא שיאו של התהליך – הדלקה זו יכולה להיעשות על ידי אדם מישראל, וכדברי הרמב"ם (ביאת המקדש ט, ז): 'הדלקת הנרות כשירה בזרים'.

ואנו עומדים תמהים: כל כך הרבה ממון הושקע ביצירת מנורת הזהב! כל כך הרבה טרחה הושקעה בכתישת שמן זית זך. כך גם מושקעת טרחה בהטבת הנרות כנ"ל, והנה בא אדם פשוט מישראל, בבגדי יום חול, והוא המעלה אור במנורת המקדש! – הכיצד?

אולם כלל ידוע הוא, כי כאשר יש אי דיוק קל בהנחת היסוד של בנין, וכבר בהנחת היסוד הבנין נוטה מעט על צידו – ככל שיעלה הבנין לגובה כך גם קיימת סכנת התמוטטות. הדברים אמורים בעניני החומר, ועל אחת כמה וכמה בעניני הרוח: אם יש פגם קל ביסוד המצוה ובהכנה ההתחלתית – המצוה אינה לרצון ה'. לפיכך קובעת התורה, כי דווקא ההכנה בפתילה ובשמן היא שתיעשה בידי כהן, והוא המיטיב את הנרות בקדושה ובטהרה. לאחר הכנה זו, ההדלקה עצמה יכולה להיעשות בידי ישראל.

בעבודת המקדש תובע הקדוש ברוך הוא דווקא את האתחלתא: את איסוף התרומות, את ההתעוררות, את ההתלהבות של התורמים ושל בעלי המלאכה, את ההכנות, את העמל, את היגיעה והטורח. הם שעושים נחת רוח לפניו: 'שאמרתי ונעשה רצוני!' אף בהטבה: יעשה הכהן את ההכנה, את יסוד המצוה, את ה'עבודה השחורה'. באשר לאור - סופו שיבוא! 

זה עומק עניינו של בנין המקדש במהלך הדורות: יש המצפים שמלאכת הבנין תיעשה מאליה - בידי שמים, ואילו אנו נבוא אל המוכן, ונדליק נרות בחצרות הקודש. לא כן לימדתנו התורה: כשישראל מצידם יעשו את מלאכת המצוה, ויבנו מעון לשכינה – אזי הקב"ה ייענה לבקשתם ויוריד את שכינתו ארצה. כשאנו בידינו ובעשרת אצבעותינו נעשה את כל ההכנות כראוי, אזי תשכון שכינה במעשה ידיהם של ישראל.

מָקוֹם בַּמָּקוֹם ליום העצמאות: מנורת המקדש כסמל עברי

על מָקוֹם - בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' || כפות המנעול

מכל כלי המקדש דווקא המנורה הפכה לסמל הלאומי הן לחורבן - שער טיטוס והן לתקומה - סמל המדינה • חז"ל מביאים במסכת מנחות (פ"ו ב') את תפקידה הסמלי של המנורה: 

צו את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך (ויקרא כד, ב) - אמר רבי שמואל בר נחמני אליך ולא לי לא לאורה אני צריך... מחוץ לפרכת העדות באהל מועד (ויקרא כד, ג) - עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל ואם תאמר לאורה אני צריך והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו אלא עדות הוא לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל

צורת המנורה שמשה כסמל יהודי הן בזמן הבית והן בחורבנו • הרב פינחס אברמוביץ' מביא סקירה קצרה על השתלשלות סמל המנורה מהמשכן במדבר, שער טיטוס וסמל מדינת ישראל

מטבע של מתתיהו אנטיגונוס

↓ מאת: פינחס אברמוביץ'/ כפות המנעול

מנורת המאור של בית המקדש היא הסמל היהודי הנפוץ והעתיק ביותר. מנורת שבעת קנים מדגמים שונים מעטרת מטבעות, פסיפסים וציורי בתי כנסת, ארונות קבורה, תכשיטים, נרות חרס, קנקני יין ועוד.

עוד בזמן שהמקדש היה קיים, המלך האחרון לבית חשמונאי, מתתיהו אנטיגונוס, הטביע את המנורה על מטבע שהנפיק, אשר צורתו הועתקה על מטבע 10 האגורות שלנו. 

מנורת המקדש על מטבע של עשר אגורות

מנורה נוספת מימי הבית השני חרותה על טיח קיר של בית עשירים בעיר העליונה של ירושלים, ברובע ההרדיאני שמתחת לישיבת הכותל ברובע היהודי. מנורה נוספת חרותה על הצד האחורי של שעון שמש שנמצא בחפירה הארכיאולוגית סמוך לכותל הדרומי. 

מפורסמת ביותר היא המנורה מן התבליט שבתוך שער הניצחון של טיטוס, העומד ברומא. בתבליט נראים הרומאים נושאים את כלי המקדש מירושלים ומובילים אותם אל רומא.

תבליט מנורת המקדש בשער טיטוס ברומא

בשנים שלאחר החורבן נהייתה מנורת שבעת הקנים לסמל נפוץ ביותר באומנות היהודית. המנורה מופיעה בבתי הכנסת ואף בבתי העשירים מתקופת המשנה והתלמוד, על רצפות הפסיפס, על ציורי הקיר ועל המשקופים, או כעיטורים מגולפים באבן על ארונות קבורה ובמערות הקבורה.

