דור דור ודורשיו

דרישת ציון בימינו || עליה להר הבית

בימים אלו יצא לאור הגיליון השלישי של העלון "הלבנון" העוסק בענייני העליה להר הבית בימינו. הגיליון השלישי יצא כחוברת מהודרת המיועדת ללימוד מעמיק. עותקים מהחוברת יחולקו במוסדות החינוך התורניים ברחבי הארץ.

בימים הקרובים נפרסם מאמרים מתוך הגיליון. הנה המאמאר הראשון:

מאת: הרב מאיר גולדמינץ

'צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ' _{(ירמיה ל, יז)} – מכלל דבעיא דרישה.

ר"ה ל.

לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָּׁמָּה.

_{דברים יב, ה}

שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם, ותאמרו איש אל רעהו 'לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר ד' אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב' _{(ישעיה ב, ג)}

_{רמב"ן שם}

 

הדרישה לציון לובשת צורה ופושטת צורה. דור דור ודורשיו. דור דור ודרישותיו. דור דור וצורת דרישת ציון המתאימה לו.

שהרי, מהי דרישה? דרישה היא כיסופים, כמיהה, התקרבות ובקשת הדרך אל הדבר. מתוך כך, הדרישה לציון בצורתה הראויה, עניינה לעשות כפי יכולתנו למען המקדש, לפי המציאות הקיימת בדור זה.

משחרב המקדש, התקיימה דרישת ציון בעשיית 'זכר למקדש': מדין תורה לולב ניטל במקדש כל שבעת ימי חג הסוכות, ומחוצה לו רק ביום הראשון. תקנו חכמים שיהא לולב ניטל בכל מקום כל שבעת הימים, זכר למקדש (ר"ה ל.).

בעת שהיינו בגלות, בשנים בהן ישבנו בארץ נכר, דרישת המקדש התבטאה בעיקר בתפילות וכיסופים מתי נוכל לחזור לארצנו ולעבוד את אלוקינו בבית מקדשו: "והשב את העבודה לדביר ביתך", "יהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו". בימי הרגלים ובראשי החודשים, מתוך כמיהה והשתוקקות לקיום קרבנות החג, נשאנו זעקה פנימית: "יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלך רחמן, שתשוב ותרחם עלינו ועל מקדשך ברחמיך הרבים, ותבנהו מהרה ותגדל כבודו". ובהמשך: "בנה ביתך כבתחילה, וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבניינו, ושמחנו בתיקונו...".

מלבד הזכרת ירושלים בתפילות, במצוות מסוימות המזכירות את המקדש, דוגמת ספירת העומר, אין אנו מסתפקים ב"זכר למקדש" שהיה, אלא מוסיפים בקשה: "הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו".

מאז התחיל ה' לעורר את ליבות עם ישראל לשוב לארצם, לבשה דרישת ציון צורה חדשה בעליה לארץ ישראל. עליה שראשיתה מצער, בקבוצות יהודים שעלו לארץ, ואחריתה ישגה מאוד בבניין המקדש. לא בכדי, הרב צבי הירש קלישר זצ"ל, שניסה בכל כוחו ומאודו לעורר את ליבות ישראל לשוב אל ארץ הקודש, מתוך מחשבה כי תהליך זה יוביל לבניין המקדש ולהקרבת קרבנות, קרא לספרו המפורסם בשם "דרישת ציון".

כבר לאחר עליית תלמידי הגר"א, כשהלך והתבסס היישוב היהודי בארץ ישראל, התבטאה דרישת ציון בהתמקדות בבניינה של ירושלים. לא בכדי כתב החת"ם סופר (סוף פר' אמור) על רעידת האדמה בצפת, שהדבר בא כסימן משמים, שלא די להתיישב רק במרחבי ארץ ישראל, אלא יש לשים דגש גם על בניין ירושלים, שלא תישאר שוממה מבלי בניה.