מנורה בתכשיט מהתקופה הביזנטית שנמצא ליד הכותל הדרומי של הר הבית

תכשיטים נוצקו עם צורת המנורה, ובמיוחד ראוי לציון תליון הזהב הכבד הנושא את צורת המנורה, אשר נמצא בחפירות אילת מזר בעופל, סמוך לכותל הדרומי של הר הבית. 

המנורה ברובע ההרודיאני

עם הקמת מדינת ישראל מינתה 'מועצת המדינה הזמנית' וועדה לבחירת סמל המדינה. מנורת שבעת הקנים נבחרה למוטיב המרכזי בסמל המדינה. לצורת מנורת הסמל לא בחרו באחת המנורות המפארות בתי כנסת קדומים, אלא דווקא בצורת המנורה כפי שהיא מתוארת בתבליט בשער טיטוס ברומא.

בית כנסת העתיק בחמת בטבריה מתקופת האמוראים

כך, אותה המנורה שגלתה לאדום בשנת 70 לספירה שבה עתה לארצה עם תקומת מדינת ישראל. משני צידי המנורה בסמל המדינה שני ענפי הזית המסמלים את השלום והאור שמדינה צעירה זו עתידה להאיר את העולם בעת שיבנה בה המקדש במהרה בימינו. וכנבואת זכריה: 

"רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ
וּשְׁנַיִם זֵיתִים עָלֶיהָ אֶחָד מִימִין הַגֻּלָּה וְאֶחָד עַל שְׂמֹאלָהּ
לֹא בְחַיִל וְלֹא בְכֹחַ כִּי אִם בְּרוּחִי אָמַר ה' צְבָאוֹת".

זאת חנוכה - להמשיך את חנוכה כל השנה

למה לא מדליקים נרות כל השנה? || יואב סולומון

מסתכל על הנר האחרון שעוד דולק בחנוכיה שלי הולך ודועך, כשברקע זיקוקים של חגיגות השנה הנוצרית החדשה, ולא מאמין שזה כבר נגמר עד חנוכה הבא.

↓ מאת: יואב סולומון

אותו נר שמאיר לנו את הנשמה ומזכיר לנו כמה אור עצום ועליון יש בעם ישראל ואיזו תרבות ישראלית קדושה וטהורה אנחנו יכולים ומצווים ליצור ולהאיר בה את העולם באור חדש של גאולה.

אוי וכמה אנחנו צריכים את האור הזה היום כדי שנפסיק להימשך אחרי תרבות נכר... 

כמה שהאור הזה חסר בעולם כדי לרפא אותו מהכאב שהוא מלא בו ולהרוות את הצימאון לגאולה שמתעורר בעולם וזועק מכל פינה.

אז אני אומר לעצמי, למה שלא נמשיך להדליק את החנוכיה כל השנה?

ואז אני נזכר שהאור של החנוכיה הוא רק ניצוץ מהמנורה שאנחנו מצווים להדליק במשך כל השנה במקדש שאנחנו מצווים לבנות.

ונוזף בעצמי שאני צריך להשתחרר מצורת חשיבה הגלותית שלי.

אם רק היה לנו אומץ פשוט לבנות מקדש ולהדליק בו את המנורה.

אם רק היינו מפסידים לפחד מה יגידו אומות העולם ומתחילים לבטוח בשם יתברך ובצדקת דרכנו.

אם רק היינו מפסיקים לשכנע את עצמנו שהמקדש יפול משמיים או שאנחנו לא ראויים עדיין למקדש...

מישהו שאל אותנו אם נראה לנו שאנחנו מוכנים??

מישהו נתן לנו רשות למנוע מהעולם את האור הזה שכל כך חסר בו???

השם יתברך ציווה אותנו אז יאללה בואו נעשה! 

מה קרה ל"נעשה ונשמע" שפעם ידענו להגיד בביטחון?

רק כשזכיתי לעלות בטהרה למקומות שמצווה לעלות אליהם בהר הבית, הבנתי עד כמה זה מציאותי וקרוב, ממש בהישג ידינו. 

אז איך אנחנו נותנים לזה לחמוק לנו בין האצבעות?!

מתפלל שבקרוב נזכה להאיר את האור הזה בעולם בעזרת השם יתברך על ידי מעשי ידינו, ואז גם אוכל לגמור את ההלל בהר הבית בלי שאצטרך לכסות את הפה בחמצוואר ולעשות כאילו אני מצלם את המדריך כשאני משתמש בתפילון כמו שזכיתי לעשות בחמישי האחרון, כדי שהשוטרים לא יעצרו אותי בעוון מצוות עשה של תפילה במקום המקדש.

לכל מי שמחכה שהמקדש ירד מהשמיים-

אני שמח לבשר לו שכבר מלפני עשרות שנים לפחות, המקדש כבר בכלל לא בשמיים. הוא ירד משם ועכשיו הוא כבר בידיים שלנו, אם רק נרצה.

המנורה - הטבתה והדלקתה - מה עיקר?/הרב ישראל אריאל

פרשת מקץ || הרב ישראל אריאל

הלכה היא בהלכות נר חנוכה: 'כבתה - אין זקוק לה!' הלכה זו הובאה ברמב"ם (הלכות חנוכה ד, ה) ובלשונו: 'הדליקה וכבתה - אינו זקוק להדליקה פעם אחרת'. הדבר תמוה: כל ענין הנר הוא: האש, הלהבה, האור, ואם אין אור - נר למה? 

↓ מאת: הרב ישראל אריאל

שאלה דומה יש לשאול בענין הטבת הנרות והדלקתן: את ההטבה יש לעשות דווקא על ידי כהן לבוש בגדי כהונה, ובתוך ההיכל, ואילו הדלקת הנרות, יכולה להיעשות גם על ידי ישראל, זאת, מחוץ להיכל, שכן, 'הדלקה כשרה בזר'. הדבר תמוה כנ"ל: הרי כל ענין הנר - זו ההדלקה, האור, ובמקום שהכהן יגש בכל הדרו להדליק את נרות המנורה, נצטווה הכהן דווקא על ההטבה, על הטיפול ביתרת השמן, בפתילות ובפיח, ואילו ההדלקה יכולה להיעשות בזר? וכבר כתב הרב זוין זצ"ל (בספרו – לתורה ולמועדים, בהעלותך) שעיקר הנר - זו הכנתו, והדברים צריכים פירוש.

ונראה לומר, שמצוה זו הוטלה על הכהן דווקא, שכן, ככל שתיעשה ההטבה בקדושה ובכוונה נכונה - כן יגדל כוחו של הנר וידלק ויאיר בהמשך. לפיכך, דווקא ההטבה, עם כל היותה 'עבודה השחורה', היא זו שצריכה להיעשות על ידי כהן, שכן זו עבודת החיבור בין גשמיות החומר: המנורה, השמן, הפתילות, לבין רוחניות האש והאור, לפיכך עבודת חיבור זאת צריכה שתיעשה בקדושה וטהרה.

כך הם פני הדברים בהנחת יסודות לבנין, יש להשקיע בהנחת היסודות את מירב המאמצים, שיהא היסוד מוצק, ושיהא ישר ומדויק, שכן היסוד הוא המעמיד את הבנין לדורות, ואם לא יהיה היסוד ישר ומאוזן ייטה הבית כולו על צידו ויתמוטט. מאידך גיסא, ככל שיהיה היסוד איתן ויציב - כך הבית כולו יעמוד מאות ואלפי שנה. כך גם הנר, וכך השמן והפתילה, הם היסוד והבסיס לאש ולאור. ככל שהכנתם תיעשה בקדושה - כן יאיר הנר את אורו, וכן יפיץ הנר טוהר וקדושה. לפיכך אמרה תורה, שאת הטבת הנרות יעשה כהן, זאת, לאחר שטבל, וקידש ידיו ורגליו, ולבש בגדי כהונה, ונטל עמו מאש המזבח, וכך נכנס אל המנורה ביכל אל מול פרוכת העדות, כדי שההטבה תיעשה 'לפני ה'', בסמוך לקודש הקדשים. 

לאחר שההכנה וההטבה נעשתה כהלכה, אזי רשאי גם אדם מישראל לבוא ולהדליק – וההדלקה כשרה, שכן, על יסוד מוצק אפשר לבנות את ההמשך ביתר קלות, וההדלקה הופכת לשלב מישני בחשיבותו ביחס להטבה. שמא תאמר: הרי כל ענינו של נר חנוכה אינו אלא הפרסום – 'פרסומי ניסא', מעתה, אם הדליק אדם את הנר וכבה – הרי העיקר חסר: היכן האור? והיכן הפרסום?

תשובתך בצידך: באה ההלכה ולימדתך, כי המעשה וההכנה חשובים מן הפרסום: 'לא המדרש עיקר אלא המעשה!' - ההכנה הטובה, ההטבה הנכונה! אם את אלו עשית – די בניצוץ שהדלקת! בכך עשית עד היכן שידך מגעת: 'לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להבטל ממנה'. זאת, שלא כמו בעולם השקר: שם שולט הכלל: 'פרסמת – עשית! לא פרסמת – לא עשית!' אכן, שם בעולם השקר - המילים – והפירסום - תחליף למעשים! לא כן בעולם התורה – תורת אמת: תורה של 'נעשה ונשמע!' בתורה - המעשה עיקר! ולהיפך: פירסמת – כאילו לא עשית, עשית ולא פרסמת – אין ערוך לעשייתך!

ביום שלישי מחזירים את המנורה למקומה

להדליק שוב את האור במקדש || חוזרים הביתה

ביום שלישי בשבע בערב צועדים עם המנורה מהר ציון להר הבית • דורשים להדליק את המנורה במקומה • כי אחרי חמישים שנה הגיע הזמן לעשות את הדבר שהחשמונאים עשו מיד בהתחלה

↓ מחזירים יחד את האור

ביום שלישי תתקיים צעדת המנורה מהר ציון, בדרישה לקיים את מצוות הדלקת המנורה במקום המקדש שבהר הבית.

הצעדה תתחיל בשעה 7 בערב בציון דוד המלך בהר ציון, ותצעד בשירה ובזמרה בראשותם של רבני הציון ורבני בית הדין בהר ציון. 

"נצעד עם המנורה עד למקום הכי קרוב שיתאפשר, במטרה להבקיע את חומות האטימות וההתכחשות ליהדותם של הר הבית וירושלים".