לא בכדי תושבי ירושלים ואף רבים שבאו לבקר בה, הלכו להתפלל בכותל המערבי. עד לשם אפשר היה להגיע. לא קל היה הדבר. הם היו מוכנים לעמוד בהשפלה תחת השלטון הזר, אשר לא הרשה לשים מחיצת הפרדה בין גברים לנשים או כיסאות לישיבה. לא פעם עברו ישמעאלים עם חמוריהם ברחבה הצרה שהייתה אז לכותל או שוטרים בריטים שהפריעו לתפילה בתירוצים שונים, ואףֿעלֿפיֿכן יהודים רבים הלכו לכותל. זו הייתה האחיזה האפשרית אז בבית המקדש – באמצעות חומת הר הבית, המקשרת אותנו אל המקדש החרב שבתוכו. כך התקיימה דרישת ציון משך דורות רבים.

בדורנו אנו, שזכה לחיות חיי קוממיות בארצו, ואף לשחרר את הר הבית מידי זרים, ולקיים בו שלטון ישראל לראשונה מזה כאלף ותשע מאות שנים, המושג דרישת ציון מקבל פנים חדשות המתאימות לדור. לא רק זכר למקדש כדבר שהיה, אלא זכירת והזכרת עניינו לקראת הבניין העתיד. לא רק תפילות אלא גם מעשים, לא הסתפקות במדרגת הארץ אלא חיפוש דרכים לפעולה לבניין המקדש.

אם במשך דורות התקיימה דרישת ציון באמצעות העליה לארץ או התפילה בכותל, הרי שבדורנו אין להסתפק במדרגת הדור הקודם. צריכים אנו לבנות את מדרגת הדרישה הבאה, על גבי המדרגות של הדורות הקודמים. שהרי המושג 'דרישה', כאמור, עניינו חיפוש ובקשה מה עוד אפשר לעשות למען המקדש. אם אפשר לעשות יותר, הרי שדרישת ציון משמעותה לעשות יותר, ומי שיכול לעשות יותר, ומסתפק בפחות, הרי שאת כל המושג "דרישה" הוא מפספס.

דומה, שמאז נפתחו שערי הר הבית ליהודים, הרי שעיקר מצוות דרישת ציון בדורנו היא העליה להר הבית בטהרה. באמצעותה מכריזים אנו קבל עם ועולם, וממילא גם כלפי עצמנו, שמטרתנו היא בניין המקדש. בכך מביעים אנו את כיסופינו לבניין המקדש, ומתקרבים אליו כפי יכולתנו.

כמובן, המבין את מהותה האמיתית של "דרישת ציון": חיפוש לעשות ככל יכולתנו למען המקדש, כפי השתנות המצבים והזמנים - לא יישאר במדרגת העליה להר הבית, ומגמת פניו תהיה בניין המקדש. כך תתעלה ותשתכלל מצוות דרישת ציון ככל שנהיה ראויים להתקדם אל הקודש פנימה.

הערבים צודקים! כשיהודי עולה להר הבית, אלוקים גדול!

רק כשרואים יהודי || מזכירים את גדלות האל

קבוצות של ערבים יושבים בהר במקומות רבים, וכל היום הם עושים דבר אחד: ממתינים ליהודי שיבוא. במשך היום הם יושבים משועממים. במקרה ה"טוב" הם קוראים מהקוראן. אך ברגע שיהודי עובר בקרבתם, מייד הם מתעוררים מתרדמתם, ומכריזים "א-ל-לה אכבר!". בתרגום לעברית: אלוקים גדול.

↓ מאת: הרב מאיר גולדמינץ

מזה כמה חודשים, יהודים העולים להר הבית זוכים לקיום הפסוק "ונשמע קולו בבואו אל הקודש".

קבוצות של ערבים יושבים בהר במקומות רבים, וכל היום הם עושים דבר אחד: ממתינים ליהודי שיבוא. במשך היום הם יושבים משועממים. במקרה ה"טוב" הם קוראים מהקוראן. אך ברגע שיהודי עובר בקרבתם, מייד הם מתעוררים מתרדמתם, ומכריזים "א-ל-לה אכבר!". בתרגום לעברית: אלוקים גדול.