"אנחנו שבים הביתה" מסביר הלל וייס מיוזמי הצעדה. בימים שבהם כולנו מתארים את גבורת החשמונאים אשר בשיאם "הדליקו נרות בחצרות קדשך", אנחנו חוזרים להאיר לכל באי עולם ולקיים את נבואת "והלכו גויים לאורך". 

אין שום מניעה הלכתית להדליק כבר היום את המנורה. לפי ההלכה הדלקת המנורה היא חובה אפילו בטומאה, ואם הממשלה תפסיק להחניף מול כל מיני גויים, נעלה כולנו לחדש את כל עבודות המקדש.

ראש חודש מרחשוון - למתק את המר

למתק את המר || הלל ויס

פרופ' הלל ויס ידיו רב לו בחידוש תודעת עבודת המקדש • אין חודש בשנה שפרופ' ויס לו מצא בו הקשר ללימוד ותרגול של עבודה נוספת מעבודות בית מקדשנו • בחודש מרחשוון, בו הימים מתקצרים ונראה שהחושך גובר על האור, עוסקים במסיק הזיתים לשמן זית זך כתית למאור • להאיר את המקדש • להאיר את העולם • הנה דברי עידוד שכתב פרופ' ויס לעוסקים במלאכת הקודש

מסיק זיתים לשמן למנורת המקדש בשנת תשע"ה

↓ מאת: פרופ' הלל ויס

בחודש מרחשוון אנו עוסקים במסיק לשם שמן המנורה. שמן זית זך כתית למאור- זו השנה הרביעית.

היונה של נוח עפה להר המשחה הוא הר השמחה, הר הזיתים להביא עלה זית טרף בפיה כי בארץ ישראל לא היה המבול. זהו רמז לימות עולם לאחרית הימים שעל אף מלחמת גוג ומגוג הצפויה ממש עכשו יעמדו רגליו של הקב"ה על הר הזיתים והוא יגן כציפורים עפות על עמו ישראל ולא יהיה מבול.

כבר ניבא הנביא : לעת ערב יהיה אור. 

כל שנה למדנו תילי תילים של הלכות מכוח המעשה של הפקת שמן המנורה הטהורה השונה משמן זית כתית שאינו זך שהוא שמן המנחות. כי מחמת הטחינה בריחיים או בקורה, מחמת הסחיטה מתערבים בו שמרים, חומרים זרים מן החרצן ומן הקליפה שמעכירים ולו במקצת את השמן ואילו האור היוצא מן המנורה הוא אור בראשית לכל באי עולם, אור התורה, ועינינו עם ישראל ראו ולא זר. 

אנו תקווה שבכל הארץ, ארץ ישראל יעסקו כל בתי הספר, גני הילדים, המשפחות, והקהילות, הנערים והנערות במסיק בקדושה ובטהרה כהלכה לשם הפקת שמן המנורה ויביאו את שמנם לבית האוצר כדי שתיווצר כמות של כארבע מאות ליטרים שמן לפחות מפני שבעזרת השם יתברך כאשר יאירו עיני שכלם וכוחות נפשם לבם של ישראל ושל אומות העולם יצוק עליהם ה' רוח טהרה, רוח חן ותחנונים וירוצו מיד להדליק המנורה בעזרה עם הכהנים הקדושים ולא ייהנו מההיתר של טומאה שהותרה בציבור או דחויה אלא יאמרו לקב"ה קיימנו "והכינו את אשר יביאו". לא עבדנו עליך ולא טמנו ידינו בכיסים. התכוונו! 

ושוב לא תחדל המנורה מלהאיר מן הנר המערבי לכל באי עולם כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים. 

ותמתק מרירותו של חשוון ושוב לא תגיד היונה הפותה יהיו מזונתי מרים כזית כי מתוק האור לעיינים ומרפא ללב והיה עלהו לתרופה.. 

לעת ערב יהיה אור. 

פניה לראש הממשלה: אַפְשֵׁר הדלקת מנורת המקדש

חופש דת גם ליהודים || הדלקת המנורה בהר הבית

מחזירים את מנורת המקדש למקומה המקורי

תנועות המקדש מבקשות לחדש את הדלקת המנורה במנורה כבר בחנוכה השנה • הדלקת המנורה לא מחייבת שינוי כלשהו במבנה הנוכחי של הר הבית ולא מחייבת שינויים מרחיקי לכת במצב בהר • מתוך מודעות למצב בהר הבית ולמצב הפוליטי בישראל, פונות תנועות מהמקדש לראש הממשלה בבקשה לפעולה בעלת משמעות עמוקה מצד אחד, אשר לא תצריך שינויים מפליגים מצד שני  • להלן מכתב מאת עו"ד אביעד ויסלוי - יו"ר המטה המשותף של תנועות הר הבית והמקדש

↓ מכתב המטה המשותף לראש הממשלה

המטה המשותף לתנועות הר הבית והמקדש

דישראלי 36 חיפה 3433436 Disraeli St.     טל': 8112099 – 04 5791746 – 050 Tel.:

פקס: 8243490 - 04 Fax:                             אימייל: mikdash@mateh.org  Email:

בס"ד  

כח כסלו התשע"ו  10.12.15

לכב'

ראש הממשלה ושר החוץ, מר בנימין נתניהו

השר לבטחון הפנים, מר גלעד ארדן

שרת התרבות והספורט, גב' מירי רגב

ראש עיריית ירושלים, מר ניר ברקת

מפכ"ל המשטרה, רנ"ץ רוני אלשיך

באמצעות פקס / אימייל

 הנדון: חנוכת מנורת המקדש בציון

לפני 2847 שנה חנך שלמה המלך את בית המקדש, הוא "ציון", על הר הבית בירושלים, והציב שם, בין שאר כלי המקדש, את מנורת המקדש.