והאמת היא, שהם צודקים!

כשיהודי שב לציון ועולה להר הבית, אכן אלוקים גדול!

לפני אלפיים שנה גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו. אלפיים שנה ציפינו ליום שבו "נשוב לציון עיר קודשנו, ונשלוט בה ביד רמה". אלפיים שנה המתנו ליום שבו הקב"ה יקיים את הבטחתו "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱלֹקֶיךָ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ".

והנה זכה דורנו, ורבש"ע מחזיר שכינתו לציון, ומשיב בנים לגבולם. עם ישראל חוזר לארצו, מקים את מדינתו, ואף משחרר את הר הבית מעול זרים. האם עליית יהודי להר הבית אינה מעידה עד כמה גדול רבש"ע, אשר מנהל את ההיסטוריה העולמית למען בניו אהוביו?!

יודעים הם הישמעאלים את מהות עלייתנו להר הבית.

אין אנו עולים רק כאבלי ציון הבוכים על המקדש שחרב. עולים אנו כשבי ציון, כמתקדמים לקראת המקדש שיבנה. יודעים הם היטב מה המשמעות של כל יהודי העולה להר הבית. יודעים ומכריזים: כאשר יהודי עולה להר הבית, כבעל הבית, כנציג האומה השבה אל ארצה ואל מקדשה- אכן אלוקים גדול!

כשיהודי עולה להר הבית, גם אם הוא היחיד שעלה היום, כל ההר סובב סביבו. הערבים מכריזים, השוטרים מלווים, ואנשי הווקף בוחנים שמא הוא מתפלל. מקצה ההר ועד קצהו שומעים את הקול, שהנה בן המלך חוזר אל ביתו. נראה כי מאות הערבים בעשרות הקבוצות הצועקות, מבינים היטב כי בשביל ישראל נברא העולם, ובשביל היהודי נפתח ההר וכל השאר נכנסו רק דרך אגב.

אכן, אין אנו עולים להר כעבדים תחת שלטון זר. עולים אנו כבני חורין תחת ריבונות ישראל. אמנם ממשלתנו שלנו מטילה עלינו מגבלות שונות וכואבות, והן מצריכות דיון נפרד, אך עדיין עם ישראל נוכח בהר הבית כריבון, כאשר שוטרי משטרת ישראל הם אלו שמופקדים על הסדר במקום.

נכון, הריבונות עדיין חלשה וצריכה חיזוק. ואת זה עושה כל יהודי שעולה להר הבית בטהרה. אך הכל יודעים, כי הריבונות שאותה מחזק היהודי בעלייתו להר הבית, היא ריבונות ישראל, כבסיס שעליו בע"ה יבנה בית המקדש.

כן, כשיהודי עולה להר הבית כריבון, אלוקים גדול. הוא מכריז בכך, כי אלוקי ישראל גדול הוא מכל האלילים, והוא מקיים את הבטחתו לגאול את ישראל.

והערבים מכריזים על כך. מכריזים, שלא יטעה היהודי לחשוב בענוותנותו האם יש בכלל משמעות לעלייתו אל ההר, כיהודי יחיד מול מאות נוכרים. מוכיחים הם כי משמעות גדולה יש לעלייתו. קבוצות קבוצות של ערבים ממתינות רק לו, ומכריזות על בואו. בכך הוא מקדש שם שמיים, שמבלי משים ומבלי שתהיה להם כוונה לכך, אותו "א-ל-לה" שהם מכריזים על גדלותו, הוא אלוקי ישראל, שאין כמוהו גדול בכל הארץ.

* המאמר פורסם לראשונה באתר ישראלי פטריוטי: http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=974849

מאמר: למה המוסלמים מתנגדים לתפילת יהודים בהר הבית?