לפני 2179 שנה נכנסו החשמונאים להר הבית, הציבו את מנורת שבעת הקנים במקדש  והדליקו את נר התמיד, שדלק במשך שמונה ימים (וכמאתים שנה לאחר מכן).  בשנה לאחר מכן נקבעו שמונת הימים הללו כחג לעם היהודי לדורותיו – חג החנוכה.

לפני 48 וחצי שנה חזר הר הבית לידי העם היהודי. הר הבית נמצא מאז תחת ריבונותה ושלטונה של מדינת היהודים – מדינת ישראל, לראשונה מאז חורבן בית שני לפני כ – 2000 שנה.  זוהי "שיבת ציון" האמיתית.

ואולם, במשך השנים שעברו מאז שחרור ירושלים, מנעה ממשלת ישראל מיהודים לקיים את מצוות התורה בציון, מקום המקדש.

העובדה שמדינת ישראל מונעת דווקא מיהודים את חופש הדת שלהם - לקיים את דתם ומצוות התורה בציון - הוא אבסורד שאין גדול ממנו.  מדינת חוק דמוקרטית, הטוענת לשלטון החוק ולשמירה על זכויות האדם, ואף יותר מכך – מדינה הטוענת כי היא מדינה יהודית – אינה יכולה לשלול מבני דת מסוימת את חופש הדת שלהם, קל וחומר מיהודים, ובמיוחד במקום המקודש ביותר לעם היהודי, בציון.

שלילת זכויות יסוד של חופש הדת והפולחן בהר הבית אך ורק מיהודים, וזאת משום היותם יהודים, עומדת בסתירה גמורה לשלטון החוק, למחויבות מדינת ישראל לזכויות האדם, לחוקי היסוד שחוקקה הכנסת, לאמנות בינלאומיות שעליהן חתמה מדינת ישראל ולהכרזת העצמאות.

תנועות הר הבית והמקדש פועלות בעקביות ובנחישות להחזרת חופש הדת והפולחן היהודי להר הבית כחוק.  בהקשר אנו מתכוונים להציב את המנורה בת שבעת הקנים, סמל המדינה, במקומה המקורי על פי התורה, בציון - במקום ההיכל שעל הר הבית.

מיקומה של המנורה בהר הבית יהיה בצד הדרום-מזרחי של הרמה המוגבהת של "כיפת הסלע". המיקום המדויק ייקבע בתיאום עם רבנינו ובראשם הרב ישראל אריאל. 

במנורה שתוצב במקום ההיכל המקורי ידליקו אנשינו את הנר המערבי, נר התמיד, מידי יום ביומו בשעת בין הערביים ובשחרית, ביחד עם שאר הנרות.

להיסטוריה ולמורשת של העם היהודי יש חשיבות מהותית להצבת המנורה בציון, בהר הבית.  תהיה בכך משום סגירת מעגל - אות ומופת לשיבת עם ישראל לציון ולהקמתה של מדינת חוק ריבונית ודמוקרטית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל.

ציון, הוא בית המקדש, מהווה את שורש ה"ציונות" ולב-ליבה של ארץ ישראל וירושלים הנמצאות ותישארנה בריבונותה של מדינת ישראל לעד. 

בהר הבית חל שלטון החוק, כפי שהוא חל על כל שטחי מדינת ישראל. 

המנורה אשר תוצב כדין במקום ההיכל, לא תפגע בכל זכות יסוד של בני עמים אחרים בהר הבית – ההיפך הוא הנכון: המנורה תעיד כי גם ליהודים, כמו לבני כל הדתות האחרות, מובטח חופש הדת בהר הבית, דבר שנשלל מהם שלא כדין במשך כ – 2000 שנה.

בנאומים רבים שנשא ראש הממשלה בארץ וברחבי העולם, הוא חזר ואמר כי מדינת ישראל שומרת על חופש הדת לבני כל הדתות.  בעוד שלגבי נוצרים, מוסלמים ובני דתות אחרות הצהרה זו היא אמת לאמיתה, ביחס ליהודים, ובמיוחד במקום הקדוש ביותר לעם היהודי עלי אדמות – בציון אשר על הר הבית – הצהרה זו אינה אמת. 

בהר הבית אין כיום חופש דת ליהודים, ויהודים מופלים לרעה בשלילת זכויות האדם שלהם בהר הבית - הפליה גזענית של ממש.  הצבת המנורה בהר הבית, במקום ההיכל, תהווה את הצעד הראשון לתיקון עיוות מהותי זה.

בקשה מיוחדת אנו מפנים אליכם לקיום המצווה בנר השמיני של חנוכה, ביום א' הקרוב ב' טבת התשע"ו, בו נחנך המקדש בימי החשמונאים, או במועד המוקדם ביותר הסמוך לו. 

נא הורו למשטרת ישראל לתאם את הח"מ ואנשינו את הפרטים.

בכבוד רב,

 אביעד ויסולי, עו"ד

יו"ר המטה המשותף

לתנועות הר הבית והמקדש

לחץ פיזי מתון

יש כבר שמן זית זך כתית למאור || חסרה מנורת המקדש במקומה

כמה יהודים מהשומרון הצליחו לשוב ולהפיק שמן זית זך כתית בתהליך הנשכח שדורשת התורה עבור מנורת המקדש: בלי לטחון את הזיתים ובלי לסחוט אותם, אלא פשוט להניח לנוזל היוקרתי לזוב מעצמו • בדיקות מעבדה טריות הוכיחו: מדובר בשמן איכותי באופן נדיר

↓ חנוכה - לא רק הסטוריה, גם עתיד

אחוז חמיצות נמוך באופן דרמטי. משמאל לימין: שמן כתית שהצטבר ביום הראשון לאחר הכתישה (הנראית בתמונה משמאל), שמן שזב בחמשת הימים הבאים (אמצעי) ושמן זית רגיל שנקנה בחנות

הרב יקי וצביה סביר מאלון מורה הם מומחים עולמיים להפקת מנחות. כבר זמן רב הם מנסים לפענח את תיאורי הפקתן המופיעים במקורות חז"ל ולתרגם אותם לרשימת מצרכים והוראות מדוייקות בשפה עכשווית. כעת, יחד עם פרופ' הלל וייס מאלקנה שמוביל את הכוח, הם מסתערים באותו אופן על תהליך הפקת שמן הזית הזך והכתית היוקרתי שדורשת התורה לצורך המנורה. בשבועיים האחרונים הפיקו אותו השלושה בסיוע של רבים נוספים, על פי התיאור המופיע במשניות. 

"רש"י מסביר ששמן זית זך הוא זה שאין בו שמרים", מבאר הרב סביר. "השמרים הם המשקע השחור שבתחתית הבקבוק. בבתי הבד של היום השמן עובר סינון עם מסנן איכותי מאוד ולכן איננו שמים לב לשמרים, אבל הם בהחלט קיימים בשמן בעת הפקתו.

"המשנה במסכת מנחות (ח, ד) מסבירה שקיימות שלוש דרגות באיכות השמן: 'כותש ונותן לתוך הסל... זה ראשון. טען בקורה – רבי יהודה אומר: באבנים – זה שני. חזר וטחן וטען – זה שלישי. הראשון למנורה והשאר למנחות'. כלומר שמן שנכתש רק כתישה ראשונית ולא הופעל עליו משקל בעזרת קורת בית הבד או אבנים, הוא השמן המובחר יותר ורק הוא כשר למנורה. לפי אותה משנה, את השמן המיועד למנורה גם אסור להפיק באמצעות טחינת הזיתים. אם הופעל על הזיתים לחץ, אפילו לפני טחינתם, זהו שמן שפסול על-פי התורה להדלקה במנורה".

איך מייצרים כיום שמן? הפעולה הראשונה שמתבצעת בבית הבד אחרי הפרדת העלים היא ריסוק של כל הזיתים במערבל עצום שהופך את הזיתים על גלעיניהם לרסק אחיד שעובר דרך מסננת. גם בתקופת חז"ל ידעו לטחון את הזיתים על חרצניהם, בעזרת הממל – גלגל אבן גדול שסובב חמור או לחילופין עבד על גבי ה'ים' – בית קיבול העשוי גם הוא מאבן. כך היה מושג בימי קדם אותו רסק המופק בבתי הבד המודרניים. 

הרב סביר: "בימינו, לאחר הריסוק מתבצע עירבול שתפקידו ליצור פעולה ביוכימית שתגרום למולקולות השמן להיפרד מבשר הזית. באותה עת מחממים את הרסק לחום של כשלושים מעלות כאשר מדובר בכבישה קרה, כבישה היוצרת שמן שטעמו וריחו טובים יותר. במקרים שבהם אין צורך בכבישה קרה מחממים את הרסק לחום של כשבעים מעלות, שמסייע לשמן להשתחרר מהציפה של הפרי. אחרי כארבעים דקות של עירבוב התערובת נכנסת למנגנון הסחיטה. 

"בזמן חז"ל, כדי לבצע את הסחיטה היו מעמידים ערימה של סלי נצרים מלאים בעיסת-זיתים טחונה, משעינים עליהם את קורת בית הבד ועל גביה תלו משקולות של אבן. כך היה נוצר מנוף לחץ חזק מאוד על עמוד הסלים שבתוכו העיסה המרוסקת והטחונה, וכך היה נסחט השמן מהזיתים. היום משיגים את אותה המטרה בעזרת סרכזת [צנטרפוגה] בלחץ הידראולי עצום – כ-6,000 סיבובים בדקה. זהו לחץ השקול לכמה טונות והתוצאה היא הפרדה של ציפת הפרי המכילה כחמישים אחוזים מים וכחמישים אחוזים שמן, לשלושה מרכיבים – שמן בצינור אחד, מוהל בצינור אחר, ובצינור שלישי רחב יותר זורמת הגפת, הפסולת המוצקה כשהיא סחוטה היטב לאחר הסרכזת". 

בלי סיפורי בדים

על פי המשנה, כאמור, שמן כתית הוא זה שבו הזיתים רק נכתשים ואילו השמן זב מאליו ללא סחיטה וריסוק. זאת מכיוון שסחיטת הזיתים בלחץ חזק משחררת מהם רכיבים נוספים המכונים בשפת חז"ל 'שמרים'. לעומת זאת, כאשר מניחים לנוזל היקר לטפטף מאליו לאחר הכתישה, התוצר איכותי יותר – אם כי מטבע הדברים גם מועט וממילא יקר יותר. 