אחר כותלנו- מעבר לחומת הברזל

מאת: הרב מאיר גולדמינץ / עם ישראל חי

הערבים לא מרשים להתפלל! יהודים בהר הבית

כידוע, בני ישמעאל מאוד מקפידים שמא יהודי ימלמל תפילה בשפתיו בעת ביקורו בהר הבית. ובשכל אנושי הדבר תמוה, וכי מה אכפת ומה מפריע אם יהודי ישא תפילה חרישית לבורא עולם? מדוע צריך לבלוש אחר שפתיו שמא יוציא פסוק מפיו? וכי איזו "פגיעה בקודשי האיסלם" יש בדבר?

אך דומני, שגם אם איש הווקף אינו יודע להסביר זאת, ודאי ששר הישמעאלים בשמיים בהחלט יודע מה משמעותה של תפילה בהר הבית. והוא בהחלט יודע ממה יש לו לחשוש. "אף אם איהו לא חזי, מזליה חזי". יודע הוא כי התפילה במקום הזה מקובלת, ובעת שיהודים יתפללו במקום, הרי שגאולתם קרבה.

מדוע התפילה בהר הבית כה משמעותית, עד שרואה לנכון שר הישמעאלים להילחם נגדה מלחמת חורמה?

התשובה הפשוטה היא,

מאחר וכל תפילות ישראל פונות אל המקום, הרי שאין ספק שעדיף להתפלל במקום עצמו. פשוט וברור, שהתפילה במקום שבו השכינה שורה, עדיפה על פני תפילה במקום אחר שרק פונה אל המקום אשר יבחר ה'. לא בכדי אמר שלמה המלך בתפילתו, שעל כל דבר ועניין שיבואו להתפלל במקום הזה, ה' ישמע תפילתם. "והתפללו והתחננו אליך בבית הזה, ואתה תשמע השמים", "ושמעת אל תחינת עבדך ועמך ישראל, אשר יתפללו אל המקום הזה" (מלכים א' פרק ח')

להדגשת העניין, כאשר הרמב"ם בספר המצוות מצוה ה', מבאר את מצוות "עבודת ה' זוהי תפילה", הוא מגדיר את המצווה "עבדהו במקדשו- רוצה לומה הכווין אליו להתפלל שם כמו שבאר שלמה ע"ה." הרי שעיקר מצוות התפילה הינה במקום הגדול והקדוש המוגדר "כי ביתי בית תפילה יקרא".

אך נראה לי שיש שלהוסיף על הדבר:

דהנה הגמרא בברכות דף לב: כתבה "מיום שחרב בית המקדש נפסקה חומה של ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים". וכידוע, אותה חומה של ברזל היא זו שמונעת מכל תפילותינו לעלות לפניו, וממילא התפילה על הגאולה כביכול אינה נשמעת, וישועת ישראל מתעכבת.

היכן נמצאת אותה חומה של ברזל?

לא מן הנמנע שמיקומה היא חומות הר הבית.

הדבר בא לידי ביטוי הן במציאות הפיסית, והן במציאות הנפשית שעם ישראל נמצא בו. המציאות הפיסית ידועה לכל, שבמהלך שנות הגלות הארוכות נאסר על היהודים להיכנס להר הבית בטהרה, עד שנוצרה מציאות נפשית של ניתוק מן המקום, כביכול הר הבית הוא מחוץ לתחום עבורנו.^[1]

כלומר, במשך אלפיים שנות גלות, התפללנו לכיוון הר הבית. אך חומת הר הבית שמשה כמחיצה של ברזל שמנעה מתפילותינו מלהתקבל אצל בורא עולם. מחיצה, שכדי שגאולת ישראל תבוא, צריך למצוא את הדרך לעקוף אותה.

והנה בכ"ח באייר תשכ"ז כמעט ונשברה אותה חומה של ברזל. מחיצות הברזל בשערי הר הבית נפרצו לפנינו, ושוב הורשנו לחזור אל המקום. נס ופלא שאחרי אלפיים שנות גלות שהר הבית היה תחת שלטון זר, כעת הוא חוזר לריבונות ישראל.

לצערנו, המציאות המרה היא, שקיבלנו את הר הבית במתנה מאת בורא עולם, אך השבנו אותו כמי שמזלזל במתנת קונו כביכול אין לו עניין ועסק בה.

וממילא, אותן מחיצות של ברזל, שחשבנו שכבר נפלו, חזרו וקמו על עומדן. אמנם קמו, אך צורפה אליהן הקריאה אלוקית, בואו ושברו אותן.

כאשר יהודי מתפלל בהר הבית, הוא מתפלל מעבר לאותה חומה של ברזל. עבור תפילתו אין את הגזירה שמחיצה שלברזל מפסקת בינו לבין אביו שבשמיים, כי המחיצה נמצאת מאחוריו. מקום תפילתו הוא מעבר לחומה. תפילתו שלו היא נמצאת כבר במקומו של "הנה זה עומד אחר כותלנו". תפילתו שלו היא ישירות אל בורא עולם.

אכן, לא בכדי נלחם נגדה שר הישמעאלים. הוא יודע שתפילה בהר הבית, היא תפילה שבימינו אלו היא כמעט היחידה שנשמעת. הוא יודע שתפילה מעבר לחומת הכותל, היא זו ששוברת את המחיצה, שהמציאות מראה שהיא כבר קצת נסדקה, והיא זו שתפתח את הפתח לכל תפילות ישראל אל כסא הכבוד, ותחיש את הגאולה.

[1] הגר"א בתיקוני זה סימן כ"ו כתב, שבזמנו השבועה שלא לעלות בחומה כבר לא היתה קיימת ביחס לארץ ישראל, אך נשארה לגבי הר הבית. וביאורה של השבועה הסביר המהר"ל בספרו נצח ישראל פרק כ"ד, שעניינה שלא נצליח לפרוץ את החומה גם אם ננסה. ועל פי הישועות מלכו ביאור של השבועה, שכביכול הקב"ה השביע את כנסת ישראל, שלא לעורר את התשוקה בעם לעלות בחומה. ואלו שני הדברים שציינתי בגוף המאמר: חוסר יכולת וחוסר רצון שהיו קיימים בגלות ובמידה מסויימת קיימים גם עתה.

נדגיש, כי בהמשך המאמר מובא, ששבועה זו פג תוקפה בעת שחרור המקום בשנת תשכ"ז. וכידוע השבועה מראש הוגדרה בזמן "השבעתי אתכם... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ".

יום העצמאות תשע"ג: מי יבנה את בית המקדש?

לאחר יותר ממאה שנות בנין ארצנו בידי אדם, 65 שנים לאחר הקמת המדינה בידי בשר ודם, 46 שנים לאחר כיבוש ירושלים ושאר ערי הקודש בידי גיבורי ישראל ובנין ירושלים ושכונותיה החדשות בידי פועלי בנין יהודים וגויים, בעיצומו של תהליך שיבת ציון בדרך הטבע (כביכול), עדין רבים משלומי אמוני ישראל מאמינים שבית המקדש ישוב לתילו, רק לאחר שירד בנוי ומשוכלל משמים. 

היתכן שנטע כרמים ושדות לעצמנו, נבנה בתי פאר, פארקים וגנים לעצמנו נסלול כבישים, גשרים ומנהרות לעצמנו ואילו את בנין בית המקדש נשאיר לקדוש ברוך הוא???  היתכן???

מקדש יורד מן השמיים או נבנה בידי אדם?

מאת: הרב מאיר גולדמינץ

המקור ליסוד שבית המקדש השלישי ירד מן השמים נמצא במדרש תנחומא, שאותו מביאים רש"י ותוספות במסכת ראש השנה דף ל., ובמסכת סוכה דף מא., ובמסכת שבועות דף טו.

הסוגיה בסוכה ובראש השנה עוסקת בתקנת ר' יוחנן בן זכאי "שיהא יום הנף כולו אסור".

יום הנף הינו יום ט"ז בניסן, שבזמן שבית המקדש היה קיים היו מקריבים בו את קרבן העומר, ומשעת ההקרבה, התבואה החדשה היתה מותרת באכילה. לפני ההקרבה, היה בה איסור 'חדש'.