פרופ' וייס: "רש"י מפרש את המושג 'שמן זית זך כתית למאור', באומרו שהכוונה רק לטיפה הראשונה היוצאת מהזית. זה נראה כהגזמה, אולם במבחן התוצאה אנו רואים שהוא ממש לא הגזים. הכוונה היא לטיפה הראשונה שמופקת מהזית בלי לחץ פיזי שאיננו מתון". 

"לפני כשבועיים", מוסיף הרב סביר, "מסקנו זיתים באיתמר שהופקרו בידי בעליהם בשל השמיטה, והבאנו לחצר ביתנו כ-15 קילוגרמים של זיתים. כתשנו אותם תוך שאנו משתדלים לא לרסק את הגרעינים, השארנו את הזיתים לעמוד כך בסל כביסה מנוקב ופנינו לעניינינו. בבוקר שלאחר מכן הצטבר בדלי שמתחת לסל חומר שמנוני בצבע שחור, שהתברר כמוהל הזית שהוא בעצם מים. כעבור יום נוסף מצאתי בו נוזל ששני שלישים ממנו הם שמן ואילו שליש – אותו נוזל שחור שמנוני. עד לבוקר החמישי זב מהזיתים בסך הכל כחצי ליטר שמן. לו היינו ממשיכים גם לשלב הטחינה היינו מקבלים כמות גדולה פי שמונה ממה שקיבלנו בשמן הכתית. מצד שני, שמן שנטחן יהיה הרבה פחות איכותי. 

"סיפרתי על כך למנהל בית הבד באחיה, איתמר וייס, שמיהר להגיע לביתי ולבדוק את השמן. הוא אמר שריחו מעולה, ובכל זאת טען שמתרחש כאן משהו מוזר. שמן רגיל, טען, הוא בעל צבע צהוב חזק הנוטה לירוק כאשר הוא טרי. במקרה שלנו קיבלנו שמן בהיר מאוד, צהבהב חיוור מאוד על גבול השקוף. בהיר יותר משמן קנולה". 

מנהל בית הבד הסביר שבדרך כלל השמן מקבל גוון כזה כאשר הוא מתיישן ונפגם מעט, בגיל שנתיים-שלוש. מצד שני, איזן וייס, הריח של השמן בחצר בית משפחת סביר מעיד דווקא על איכות גבוהה. השמן עוד המשיך לזוב מהזיתים עד שחלף שבוע מעת הכתישה. רק אז, כשצבע הזיתים הכתושים התחלף, החליטו בני הזוג סביר לקטוע את התהליך. 

והתוצאות מצויינות. אפילו מדהימות: השמן הראשוני נשלח למעבדה בידי צוות בית הבד של משק אחיה והתגלה שאחוז החמיצות בו הוא 0.16% בלבד, בהשוואה לתקן העליון המקובל העומד על 0.8%. ככל שהחמיצות נמוכה יותר, כך השמן בריא, יציב ואיכותי יותר. רמת החמיצות בשמן הזית עולה עם הזמן והיא אחד המרכיבים המרכזיים בדירוגו. בבית הבד של משק אחיה אמנם מחמירים יותר מהתקן הנדרש ומקפידים על שיעור חמיצות נמוך מ-0.5%, ובכל זאת הופתעו מאחוז החמיצות הנמוך בצורה יוצאת דופן במקרה הזה. השמן עבר גם טעימה של המומחים לשמן מבית הבד באחיה והם מצאו שרמתו גבוהה במיוחד. 

הרב סביר: "מנהל בית הבד אמר שזהו שמן באיכות הגבוהה ביותר, וציין שרק לפעמים מתקבל אצלם שמן כזה, וגם זאת רק כאשר מביאים לבית הבד זיתים ברמה גבוהה מאוד ואלו מוכנסים מיד אחרי המסיק לטחינה. השמן שהפקנו, לעומת זאת, הצטבר למעלה מ-24 שעות אחרי הכתישה, ובכל זאת איכותו כה גבוהה. זה מתאים למדרשי חז"ל המסבירים ששמן זית זך כתית הוא שמן ברמה גבוהה מאוד. 

"בדרך כלל אדם מייעד את השמן הפחות טוב להדלקה ואילו את המשובח יותר אוכל. במקדש זה הפוך: עבור המנחות משתמשים בשמן פחות טוב מאשר זה המיועד למנורה, והמדרש מסביר שהדבר נובע מטעמי חיסכון – 'חסה התורה על ממונם של ישראל'. עבור המנורה נדרשת כמות קטנה יחסית ולכן אפשר לדרוש במקרה הזה תוצר משובח יותר מאשר נדרש האדם הפרטי המביא בדרך כלל את המנחה". 