תיקן ר' יוחנן בן זכאי, שבשעה שבית המקדש אינו קיים, התבואה החדשה תאסר באכילה כל היום. תוך כדי הדיון בסוגיה בטעם תקנתו של ר' יוחנן בן זכאי, מעלה הגמרא אפשרויות שבית המקדש יבנה בט"ו בניסן, או בליל ט"ז.

מקשים רש"י ותוספות: הא קימא לן שאין בניין בית המקדש דוחה שבת ויום טוב, וכן אין בית המקדש נבנה בלילה, אם כן, היאך מעלה הגמרא את האפשרויות הנ"ל שיבנה בט"ו ניסן שהוא יום טוב ראשון של פסח, או בלילה של ט"ז ניסן?

מתרצים רש"י ותוספות "הני מילי בניין הבנוי בידי אדם, אבל בית העתיד להיבנות ירד בנוי ומשוכלל מן השמיים, שנאמר 'מקדש ה' כוננו ידיך'".

כאן כתבו בפרוש רש"י ותוספות, שבית המקדש השלישי ירד מן השמיים.

לעומתם, הרמב"ם אינו מזכיר כלל את הרעיון שבית המקדש ירד מן השמיים, אלא אדרבא, מצוה עלינו לבנותו. וזו לשונו בהלכות בית הבחירה פרק א' הלכה א': "מצות עשה לבנות בית מוכן לה' להיות מקריבים בו הקרבנות, וחוגגים אליו שלוש פעמים בשנה, שנאמר 'ועשו לי מקדש'".

ודברי רש"י צריכים ביאור: היתכן שבטלה מצוות בניין המקדש? האם יש איזשהו גדר הלכתי שמונע מקיום מצוה זו?

מסברא היה נראה לומר, שדברי רש"י המדברים על בית המקדש יורד מן השמיים, כוונתו שיתכן שבית המקדש ירד מן השמיים, אבל לא שבהכרח כך יהיה. אכן, יתכן גם שתזדמן לידנו האפשרות לבנותו, ואז בשמחה נקיים את המצוה בעצמנו.

וכך מצינו שהיה בימי ר' יהושע בן חנניה. איתא במדרש רבא בראשית סד י, שבימי ר' יהושע בן חנניה נתנו הרומאים רשות לבנות את בית המקדש, ומיד היהודים נגשו לעבודה. (לבסוף רשותם של הרומאים בטלה.) ואם נאמר שבהכרח בית המקדש השלישי ירד מן השמיים מדוע נגשו לעבודה? אלא ודאי, שגם רש"י מודה שמצוות הבניה עדיין קיימת, וברגע שאפשר מקיימים אותה.

וכן משמע מדברי רש"י עצמו, שכתב במסכת כתובות דף ה., שמקדש מעשה ידי צדיקים הוא, ואף סמך זאת לפסוק שהביא לעיל "מקדש ה' כוננו ידיך".

גם אם נלמד את דברי רש"י כפשוטו, שבהכרח בית המקדש ירד מן השמיים, עדיין אין אנו פטורים מלפעול לבניינו. דומה הדבר לאש שעל גבי המזבח. גם אש זו, נאמר עליה שהיא יורדת מן השמיים, ובכ"ז, גמרא ערוכה ביומא כא: "אע"פ שאש יורדת מן השמיים, מצוה להביא מן ההדיוט". כך גם לגבי בניין הבית, גם אם נאמר עליו שבהכרח הוא ירד מן השמיים, עדיין נאמר כדברי הגמרא "אע"פ שמקדש יורד מן השמיים, מצוה לבנות מן ההדיוט".

גם את דברי רש"י עצמם, למדו האחרונים שהם אינם כפשוטם.

כידוע, מסכת מידות עניינה תאור צורת בית המקדש. בהקדמה למסכת זו כתבו המפרשים, שהיא נכתבה כדי שנדע איך לבנות את בית המקדש (כן כתבו הרמב"ם, התוספות יום טוב, התפארת ישראל ועוד.) שם במקום מתייחס התפארת ישראל לדברי רש"י וז"ל "על כל פנים, לרמב"ם, שכתב שלימוד מסכת זו למען ידעו איך יבנוה, וכן כתב רש"י עצמו ביחזקאל, על כן צריך לומר, דהך דלעתיד יבנה המקדש בידי שמיים, דברי אגדה היא, ואין למדים ממנה, אלא ר"ל, שהקב"ה יסייעם בדרך נס ויבנוה. (הערה: אותו 'נס' יכול להיות גם בדרך הטבע, כגון שהמלכות הרומית תתן ליהודים רשות לבנותו, או שעם ישראל יכבוש את המקום, כך שנוכל לבנותו מבלי לבקש רשות מאיש)

ואתעלה עד דעתך לומר כי התפארת ישראל כתב זאת לשיטה שמצוה לבנות את בית המקדש (אע"פ שהוא עצמו בפרוש הדגיש כי הדבר נכון אף לפי שיטת רש"י!) הרי הערוך לנר על דברי רש"י שם כתב בפרוש "דודאי בית המקדש לעתיד לבא יבנה ממש בידי אדם. ומה שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך, שנדרש בתנחומא שירד למטה, הוא בית המקדש רוחני שיבוא לתוך בית המקדש הנבנה גשמי כנשמה בתוך הגוף.

הלכה למעשה כתב המנחת חינוך (מצוה צה), "וגם היום, אפשר שאם יתנו המלכויות רשות לבנות בית המקדש, מצוה לבנותו, כמבואר במדרש בימי ר' יהושע בן חנניה  דנתנו רשות והתחילו לבנות. ועיין בספר כפות תמרים, שרבנו נתנאל בעל התוספות רצה להקריב קרבנות (והוא לא היה היחיד! ועיין ש"ת חתם סופר יו"ד ס' רלו), אם כן הוא הדין לבנות בית המקדש.

ויה"ר, שנבנה את בית המקדש במהרה בימינו.

המאמר פורסם באתר עם ישראל חי

והדליקו נרות בחצרות קודשיך" - תשובה כואבת לשאלת הבית יוסף

אנחנו מפרסמים רעיון שהתפרסם בהתכתבות קבוצתית של פעילי המקדש בדוא"ל.

את הרעיון שלח הרב מאיר גולדמינץ ראש ישיבת "שירו למלך" בחוות גלעד, אשר פועל ימים כלילות למען הרמת קרן ישראל בארצו.

והדליקו נרות בחצרות קודשיך" - תשובה כואבת לשאלת הבית יוסף

לכוספי המקדש, שלום רב!

ידועה שאלתו של הבית יוסף, מדוע מדליקים נרות חנוכה שמונה ימים, הן השמן שבפח שנמצא , היה אמור להספיק ליום אחד, ואם כן לא היה הנס אלא בשבעה ימים שלאחריו.

תרוצים רבים נאמרו על קושיה זו, כשהרוח המרכזית ברבים מהם הינה, שאכן היה נס גם ביום הראשון.

חלקם מבררים שבצורת הדלקת הנרות היה נס ביום הראשון, חלקם גורסים שעצם מציאת פח השמן הוא עצמו הנס שביום הראשון, ורבים אחרים מדגישים, כי הנצחון במלחמה הוא הנס של היום הראשון.

בכאב לב, באתי להציע "נס" נוסף ליום הראשון:

במציאות של ימינו, דומני, כי עצם זה שהדליקו את המנורה במקדש, אחרי ששחררו את הר הבית, זה לכשעצמו נס. נס רוחני פנימי של עם ישראל.

לעומת ימינו, שלאחר קרוב לאלפיים שנה שוב "באו בניך לדביר ביתך", ואין אנו רואים ש"פינו את היכלך", ולא ש"טהרו את מקדשך", אכן יודעים אנו להעריך את גודל ה"נס" שהיה אז, שלא העלו שום תרוצים והתחמקויות, אלא קיימו את מצוותם "והדליקו נרות בחצרות קודשיך".

חנוכה שמח

מאיר גולדמינץ