השבוע התגייסה קבוצת תלמידי ישיבה לכתוש כמות גדולה נוספת של זיתים בחצר בית משפחת סביר. בסך הכל מקווים פרופ' וייס ובני הזוג סביר להפיק עד לחג החנוכה כמות מספקת עבור כל נרות מנורת המקדש ליממה אחת – שלושה וחצי לוג, כלומר כליטר וחצי. זאת לצורך תירגול הדלקתה במעמד שיקיים מכון המקדש ברובע היהודי בירושלים בנר השמיני של חנוכה (יום ראשון, א' בטבת, 13.12, בשעה 19:00 בקארדו). בני הזוג סביר, פרופ' וייס ושאר 'משוגעי המקדש' כפי שהם מכנים את עצמם, ינסו להפיק עד אז שמן זית זך כתית למאור שיספיק למלא לכל הפחות כד קטן אחד. 

מתרגלים את הדלקת המנורה ומשתתפים בהוצאות

מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי || תורמים ומדליקים את האור במקדש

ביום ראשון הקרוב, ראש חודש טבת, אחרי הדלקת נר שמיני של חנוכה נתרגל יחד את הדלקת מנורת המקדש. התרגולים מקרבים אותנו לדבר האמיתי, שכן בזכותם לומדים הכהנים והציבור הרחב את עבודות המקדש הלכה למעשה.

התרגולים הפומביים של עבודות המקדש שנעשו עד כה (קרבן פסח, ביכורים, ניסוך המים ועוד) מומנו מכיסם הפרטי של הפעילים. התרגולים עולים כסף רב, אולם מרוב עיסוק במהות, לא התפנו הפעילים לנות לציבור ולשתפו במצווה.

הפעם החליטו הפעילים לפנות לציבור ולשתפו במימון התרגול. ניתן להפקיד תרומות לפי הפרטים:

גמ"ח ארגוני המקדש, חשבון 014-599910, בנק המזרחי, סניף 414. לבירורים: 054-5343545.

↓ פרטים על הארוע

הציבור מוזמן להשתתף בתרגול הדלקת המנורה.

מקום: הקארדו, הרובע היהודי בעיר העתיקה.

תאריך: יום ראשון, א' בטבת, נר שמיני של חנוכה.

שעה: 19:00 יציאה ממכון המקדש לקארדו.

הארוע יתקיים בכל מזג אויר.

↓ חנוכה - הזמנה לנוער

ביום ראשון א' בטבת בשעה ארבע אחה"צ יתקיים יום עיון לנוער במכון המקדש.

לפרטים: 053-3380442

מדהים בעיניי לגלות כמה שאנחנו מתאמצים להדחיק

די להדחקה || להדליק את הנרות במקום המקדש בהר הבית

למה סטודנטים למען הר הבית מדליקים נרות ליד הר הבית? • למה הם לא מסתפקים בהדלקת נרות בחוג המשפחה? • לאן הם חותרים? האם הם מסתפקים בהדלקת נרות ליד שער המוגרבים או שהם שואפים הלאה? • תום ניסני, העומד בראש סטודנטים למען הר הבית עונה על השאלות • התמונות מהדלקת נר שני של חנוכה הערב ליד שער המוגרבים.

↓ מאת: תום ניסני/ סטודנטים למען הר הבית

כמה שאנשים ברחבי הארץ מדליקים חנוכיה כי זה כיף ... וכמה שסופגניות זה משמין או לא משמין ... מבלי להעמיק, לנצח את הבורות וההדחקה ולהבין שבעצם כולנו מוותרים.

הדלקת הנרות בחנוכיה בחלון ולא במנורה בהר הבית, היא ויתור. ויתור שאין לנו זכות לבצע.

וגם אני עצמי - כך נהגתי עד לאחרונה. מערכת חינוך חלולה כמו שלנו לא הסבירה לי מגיל ינקות מהו באמת חג החנוכה ולמה נלחמו קומץ של יהודים מול צבא יווני עצום. גם בבית לא זכיתי להבין זאת.

על הנייר אני עצמי "חילוני", גג "מסורתי" שלמד בקיבוץ רוב חייו. נכון, אז מה ?

זה נותן לי לגיטימציה לבורות ? לא ולא.

אבל היום האמת עומדת לי מול הפרצוף ולא מרפה: מה זה בעצם חנוכה ?

ליהודה המקבי היה הרבה יותר קשה מאשר לנו. הגורמים בהם נלחם למען עמו ולמען הגשמת שאיפותיו היו עצומים. אך הוא העדיף מימוש לאומי וכבוד על פני ויתור ונסיגה.

וכיום, כששטח הר הבית כבר שלנו תאורטית כמעט 50 שנה, טרם השכלנו ללכת בדרכי יהודה ואלעזר. טרם החלטנו שזה שלנו.

אין לי אשליות שזה יקרה מחר.

יש לי לכל הפחות תקווה שעם ישראל לא יכנע לבורות ולחגיגות חנוכה שטחיות וחסרות תוכן, ויתחיל לחגוג את חנוכה על-אמת ומתוך ציפייה ודרישה לטיהור והשבת הר הבית.

אם אתם מציינים את החג כחלק מהוויה חברתית ומשפחתית בלבד - פספסתם. הפסדתם. ומי כמוני יודע את זה היטב. צאו ולמדו, חזרו לשורשים שלכם וחנכו את ילדיכם לאמת.

על כן בעיניי הדלקת הנרות בה נכחתי אתמול בשערי הר הבית (ושתתקיים גם היום ב-19:00) הייתה חשובה מאלף הדלקות בבית פרטי. כי זה הבית הלאומי שלנו.

והגיע הזמן שנעריך ונשחזר את שעשו אבותינו - יהודה אלעזר ומתתיהו.